עושים לכולם בט ספר
אפילו כשהמשטרה תופסת את בנק ההימורים הלא חוקיים הגדול בתולדות המדינה, שהלבין מיליארדי שקלים, זה נגמר בעונשים מצומקים ובתסכול של החוקרים . האם תופעת ה"בטים" בלתי ניתנת לעצירה? . אלי סניור
זו הייתה החשיפה הגדולה ביותר של בנק הימורים לא חוקיים בישראל. מיליארדי שקלים שהחליפו ידיים (4,590,092,123 שקל ו־74 אגורות, ליתר דיוק). אלפי מכורים שהימרו באינטרנט כמעט על כל דבר שאתם יכולים לדמיין. רשת של מוניות, שליחים ודוכנים להמרת כספים (צ'יינג'ים) שהיו חלק מהשיטה. אבל פרשת "דונבט" נגמרה בקול ענות חלושה, שמעידה כמה קשה למדינה להילחם באחת הרעות החולות של הספורט הישראלי.
ההימורים הבלתי חוקיים ("בטים") הם לא דבר חדש ‑ לא בעולם וגם לא בישראל. כבר עשרות שנים שהם חלק בלתי נפרד מהספורט שלנו. כמעט כולם סובלים מזה: חייהם ומשפחותיהם של מהמרים רבים נהרסים בגלל ההתמכרות, טוהר הספורט נפגע בגלל הטיית משחקים שאותה דוחפים גורמים בעולם התחתון, ורק העבריינים שמנהלים את העסק גוזרים את הקופון.
כל כמה שנים צצה לה פרשה שמחזירה את הנושא לסדר היום. השינוי המשמעותי לאורך השנים הוא התחכום והשיטתיות: כמו אז, גם היום הכסף מחליף ידיים במעטפות, אבל כעת מארגני ההימורים מחזיקים באתרי אינטרנט שיושבים על שרתים בחו"ל וזוכים לתחזוק שוטף של צוות מתכנתים. יותר מהיר, יותר ידידותי למהמר, והרבה יותר קשה לעצור את זה. וגם כשתופסים דג שמן, כך מתברר, זה לא מספיק.
החקירה הגדולה הסתיימה באכזבה
פרשת "דונבט" התפוצצה באוקטובר 2012, כשהמשטרה חשפה את בנק ההימורים הגדול בתולדות ישראל, אחרי חקירה שנמשכה כמעט שנתיים. חוקרי ימ"ר תל־אביב, בפיקודו של ניצב־משנה גדי אשד, יירטו ארגון מרשים ביעילותו של הימורי ספורט. זה היה תיק דגל עבור המשטרה והפרקליטות: מאות בלשים השתתפו בחקירה, עשרות חוקרי מס הכנסה ופרקליטים רבים גויסו. כסף מזומן ומכוניות פאר הוחרמו, וגם כך חשבונות בנק שנתפסו. 16 כתבי אישום הוגשו. החשדות: הלבנת הון במיליארדי שקלים.
הדרך שבה פעלו אנשי בנק ההימורים כבר פורסמה כאן בעבר, אבל חשוב להזכיר את עיקריה. לפי כתבי האישום, השיטה הייתה פשוטה וחכמה. מתחת לראשי הפירמידה, שלושה אחים מהרצליה, עבדו מנהלי שטח, סוכני מכירות ושליחים. המנהלים בנו אתר אינטרנט בשם donbet, ששרתיו ישבו בקפריסין. סוכני המכירות איתרו את המהמרים, שהשקיעו את כספיהם לפי הליינים (יחסי הימורים) שפורסמו באתר.
האתר איפשר הימורים רבים ומגוונים על משחקים שהתקיימו ברחבי העולם, כולל בישראל, ובענפי ספורט שונים. כדי להפוך את העסק לנגיש וקל לתפעול, פנו ראשי הארגון ב־2009 לשתי חברות היי־טק ‑ אחת בנתה את האתר, השנייה העניקה לו תמיכה טכנית. המנהלים מיקמו את משרדיהם באיה־נאפה שבקפריסין, שם הופעל האתר במשמרות מסביב לשעון.
המערכת העניקה אפשרויות רבות לארגון. הצוות הטכני עקב באמצעותה אחר רשימת המשתתפים, לסוכני השטח היא הציגה את מצב האשראי של המהמרים שבאחריותם ואת העמלות המגיעות להם, ואילו למנהלים ניתנה האפשרות לבחון את תזרים המזומנים ואת מערכת גביית החובות. מבחינת המבנה הארגוני, העסק התנהל כמו חברה לגיטימית לכל דבר ועניין.
לכאורה, הפרשה הזו הייתה צריכה לחולל שינוי דרמטי ביחסי הכוחות בין המשטרה לבין תעשיית הבטים. אם אפשר להתחקות אחר ארגון מתוחכם כל כך, ולמוטט אותו, הרי שמדובר במכה משמעותית להימורים הבלתי חוקיים. לאחרונה התברר כי מי שחשב כך היה נאיבי, במקרה הטוב.
לפני שלושה חודשים, מתחת לרדאר, נחתמה פרשת "דונבט" בהסדרי טיעון מצחיקים. ראשי הפירמידה אמנם נשלחו למאסר ‑ דרור קפלן ל־27 חודשים, אחיו ירון ל־14 חודשים ‑ אך לא מדובר בעונשים כבדים במיוחד. שאר הנאשמים יצאו בזול, עם עבודות שירות בלבד. מבחינה כספית, המדינה לא עשתה קופה: היא הצליחה לחלט רק שלושה מיליון שקל, פחות מפדיון של יום הימורים אחד.
"התיק של דונבט, שהיה אמור להיות תיק דגל, הוא בושה", אמרו גורמים בכירים במשטרה. "זה רק יעודד אחרים לפעול בצורה כזאת. הענישה במדינת ישראל מצחיקה, ולעבריינים כדאי להמשיך ולפעול. מה זה שלושה מיליון קנס? זה עונש מצחיק שבא לבכות".
מליגת האלופות עד ליגה ג'
וכאן טמונה הבעיה המרכזית: גם אם נפל אתר אחד, גדול ככל שיהיה, יבואו רבים אחריו. ההימורים הבלתי חוקיים ממשיכים להיות אטרקטיביים עבור ישראלים רבים, וכשיש ביקוש ‑ יש גם היצע. זה משאיר את הרשויות במשחק של חתול ועכבר, שבו אי־אפשר לנצח.
האופן שבו פועלים הבטים מבהיר היטב כיצד הם עונים על צורך שההימורים החוקיים בישראל (בעיקר "ווינר") לא מצליחים למלא. בזמן שב"ווינר" יש הגבלה של 10,000 שקל להימור יחיד, בבטים אין סכום מקסימום. רוצה להמר על 100 שקל? אין בעיה. מרגיש הרפתקן ומעוניין לסכן 100 אלף? או אולי מיליון? רק תגיד. בנוסף, מאחר שמארגני הבטים מנסים לפתות את הלקוחות, הם מציעים יחסי הימורים טובים יותר מזה של "ווינר".
בהיעדר פיקוח, וכשהכל פרוץ, כמות ההימורים מתנפחת, וכמעט כל הימור הופך למציאות. מי יזכה בהגרלה ויפתח את המשחק, מי ישיג קרן ראשונה, מי יספוג כרטיס צהוב ראשון, מתי יהיה החילוף הראשון, הימורים בזמן אמת כשהמשחק מתנהל, ועוד ועוד. הרשימה אינסופית.
כאן גם נכנסת אחת הסכנות הגדולות שמציבים הבטים ‑ הטיית המשחקים. בזמן שאפשר להמר על משחקי ליגת האלופות, התעשייה הזאת לא דילגה על הליגות הנמוכות בישראל ומציעה הימורים גם על משחקים בליגה ג'.
כבר היו מקרים של שופטים שקיבלו כסף תמורת הטיית משחקים בליגת העל, והיו שחקנים ועסקנים בליגה הלאומית שהורשעו בקניית משחקים. ואם זה המצב בליגות מקצועיות, קל לדמיין מה קורה בליגות שבהן השחקנים חובבנים.
לא פעם מצאו עצמם שחקנים בליגות נמוכות משחקים מול יציעים שרוב היושבים בהם אינם אוהדים או קרובי משפחה ‑ אלא מהמרים שהשקיעו את מיטב כספם במשחק. וכשמדובר בסכומים גדולים כל כך, לא פלא שיש מי שינסה לגזור קופון באמצעות מעשים שפוגעים קשות בספורטיביות. אם מאות אלפי שקלים הושקעו במשחק בליגה נמוכה, קל להשפיע על מה שיקרה בו. "תחשוב שמהמר שם 100 אלף שקל על תוצאה", מסביר א', מהמר כבר שנמצא בתחום כבר שנים, "מה הבעיה שלו לזרוק 10,000 שקל לכמה שחקנים מרכזיים כדי להטות את המשחק".
למעשה, לא חייבים להטות דווקא את התוצאה. אפשר להטות אירועים אחרים, חשודים פחות. "אם אני שם הימור של 10,000 שקל על צהוב ראשון, ויש לי גישה לשחקן מסוים ‑ מי יכול לפקח על זה? זה אפילו לא מכירת משחק", אומר א'.
על מנת למנוע תופעות כאלה, בהתאחדות לכדורגל נעזרים בחברת החקירות "ויצמן יער", שהיא למעשה הבולשת של טוהר המידות בליגות הנמוכות. אבל גם שם יודעים שזו טיפה בים. עיקר תשומת הלב מופנה להטיית משחקים ברגעים מכריעים, כשקבוצה שנאבקת על עליית ליגה או נגד הירידה פוגשת קבוצה שכבר גמרה את העונה. במקרים כאלה עולה החשש ממכירת משחקים, אבל בסופו של דבר זה רק חלק קטן מהבעיה, כי בכל שבוע מתקיימים משחקים שלצד שלישי יש בהם עניין. לגורמי החקירה השונים קשה מאוד להתמודד עם התופעה הזאת ולסכל אותה.
יום שלישי, יום הדין
שמואל, אדם בשנות ה־30 לחייו, עבר לא מעט בתחום הבטים. הוא מנהל בנק הימורים קטן באזור המרכז ומגדיר את עצמו כ"חולה הימורים שיודע לעשות כסף מהמחלה של אחרים". הוא שופך עוד קצת אור על הנעשה בעסק הזה, ובמיוחד על מה שקורה כשמהמר מסתבך בחובות.
"אין דבר כזה שמישהו לא משלם", מספר שמואל. "אני אומר לך, אין לא לשלם. בנאדם שמהמר יודע שהוא יכול להפסיד. כשהוא ירוויח, הוא יודע שהוא יקבל את הכסף במזומן ובזמן".
לדבריו, היצע ההימורים כמעט אינסופי. "אין דבר שאתה רוצה ואין עליו הימור. תבחר משחק ואני אמצא לך ליין בו", הוא אומר. "אצלנו אתה יכול להמר תוך כדי המשחק, עד הדקה ה־85. לפני שנתיים קניתי גול שייכנס בדקות האחרונות. אתה משקיע שקל, מרוויח כפול. השקעתי 5,000 שקל, הרווחתי 10,000 שקל".
אתה יכול לאפיין את האנשים שמהמרים אצלך?
"כל המדינה מהמרת".
גם שחקנים?
"ברור. שחקנים בליגת העל, המון. אני אומר בוודאות. הם פשוט עובדים עם סוכנים כדי לשמור על דיסקרטיות. הם לא חותמים על מסמך או מעבירים כרטיס אשראי. הסוכן שלהם שם הימור, ואחרי זה, לפי התוצאה, הם מקבלים את הכסף או שהסוכן מביא את הכסף שלהם. אני לא מתפלא שמדברים על מכירות משחקים".
איך אתה מוצא מהמרים?
"אותי לא מעניין מה המצב של האיש. מי ששם בטים גם לא יגיד לך שהוא איש קשה יום. מי שמהמר אצלי זה מישהו שאחד הסוכנים הביא כי הוא סומך עליו, או כי אני מכיר אותו ויודע שיש מישהו מעליו שידאג להביא לי את הכסף".
ואם אין?
"אין דבר כזה. זאת הבעיה של הסוכן שהביא את המהמר. אני מקבל ממנו את הכסף על ההימור, לא אכפת לי איך הוא מוציא את הכסף מהבנאדם. זה ביזנס".
יום התשלום נקרא בפי המהרים הכבדים "יום שלישי הנורא". זה היום שבו אם שיחק לכם מזלכם וההימור השתלם, תקבלו את הכסף במזומן, באמצעות נהג מונית או שליח. מאחר שחלק גדול מהפעילות נעשה על סמך היכרות מוקדמת ויחסי אמון עם סוכן השטח של בנק ההימורים, המהמרים בדרך כלל לא משלמים מראש את סכום ההימור ‑ אלא משתמשים באשראי. בחלק מהמקרים עובדים המהמרים עם קרדיט למרות שאין להם את הכסף לכסות אותו. אם הפסידו בהימור, יום שלישי אכן יהיה נורא, כי השליח שימתין להם מתחת לבית ירצה לגבות את החוב, והוא כנראה לא יהיה אדיב אם הכיסים של המהמר ריקים.
למשטרה חסרים משאבים
אין ספק ש"דונבט" הוא האתר הגדול ביותר שנחשף עד כה, אבל במשטרה מעריכים כי גם היום פועלים בישראל עשרות בנקים להימורים בלתי חוקיים, רובם באזור המרכז, ומקבלים גב כלכלי וביצועי מארגוני פשיעה. "לא יכול להיות שיהיה בנק הימורים שאין איזה פטרון מעליו", אומר גורם בימ"ר תל־אביב, שמכיר את פרשת "דונבט". בנקים נוספים, שפועלים באזורים אחרים, נשלטים בדרך כלל על־ידי כנופיות פשע מקומיות.
חסות של ארגוני פשיעה חשובה מאוד לבנקים, משתי סיבות: הם דואגים שמהמרים ישלמו חובות ולא יברחו, והם נותנים לבנקים אשראי להימורים תמורת עמלה בדמות אחוזים ממחזור הפעילות.
קשה לומר שנושא ההימורים הבלתי חוקיים נמצא בראש סדר העדיפויות של משטרת ישראל. זה לא חוסר רצון להיאבק בתופעה, אלא מחסור במשאבים הנדרשים לחקירות מקיפות וארוכות כל כך. מקרה "דונבט" הוא דוגמה טובה, כי המשאבים שהשוקעו בתיק היו עצומים, והתוצאה מבחינת המשטרה הייתה מאכזבת מאוד.
במחוז תל־אביב הקימו בזמנו יחידת סייבר כדי להילחם בין השאר גם בהימורים הבלתי חוקיים, אבל חשוב לזכור כי היא מטפלת במקביל בפשיעה חמורה יותר ברשת, כמו עבירות מין והונאות בכרטיסי אשראי. החוקרים נאלצים לתעדף חקירות, וכך מוצאת עצמה תעשיית הבטים בתחתית הרשימה.
---------------------------------------------------
ההימורים הבלתי חוקיים ("בטים") הם לא דבר חדש ‑ לא בעולם וגם לא בישראל. כבר עשרות שנים שהם חלק בלתי נפרד מהספורט שלנו. כמעט כולם סובלים מזה: חייהם ומשפחותיהם של מהמרים רבים נהרסים בגלל ההתמכרות, טוהר הספורט נפגע בגלל הטיית משחקים שאותה דוחפים גורמים בעולם התחתון, ורק העבריינים שמנהלים את העסק גוזרים את הקופון.
כל כמה שנים צצה לה פרשה שמחזירה את הנושא לסדר היום. השינוי המשמעותי לאורך השנים הוא התחכום והשיטתיות: כמו אז, גם היום הכסף מחליף ידיים במעטפות, אבל כעת מארגני ההימורים מחזיקים באתרי אינטרנט שיושבים על שרתים בחו"ל וזוכים לתחזוק שוטף של צוות מתכנתים. יותר מהיר, יותר ידידותי למהמר, והרבה יותר קשה לעצור את זה. וגם כשתופסים דג שמן, כך מתברר, זה לא מספיק.
החקירה הגדולה הסתיימה באכזבה
פרשת "דונבט" התפוצצה באוקטובר 2012, כשהמשטרה חשפה את בנק ההימורים הגדול בתולדות ישראל, אחרי חקירה שנמשכה כמעט שנתיים. חוקרי ימ"ר תל־אביב, בפיקודו של ניצב־משנה גדי אשד, יירטו ארגון מרשים ביעילותו של הימורי ספורט. זה היה תיק דגל עבור המשטרה והפרקליטות: מאות בלשים השתתפו בחקירה, עשרות חוקרי מס הכנסה ופרקליטים רבים גויסו. כסף מזומן ומכוניות פאר הוחרמו, וגם כך חשבונות בנק שנתפסו. 16 כתבי אישום הוגשו. החשדות: הלבנת הון במיליארדי שקלים.
הדרך שבה פעלו אנשי בנק ההימורים כבר פורסמה כאן בעבר, אבל חשוב להזכיר את עיקריה. לפי כתבי האישום, השיטה הייתה פשוטה וחכמה. מתחת לראשי הפירמידה, שלושה אחים מהרצליה, עבדו מנהלי שטח, סוכני מכירות ושליחים. המנהלים בנו אתר אינטרנט בשם donbet, ששרתיו ישבו בקפריסין. סוכני המכירות איתרו את המהמרים, שהשקיעו את כספיהם לפי הליינים (יחסי הימורים) שפורסמו באתר.
האתר איפשר הימורים רבים ומגוונים על משחקים שהתקיימו ברחבי העולם, כולל בישראל, ובענפי ספורט שונים. כדי להפוך את העסק לנגיש וקל לתפעול, פנו ראשי הארגון ב־2009 לשתי חברות היי־טק ‑ אחת בנתה את האתר, השנייה העניקה לו תמיכה טכנית. המנהלים מיקמו את משרדיהם באיה־נאפה שבקפריסין, שם הופעל האתר במשמרות מסביב לשעון.
המערכת העניקה אפשרויות רבות לארגון. הצוות הטכני עקב באמצעותה אחר רשימת המשתתפים, לסוכני השטח היא הציגה את מצב האשראי של המהמרים שבאחריותם ואת העמלות המגיעות להם, ואילו למנהלים ניתנה האפשרות לבחון את תזרים המזומנים ואת מערכת גביית החובות. מבחינת המבנה הארגוני, העסק התנהל כמו חברה לגיטימית לכל דבר ועניין.
לכאורה, הפרשה הזו הייתה צריכה לחולל שינוי דרמטי ביחסי הכוחות בין המשטרה לבין תעשיית הבטים. אם אפשר להתחקות אחר ארגון מתוחכם כל כך, ולמוטט אותו, הרי שמדובר במכה משמעותית להימורים הבלתי חוקיים. לאחרונה התברר כי מי שחשב כך היה נאיבי, במקרה הטוב.
לפני שלושה חודשים, מתחת לרדאר, נחתמה פרשת "דונבט" בהסדרי טיעון מצחיקים. ראשי הפירמידה אמנם נשלחו למאסר ‑ דרור קפלן ל־27 חודשים, אחיו ירון ל־14 חודשים ‑ אך לא מדובר בעונשים כבדים במיוחד. שאר הנאשמים יצאו בזול, עם עבודות שירות בלבד. מבחינה כספית, המדינה לא עשתה קופה: היא הצליחה לחלט רק שלושה מיליון שקל, פחות מפדיון של יום הימורים אחד.
"התיק של דונבט, שהיה אמור להיות תיק דגל, הוא בושה", אמרו גורמים בכירים במשטרה. "זה רק יעודד אחרים לפעול בצורה כזאת. הענישה במדינת ישראל מצחיקה, ולעבריינים כדאי להמשיך ולפעול. מה זה שלושה מיליון קנס? זה עונש מצחיק שבא לבכות".
מליגת האלופות עד ליגה ג'
וכאן טמונה הבעיה המרכזית: גם אם נפל אתר אחד, גדול ככל שיהיה, יבואו רבים אחריו. ההימורים הבלתי חוקיים ממשיכים להיות אטרקטיביים עבור ישראלים רבים, וכשיש ביקוש ‑ יש גם היצע. זה משאיר את הרשויות במשחק של חתול ועכבר, שבו אי־אפשר לנצח.
האופן שבו פועלים הבטים מבהיר היטב כיצד הם עונים על צורך שההימורים החוקיים בישראל (בעיקר "ווינר") לא מצליחים למלא. בזמן שב"ווינר" יש הגבלה של 10,000 שקל להימור יחיד, בבטים אין סכום מקסימום. רוצה להמר על 100 שקל? אין בעיה. מרגיש הרפתקן ומעוניין לסכן 100 אלף? או אולי מיליון? רק תגיד. בנוסף, מאחר שמארגני הבטים מנסים לפתות את הלקוחות, הם מציעים יחסי הימורים טובים יותר מזה של "ווינר".
בהיעדר פיקוח, וכשהכל פרוץ, כמות ההימורים מתנפחת, וכמעט כל הימור הופך למציאות. מי יזכה בהגרלה ויפתח את המשחק, מי ישיג קרן ראשונה, מי יספוג כרטיס צהוב ראשון, מתי יהיה החילוף הראשון, הימורים בזמן אמת כשהמשחק מתנהל, ועוד ועוד. הרשימה אינסופית.
כאן גם נכנסת אחת הסכנות הגדולות שמציבים הבטים ‑ הטיית המשחקים. בזמן שאפשר להמר על משחקי ליגת האלופות, התעשייה הזאת לא דילגה על הליגות הנמוכות בישראל ומציעה הימורים גם על משחקים בליגה ג'.
כבר היו מקרים של שופטים שקיבלו כסף תמורת הטיית משחקים בליגת העל, והיו שחקנים ועסקנים בליגה הלאומית שהורשעו בקניית משחקים. ואם זה המצב בליגות מקצועיות, קל לדמיין מה קורה בליגות שבהן השחקנים חובבנים.
לא פעם מצאו עצמם שחקנים בליגות נמוכות משחקים מול יציעים שרוב היושבים בהם אינם אוהדים או קרובי משפחה ‑ אלא מהמרים שהשקיעו את מיטב כספם במשחק. וכשמדובר בסכומים גדולים כל כך, לא פלא שיש מי שינסה לגזור קופון באמצעות מעשים שפוגעים קשות בספורטיביות. אם מאות אלפי שקלים הושקעו במשחק בליגה נמוכה, קל להשפיע על מה שיקרה בו. "תחשוב שמהמר שם 100 אלף שקל על תוצאה", מסביר א', מהמר כבר שנמצא בתחום כבר שנים, "מה הבעיה שלו לזרוק 10,000 שקל לכמה שחקנים מרכזיים כדי להטות את המשחק".
למעשה, לא חייבים להטות דווקא את התוצאה. אפשר להטות אירועים אחרים, חשודים פחות. "אם אני שם הימור של 10,000 שקל על צהוב ראשון, ויש לי גישה לשחקן מסוים ‑ מי יכול לפקח על זה? זה אפילו לא מכירת משחק", אומר א'.
על מנת למנוע תופעות כאלה, בהתאחדות לכדורגל נעזרים בחברת החקירות "ויצמן יער", שהיא למעשה הבולשת של טוהר המידות בליגות הנמוכות. אבל גם שם יודעים שזו טיפה בים. עיקר תשומת הלב מופנה להטיית משחקים ברגעים מכריעים, כשקבוצה שנאבקת על עליית ליגה או נגד הירידה פוגשת קבוצה שכבר גמרה את העונה. במקרים כאלה עולה החשש ממכירת משחקים, אבל בסופו של דבר זה רק חלק קטן מהבעיה, כי בכל שבוע מתקיימים משחקים שלצד שלישי יש בהם עניין. לגורמי החקירה השונים קשה מאוד להתמודד עם התופעה הזאת ולסכל אותה.
יום שלישי, יום הדין
שמואל, אדם בשנות ה־30 לחייו, עבר לא מעט בתחום הבטים. הוא מנהל בנק הימורים קטן באזור המרכז ומגדיר את עצמו כ"חולה הימורים שיודע לעשות כסף מהמחלה של אחרים". הוא שופך עוד קצת אור על הנעשה בעסק הזה, ובמיוחד על מה שקורה כשמהמר מסתבך בחובות.
"אין דבר כזה שמישהו לא משלם", מספר שמואל. "אני אומר לך, אין לא לשלם. בנאדם שמהמר יודע שהוא יכול להפסיד. כשהוא ירוויח, הוא יודע שהוא יקבל את הכסף במזומן ובזמן".
לדבריו, היצע ההימורים כמעט אינסופי. "אין דבר שאתה רוצה ואין עליו הימור. תבחר משחק ואני אמצא לך ליין בו", הוא אומר. "אצלנו אתה יכול להמר תוך כדי המשחק, עד הדקה ה־85. לפני שנתיים קניתי גול שייכנס בדקות האחרונות. אתה משקיע שקל, מרוויח כפול. השקעתי 5,000 שקל, הרווחתי 10,000 שקל".
אתה יכול לאפיין את האנשים שמהמרים אצלך?
"כל המדינה מהמרת".
גם שחקנים?
"ברור. שחקנים בליגת העל, המון. אני אומר בוודאות. הם פשוט עובדים עם סוכנים כדי לשמור על דיסקרטיות. הם לא חותמים על מסמך או מעבירים כרטיס אשראי. הסוכן שלהם שם הימור, ואחרי זה, לפי התוצאה, הם מקבלים את הכסף או שהסוכן מביא את הכסף שלהם. אני לא מתפלא שמדברים על מכירות משחקים".
איך אתה מוצא מהמרים?
"אותי לא מעניין מה המצב של האיש. מי ששם בטים גם לא יגיד לך שהוא איש קשה יום. מי שמהמר אצלי זה מישהו שאחד הסוכנים הביא כי הוא סומך עליו, או כי אני מכיר אותו ויודע שיש מישהו מעליו שידאג להביא לי את הכסף".
ואם אין?
"אין דבר כזה. זאת הבעיה של הסוכן שהביא את המהמר. אני מקבל ממנו את הכסף על ההימור, לא אכפת לי איך הוא מוציא את הכסף מהבנאדם. זה ביזנס".
יום התשלום נקרא בפי המהרים הכבדים "יום שלישי הנורא". זה היום שבו אם שיחק לכם מזלכם וההימור השתלם, תקבלו את הכסף במזומן, באמצעות נהג מונית או שליח. מאחר שחלק גדול מהפעילות נעשה על סמך היכרות מוקדמת ויחסי אמון עם סוכן השטח של בנק ההימורים, המהמרים בדרך כלל לא משלמים מראש את סכום ההימור ‑ אלא משתמשים באשראי. בחלק מהמקרים עובדים המהמרים עם קרדיט למרות שאין להם את הכסף לכסות אותו. אם הפסידו בהימור, יום שלישי אכן יהיה נורא, כי השליח שימתין להם מתחת לבית ירצה לגבות את החוב, והוא כנראה לא יהיה אדיב אם הכיסים של המהמר ריקים.
למשטרה חסרים משאבים
אין ספק ש"דונבט" הוא האתר הגדול ביותר שנחשף עד כה, אבל במשטרה מעריכים כי גם היום פועלים בישראל עשרות בנקים להימורים בלתי חוקיים, רובם באזור המרכז, ומקבלים גב כלכלי וביצועי מארגוני פשיעה. "לא יכול להיות שיהיה בנק הימורים שאין איזה פטרון מעליו", אומר גורם בימ"ר תל־אביב, שמכיר את פרשת "דונבט". בנקים נוספים, שפועלים באזורים אחרים, נשלטים בדרך כלל על־ידי כנופיות פשע מקומיות.
חסות של ארגוני פשיעה חשובה מאוד לבנקים, משתי סיבות: הם דואגים שמהמרים ישלמו חובות ולא יברחו, והם נותנים לבנקים אשראי להימורים תמורת עמלה בדמות אחוזים ממחזור הפעילות.
קשה לומר שנושא ההימורים הבלתי חוקיים נמצא בראש סדר העדיפויות של משטרת ישראל. זה לא חוסר רצון להיאבק בתופעה, אלא מחסור במשאבים הנדרשים לחקירות מקיפות וארוכות כל כך. מקרה "דונבט" הוא דוגמה טובה, כי המשאבים שהשוקעו בתיק היו עצומים, והתוצאה מבחינת המשטרה הייתה מאכזבת מאוד.
במחוז תל־אביב הקימו בזמנו יחידת סייבר כדי להילחם בין השאר גם בהימורים הבלתי חוקיים, אבל חשוב לזכור כי היא מטפלת במקביל בפשיעה חמורה יותר ברשת, כמו עבירות מין והונאות בכרטיסי אשראי. החוקרים נאלצים לתעדף חקירות, וכך מוצאת עצמה תעשיית הבטים בתחתית הרשימה.
איור ליאו אטלמן מאושר לשימוש ספורט
ליאו אטלמן
---------------------------------------------------
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
