גמילה. עכשיו
תשכחו את כל מה שלימדו אתכם על גמילה מחיתולים . על פי היועצת החינוכית דפנה תייר, המחזיקה ב"גישה הסמכותית להורות", הילד שלכם לא צריך להיות בשל כדי להיפרד מהחיתולים, וגם תינוקות יכולים להיגמל - ברגע שתחליטו לגמול אותם | שיר־לי גולן
אנחנו מתייחסים אל החיתולים החד־פעמיים כאל אחת ההמצאות החיוניות ביותר, כנראה בצדק. הם אסתטיים יותר, נוחים יותר, וחוסכים מאיתנו את הצורך הבלתי־נתפס לכבס ביד חיתולי בד מצחינים כפי שעשו סבותינו. "אבל הם כנראה גם אחת הסיבות המרכזיות לכך שילדינו נגמלים מחיתולים בשלב מאוחר יותר לעומת העבר", אומרת היועצת החינוכית דפנה תייר. מאוחר מדי, אם תשאלו אותה.
ממוצע גיל הגמילה כיום עומד על שנתיים וחצי־שלוש, והתופעה מקבלת תמיכה מחקרית. חלק מהמחקרים, טוענת תייר, בעצמה אם לארבע וסבתא לארבעה, ממומנים על ידי יצרניות חיתולים חד־פעמיים, ומוצאים כי לפעוטות רכים אין עדיין הבשלות ההתפתחותית המתאימה המאפשרת שליטה בעשיית הצרכים.
"וזה פשוט לא נכון", אומרת תייר, מחברת הספר "היענות לצרכים" שעוסק בתהליך הגמילה. "היום עדיין מקובל לחכות לזה שהילד יהיה בשל, שהוא ירצה להיגמל, שישתף פעולה עם התהליך. אבל הגישה הזאת, שהיא הגישה הרווחת, לא לוקחת בחשבון את העובדה שלתינוקות יש שליטה על הסוגרים כמעט מיום היוולדם, ואנחנו פשוט 'מרדימים' להם את המנגנון בכך שאנחנו משאירים אותם עם חיתולים. המושג 'בשל לגמילה' לא תקף בעיניי בהקשר הזה - כי כל התינוקות הבריאים בשלים לגמילה. מדובר בתהליך חינוכי ולא התפתחותי. זחילה, ישיבה ודיבור הם חלק מה־DNA שלנו והם התפתחותיים; הצורך בחיתול הוא תרבותי נטו, ולראיה: יש חברות בעולם שבהן לא משתמשים כלל בחיתולים".
תייר ממליצה להורים לא לעבור את גיל שנתיים כשהפעוט עדיין בחיתולים. "בשלב הזה מתחיל מה שמכונה 'גיל שנתיים הנורא'. הפעוטות נעשים דעתנים, מרדנים ועצמאיים, ולפעמים הרצון שלנו לגמול אותם 'לא בא להם טוב', הם לא רוצים שנתערב להם ונשנה את הרגליהם בתחום עשיית הצרכים, ואנחנו מסתבכים. זה המקור לבעיות הרבות שעלולות להיווצר ונוצרות בהמשך הדרך, כשהילד בן 3 פלוס ועדיין בחיתולים".
הצלחת תהליך הגמילה תורמת הרבה מעבר לשליטה בצרכים, מסבירה תייר. היא עוזרת לילד לפתח יכולות דחיית סיפוקים, שליטה עצמית וויסות עצמי, ומחזקת את עצמאותו ואת הדימוי העצמי שלו. חוץ מהיתרונות המובהקים האלה, שאין סיבה לא ליהנות מהם הרבה קודם, הגמילה המוקדמת כרוכה ביתרונות היגייניים, כלכליים ואקולוגיים.
את תפיסתה יוצאת הדופן קושרת תייר לגישה חינוכית כללית הרבה יותר - גישת ההורות הסמכותית. היא מתנגדת בתוקף לנטייה של רבים מאיתנו "לזרום עם הילד". "תפקיד ההורה הוא להוביל את הילד", אומרת תייר. "אנחנו המבוגרים האחראים, עלינו לקבוע את היעד החינוכי שלנו, להתוות דרך להשגתו ולהוביל את הילד לאורכה. אנחנו מנהלים את העניין פשוט משום שזה תפקידנו, והגמילה מחיתולים היא תהליך חינוכי כמו רבים אחרים. אם ההורה אחראי לגמילה הוא יכול לקוות לשיתוף פעולה מצד הפעוט, אבל הוא צריך להיכנס לזה עם אפס ציפיות לשיתוף פעולה כזה. הורה אוהב, חם, רגיש לילד, קשוב ומכבד יכול וצריך לזכור מי מנהל את העניינים, מי דורש דרישות ואוסר איסורים. אם המושכות בידי ההורים, כמו שצריך להיות, אפשר לגמול תינוקות גם בגיל שנה וקצת, בתוך שבוע. מי שצריכים להיות בשלים לזה הם ההורים, כדי שיוכלו להעביר את ילדם את תהליך החברות ההכרחי הזה. הבשלות שלהם תתבטא בכך שהם שיחליטו על התחלת התהליך, יהיו נחרצים לגבי ביצועו וינהלו אותו. שלא ייבהלו מהקשיים שעלולים לצוץ בתהליך ולא ייסוגו אם הפעוט יגלה התנגדות".
לדברי תייר, ההנחה שגמילה מקקי מורכבת יותר היא מוטעית בבסיסה. "ההתייחסות לגמילה מפיפי ומקקי צריכה להיות זהה. ההתייחסות האחרת לגמילה מקקי נובעת מהתנהלות מוטעית של ההורים. כיוון שקקי קורה לעיתים פחות קרובות ביום קשה יותר ליצור למידה סביבו, אבל אם מתחילים מאוחר מדי אנחנו כבר מתמודדים עם ילד עם תחושות וחששות, וההתייחסות לקקי עלולה להיות חשדנית יותר. תינוק בן שנה וחצי שעושה קקי לא מתרגש מזה, בגיל שנתיים וחצי הוא כבר בוחן בעניין את מה שיוצא לו מהגוף".
דחיית התהליך היא, בעיניה, המקור לרבות מהבעיות, בהן חרדת אסלה, עצירויות ועוד. "אם עושים את הגמילה נכון ובזמן, לא מגיעים לקשיים", היא אומרת. "כמו שאנחנו לא מוותרים לילד גם אם הוא בוכה נורא על הישיבה בכיסא הבטיחות ברכב, כך אין סיבה לוותר לו אם הוא מסרב לשבת על האסלה או הסיר. תהליך הגמילה דומה יותר לאימון לניקיון, ולכן כדי להצליח צריך להקדים את הגיל שבו מתחילים ולנקוט גישה חינוכית סמכותית. ואין מה לדאוג, זה לא יעשה לילד שום טראומה".
כאן גומלים בכיף (ובסמכותיות)
את גישתה מבססת תייר על עבודת מחקר שעשתה בנושא במסגרת התזה לתואר השני שלה בחוג לחינוך באוניברסיטת בר־אילן ועל ניסיון קליני רב־שנים. וזה מה שהיא מציעה להורים הגומלים:
1. היו נחרצים ונחושים וזכרו כי אינכם מצפים מהילד לדבר, ולעומת זאת - אתם עצמכם מתגייסים למשימה ומפנים לטובתה זמן ואנרגיה.
2. הורידו לילד את החיתול בשעות הערות. זה אומר הורדה גורפת, גם כשנוסעים לסבתא וגם כשיוצאים לגן החיות. כשהוא ער - הוא בתחתונים.
3. קחו בחשבון שיהיו פספוסים. זה יכול להימשך יום־יומיים וגם חודש־חודשיים. וכשזה קורה (וזה יקרה) - שדרו שזו אינה ההתנהגות הרצויה אבל הימנעו מהבעת כעס: לא "אוי ואבוי", אבל גם לא "אין דבר, לא קרה כלום". אפשר לומר משהו כמו "תראה, עשית פיפי בתחתונים, זה רטוב, זה לא נעים. בפעם הבאה שיהיה לך פיפי, תעשה בסיר/בשירותים", ומיד אחר כך לגשת ולהחליף לילד את התחתונים והמכנסיים.
4. למדו את הילד ואת הרגליו, תצפתו עליו, למדו את שפת גופו כשהוא צריך לשירותים, את הבעות פניו, איפה הוא נעמד ובאיזו פוזה כשהוא, למשל, עושה קקי (גם כשזה בתחתונים). אל תבנו על כך שהוא עצמו יבוא ויאמר "יש לי פיפי", אלא למדו את הזמנים שלו ואם הבחנתם שהוא צריך פיפי מדי חצי שעה - גשו אליו והובילו אותו אל הסיר, בלי שאלות.
5. היו רגישים אך סמכותיים, אל תיתנו לפחדים ולגחמות של הפעוטות לנהל במקומכם את התהליך. ואם הילד מסרב לעשות קקי בסיר - בשום אופן אל תשימו לו חיתול, גם אם המשמעות היא שהוא יתאפק יומיים.
6. עם התבססות הגמילה בשעות הערות פנו לגמילה בזמני שנת הצהריים ואחר כך גם בלילות. ברגע שההתנהגות החדשה הופנמה, מסבירה תייר, היא תופיע גם בזמן השינה. מרבית הילדים ממילא לומדים להתעורר או מפתחים את היכולת להעביר לילה ללא יציאות עם הזמן. כדי לקדם את העניין אפשר להעיר את הילד ולהובילו לסיר בלילה, עד שילמד לעשות את זה בכוחות עצמו.
7. זכרו, אין צורך בהסברים ארוכים ובשכנועים מתישים - תהליך הגמילה מתנהל לפי עקרונות תיאוריית הלמידה שבבסיסם נמצאת התניה. .
---------------------------------------------------
הורות
---------------------------------------------------
אייפד:
---------------------------------------------------
"המושג 'בשל לגמילה' לא תקף בעיניי, כי כל התינוקות הבריאים בשלים לגמילה. מדובר בתהליך חינוכי ולא התפתחותי. הצורך בחיתול הוא תרבותי נטו, ולראיה: יש חברות בעולם שבהן לא משתמשים כלל בחיתולים"
---------------------------------------------------
דיתי מסר: "הטיפ שלי לעידוד היציאות הוא להמציא שיר שקורא לפיפי ולקקי לצאת החוצה כאשר יושבים על האסלה/הסיר. אצלנו זה היה 'פיפי, פיפי, צא החוצה...'".
ליגיל קפלן: "כשהילד מפספס אפשר להגיד לו שזה לא נורא ובסוף הוא יצליח, וגם לבקש ממנו להגיד אחרי כל פספוס בבית או בגן 'בסוף אצליח לעשות פיפי וקקי באסלה/בסיר' (חייבת להודות שלשמוע אותו אומר את זה עודד גם אותי)".
לירון לוי: "קניתי ישבנון לאסלה של דולפינים, ובכל פעם אני אומרת לבן שלי שהדולפין מאוד צמא או רעב, אז הוא מתלהב ללכת לעשות בשירותים. הוא מרגיש שהוא עושה מעשה טוב".
שני גרינשטיין: "אצלי הצליח הפיפי פרס... קניתי שקית עם הפתעות בכמה שקלים, וזה ממש דירבן אותו לעשות פיפי בשירותים".
אור בנימין: "לעולם לא לכעוס ולהשפיל את הילד אם הוא פיספס. פספוסים הם חלק מהתהליך. בהתחלה רצוי להיעזר בתחתוני גמילה כדי להפחית את החששות שיש לפעוט מתהליך הגמילה. בנוסף זה פתרון מצוין שחוסך כביסות ובגדים רטובים ומלוכלכים".
חושן אומר: "הרבה מוכנות של ההורים והבנה שזה הולך לקחת זמן".
נינה כהן: "להיות עקביים ולהמשיך גם אם הילד מתלכלך מדי פעם. זה חלק מהגמילה. לא להתייאש. בשום פנים ואופן לא להתחיל גמילה ופתאום להפסיק את התהליך. זה מאוד מבלבל עבור הילדים".
---------------------------------------------------
פיפי פרס!
גולשות עמוד הפייסבוק מאמאזון שיתפו בטיפים הטובים ביותר לגמילה. לגזור ולשמור
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
