האיש שקורא לעולם בית
ארל בארון בכלל רצה להיות ג'רי מגווייר ולמד ניהול ספורטאים • כשסיים, יצא לטיול בעולם, שנמשך מאז 16 שנה • לארץ הוא הוזמן כדי לכתוב עלינו דברים טובים בבלוג שלו, אז תפסנו איתו שיחה • לקרוא ולמות מקנאה • מרים קוץ
כל מה שידעתי על ארל בארון הוא שזה בחור שמטייל בעולם כבר 16 שנה, וכותב על זה בלוג מצליח. כל כך מצליח, שעמותת Vibe Israel (ראו מסגרת) הזמינה אותו לסיור של שבוע בישראל, כדי שיכתוב עלינו בבלוג שלו, ורצוי דברים מחמיאים. ועל כן ציפיתי לתרמילאי מדובלל ופרוע, שישן באוהלים ומתקלח במערות נטיפים.
הופתעתי. בארון, 38, אכן הקדיש לנדודים את 16 השנים שחלפו מאז סיים את הקולג' בבוסטון, אבל מדובלל הוא לא: בחור נאה ומרשים, מנומס ורהוט, מצחיק ומעודכן, ענייני ועסקי, ובכלל יהודי־טוב־ארה"ב – לוקח לי בדיוק שנייה לגרום לו להרגיש אשם על שרק כעת הוא מבקר בישראל.
מה היה החו"ל הראשון בחייך?
"נהגנו לנסוע הרבה בתוך ארה"ב, אבל לחו"ל נסעתי רק פעם אחת, בגיל 14. נסעתי עם המשפחה לאירופה, הטיול הקלאסי של לונדון, אמסטרדם, פריז. חשבתי שזה נחמד, אבל לא מעבר לזה".
בקולג' למד ניהול עסקי בדגש על ייצוג ספורטאים, כי רצה להיות ג'רי מגווייר כשיהיה גדול. אבל החיים תיכננו לו משהו אחר. במהלך הלימודים נסע לחילופי סטודנטים במלבורן, אוסטרליה. המפגש עם סטודנטים מהודו, תאילנד ווייטנאם שסיפרו לו על ארצותיהם, עורר את סקרנותו. כמתנת סיום לימודים ביקש מהוריו נסיעה לדרום־מזרח אסיה. "שם פגשתי אנשים מכל העולם – מטיילים מהודו, אירופה, ישראל, ארצות ערב. זה היה מרתק, מרגש, מדהים".
כל מי שטייל אי פעם והגיע לצמתים הומים של תרמילאים, מכיר את ההתרגשות והבאזז האלה. אנשים מכל העולם, שמספרים על טיולים שעשו בכל העולם, והופכים לרגע לחברי הנפש שלך. אבל בעוד שרובנו מכתפים כעבור זמן מה את התרמיל ושבים הביתה, בארון החליט שהוא נשאר.
"אומץ להפנות את הגב למיינסטרים"
אתה זוכר את הרגע שבו החלטת להקדיש לטיולים את שארית חייך?
"כן. בחג המולד של 1999, במסיבה לכבוד המילניום החדש בקמבודיה, הייתי במקדש במעבה הג'ונגל, עם מקומיים ומטיילים. רקדנו, הייתה חוויה אדירה ופשוט הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות וכך אני רוצה לחיות, להיות קשור לאנשים בדיוק ברמות האנרגיה האלה. הרגעים האלה היו אינטנסיביים יותר מכל מה שהיה לי בארבע שנים בקולג'".
להרבה אנשים יש חוויות יפות בחו"ל, אבל אז הם אורזים וחוזרים הביתה.
"זה היה יותר מורכב מסתם חוויה יפה. בין היתר הבנתי שהקריירה שהתכוננתי אליה פשוט לא מתאימה לי. הבנתי שנסחפתי בזרם המקובל של תיכון־קולג'־קריירה, ושזה בכלל לא מי שאני ומה שאני רוצה. אז החלטתי שזה יהיה הרגע המכונן בחיי שבו אמצא אומץ ואפנה את גבי למיינסטרים". יש לשער שאת זעקות האמא היהודייה מבוסטון שמעו עד קמבודיה, אבל טרחתי לוודא
איך הגיבו ההורים?
"הם נחרדו, צפו לי עתיד של הומלס שישן ברחובות והתחננו שאחזור. אבל אחרי כמה שנים הם ראו שאני מסתדר ונרגעו. בשנים האחרונות אמא שלי מבקרת אותי שלוש פעמים בשנה, איפה שאני נמצא. היא כל כך נהנית שנראה לי שהיא תתאכזב אם אפסיק לשוטט".
מה היה הדבר הראשון שעשית אחרי שהחלטת להפוך לנווד עולמי?
"התחלתי לחרוש את דרום מזרח אסיה, הודו, הייתי תקופה ארוכה בתאילנד, לימדתי שם אנגלית".
לא צריך להיות בוגר קולג' כדי להבין שהכסף נגמר מהר, גם בהודו ותאילנד. אבל לבארון היה פתרון גם לזה. במשך ארבע שנים הוא עבד על ספינות הפאר של קרניבל קרוז, כמנהל ומדריך סיורים, ושט איתן לקריביים, הוואי, איי הים התיכון ושלל אתרים אקזוטיים. חצי מכל שנה עבד על הספינות – ובחצי השני ביזבז את הכסף בנסיעות לכל מקום בעולם.
העולם לא מתחיל לחזור על עצמו בסופו של דבר?
"אני לא מטייל בגלל הנופים. נופים לא היו מחזיקים אותי בדרכים יותר משנתיים. אני עושה את זה בגלל המפגשים עם אנשים. כל שיחה, כל מפגש, יש בהם עניין עצום ועולם שלם, זה מה שמרתק אותי".
"ממש לא לכל אחד"
איך אתה מסכם שבוע בישראל?
"מדהים. מבחינת אנשים, אין כאן אדם שאי־אפשר בתוך שנייה להיכנס איתו לשיחה על כל נושא".
מה אהבת כאן?
"ים המלח, ירושלים, תל־אביב כמובן. חברים סיפרו לי שהיא עיר נהדרת, אבל עדיין הופתעתי".
איפה אכלת והיה טעים?
"במסעדת מוסקט במלון מצפה הימים, בפורט סעיד (החדשה של אייל שני, מ"ק), בחאן מנולי (מתחם שוק הפשפשים - מ"ק)".
את כל ההתלהבות הזאת יזקק בארון לבלוג שלו, wanderingearl.com – ארל הנודד, אם תרצו, שכותרת המשנה שלו היא "חייו של נווד קבע". בבלוג יש פוסטים חדשים כל שבוע, מד שסופר כמה ימים הוא כבר משוטט בעולם (מעל 5,000), סרטון שמדגים אריזה נבונה, וגם כמה קבצים ארוכים שכתב וניתנים להורדה בתשלום, בעצם ספרים דיגיטליים, כמו "איך להרשות לעצמך לחיות בדרכים", "איך להתקבל לעבודה בספינת טיולים", או "לחיות בחו"ל בפחות מ־1,000 דולר בחודש". חלק קטן מהספרים נמכר גם באמזון, והרוב דרך הבלוג. בעזרת כל הפעילויות האלה, בארון מממן את תאוות הנדודים וממשיך לטייל.
אתה מתייחס לנדודים כאילו זה עניין פשוט. קוראים ספר וזהו?
"זה בכלל לא פשוט וממש לא לכל אחד. כתבתי את הספר כדי שיבינו בדיוק את זה. מי שלא מכיר את העובדות חושב שאני מפונק שהיה לו המון כסף אז יצא למסעות. אבל האמת היא שהתחלתי את הנדודים עם 1,500 דולר בדיוק. עם זה התגלגלתי ועשיתי הכל מתוך גישה ריאליסטית ועבודה קשה. בספר אני מסביר איך, ושאין דבר שהוא בלתי־אפשרי אם ניגשים אליו נכון.
"גם המרכיב הנפשי קשה, לא פחות מהכלכלי. אפשר בקלות להתבלבל ממפגש עם כל כך הרבה אורחות חיים. אני חושב שרק בשנים האחרונות נכנסתי לפוקוס ממש".
אילו מקומות הכי אהבת בעולם?
"ואראנאסי בהודו, האי סוקוטרה (ליד תימן וסומאליה), סנט קריסטובל דה לאס קאסאס במקסיקו, מארמוראש בצפון רומניה וקירגיזסטן".
רובם מקומות חמים.
"כן, אני אוהב מקומות חמים. כנראה 22 השנים הראשונות שלי בבוסטון הספיקו".
היית באלסקה?
"לא".
לא? אני ממש מתחילה להרגיש טוב. אני הייתי!
"אני בטוח שאגיע לשם יום אחד. אני מחפש תמיד מקומות חדשים, שעוד לא תוירו, מקומות שבהם אמצא אנשים שהסיפורים שלהם עוד לא נשמעו".
ואילו מקומות אתה הכי אוהב בארה"ב?
"את העיר ניו־יורק, ואת צפון קליפורניה, מסן־פרנסיסקו וצפונה".
אתה אוהב את אורגון?
"לא הייתי".
אני אפתח בלוג שיתחרה בך. לא היית באורגון?
"אני אהיה ביוני בפורטלנד. לבן דוד שלי יש בר־מצווה".
גם מדריך טיולים
כשהוא לא משוטט לבד או הולך לבר־מצוות, בארון מתפרנס גם מהדרכת טיולים בכמה מקומות בעולם. הכל מתארגן ברשת: קוראי הבלוג נרשמים לטיולים בתאריכים שנקבעו מראש. הם מגיעים עצמאית ליעדים – איסטנבול, קמבודיה, וייטנאם, הודו, קירגיזסטן – ושם חוברים לבארון שמדריך אותם. הטיול לא סגפני אבל חסכוני. למשל, 18 יום בהודו יעלו לאדם 1,800 דולר, שבוע באיסטנבול יעלה 1,000 דולר לאדם (ללא טיסות). הקבוצות קטנות, עד עשרה אנשים, והרעיון הוא לטייל עם בארון בדיוק כפי שהוא היה עושה אילו היה שם לבד. כמובן שהביקוש גדול מיכולתו של בארון להוביל, ולכן כבר שכר מדריכים מומחים מטעמו שיובילו חלק מהקבוצות. משהו מלימודי הניהול בכל זאת השתלם.
אתה נשוי?
"לא".
בת זוג? ילדים?
"לא".
אתה לא מרגיש בודד לפעמים?
"ממש לא. תמיד יש אנשים מסביב, ואם אני רוצה חברה, אני מוצא. אני בן אדם שמרגיש שמח בכל מקום. אם כבר אז קורה ההפך – קשה לי למצוא רגע להיות לבד".
מתי תנוח?
"אני עוד לא יודע, אבל בקרוב אקבע את ביתי בארה"ב, לפחות ארבעה חודשים בשנה. קניתי בית קטן ומבודד בחופי פלורידה, והשינוי, כשיתחיל, יקרה שם".
---------------------------------------------------
קבלו את המשפיען הדיגיטלי
ביקורו של בארון בארץ הוא יוזמה של עמותת Vibe Israel, שהקימה ג'ואנה לנדאו, מומחית למיתוג ערים ומדינות, כדי לשפר את תדמית ישראל בעולם. לנדאו, המנכ"לית, מסבירה שהצורך נוצר בגלל הפער בין המציאות בארץ לאופן שבו היא מצטיירת.
היא החלה להביא לכאן משלחות של בלוגרים ומובילי דעת קהל ברשת, "משפיענים דיגיטליים" כהגדרתה, שלהם עשרות אלפי קוראים ולעיתים גם מיליוני עוקבים. הם מגיעים לסיורים של שבוע, הנבנים סביב נופים, תיירות בוטיק, קולינריה, יזמות ואמנות.
המבקרים נחשפים לישראל שרלוונטית לתחום כתיבתם, ובמהלך הסיור, או מיד בסיומו, מעלים לרשת וחולקים עם קוראיהם את התובנות והחוויות שלהם מאיתנו, ולרוב מצליחים לשנות תפיסות מקובעות כלפי ישראל.
עד כה היו בארץ מטעם העמותה 16 משלחות, ובהן 80 בלוגרים מרחבי העולם. המבקרים עוסקים בתיירות אבל לא רק. בין המבקרים גם מתמחים בנושאי יזמות נשית, חינוך, אופנה ועוד.
---------------------------------------------------
"בחג המולד 99' הייתי במסיבה בג'ונגל בקמבודיה. רקדנו עם מקומיים ומטיילים, הייתה חוויה אדירה, והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות וכך אני רוצה לחיות"
---------------------------------------------------
"אני לא מטייל בגלל הנופים – זה לא היה מחזיק אותי יותר משנתיים – אלא בגלל המפגשים עם אנשים. בכל שיחה יש עניין עצום ועולם שלם"
הופתעתי. בארון, 38, אכן הקדיש לנדודים את 16 השנים שחלפו מאז סיים את הקולג' בבוסטון, אבל מדובלל הוא לא: בחור נאה ומרשים, מנומס ורהוט, מצחיק ומעודכן, ענייני ועסקי, ובכלל יהודי־טוב־ארה"ב – לוקח לי בדיוק שנייה לגרום לו להרגיש אשם על שרק כעת הוא מבקר בישראל.
מה היה החו"ל הראשון בחייך?
"נהגנו לנסוע הרבה בתוך ארה"ב, אבל לחו"ל נסעתי רק פעם אחת, בגיל 14. נסעתי עם המשפחה לאירופה, הטיול הקלאסי של לונדון, אמסטרדם, פריז. חשבתי שזה נחמד, אבל לא מעבר לזה".
בקולג' למד ניהול עסקי בדגש על ייצוג ספורטאים, כי רצה להיות ג'רי מגווייר כשיהיה גדול. אבל החיים תיכננו לו משהו אחר. במהלך הלימודים נסע לחילופי סטודנטים במלבורן, אוסטרליה. המפגש עם סטודנטים מהודו, תאילנד ווייטנאם שסיפרו לו על ארצותיהם, עורר את סקרנותו. כמתנת סיום לימודים ביקש מהוריו נסיעה לדרום־מזרח אסיה. "שם פגשתי אנשים מכל העולם – מטיילים מהודו, אירופה, ישראל, ארצות ערב. זה היה מרתק, מרגש, מדהים".
כל מי שטייל אי פעם והגיע לצמתים הומים של תרמילאים, מכיר את ההתרגשות והבאזז האלה. אנשים מכל העולם, שמספרים על טיולים שעשו בכל העולם, והופכים לרגע לחברי הנפש שלך. אבל בעוד שרובנו מכתפים כעבור זמן מה את התרמיל ושבים הביתה, בארון החליט שהוא נשאר.
"אומץ להפנות את הגב למיינסטרים"
אתה זוכר את הרגע שבו החלטת להקדיש לטיולים את שארית חייך?
"כן. בחג המולד של 1999, במסיבה לכבוד המילניום החדש בקמבודיה, הייתי במקדש במעבה הג'ונגל, עם מקומיים ומטיילים. רקדנו, הייתה חוויה אדירה ופשוט הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות וכך אני רוצה לחיות, להיות קשור לאנשים בדיוק ברמות האנרגיה האלה. הרגעים האלה היו אינטנסיביים יותר מכל מה שהיה לי בארבע שנים בקולג'".
להרבה אנשים יש חוויות יפות בחו"ל, אבל אז הם אורזים וחוזרים הביתה.
"זה היה יותר מורכב מסתם חוויה יפה. בין היתר הבנתי שהקריירה שהתכוננתי אליה פשוט לא מתאימה לי. הבנתי שנסחפתי בזרם המקובל של תיכון־קולג'־קריירה, ושזה בכלל לא מי שאני ומה שאני רוצה. אז החלטתי שזה יהיה הרגע המכונן בחיי שבו אמצא אומץ ואפנה את גבי למיינסטרים". יש לשער שאת זעקות האמא היהודייה מבוסטון שמעו עד קמבודיה, אבל טרחתי לוודא
איך הגיבו ההורים?
"הם נחרדו, צפו לי עתיד של הומלס שישן ברחובות והתחננו שאחזור. אבל אחרי כמה שנים הם ראו שאני מסתדר ונרגעו. בשנים האחרונות אמא שלי מבקרת אותי שלוש פעמים בשנה, איפה שאני נמצא. היא כל כך נהנית שנראה לי שהיא תתאכזב אם אפסיק לשוטט".
מה היה הדבר הראשון שעשית אחרי שהחלטת להפוך לנווד עולמי?
"התחלתי לחרוש את דרום מזרח אסיה, הודו, הייתי תקופה ארוכה בתאילנד, לימדתי שם אנגלית".
לא צריך להיות בוגר קולג' כדי להבין שהכסף נגמר מהר, גם בהודו ותאילנד. אבל לבארון היה פתרון גם לזה. במשך ארבע שנים הוא עבד על ספינות הפאר של קרניבל קרוז, כמנהל ומדריך סיורים, ושט איתן לקריביים, הוואי, איי הים התיכון ושלל אתרים אקזוטיים. חצי מכל שנה עבד על הספינות – ובחצי השני ביזבז את הכסף בנסיעות לכל מקום בעולם.
העולם לא מתחיל לחזור על עצמו בסופו של דבר?
"אני לא מטייל בגלל הנופים. נופים לא היו מחזיקים אותי בדרכים יותר משנתיים. אני עושה את זה בגלל המפגשים עם אנשים. כל שיחה, כל מפגש, יש בהם עניין עצום ועולם שלם, זה מה שמרתק אותי".
"ממש לא לכל אחד"
איך אתה מסכם שבוע בישראל?
"מדהים. מבחינת אנשים, אין כאן אדם שאי־אפשר בתוך שנייה להיכנס איתו לשיחה על כל נושא".
מה אהבת כאן?
"ים המלח, ירושלים, תל־אביב כמובן. חברים סיפרו לי שהיא עיר נהדרת, אבל עדיין הופתעתי".
איפה אכלת והיה טעים?
"במסעדת מוסקט במלון מצפה הימים, בפורט סעיד (החדשה של אייל שני, מ"ק), בחאן מנולי (מתחם שוק הפשפשים - מ"ק)".
את כל ההתלהבות הזאת יזקק בארון לבלוג שלו, wanderingearl.com – ארל הנודד, אם תרצו, שכותרת המשנה שלו היא "חייו של נווד קבע". בבלוג יש פוסטים חדשים כל שבוע, מד שסופר כמה ימים הוא כבר משוטט בעולם (מעל 5,000), סרטון שמדגים אריזה נבונה, וגם כמה קבצים ארוכים שכתב וניתנים להורדה בתשלום, בעצם ספרים דיגיטליים, כמו "איך להרשות לעצמך לחיות בדרכים", "איך להתקבל לעבודה בספינת טיולים", או "לחיות בחו"ל בפחות מ־1,000 דולר בחודש". חלק קטן מהספרים נמכר גם באמזון, והרוב דרך הבלוג. בעזרת כל הפעילויות האלה, בארון מממן את תאוות הנדודים וממשיך לטייל.
אתה מתייחס לנדודים כאילו זה עניין פשוט. קוראים ספר וזהו?
"זה בכלל לא פשוט וממש לא לכל אחד. כתבתי את הספר כדי שיבינו בדיוק את זה. מי שלא מכיר את העובדות חושב שאני מפונק שהיה לו המון כסף אז יצא למסעות. אבל האמת היא שהתחלתי את הנדודים עם 1,500 דולר בדיוק. עם זה התגלגלתי ועשיתי הכל מתוך גישה ריאליסטית ועבודה קשה. בספר אני מסביר איך, ושאין דבר שהוא בלתי־אפשרי אם ניגשים אליו נכון.
"גם המרכיב הנפשי קשה, לא פחות מהכלכלי. אפשר בקלות להתבלבל ממפגש עם כל כך הרבה אורחות חיים. אני חושב שרק בשנים האחרונות נכנסתי לפוקוס ממש".
אילו מקומות הכי אהבת בעולם?
"ואראנאסי בהודו, האי סוקוטרה (ליד תימן וסומאליה), סנט קריסטובל דה לאס קאסאס במקסיקו, מארמוראש בצפון רומניה וקירגיזסטן".
רובם מקומות חמים.
"כן, אני אוהב מקומות חמים. כנראה 22 השנים הראשונות שלי בבוסטון הספיקו".
היית באלסקה?
"לא".
לא? אני ממש מתחילה להרגיש טוב. אני הייתי!
"אני בטוח שאגיע לשם יום אחד. אני מחפש תמיד מקומות חדשים, שעוד לא תוירו, מקומות שבהם אמצא אנשים שהסיפורים שלהם עוד לא נשמעו".
ואילו מקומות אתה הכי אוהב בארה"ב?
"את העיר ניו־יורק, ואת צפון קליפורניה, מסן־פרנסיסקו וצפונה".
אתה אוהב את אורגון?
"לא הייתי".
אני אפתח בלוג שיתחרה בך. לא היית באורגון?
"אני אהיה ביוני בפורטלנד. לבן דוד שלי יש בר־מצווה".
גם מדריך טיולים
כשהוא לא משוטט לבד או הולך לבר־מצוות, בארון מתפרנס גם מהדרכת טיולים בכמה מקומות בעולם. הכל מתארגן ברשת: קוראי הבלוג נרשמים לטיולים בתאריכים שנקבעו מראש. הם מגיעים עצמאית ליעדים – איסטנבול, קמבודיה, וייטנאם, הודו, קירגיזסטן – ושם חוברים לבארון שמדריך אותם. הטיול לא סגפני אבל חסכוני. למשל, 18 יום בהודו יעלו לאדם 1,800 דולר, שבוע באיסטנבול יעלה 1,000 דולר לאדם (ללא טיסות). הקבוצות קטנות, עד עשרה אנשים, והרעיון הוא לטייל עם בארון בדיוק כפי שהוא היה עושה אילו היה שם לבד. כמובן שהביקוש גדול מיכולתו של בארון להוביל, ולכן כבר שכר מדריכים מומחים מטעמו שיובילו חלק מהקבוצות. משהו מלימודי הניהול בכל זאת השתלם.
אתה נשוי?
"לא".
בת זוג? ילדים?
"לא".
אתה לא מרגיש בודד לפעמים?
"ממש לא. תמיד יש אנשים מסביב, ואם אני רוצה חברה, אני מוצא. אני בן אדם שמרגיש שמח בכל מקום. אם כבר אז קורה ההפך – קשה לי למצוא רגע להיות לבד".
מתי תנוח?
"אני עוד לא יודע, אבל בקרוב אקבע את ביתי בארה"ב, לפחות ארבעה חודשים בשנה. קניתי בית קטן ומבודד בחופי פלורידה, והשינוי, כשיתחיל, יקרה שם".
מסלול ארל בארון בגליל Galilee Razors Ride צילום: אור קפלן מאושר לשימוש ללא תמורה עופר רוזנבאום בן חורין אלכסנדרוביץ 054-4221286 (אור קפלן)
מסלול הבלוגר ארל בארון בדלהי צילום: מתוך האלבום המשפחתי של בארון מאושר לשימוש ללא תמורה מגילי אלקבץ יועצת תקשורת במחלקה הציבורית 0528406299 (מתוך אלבום משפחתי)
מסלול ארל בארון בירושלים העתיקה צילום חיים יוסף מאושר לשימוש ללא תמורה עופר רוזנבאום בן חורין אלכסנדרוביץ 054-4221286 (חיים יוסף)
מסלול הבלוגר ארל בארון במאווי Haleakala Maui צילום: מתוך האלבום המשפחתי של בארון מאושר לשימוש ללא תמורה מגילי אלקבץ יועצת תקשורת במחלקה הציבורית 0528406299 (מתוך אלבום משפחתי)
מסלול ארל בארון במצפה הימים צילום אור קפלן מאושר לשימוש ללא תמורה עופר רוזנבאום בן חורין אלכסנדרוביץ 054-4221286 (אור קפלן)
---------------------------------------------------
קבלו את המשפיען הדיגיטלי
ביקורו של בארון בארץ הוא יוזמה של עמותת Vibe Israel, שהקימה ג'ואנה לנדאו, מומחית למיתוג ערים ומדינות, כדי לשפר את תדמית ישראל בעולם. לנדאו, המנכ"לית, מסבירה שהצורך נוצר בגלל הפער בין המציאות בארץ לאופן שבו היא מצטיירת.
היא החלה להביא לכאן משלחות של בלוגרים ומובילי דעת קהל ברשת, "משפיענים דיגיטליים" כהגדרתה, שלהם עשרות אלפי קוראים ולעיתים גם מיליוני עוקבים. הם מגיעים לסיורים של שבוע, הנבנים סביב נופים, תיירות בוטיק, קולינריה, יזמות ואמנות.
המבקרים נחשפים לישראל שרלוונטית לתחום כתיבתם, ובמהלך הסיור, או מיד בסיומו, מעלים לרשת וחולקים עם קוראיהם את התובנות והחוויות שלהם מאיתנו, ולרוב מצליחים לשנות תפיסות מקובעות כלפי ישראל.
עד כה היו בארץ מטעם העמותה 16 משלחות, ובהן 80 בלוגרים מרחבי העולם. המבקרים עוסקים בתיירות אבל לא רק. בין המבקרים גם מתמחים בנושאי יזמות נשית, חינוך, אופנה ועוד.
---------------------------------------------------
"בחג המולד 99' הייתי במסיבה בג'ונגל בקמבודיה. רקדנו עם מקומיים ומטיילים, הייתה חוויה אדירה, והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות וכך אני רוצה לחיות"
---------------------------------------------------
"אני לא מטייל בגלל הנופים – זה לא היה מחזיק אותי יותר משנתיים – אלא בגלל המפגשים עם אנשים. בכל שיחה יש עניין עצום ועולם שלם"
מומלצים
