עמיר פלג / לאן נעלמו פיני והקמע?

המתאייד

מכבי התרסקה, גרשון נעלם

22 בפברואר, ירושלים. מכבי ת"א זוכה בגביע המדינה, ופאנל פרשנים מראיין את גיא גודס על במה מאולתרת שהותקנה על הפרקט. לפתע, בשידור חי, מגיח מאחור אדם מדושן עונג, נצמד לגבו של המאמן ומסיר מצווארו שרשרת. הוא מציג למצלמה את המדליון המוזהב, טופח על שכמו של גודס ואומר בטון של קלפטע: "גונב גביעים להפועל ירושלים, זה יפה?". החבר'ה צוחקים, וסיבוב הדאווין מסתיים בטפיחה על שכמם של השדר והפרשן.

כן, למרות שלא הוזמן, פיני חולצה צהובה לא נתן לרגע התהילה לעבור מבלי שכולם יידעו שגם הוא שותף. וכמובן גם האמונה הטפלה שלו - מטבע שהגיע מהרבי מלובביץ'. הוא אפילו הצהיר: "הקמע שוב הוכיח שהוא מגיע למשחקים גדולים!".

9 באפריל, ברלין. מכבי מנצחת את אלבה ועולה להצלבה ביורוליג. עם הבאזר לסיום, רץ לתוך המגרש עוזר המאמן, מתחבק עם כל מה שזז ומודיע: "הגיע לנו לעלות, הכל בידי שמיים, הקמע חזר שנית!".

17 ביוני, ת"א. מכבי מפסידה פעם שלישית ברציפות להפועל אילת ומודחת בחצי גמר הפלייאוף. גודס ניצב מול המצלמות ומסביר בלי לטייח את הכישלון, אלא שהפעם לא צץ מאחוריו שום ליצן שביקש את הקמע שלו בחזרה. פתאום אפילו מטבע של "מלך המשיח" לא שווה גרוש. האיש שמצהיר שהכל בידי שמיים, נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

ככה זה כשמפסידים. גם כתבי החצר של הרבי ממכבי - אלה שכינו את מינויו "הברקת העונה!" - שכחו לשאול את הגורו על אחריותו לכישלון, ולברר מה חלקו של התליון בתאונת השרשרת. הם גם לא ביקשו הסברים מהבן השחצן של דייויד פדרמן, שהתגאה לא מזמן (אחרי ניצחון כמובן), כי הוא זה שהגה את "הברקת העונה".

וגם ארז אדלשטיין התייחס כמובן לסנסציה בחצי הגמר. "הביקורת היחידה שלי על גיא הייתה שהוא הסכים שיכתיבו לו דברים", אמר המאמן הלאומי והפרשן החלבי, אפרופו הזרים שהוחתמו בקבוצה. להנחתה העיקרית - זאת שבהצלחות עושה רוח ובכישלונות קולות של שטיח - פרשננו לא התייחס. בכל זאת, בואו לא נשכח שגרשון מונה לא מכבר ליועץ המקצועי של הנבחרות, וששניהם צריכים עוד לעבוד ביחד.

אין לי מושג מה פיני מתכנן לקראת אליפות אירופה בספטמבר, והאם הוא ידחוף מטבע של הרבי לכיסו של ארז, אבל במקרה של כישלון למאמן הנבחרת אין מה לדאוג. כמו שהוא שמר עכשיו על עוזר־מאמן מכבי, כשפיני יהיה פרשן, הוא יחזיר לו באותו מטבע.

הבלוף

את מי מעניין היורו עד 21

זוכרים איזה פסטיבל היה פה בדיוק לפני שנתיים, כשאירחנו את היורו עד גיל 21? אפילו ראש הממשלה ערך לנבחרתנו קבלת פנים בלשכתו. "אני מתרגש יחד עם כל אזרחי ישראל", אמר להם בנימין נתניהו. "הגאווה גדולה, יש פה קודם כל הישג של מדינת ישראל".

בטקס חגיגי שנערך שנה(!) לפני היורו הכריז יו"ר ההתאחדות אבי לוזון: "בעוד שנה נעמוד במרכז במת הכדורגל האירופי, אנחנו גאים לארח את הטורניר השני בחשיבותו באירופה". את הבלוף הזה אימצה כמובן שרת התרבות והספורט דאז. "לראשונה בהיסטוריה ישראל מארחת טורניר בסדר גודל כזה, הנחשב לטורניר הנבחרות השני בחשיבותו באירופה", דיקלמה לימור לבנת מה שהאכילו אותה.

גם שני "שגרירינו המיוחדים" במפעל, אלי אוחנה ואבי נימני, התקשו להסתיר את התרגשותם, ומנהל הטורניר רונן הרשקו התפייט במובן הפילוסופי־גלובלי: "כולנו תקווה שלאחר הטורניר יבינו מה הכדורגל יכול לתת מעבר למשחק עצמו".

ממש לפני בעיטת הפתיחה, ביוני 2013, נזכר המחותן הראשי איך הכל התחיל ב־2010. "היום שבו זכינו באירוח היה מרגש", סיפר אבי לוזון. "זה הרגיש בערך כמו לידת בן בכור, ועכשיו אני מחכה לחגוג לו יום הולדת 3". את המתנה קיבל דווקא בן דודו של הילד, שהועלה לדרגת מאמן נבחרת.

ולמה נזכרתי פתאום באירוע המכונן שהציב אותנו "במרכז במת הכדורגל האירופי"? כי בימים אלה נערך אותו טורניר בדיוק בצ'כיה, אך בישראל - כמה מוזר - איש אינו מתרגש. התקשורת בקושי מדווחת (אם בכלל) על תוצאותיו של האירוע בעל סדר הגודל העצום, והטורניר השני בחשיבותו באירופה הפך לדבר הכי זניח בעולם. עד כדי כך, שאפילו לוזון לא חוגג לו יומולדת 5.

החאפרים

הונחו הפיגומים לאתר המינהלת

ב־2 באפריל 2014 קיימה מינהלת הליגה בכדורגל את ישיבתה הראשונה, נבחר יושב ראש, הוגש כיבוד, פרחים הונחו על השולחן. כיוון שעל הישגים ביותר מ־400 ימי החסד קשה להצביע, החלטתי לבדוק במה הם מתגאים באתר הרשמי שלהם. אז זהו שלא. שנה ושלושה חודשים אחרי ההקמה, למינהלת אין אתר אינטרנט!

לחיצה על הקישור בפייסבוק שלהם (football.co.il) הובילה אותי למודעה שעליה נכתב "מינהלת הליגות לכדורגל". ומעל הופיעה הודעה באותיות קידוש לבנה: "האתר כרגע בבנייה", וגם באנגלית: "Site Under Construction". לכתוב בערבית לא עלה בדעתם, למרות שהם מייצגים כמה קבוצות ושחקנים מהמגזר. בקיצור, ווג'ראס.

זה בטח לא היה קורה לחברי המינהלת בעסקיהם הפרטיים. הם הרי יודעים טוב מאוד שאתר אינטרנט הוא כלי חיוני ביותר, וששום חברה שמכבדת את עצמה לא תתמהמה בהקמתו. אבל בחלטורה מהכדורגל, אפילו עניין פשוט כזה נראה מסובך כמו הקמת הרכבת התחתית בת"א – והבנייה מתעכבת.

מצד שני, זה לא מונע מהמינהלת לקבל החלטות חשובות, כמו הזזת קהלים של קבוצות בלי אוהדים לצד שמול הטלוויזיה (כדי שייראה כאילו האצטדיון מפוצץ), או ההוראה המחייבת את הקבוצות בליגות הבכירות להפעיל בובת פרווה כקמע. אחרי שבהפועל באר־שבע הלכו על גמל ובקריית־שמונה בחרו באריה, אולי הגיע הזמן שגם למינהלת יהיה קמע. או צב או צבוע.

המיסיונר

דני עטר מחפש כותרות

היה ברור שזה רק עניין של זמן, עד שאיזה פופוליסט מהכנסת יתפוס טרמפ על עתירתו של הקלע הדתי אבישי ברט, נגד קיום אליפות ישראל בקליעה למטרה בשבת. מי שהרים את הכפפה לא היה חובש כיפה או שטריימל, אלא דני עטר מהמחנה הצווחני.

לעצם העניין, הטענה של "פגיעה בציבורים שלמים" היא דמגוגיה זולה, משום שהעברת התחרויות לימי חול תפגע בציבורים גדולים לא פחות. חוץ מזה, בשום מקום בתורה, כולל סיפור הרוגטקה של דוד, לא כתוב שאסור לקלוע למטרה בשבת. מה עוד שבמקרה שלנו אין שימוש באבק שריפה.

אבל המטרה מקדשת את האלמונים ועטר, שהכריז עם בחירתו בפריימריז של העבודה "אני לא מתכוון להיות ח"כ אנונימי" - יצא למלחמת קודש. הוא שלח מכתב לשרה מירי רגב, שמיהרה להגיב (בלי לבדוק כמובן את ההשלכות) והכריזה שהדבר "לא יעלה על הדעת". אבל עטר חיפש פרסום, אז בואו נלך לקראתו ונרחיב קצת על מי שמתגלה כתשובה של האופוזיציה לאורן חזן.

הנה, רק בחודש שעבר נחשף בערוץ 10 כי הח"כ ירא השמיים, שכיהן עדיין כיו"ר המועצה האזורית גלבוע, נסע בראש משלחת לגרמניה ובילה בין היתר בקזינו. הח"כ טען כי הנסיעה מומנה על־ידי מארחיו והסביר שכבר אינו מעורב בענייני המועצה, אך יומיים לאחר שובו ניהל ישיבת מליאה מבלי לעדכן כמה עלתה המשלחת, כיצד נבחרו המשתתפים, ואם הרולטה האירה לו פנים.

זה גם המקום להזכיר שבעת כהונתו כראש מועצה, מצא מבקר המדינה שורה של אי־סדרים ברכישת כלי רכב ובמצבת ימי החופשה לבכירים (שבטח לא נוסעים בשבת). בספורט, הח"כ היה העונה מאדריכלי הכישלון של הפועל גלבוע/גליל (שאירחה משחקים בשבת), ועשה לובי רציני להקים בשטחי המועצה היפודרום למרוצי סוסים.

בסוף, עם כל הרעש והצלצולים, ראש המועצה ביצע פניית פרסה אחרי שקלט, לדבריו, שמדובר בהתעללות בבעלי חיים. ברור, הרי לפני זה עטר היה בטוח שהסוסים נהנים מכל רגע כשמאיצים בהם לדהור כמו מטורפים, ושחשוב להם לשמור על כושר. מזל שרק חמור לא משנה את דעתו.