הנשר נחת
עם אבא שנחשב לאחד מבמאי הקולנוע הגדולים בישראל, לא פלא שבגיל 18 תום נשר מציגה שני סרטי ביכורים קצרים כבמאית. וכן, היא מודעת לזה שאבא שלה ביים את "הלהקה" כבר בגיל 24. מלחיץ? "אצלי זה יקרה כבר בגיל 22"
ולם היום רוצים להיות קול של דור שלם. כל סופר, כל יוצר טלוויזיה, כל זמר. כולם רוצים להשמיע קול ייחודי שישקף את התקופה, לעשות סדרת בנות כמו לינה דנהאם או להיות אתגר קרת הבא, ובסופו של דבר כולם נשמעים אותו הדבר. בתוך הנוף הזה מתבלטת תום נשר. כולה בת 18, רגע לפני גיוס לגלי צה"ל, הבת של הבמאי אבי נשר ויוצרת קולנוע בתחילת דרכה. שני סרטי הביכורים הקצרים שלה באמת מביאים משהו אחר, ואולי קצת מטריד. "אני מנסה להתעסק הרבה במה שמגדיר את הדור שלי היום, וזה התעסקות בזהות ובהגדרה עצמית", היא אומרת.
קצת מוזר שהסרטים שלך מוקרנים דווקא בפסטיבל ההומו־לסבי.
"אני לא חלק מהקהילה הזאת, אז אולי זה קצת מוזר לי שהסרטים מוקרנים שם. כי מי אני שאגיד להם משהו על הגדרות? אבל זה פסטיבל חשוב, ואני מאוד שמחה ומתרגשת לקראת ההקרנות".
בסרט הראשון שיצרה —"אחת, שתיים, שלוש" — מספרת נשר על שתי חברות ודייט שמסתבך. "אחת מהן חסודה והשנייה יותר הרפתקנית ומינית. הבחורה החסודה יוצאת לדייט, מביאה איתה את החברה ההרפתקנית, ויוצא כאן דייט משולש שהולך ומסתבך. בעצם יש כאן משולש אהבה מוזר. בסרט השני, 'אלבי ואלמה', יוצאים נער הומו ונערה סטרייטית למסע בתל אביב כדי למצוא אהבת אמת ומגיעים לחוויה אלימה ומשפילה".
שני הסרטים, שיוקרנו ביום ראשון הקרוב ב־15:30 במסגרת פסטיבל הקולנוע ההומו־לסבי בסינמטק תל־אביב, יתחרו בקטגוריית סרטי התיכונים והנוער ויהוו עוד תמונת מצב מעט מטרידה על הנוער של היום.
אלה סיפורים מהחיים?
"הכל סיפורים מהחיים. לאו דווקא מהחיים שלי, לפעמים מאלה של חברים שלי. לא מעניין אותי כרגע לעשות סרטים אחרים, אלא כאלה שלקוחים מנקודת המבט שלי. אם אני לא עשיתי שלישייה עד היום, אז אני לא אביים סצנה של שלישייה".
אבא שלך דווקא ביים סצנה כזאת.
"הוא ללא ספק עשה שלישיות וללא ספק ידע לביים אותן. אני יותר לייט ממנו, בינתיים. שלישיות עוד לא עשיתי".
הסרטים שעוסקים בבני הנוער הישראלים ושיצאו בשנים האחרונות מטרידים מאוד. "שש פעמים", המתאר את חוויית ההתבגרות הישראלית, כולל סצינות קשות מאוד. "התסריטים האלה מאוד מדויקים ומראים את מה שקורה עם הנוער היום, אבל נקודת המבט שלהם פסימית ואחרת משלי", היא אומרת. "הם מסתכלים על דברים בדיעבד, ואומרים כמה חבל שזה קרה. אני מסתכלת על דברים בזמן אמת ומתרגשת מזה שהם קורים, בלי להתייחס להשלכות החמורות שעלולות להיות לזה בהמשך. נקודת המבט שלהם אפלה, כי הם מכירים את ההשלכות, בזמן שאני מתעדת את השלב הראשוני".
נדמה שהדור שלך מאוד מטריד. מצד שני, הוא גם מאוד אקטיביסט. קחי את מחאת המכנסונים כדוגמה.
"אני מאוד תומכת במאבק הזה. בתור פמיניסטית פעילה בעניינים שונים, אני יכולה להגיד לך שההבדל בין בנים לבנות עוד בוער, אבל לאט לאט זה מתפרק. בעוד כמה שנים בת ובן לא יהיו מושגים רלוונטיים".
מחיר הטוקבקים
הזיכרון הראשון שלה מחוויית הקולנוע לוקח את נשר לגיל שנתיים. "כשלא הצלחתי להירדם, או כשקמתי באמצע הלילה, אבא שלי היה לוקח אותי איתו לסלון והיינו רואים יחד כל מיני קלאסיקות לילדים כמו 'צלילי המוזיקה' או 'הקוסם מארץ עוץ'. אז התחילה האהבה שלי לקולנוע".
טוב, כשלאבא שלך קוראים אבי נשר והוא חתום על קלאסיקות כמו "הלהקה", "דיזנגוף 99", "סוף העולם שמאלה" ו"הסודות", לא ברור מי נהנה יותר מאותה סיטואציה לילית — הילדה שהתקשתה לישון או האבא שהרוויח עוד הזדמנות לראות קלאסיקה קולנועית.
"אחרי שאני רואה סרט, אני פשוט נפעמת ממנו, מתרגשת ולא יכולה להפסיק לחשוב עליו ולנתח אותו", היא מספרת. "אחרי זה אני צריכה לדבר עליו עם כל אדם שאני נפגשת. זה ככה אצלי מאז גיל עשר. אני מאוד אוהבת ללכת לקולנוע, ובעיקר הולכת עם אוהבי קולנוע כמוני שאפשר יהיה אחר כך לדבר איתם שעתיים על מה שראינו".
נראה אותך גם בקומדיות טיפשיות של אשטון קוצ'ר?
"סביר להניח שלא, אבל אם כן — תהיה בטוח שיהיה לי מה להגיד גם עליהן. ברור שאני אעדיף ללכת לסרט של במאי איטלקי ידוע מאשר לקומדיה טיפשית, אבל אני אוהבת לראות כל סרט אפשרי. אם מישהו שלא אוהב קולנוע כמוני יילך איתי לסרט, זה עלול להיות סיוט בשבילו כי אני מתרגשת אחר כך שעות ומצפה שכולם יתרגשו איתי".
את סופי השבוע שלהם תום ואבי נשר פינו לטובת עיסוק אחר לחלוטין — צפייה מרתונית בסרטים. "היינו לוקחים שלושה סרטים עם נושא, וצופים בהם ברצף. פעם זה היה מחזות זמר, אחר כך היצ'קוק. במרתונים האלה התחלתי באמת להבין קולנוע. היינו רואים סרטים ביחד, מתרגשים נורא תוך כדי, ואז כותבים מה עבר עלינו ומדברים על זה".
את הסרט הראשון שלה נשר עשתה בגיל 11. "זה היה סרט של חמש דקות, שסיפר על ילד וילדה בכיתה ששיחקו 'אמת או חובה' עם פתקים והתאהבו. ליהקתי לשם את החברים הכי טובים שלי. אז עוד לא הייתי בררנית ולא עשיתי אודישנים. היום זה כבר אחרת. ממש פחדתי לפני שצילמתי את הסרט הזה, אבל עשיתי הרבה שיעורי בית. ראיתי סרטים בנושא והתכוננתי. רציתי שזה יהיה רציני".
כיאה לבת 11. נו, לפחות את היחידה בישראל שיכולה לכתוב בקרדיטים: עוזר במאי, אבי נשר.
"הוא לא עזר לי, מקסימום היה יועץ. אני אף פעם לא נותנת לו לבוא לסטים של הסרטים שלי. אני מקפידה על ההפרדה כדי לא לאבד את הקול האישי שלי בקולנוע. הדרך היחידה שלי להביא משהו מקורי זה אם אני אעשה את זה מתוכי. הוא כבר עשה את שלו ואני לא רוצה שזה ישפיע עליי. אני נותנת בדרך כלל להורים שלי לקרוא טיוטה של התסריט. השלב הבא הוא כבר בהקרנה".
נו, ויש ביקורת?
"כשהם טובים יש ביקורות טובות, וכשפחות — אז הוא גם נותן ביקורת. אבל לרוב זה בסדר, כי עד שאני כבר מחליטה לצלם משהו, זה אחרי הרבה עבודה. אני זוכרת שכשהייתי בת עשר קראתי טוקבקים שכתבו על סרטים של אבא שלי וזה קרע לי את הלב, אבל זה המחיר שצריך לשלם. היום, באינטרנט, יש ביקורת עליך כל הזמן, וצריך לדעת שאתה חשוף תמיד. יש מבקרים שאפשר ללמוד מהם, ויש כאלה שסתם לא סובלים אותך וגם זה בסדר".
את בוחרת לך קריירה מאוד קשה.
"ומאוד לא כלכלית. בארץ אי אפשר להרוויח כשאתה עוסק בקולנוע. חונכתי בבית שבסופו של דבר תמיד אפשר להסתדר, אבל בינתיים אני עוד עושה בייביסיטר לילדים כדי להרוויח כסף, אז אין לי בעיה".
אפס ביחסי אנוש
קשה שלא להתאהב בנשר. גם כי היא נורא יפה, אבל גם כי יש בה משהו נורא שמח בעיניים. אהבת הקולנוע שלה מידבקת, גם אהבת החיים. רק תספרו את זה גם לחבר האחרון שלה, איתו סיימה לאחרונה מערכת יחסים. "בין היתר נמאס לו לראות כל כך הרבה סרטים", היא מודה. "זה לא פשוט להיות בן זוג שלי אם לא אוהבים סרטים כמוני. הוא היה בחור נהדר, אבל זה פשוט לא התאים כנראה".
כמה סרטים ראית עד היום?
"אני חושבת שבערך 500. הביאו לנו בלימודים רשימה של 100 סרטים שחייבים לראות בחיים, ואני חושבת שראיתי יותר מ־70 מהם. את השאר אין לי כוונה לראות. יש סרטים שהם פשוט לא בשבילי. בממוצע אני רואה סרט בקולנוע בשבוע, ועכשיו יש לי חודש וחצי אחרי הבגרויות ולפני הצבא, ואני מתכוונת לראות סרט כל יום".
מי הבמאי האהוב עלייך?
"לא, אל תכניס אותי לשם. יש כל כך הרבה".
מה הסרט הכי אהוב עלייך?
"לא נו, איך אני אענה על זה? זה כל כך רחב. תנסה לצמצם את זה. תשאל אותי מה סרט הנעורים האהוב עליי".
אוקיי, שאלתי.
"'ואת אמא שלך גם', של הבמאי המקסיקני אלפונסו קוארון".
ומה הסרט הישראלי האהוב עלייך?
"וואו, שאלה קשה".
נשים בצד את הסרטים של אבא.
"לא, לא התכוונתי להגיד אחד מהם. אני חושבת ש'אפס ביחסי אנוש' הפיל אותי לגמרי, מאלה שיצאו בשנים האחרונות. אם נלך עוד שנים אחורה יש עוד המון".
מוזר שאת מתגייסת דווקא לגלצ ולא ליחידת ההסרטה בצה"ל.
"חשבתי שזה יגלה לי יותר עולמות. זה משהו שרציתי מגיל צעיר מאוד. ממש קיוויתי להתקבל. עכשיו יש לי שלוש שנים בלי לעשות סרטים, ואחרי זה אני אעשה את הפיצ'ר הראשון".
אבא שלך עשה את "הלהקה" בגיל 24.
"ואני מתכוונת לעקוף אותו! אצלי זה יקרה בגיל 22". .
פסטיבל הקולנוע הגאה ייפתח במוצ"ש בסינמטק תל־אביב. הסרטים של תום נשר יוקרנו ביום ראשון ב־15:30
---------------------------------------------------
"אני אף פעם לא נותנת לאבא לבוא לסטים של הסרטים שלי. אני מקפידה על ההפרדה כדי לא לאבד את הקול האישי שלי בקולנוע. הוא כבר עשה את שלו ואני לא רוצה שזה ישפיע עליי"
---------------------------------------------------
---------------------------------------------------
---------------------------------------------------
"קראתי טוקבקים שכתבו על סרטים של אבא שלי וזה קרע לי את הלב". תום נשר
קצת מוזר שהסרטים שלך מוקרנים דווקא בפסטיבל ההומו־לסבי.
"אני לא חלק מהקהילה הזאת, אז אולי זה קצת מוזר לי שהסרטים מוקרנים שם. כי מי אני שאגיד להם משהו על הגדרות? אבל זה פסטיבל חשוב, ואני מאוד שמחה ומתרגשת לקראת ההקרנות".
בסרט הראשון שיצרה —"אחת, שתיים, שלוש" — מספרת נשר על שתי חברות ודייט שמסתבך. "אחת מהן חסודה והשנייה יותר הרפתקנית ומינית. הבחורה החסודה יוצאת לדייט, מביאה איתה את החברה ההרפתקנית, ויוצא כאן דייט משולש שהולך ומסתבך. בעצם יש כאן משולש אהבה מוזר. בסרט השני, 'אלבי ואלמה', יוצאים נער הומו ונערה סטרייטית למסע בתל אביב כדי למצוא אהבת אמת ומגיעים לחוויה אלימה ומשפילה".
שני הסרטים, שיוקרנו ביום ראשון הקרוב ב־15:30 במסגרת פסטיבל הקולנוע ההומו־לסבי בסינמטק תל־אביב, יתחרו בקטגוריית סרטי התיכונים והנוער ויהוו עוד תמונת מצב מעט מטרידה על הנוער של היום.
אלה סיפורים מהחיים?
"הכל סיפורים מהחיים. לאו דווקא מהחיים שלי, לפעמים מאלה של חברים שלי. לא מעניין אותי כרגע לעשות סרטים אחרים, אלא כאלה שלקוחים מנקודת המבט שלי. אם אני לא עשיתי שלישייה עד היום, אז אני לא אביים סצנה של שלישייה".
אבא שלך דווקא ביים סצנה כזאת.
"הוא ללא ספק עשה שלישיות וללא ספק ידע לביים אותן. אני יותר לייט ממנו, בינתיים. שלישיות עוד לא עשיתי".
הסרטים שעוסקים בבני הנוער הישראלים ושיצאו בשנים האחרונות מטרידים מאוד. "שש פעמים", המתאר את חוויית ההתבגרות הישראלית, כולל סצינות קשות מאוד. "התסריטים האלה מאוד מדויקים ומראים את מה שקורה עם הנוער היום, אבל נקודת המבט שלהם פסימית ואחרת משלי", היא אומרת. "הם מסתכלים על דברים בדיעבד, ואומרים כמה חבל שזה קרה. אני מסתכלת על דברים בזמן אמת ומתרגשת מזה שהם קורים, בלי להתייחס להשלכות החמורות שעלולות להיות לזה בהמשך. נקודת המבט שלהם אפלה, כי הם מכירים את ההשלכות, בזמן שאני מתעדת את השלב הראשוני".
נדמה שהדור שלך מאוד מטריד. מצד שני, הוא גם מאוד אקטיביסט. קחי את מחאת המכנסונים כדוגמה.
"אני מאוד תומכת במאבק הזה. בתור פמיניסטית פעילה בעניינים שונים, אני יכולה להגיד לך שההבדל בין בנים לבנות עוד בוער, אבל לאט לאט זה מתפרק. בעוד כמה שנים בת ובן לא יהיו מושגים רלוונטיים".
מחיר הטוקבקים
הזיכרון הראשון שלה מחוויית הקולנוע לוקח את נשר לגיל שנתיים. "כשלא הצלחתי להירדם, או כשקמתי באמצע הלילה, אבא שלי היה לוקח אותי איתו לסלון והיינו רואים יחד כל מיני קלאסיקות לילדים כמו 'צלילי המוזיקה' או 'הקוסם מארץ עוץ'. אז התחילה האהבה שלי לקולנוע".
טוב, כשלאבא שלך קוראים אבי נשר והוא חתום על קלאסיקות כמו "הלהקה", "דיזנגוף 99", "סוף העולם שמאלה" ו"הסודות", לא ברור מי נהנה יותר מאותה סיטואציה לילית — הילדה שהתקשתה לישון או האבא שהרוויח עוד הזדמנות לראות קלאסיקה קולנועית.
"אחרי שאני רואה סרט, אני פשוט נפעמת ממנו, מתרגשת ולא יכולה להפסיק לחשוב עליו ולנתח אותו", היא מספרת. "אחרי זה אני צריכה לדבר עליו עם כל אדם שאני נפגשת. זה ככה אצלי מאז גיל עשר. אני מאוד אוהבת ללכת לקולנוע, ובעיקר הולכת עם אוהבי קולנוע כמוני שאפשר יהיה אחר כך לדבר איתם שעתיים על מה שראינו".
נראה אותך גם בקומדיות טיפשיות של אשטון קוצ'ר?
"סביר להניח שלא, אבל אם כן — תהיה בטוח שיהיה לי מה להגיד גם עליהן. ברור שאני אעדיף ללכת לסרט של במאי איטלקי ידוע מאשר לקומדיה טיפשית, אבל אני אוהבת לראות כל סרט אפשרי. אם מישהו שלא אוהב קולנוע כמוני יילך איתי לסרט, זה עלול להיות סיוט בשבילו כי אני מתרגשת אחר כך שעות ומצפה שכולם יתרגשו איתי".
את סופי השבוע שלהם תום ואבי נשר פינו לטובת עיסוק אחר לחלוטין — צפייה מרתונית בסרטים. "היינו לוקחים שלושה סרטים עם נושא, וצופים בהם ברצף. פעם זה היה מחזות זמר, אחר כך היצ'קוק. במרתונים האלה התחלתי באמת להבין קולנוע. היינו רואים סרטים ביחד, מתרגשים נורא תוך כדי, ואז כותבים מה עבר עלינו ומדברים על זה".
את הסרט הראשון שלה נשר עשתה בגיל 11. "זה היה סרט של חמש דקות, שסיפר על ילד וילדה בכיתה ששיחקו 'אמת או חובה' עם פתקים והתאהבו. ליהקתי לשם את החברים הכי טובים שלי. אז עוד לא הייתי בררנית ולא עשיתי אודישנים. היום זה כבר אחרת. ממש פחדתי לפני שצילמתי את הסרט הזה, אבל עשיתי הרבה שיעורי בית. ראיתי סרטים בנושא והתכוננתי. רציתי שזה יהיה רציני".
כיאה לבת 11. נו, לפחות את היחידה בישראל שיכולה לכתוב בקרדיטים: עוזר במאי, אבי נשר.
"הוא לא עזר לי, מקסימום היה יועץ. אני אף פעם לא נותנת לו לבוא לסטים של הסרטים שלי. אני מקפידה על ההפרדה כדי לא לאבד את הקול האישי שלי בקולנוע. הדרך היחידה שלי להביא משהו מקורי זה אם אני אעשה את זה מתוכי. הוא כבר עשה את שלו ואני לא רוצה שזה ישפיע עליי. אני נותנת בדרך כלל להורים שלי לקרוא טיוטה של התסריט. השלב הבא הוא כבר בהקרנה".
נו, ויש ביקורת?
"כשהם טובים יש ביקורות טובות, וכשפחות — אז הוא גם נותן ביקורת. אבל לרוב זה בסדר, כי עד שאני כבר מחליטה לצלם משהו, זה אחרי הרבה עבודה. אני זוכרת שכשהייתי בת עשר קראתי טוקבקים שכתבו על סרטים של אבא שלי וזה קרע לי את הלב, אבל זה המחיר שצריך לשלם. היום, באינטרנט, יש ביקורת עליך כל הזמן, וצריך לדעת שאתה חשוף תמיד. יש מבקרים שאפשר ללמוד מהם, ויש כאלה שסתם לא סובלים אותך וגם זה בסדר".
את בוחרת לך קריירה מאוד קשה.
"ומאוד לא כלכלית. בארץ אי אפשר להרוויח כשאתה עוסק בקולנוע. חונכתי בבית שבסופו של דבר תמיד אפשר להסתדר, אבל בינתיים אני עוד עושה בייביסיטר לילדים כדי להרוויח כסף, אז אין לי בעיה".
אפס ביחסי אנוש
קשה שלא להתאהב בנשר. גם כי היא נורא יפה, אבל גם כי יש בה משהו נורא שמח בעיניים. אהבת הקולנוע שלה מידבקת, גם אהבת החיים. רק תספרו את זה גם לחבר האחרון שלה, איתו סיימה לאחרונה מערכת יחסים. "בין היתר נמאס לו לראות כל כך הרבה סרטים", היא מודה. "זה לא פשוט להיות בן זוג שלי אם לא אוהבים סרטים כמוני. הוא היה בחור נהדר, אבל זה פשוט לא התאים כנראה".
כמה סרטים ראית עד היום?
"אני חושבת שבערך 500. הביאו לנו בלימודים רשימה של 100 סרטים שחייבים לראות בחיים, ואני חושבת שראיתי יותר מ־70 מהם. את השאר אין לי כוונה לראות. יש סרטים שהם פשוט לא בשבילי. בממוצע אני רואה סרט בקולנוע בשבוע, ועכשיו יש לי חודש וחצי אחרי הבגרויות ולפני הצבא, ואני מתכוונת לראות סרט כל יום".
מי הבמאי האהוב עלייך?
"לא, אל תכניס אותי לשם. יש כל כך הרבה".
מה הסרט הכי אהוב עלייך?
"לא נו, איך אני אענה על זה? זה כל כך רחב. תנסה לצמצם את זה. תשאל אותי מה סרט הנעורים האהוב עליי".
אוקיי, שאלתי.
"'ואת אמא שלך גם', של הבמאי המקסיקני אלפונסו קוארון".
ומה הסרט הישראלי האהוב עלייך?
"וואו, שאלה קשה".
נשים בצד את הסרטים של אבא.
"לא, לא התכוונתי להגיד אחד מהם. אני חושבת ש'אפס ביחסי אנוש' הפיל אותי לגמרי, מאלה שיצאו בשנים האחרונות. אם נלך עוד שנים אחורה יש עוד המון".
מוזר שאת מתגייסת דווקא לגלצ ולא ליחידת ההסרטה בצה"ל.
"חשבתי שזה יגלה לי יותר עולמות. זה משהו שרציתי מגיל צעיר מאוד. ממש קיוויתי להתקבל. עכשיו יש לי שלוש שנים בלי לעשות סרטים, ואחרי זה אני אעשה את הפיצ'ר הראשון".
אבא שלך עשה את "הלהקה" בגיל 24.
"ואני מתכוונת לעקוף אותו! אצלי זה יקרה בגיל 22". .
פסטיבל הקולנוע הגאה ייפתח במוצ"ש בסינמטק תל־אביב. הסרטים של תום נשר יוקרנו ביום ראשון ב־15:30
תום נשר שעות
יובל חן
---------------------------------------------------
"אני אף פעם לא נותנת לאבא לבוא לסטים של הסרטים שלי. אני מקפידה על ההפרדה כדי לא לאבד את הקול האישי שלי בקולנוע. הוא כבר עשה את שלו ואני לא רוצה שזה ישפיע עליי"
---------------------------------------------------
---------------------------------------------------
---------------------------------------------------
"קראתי טוקבקים שכתבו על סרטים של אבא שלי וזה קרע לי את הלב". תום נשר
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
