רג'וב: "לא נמשוך את הדרישה להשעיית ישראל"
הפסגה
נתניהו הספורטאי ובלאטר הפוליטיקאי
הישג פנטסטי ראשון לממשלת נתניהו הרביעית: ספ בלאטר, הנשיא החלקלק של אחד הארגונים המושחתים בעולם, זה שנכנע למיליונים מקטאר (שמממנת כזכור את הטרור החמאסי) ואירגן עבורה מונדיאל בדצמבר, הגיע לפגישה עם בנימין נתניהו ואף העניק לו תשורה. עזמי בשארה לא לבד.
מה לעשות, הפלסטינים שוב רוצים לזרוק אותנו לים (הפעם דרך אירופה), והמסר שהעבירו ראש הממשלה ונשיא התאחדות הכדורגל העולמית היה ברור: אסור לערב ספורט ופוליטיקה. שזה בערך כמו שאריה דרעי ויעקב ליצמן יכריזו שאסור לערב דת ומדינה. הרי רק בזכות העובדה שלא מערבים ספורט ופוליטיקה, עופר עיני נהיה יו"ר ההתאחדות ומירי רגב קיבלה את המשרד שהולם בדיוק את כושרה הגופני וכישוריה התרבותיים.
נתניהו ובלאטר השיגו את מטרתם. נשיא פיפ"א, שזקוק לכל קול בבחירות שיתקיימו ב־29 בחודש, החניף לשני ראשי ממשלה תוך יומיים. נתניהו, שהכדורגל ממש לא מזיז לו, דיבר באנגלית למצלמות והוכיח שכל הדיבורים סביב בידודנו בעולם חסרי יסוד. ברק אובמה בטח ראה את התמונות ואכל את הלב. רק חבל שביבי, שאוהב להתארח ב־CNN, החמיץ את הראיון שנערך שם בתחילת השבוע עם דייגו מראדונה. כוכב העבר הארגנטינאי אמר שבלאטר תחמן בינלאומי, וכינה את המוסד שבראשו הוא עומד "מאפיה במסכה של פיפ"א".
אז מה עכשיו? עיני כולם, ועיני במיוחד, נשואות להצבעה בקונגרס בברזיל בכ"ט במאי. המוני ישראלים ופלסטינים ייצמדו למקלטי הרדיו ויאזינו לתוצאות. אם הסקרים יצביעו על מאבק צמוד, לא מן הנמנע שנתניהו יפיץ בדקה ה־90 קלטת לראשי ההתאחדויות בעולם ויודיע: "הערבים נוהרים לקונגרס בהמוניהם, לכו להצביע!".
האמת שגם אני הייתי בפאניקה, עד שבאה מהדורת "חדשות הספורט" שלשום, עם צוות הפרשנים מירי נבו ומוטי פשכצקי. "אפשר להיות קצת יותר אופטימיים ממה שהיינו בשבועיים האחרונים", הרגיע פשכה. "יכולנו לראות שבלאטר הוא ידיד טוב מאוד של ישראל. הרצון שלו לא לערב פוליטיקה בספורט זה משהו שהוא חרת על דגלו מהרגע שהוא נכנס. עוד סיבה לאופטימיות זו העובדה שנתניהו מעורב באופן אישי. מהשיחה שלהם היום אנחנו אמנם לא יודעים יותר מדי, כי עם כל הכבוד למסיבת העיתונאים, הדברים המהותיים היו בתוך החדר".
נבו ניסתה להסתמך על האינטואיציה הנשית: "משפת הגוף של בלאטר כלפי עיני, הייתה לי הרגשה שהעניין סגור", ופשכצקי סיכם: "ראיתי בשבועיים־שלושה האחרונים את עופר עיני ולא היה לו צבע בפנים. היום הוא נראה אחרת לגמרי, טיפה יותר מחויך".
בקיצור, לפי שפת הגוף של מירי והצבע שחזר לפניו של פשכצקי, חבל על הזמן של מחמוד עבאס וג'יבריל רג'וב. מי שיעיפו אותנו מאירופה אלה מרואן פלאיני וגארת' בייל.
הרגשנים
לוי ובנאדו מגשימים חלום
תגידו מה שתרצו על מאמנינו, אבל אנשי מקצוע סנטימנטלים כאלה לא תמצאו בכל העולם. "אני מאושר לחזור הביתה", הכריז רוני לוי עם החתימה במכבי חיפה. נוגע ללב כמעט כמו ההכרזה שלו בינואר האחרון: "מכבי נתניה היא הקבוצה הראשונה שאהבתי, הייתי אוהד של הקבוצה והולך למשחקיה, אני מתגורר בעיר ועתידה חשוב לי".
בערך שנה קודם לכן, לוי – תבנית נוף מולדתו – חתם בבית"ר ירושלים ואמר בהתרגשות: "יש לי קשר טוב עם המועדון והקהל שלו". וכשנטש אותם ב־2011 לטובת סטיאווה בוקרשט הודיע: "אני שמח לחזור לרומניה. אני מכיר את השחקנים ואת הקבוצה".
בין לבין, כשלוי אימן בקפריסין, הוא נשאל לגבי פנייה אפשרית מיעקב שחר. "אני במועדון גדול וכרגע מאוד רוצה לעבוד בחוץ", ענה המאמן ששב השבוע הביתה. "בארץ אני לא מוצא את עצמי".
ורוני אינו היחיד שנקשר מיד למי שמשלם לו. כשאריק בנאדו מונה למאמן מכבי חיפה הוא אמר: "זה היום המאושר בחיי". והשבוע, באימון הבכורה בנבחרת הצעירה, הכריז: "זה חלום שהתגשם". כשאלי כהן הוחזר להפועל ת"א בינואר, הוא אמר בהתרגשות: "זה מועדון שיקר ללבי". מלים שאוהדי בית"ר ירושלים זוכרים ודאי מטקס החתימה של השריף ב־2012: "לא הייתי חוזר לשום קבוצה אחרת. בית"ר יקרה ללבי".
ואם כבר לבבות, בתחילת השנה גיא לוי התפייט: "סכנין זה מועדון עם לב גדול והתפקיד שלי היה להתחבר למועדון", וכשפוטר ועבר לבית"ר, הוא שוב התחבר ממש מהר ואמר שאין שם מקום לשחקן ערבי. בלי נאמנות, אין עבודה.
ומי מתאים יותר לסכם את הפרק על מאמנים ואמינות מאשר ברק בכר? "קריית־שמונה זה הבית שלי קרוב ל־11 שנים", הוא אמר רק לפני חודשיים. "ואין מאושר ממני להמשיך במועדון הזה". ועל כך בדיוק אמרו חכמינו: סמרטוט נשאר סמרטוט, גם אם הוא מחליף דלי.
הפרובינציה
פינס, ששון והגראנד־פרי בחולון
"אם שחקני הכדורגל ששיחקו נגד וויילס ובלגיה היו מתאמנים כמו החבר'ה האלה, הם היו מגיעים לאליפות אירופה". כך אמר לא מזמן יו"ר איגוד ההתעמלות אופיר פינס, כשנפרד מהנבחרת שיצאה לאליפות היבשת. מוזר שהפוליטיקאי הכושל שהפך לעסקן ספורט לא השתמש בדוגמה של שחקני נבחרת הכדוריד, שסוגרים את בית המוקדמות באליפות אירופה עם אפס נקודות.
ולמה נזכרתי בזה? כי ביום שישי אחר הצהריים נפתח באולם החדש בחולון הגראנד־פרי המסורתי בהתעמלות אמנותית. אלופות העולם הגיעו, גם המתעמלות המצוינות שלנו, ומי רשם התעלמות אמנותית? נכון, היו"ר החוצפן של האיגוד, שהעדיף לצפות בדרבי הכדוריד בראשל"צ.
בכלל, ביום הראשון של התחרויות בחולון לא הייתה טלוויזיה, העסקנים ויתרו על התענוג, והאירוע הבינלאומי נראה כמו תחרות שכונתית במתנ"ס. את היציע המרכזי סגרו לטובת הנבחרות האורחות והקהל שהגיע נדחק לפינות. השעון החשמלי הענק לא עבד כמובן, ובשום מקום לא נכתב מי המתעמלת שעולה למזרן. תנחשו לבד.
בסוף היום, הכרוז לא טרח לציין את שמות הזוכות ונפרד מהקהל במלים: "לילה טוב, סעו בזהירות ואל תשכחו, יש לנו ארץ נהדרת!". לרגע היה נדמה שתיכף ייכנס לאולם יובל סמו בתפקידו כגיבור המחתרות יצחק קרסנטי, ויבצע פליק־פלאק לאחור עם ההליכון.
למחרת הגיעו מצלמות הטלוויזיה ואיתן גם העסקנים – ראש העירייה מוטי ששון, יו"ר האיגוד פינס, יו"ר הוועד האולימפי יגאל כרמי, ואפילו השעון החשמלי התחיל לעבוד. "את ההמנון תבצע זמרת צעירה שהיא גם האחיינית שלי", בישר דוד־כרוז, ולדרך יצא שלב הנאומים שהזכיר מאוד את טקס הסרת הלוט מתעלת בלאומילך.
"אני רוצה להודות לחברי פינס וליגאל כרמי. תנו לו מחיאות כפיים. תעמוד, יגאל, שיראו אותך", אמר ששון כאילו שאנחנו בטקס סיום הגנון. ראש העירייה לא שכח לשבח את התורמים והפונקציונרים למיניהם, ולא הזכיר במילה את המתעמלות. הן, כידוע, רק תפאורה למפגן העסקנות והחנפנות.
גם חובב הכדוריד פינס לא ויתר על נאום דביק. יו"ר מינהל הספורט אורי שפר הגיע באמצע תרגיל של אלופת העולם הרוסייה יאנה קודריאבצבה, אבל ממש לא נתן לה להפריע לו. הוא נעמד בגבו למזרן, דיבר עם סדרן ולחץ ידיים למכרים. העיקר שבסוף הוא הוזמן להעניק לה מדליה. ברוסית קוראים לזה יזראלסקי פרימיטיבסקי.
הכסת"ח
הפיזיותרפיסט ליפשיץ מעתיק ומדביק
בשבוע שעבר נערכה בבודפשט סדנה לרופאי כדורגל, שדנה בפגיעות ראש. מההתאחדות שלנו הגיע ד"ר דוד אלג'ם, שגם חזר לארץ עם מאמר מדעי בנושא. מדובר במחקר בשפה האנגלית הנפרש על פני 18 עמודים, כולל נתונים סטטיסטיים, תרשימי זרימה, דיאגרמות ושלל ניתוחים ומינוחים רפואיים בנושא פגיעות במוח, בגולגולת ובצוואר.
בראש האגף הרפואי בהתאחדות לא עומד רופא, אלא רק פיזיותירפיסט עם קשרים בשם לירן ליפשיץ. אז מה רציתם, שיתרגם את המאמר, יוציא ממנו נקודות חשובות ויעדכן את הקבוצות? הגאון פשוט עשה העתק־הדבק, ושלח לכל המועדונים בארץ. אין ספק שהממצאים הרפואיים באנגלית יעזרו מאוד למועדונים מליגה ג' כמו מכבי פרדס כץ או מ.ס צעירי אלהואשלה, שאין להם כסף אפילו לחובש.
מקורות בליגות הנמוכות טוענים שמעולם לא שימש מחקר כה מקיף על פגיעות ראש למטרות כיסוי תחת.
---------------------------------------------------
"נעשה הכל כדי לשמח את האנשים בבאר־שבע"
אלישע לוי ערב גמר הגביע. זה הצליח לו, הם שמחים מאוד שהוא עוזב
---------------------------------------------------
נתניהו הספורטאי ובלאטר הפוליטיקאי
הישג פנטסטי ראשון לממשלת נתניהו הרביעית: ספ בלאטר, הנשיא החלקלק של אחד הארגונים המושחתים בעולם, זה שנכנע למיליונים מקטאר (שמממנת כזכור את הטרור החמאסי) ואירגן עבורה מונדיאל בדצמבר, הגיע לפגישה עם בנימין נתניהו ואף העניק לו תשורה. עזמי בשארה לא לבד.
מה לעשות, הפלסטינים שוב רוצים לזרוק אותנו לים (הפעם דרך אירופה), והמסר שהעבירו ראש הממשלה ונשיא התאחדות הכדורגל העולמית היה ברור: אסור לערב ספורט ופוליטיקה. שזה בערך כמו שאריה דרעי ויעקב ליצמן יכריזו שאסור לערב דת ומדינה. הרי רק בזכות העובדה שלא מערבים ספורט ופוליטיקה, עופר עיני נהיה יו"ר ההתאחדות ומירי רגב קיבלה את המשרד שהולם בדיוק את כושרה הגופני וכישוריה התרבותיים.
נתניהו ובלאטר השיגו את מטרתם. נשיא פיפ"א, שזקוק לכל קול בבחירות שיתקיימו ב־29 בחודש, החניף לשני ראשי ממשלה תוך יומיים. נתניהו, שהכדורגל ממש לא מזיז לו, דיבר באנגלית למצלמות והוכיח שכל הדיבורים סביב בידודנו בעולם חסרי יסוד. ברק אובמה בטח ראה את התמונות ואכל את הלב. רק חבל שביבי, שאוהב להתארח ב־CNN, החמיץ את הראיון שנערך שם בתחילת השבוע עם דייגו מראדונה. כוכב העבר הארגנטינאי אמר שבלאטר תחמן בינלאומי, וכינה את המוסד שבראשו הוא עומד "מאפיה במסכה של פיפ"א".
אז מה עכשיו? עיני כולם, ועיני במיוחד, נשואות להצבעה בקונגרס בברזיל בכ"ט במאי. המוני ישראלים ופלסטינים ייצמדו למקלטי הרדיו ויאזינו לתוצאות. אם הסקרים יצביעו על מאבק צמוד, לא מן הנמנע שנתניהו יפיץ בדקה ה־90 קלטת לראשי ההתאחדויות בעולם ויודיע: "הערבים נוהרים לקונגרס בהמוניהם, לכו להצביע!".
האמת שגם אני הייתי בפאניקה, עד שבאה מהדורת "חדשות הספורט" שלשום, עם צוות הפרשנים מירי נבו ומוטי פשכצקי. "אפשר להיות קצת יותר אופטימיים ממה שהיינו בשבועיים האחרונים", הרגיע פשכה. "יכולנו לראות שבלאטר הוא ידיד טוב מאוד של ישראל. הרצון שלו לא לערב פוליטיקה בספורט זה משהו שהוא חרת על דגלו מהרגע שהוא נכנס. עוד סיבה לאופטימיות זו העובדה שנתניהו מעורב באופן אישי. מהשיחה שלהם היום אנחנו אמנם לא יודעים יותר מדי, כי עם כל הכבוד למסיבת העיתונאים, הדברים המהותיים היו בתוך החדר".
נבו ניסתה להסתמך על האינטואיציה הנשית: "משפת הגוף של בלאטר כלפי עיני, הייתה לי הרגשה שהעניין סגור", ופשכצקי סיכם: "ראיתי בשבועיים־שלושה האחרונים את עופר עיני ולא היה לו צבע בפנים. היום הוא נראה אחרת לגמרי, טיפה יותר מחויך".
בקיצור, לפי שפת הגוף של מירי והצבע שחזר לפניו של פשכצקי, חבל על הזמן של מחמוד עבאס וג'יבריל רג'וב. מי שיעיפו אותנו מאירופה אלה מרואן פלאיני וגארת' בייל.
הרגשנים
לוי ובנאדו מגשימים חלום
תגידו מה שתרצו על מאמנינו, אבל אנשי מקצוע סנטימנטלים כאלה לא תמצאו בכל העולם. "אני מאושר לחזור הביתה", הכריז רוני לוי עם החתימה במכבי חיפה. נוגע ללב כמעט כמו ההכרזה שלו בינואר האחרון: "מכבי נתניה היא הקבוצה הראשונה שאהבתי, הייתי אוהד של הקבוצה והולך למשחקיה, אני מתגורר בעיר ועתידה חשוב לי".
בערך שנה קודם לכן, לוי – תבנית נוף מולדתו – חתם בבית"ר ירושלים ואמר בהתרגשות: "יש לי קשר טוב עם המועדון והקהל שלו". וכשנטש אותם ב־2011 לטובת סטיאווה בוקרשט הודיע: "אני שמח לחזור לרומניה. אני מכיר את השחקנים ואת הקבוצה".
בין לבין, כשלוי אימן בקפריסין, הוא נשאל לגבי פנייה אפשרית מיעקב שחר. "אני במועדון גדול וכרגע מאוד רוצה לעבוד בחוץ", ענה המאמן ששב השבוע הביתה. "בארץ אני לא מוצא את עצמי".
ורוני אינו היחיד שנקשר מיד למי שמשלם לו. כשאריק בנאדו מונה למאמן מכבי חיפה הוא אמר: "זה היום המאושר בחיי". והשבוע, באימון הבכורה בנבחרת הצעירה, הכריז: "זה חלום שהתגשם". כשאלי כהן הוחזר להפועל ת"א בינואר, הוא אמר בהתרגשות: "זה מועדון שיקר ללבי". מלים שאוהדי בית"ר ירושלים זוכרים ודאי מטקס החתימה של השריף ב־2012: "לא הייתי חוזר לשום קבוצה אחרת. בית"ר יקרה ללבי".
ואם כבר לבבות, בתחילת השנה גיא לוי התפייט: "סכנין זה מועדון עם לב גדול והתפקיד שלי היה להתחבר למועדון", וכשפוטר ועבר לבית"ר, הוא שוב התחבר ממש מהר ואמר שאין שם מקום לשחקן ערבי. בלי נאמנות, אין עבודה.
ומי מתאים יותר לסכם את הפרק על מאמנים ואמינות מאשר ברק בכר? "קריית־שמונה זה הבית שלי קרוב ל־11 שנים", הוא אמר רק לפני חודשיים. "ואין מאושר ממני להמשיך במועדון הזה". ועל כך בדיוק אמרו חכמינו: סמרטוט נשאר סמרטוט, גם אם הוא מחליף דלי.
הפרובינציה
פינס, ששון והגראנד־פרי בחולון
"אם שחקני הכדורגל ששיחקו נגד וויילס ובלגיה היו מתאמנים כמו החבר'ה האלה, הם היו מגיעים לאליפות אירופה". כך אמר לא מזמן יו"ר איגוד ההתעמלות אופיר פינס, כשנפרד מהנבחרת שיצאה לאליפות היבשת. מוזר שהפוליטיקאי הכושל שהפך לעסקן ספורט לא השתמש בדוגמה של שחקני נבחרת הכדוריד, שסוגרים את בית המוקדמות באליפות אירופה עם אפס נקודות.
ולמה נזכרתי בזה? כי ביום שישי אחר הצהריים נפתח באולם החדש בחולון הגראנד־פרי המסורתי בהתעמלות אמנותית. אלופות העולם הגיעו, גם המתעמלות המצוינות שלנו, ומי רשם התעלמות אמנותית? נכון, היו"ר החוצפן של האיגוד, שהעדיף לצפות בדרבי הכדוריד בראשל"צ.
בכלל, ביום הראשון של התחרויות בחולון לא הייתה טלוויזיה, העסקנים ויתרו על התענוג, והאירוע הבינלאומי נראה כמו תחרות שכונתית במתנ"ס. את היציע המרכזי סגרו לטובת הנבחרות האורחות והקהל שהגיע נדחק לפינות. השעון החשמלי הענק לא עבד כמובן, ובשום מקום לא נכתב מי המתעמלת שעולה למזרן. תנחשו לבד.
בסוף היום, הכרוז לא טרח לציין את שמות הזוכות ונפרד מהקהל במלים: "לילה טוב, סעו בזהירות ואל תשכחו, יש לנו ארץ נהדרת!". לרגע היה נדמה שתיכף ייכנס לאולם יובל סמו בתפקידו כגיבור המחתרות יצחק קרסנטי, ויבצע פליק־פלאק לאחור עם ההליכון.
למחרת הגיעו מצלמות הטלוויזיה ואיתן גם העסקנים – ראש העירייה מוטי ששון, יו"ר האיגוד פינס, יו"ר הוועד האולימפי יגאל כרמי, ואפילו השעון החשמלי התחיל לעבוד. "את ההמנון תבצע זמרת צעירה שהיא גם האחיינית שלי", בישר דוד־כרוז, ולדרך יצא שלב הנאומים שהזכיר מאוד את טקס הסרת הלוט מתעלת בלאומילך.
"אני רוצה להודות לחברי פינס וליגאל כרמי. תנו לו מחיאות כפיים. תעמוד, יגאל, שיראו אותך", אמר ששון כאילו שאנחנו בטקס סיום הגנון. ראש העירייה לא שכח לשבח את התורמים והפונקציונרים למיניהם, ולא הזכיר במילה את המתעמלות. הן, כידוע, רק תפאורה למפגן העסקנות והחנפנות.
גם חובב הכדוריד פינס לא ויתר על נאום דביק. יו"ר מינהל הספורט אורי שפר הגיע באמצע תרגיל של אלופת העולם הרוסייה יאנה קודריאבצבה, אבל ממש לא נתן לה להפריע לו. הוא נעמד בגבו למזרן, דיבר עם סדרן ולחץ ידיים למכרים. העיקר שבסוף הוא הוזמן להעניק לה מדליה. ברוסית קוראים לזה יזראלסקי פרימיטיבסקי.
הכסת"ח
הפיזיותרפיסט ליפשיץ מעתיק ומדביק
בשבוע שעבר נערכה בבודפשט סדנה לרופאי כדורגל, שדנה בפגיעות ראש. מההתאחדות שלנו הגיע ד"ר דוד אלג'ם, שגם חזר לארץ עם מאמר מדעי בנושא. מדובר במחקר בשפה האנגלית הנפרש על פני 18 עמודים, כולל נתונים סטטיסטיים, תרשימי זרימה, דיאגרמות ושלל ניתוחים ומינוחים רפואיים בנושא פגיעות במוח, בגולגולת ובצוואר.
בראש האגף הרפואי בהתאחדות לא עומד רופא, אלא רק פיזיותירפיסט עם קשרים בשם לירן ליפשיץ. אז מה רציתם, שיתרגם את המאמר, יוציא ממנו נקודות חשובות ויעדכן את הקבוצות? הגאון פשוט עשה העתק־הדבק, ושלח לכל המועדונים בארץ. אין ספק שהממצאים הרפואיים באנגלית יעזרו מאוד למועדונים מליגה ג' כמו מכבי פרדס כץ או מ.ס צעירי אלהואשלה, שאין להם כסף אפילו לחובש.
מקורות בליגות הנמוכות טוענים שמעולם לא שימש מחקר כה מקיף על פגיעות ראש למטרות כיסוי תחת.
ביבי נתניהו איור אופיר בגון מאושר לפרסום ספורט
אופיר בגון
---------------------------------------------------
"נעשה הכל כדי לשמח את האנשים בבאר־שבע"
אלישע לוי ערב גמר הגביע. זה הצליח לו, הם שמחים מאוד שהוא עוזב
---------------------------------------------------
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
