הורים יקרים, החופש הגדול התחיל, נא להתנהג בהתאם

החופש הגדול מתחיל היום. עכשיו. אז למה אתם עושים פרצוף מופתע? מה, לא ידעתם שהוא יבוא? עד לרגע זה לא עשיתם שום הכנות? יולי־אוגוסט, משוש נפשם של הזאטוטים, מצטייר בעיני ההורים כמילים נרדפות לתוהו ובוהו, סיוט אינסופי ומלחמת עולם שלישית. אם החופש, בהגדרתו, הוא ערך חיובי, למה החופש הגדול מציף בנו, ההורים, כל כך הרבה רגשות לא נעימים?

אמה אמר, אם לשלושה, בעלת שני תארים בחינוך, יועצת ומנחה בכירה להורים ולמשפחה, מסבירה את פשר הקריז השנתי: "החופש הגדול של ילדותנו היה כיף אדיר", היא אומרת. "ידענו שאנחנו נפרדים מהשגרה ויוצאים לחופש ללא גבולות: התעוררנו ביקיצה טבעית, רבצנו על הספה ועשינו מה שבא לנו, איך שבא לנו ומתי שבא לנו וגם אכלנו מה שבא לנו בלי להתייחס לאחוזי השומן ולכמות הסוכרים. את רוב הזמן העברנו במשחקים שלא עלו כסף – קלאס, גומי וחמש אבנים – והם התנהלו בשכונה או בגינה הציבורית. כלומר, היינו אחראיים על התעסוקה של עצמנו ולא ציפינו מההורים להוות צוות בידור, שירות הסעות או עץ שמצמיח שטרות. נוכחות הורית הייתה שם ביג טיים, אמהות רבות לא עבדו או עבדו בחצי משרה כדי להיות בבית, ואפילו האבות חזרו הביתה לפני רדת החשכה, אבל ההורים לא היו נותני שירותים".

בעידן המודרני, לדבריה, ההתנהלות שונה לחלוטין. "ההורים עובדים המון שעות ביום, מחפשים עבודה משמעותית, שואפים לקריירה משגשגת, ומשקיעים בה זמן ומאמץ. במקביל, יש להם עוד שלוש משרות: כהורים, כבני זוג וכמנהלי הבית. ואז, כשמגיע החופש הגדול, ההורים מתבלבלים. רבים בוחרים לשנות את השגרה ואת סדר היום שלהם ולהתאים את עצמם לילדים שיצאו לחופשה, ובכך הם מחליפים את הסמכות בשירות. כדי לבטל את רגשות האשמה הם מחפשים את הקייטנות הכי אטרקטיביות ומוציאים עליהן הון עתק במטרה לרצות את הילד ולהלהיב אותו, העיקר שיסכים למסגרת. במבחן התוצאה, הילדים בדרך כלל מתלוננים שלא כיף להם ושהם מעדיפים להישאר בבית מול המסכים השונים – מחשב, טלוויזיה, אייפון ואייפד".

האם אפשר לצלוח את החופש הגדול בשלום ולהפוך את החופשה המענה למהנה?

"כן", עונה אמר בלי למצמץ. "אפשר להפוך אותו לאתגר ולצמוח ממנו, כיחידים וכמשפחה. השינוי מתחיל בנו, ההורים. במקום להתייחס לחופש כמו לעונש עלינו לחשב מסלול מחדש".

איך עושים את זה?

1

קחו נשימה עמוקה ותתחברו לילד שמתחבא בכם. דמיינו שאתם שוב ילדים שהאחד ביולי מציף אותם באושר ובהנאה. הרגשות החיוביים, שיירשו את מקום התיסכול והעצבים, יאפשרו לכם לפעול מתוך גישה מבינה ומכילה.

2

אל תציבו בראש סולם העדיפויות את עצמכם ואל תשאלו 'מה הייתי רוצה שהילד שלי יעשה'. תזכרו שזה החופש הגדול של הילד ולכן, החופש הוא כמו מתנת יום הולדת. כל השנה קונים לילד את מה שהוא צריך וביום ההולדת קונים לו את מה שהוא אוהב.

3

חשוב להושיב את הילד/ים והמתבגר/ים לשיחה של תיאום ציפיות, שהיא בסיס לתקשורת. זו הדרך להעביר לילדים תחושה שאתם רואים אותם ומתחשבים בהם. תבדקו מהן הציפיות שלהם מהחופש, השוו אותן עם הציפיות שלכם ואם יש פער נסו לראות איך כל צד יכול להתקרב. השיחה הזאת תהיה לילדים שיעור לחיים, הם ילמדו לשתף, לוותר ולהתחשב באחרים.

4

צאו מנקודת הנחה שיש ילדים שלא יסכימו לשום קייטנה, אפילו לא לזו שמתנהלת בממלכת שוקולד. מהצד השני של המטבע, צאו מנקודת הנחה שיש ילדים שיעשו חיים בקייטנה, אבל בשובם הביתה יעשו פרצוף חמוץ כאילו חזרו מעונש. מי כמוכם מכיר את התכשיט שלכם.

5

גם בחופש הגדול חובה לשמור על גבולות מסוימים ואתם, כהורים מנהיגים וסמכותיים, תחליטו על איזה גבולות אתם שומרים ואיזה אפשר להגמיש. כך תיצרו, יחד עם הילד והמתבגר, מציאות חדשה. דוגמאות למצבים שדורשים גמישות: שעת הקימה בבוקר, שעת כיבוי אורות, שעות הבילוי מול המסכים, הזמנת חברים ללינה ועוד.

6

קחו בריסטול או טבלת אקסל, שרטטו שמונה שבועות ותתחילו למלא אותם בתוכניות. הילד/המתבגר ודאי ימחה ויטען ש"חופש זה לא לתכנן", אז תסבירו לו שתכנון מוקדם, גם בקווים מעורפלים בלבד, תורם לתחושת היציבות והביטחון של ההורים והילדים כאחד.

7

אם אתם שוקלים משהו גדול, כמו נסיעה לחו"ל, כדאי לדחות אותו לאוגוסט, כשכבר אין קייטנות. במשך יולי הילדים יחכו לטיסה ויהיה להם על מה לחלום.

8

אחרי שמילאתם את השבועות תתחילו להתרכז בתוכנית השבועית. יום מים, יום בישול, יום סרט וגם יום כלום. תשתדלו שבכל יום יהיה משהו מפתה או לפחות כזה שנשמע מלהיב. גם "יום שוק עם אמא" זה משהו. שלא לדבר על יום קניון. מספיק לארגן אטרקציה יומית אחת, לאפשר לילדים ליהנות ממנה כמו שצריך ובסיומה לחזור למצב מנוחה ובטלה.

9

מדי ערב כדאי להזכיר לילד מה התוכנית למחר. אם הוא מבקש לשנות אותה (בגלל חמסין, עייפות, מריבה עם החבר ששותף בתוכנית) נסו ללכת לקראתו. אם אין מקום לשינויים תסבירו לו למה (מפני שכבר הזמנתם כרטיסים או קבעתם עם אחרים).

10

חשוב להשאיר בכל יום זמן פנוי למסכים. הילדים והמתבגרים התמכרו להם במהלך שנת הלימודים ובחופש הגדול הם ידרשו, ובצדק, זמן לרביצה. נסו להגביל את מספר השעות ולהתעניין במה הם רוצים לצפות. הזהירו אותם מהסכנות באינטרנט ודברו על כללי הזהירות שיש לנקוט.

11

הילדים והמתבגרים שלנו הולכים לבלות המון זמן בבית וזה דורש חלוקת תפקידים בנושא אוכל וניקיון. בדקו יחד איתם במה הם יכולים לתרום, בהתאם לגיל, והכניסו ללו"ז את המשימות היומיות: להוציא את הכלב, לרוקן את מדיח הכלים, לחמם את ארוחת הצהריים. ברגע שהמטלות רשומות כחלק מפעילויות החופש, הילדים מודעים לחובותיהם וכך נחסכים ויכוחים מיותרים. אפשרו להם להפוך, דווקא בחופש הגדול, לחלק תורם ומועיל בהתנהלות הבית.

12

הכללים שנהוגים בבית בשבועות רגילים (כמו שלילת דמי כיס כעונש על אי־סידור החדר) תקפים גם בשבועות האלה. בשבוע הראשון כדאי להמתיק את הגלולה המרה באזהרה בנוסח "עדיין לא הכרתי את הפיה שבחופש הגדול אוספת את הגרביים המסריחים ומעיפה אותם למכונת הכביסה". הם אמורים להבין את הרמז.

13

מומלץ להביא אוכל בריא לפעילויות מחוץ לבית ולהקפיד על ארוחות בריאות בתוך הבית. נכון, אתם בחופש, אבל זה לא אומר שמעכשיו אתם צורכים אך ורק רק חטיפים וממתקים. בתנוחת הבטטה מול הטלוויזיה אפשר לנשנש גזר. אם עדיין לא הנהגתם את ההרגלים האלה – זה הזמן להתחיל אותם, בהדרגה, ביס אחר ביס.

14

החופש הגדול הוא הזדמנות פז לזמן משפחה. אפשר לקבוע שעה שבה כולם מתכנסים (גם המתבגרים) להכנת ארוחת ערב משפחתית, שבסיומה כולם יוצאים לטיול עם הכלב או להליכה בפארק. עודדו את הילדים להציע רעיונות, ואם זה לא מסתדר מדי ערב אז שלוש פעמים בשבוע. העיקר שכולם יישבו, ישתפו, יקשיבו וידברו. עד האחד בספטמבר תחושת ה"ביחד" תתחזק.

15

חודשי החופש הגדול דורשים תקציב גדול יותר מזה של חודשים רגילים. הכינו את התקציב יחד עם הילדים והמתבגרים, בהתאם לפעילויות, והבהירו להם ש"זה מה שיש" ושמזה לא חורגים.

הילדים מבקשים תוספת לתקציב? עזרו להם למצוא עבודה בשטיפת מכוניות של השכנים, בהקמת דוכן למכירת מיצים או בשמרטפות על ילדי השכנים.

16

הילדים שלנו לומדים מדוגמה אישית, מההתנהגות ומהמעשים שלנו, ובחופשת הקיץ הדוגמה האישית חשובה מתמיד מפני שהם שוהים הרבה יותר זמן בחברת ההורים. אז דברו פחות והדגימו יותר. זכרו שאתם המודל של ילדכם. עשו הכל כדי לא לשדר להם אנרגיות של לחץ ועצבים.

17

מילה טובה חשובה בכל ימות השנה, ובמיוחד בחופשה שמצטיירת בעיני הילד כבטלה מלאה. הוא ישמח לקבל מחמאה על מה שעשה. נסו להשתלב בתחושת החופש של הילד בכך שתראו את מה שעשה ולא את מה שהוא לא עשה. כשאתם מוציאים מהפה מחמאה אל תוסיפו את המילה "אבל". העידוד על המעשים הטובים מעלה את ערכו של הילד ואת ביטחונו העצמי, גורם לו להרגיש שיש לו מקום ותפקיד וידרבן אותו לשכפל את ההתנהגות החיובית.

18

"מתי סוף־סוף תתחילו לשבת על השיעורים לחופש?" זו השאלה שתהדהד, בגרסאות שונות, במהלך כל החופש, והיא מתכון בטוח לעצבים, גם של ההורים וגם של הילדים/מתבגרים. "הדרך לפתור את הקושי הוא בהכנסת שיעורי הבית כחלק מהמטלות בתכנון סדר היום ובקביעת תאריך יעד שבו המטלות האלה חייבות להסתיים", אומרת אמה אמר. "הילדים צריכים להבין שמטלות בית הספר הן לא באחריותכם. אתם כאן רק על מנת לסייע כשהם מבקשים עזרה". וגם על מנת לתת תזכורת ולהפעיל סנקציות במקרה של אי־עמידה בלו"ז.

19

במקביל, רצוי שכל הורה ידרוש מהילד להקדיש לפחות רבע שעה ביום לקריאת ספר. לסרבני קריאה מושבעים אפשר להציע קריאה משותפת: הילד מקריא בקול רם עמוד אחד וההורה מקריא את העמוד הבא. נכון, זה דורש מההורה להשקיע, אבל אם בחופש הגדול הילד יגלה שספר הוא לא שיא השעמום זו תהיה השקעה לכל החיים.

20

אפילו ההורה הרגוע ביותר עלול לרדת מהפסים לשמע "משמם לי", שפירושו "משעמם לי". ילד משועמם ינדנד יותר, יריב עם אחיו וימצא דרכים שליליות לקבל תשומת לב מהסביבה. האם זה המצב שבו ההורה חייב לנטוש את כל עיסוקיו כדי לספק לילד שלו תעסוקה?

"לא", קובעת אמר, "אמנם הילד לא נולד עם היכולת להעסיק את עצמו, אבל ההורה לא צריך להיבהל ולהילחץ, ובעיקר לא לספק לילד תעסוקה ללא ההפסקה. ההורה יכול לתת לילד הכוונה ורעיונות ואחר כך לשחרר ולאפשר לו להעסיק את עצמו. אם עד כה הילד חשב ש'לא לעשות כלום' זה לישון, תסבירו לו שגם ב'כלום' קורים דברים חשובים. זה הזמן לחלום בהקיץ, לחשוב, לפנטז ולרוקן את הראש ממחשבות".

21

עוד הצעה: לכתוב את "יומן החופש הגדול". זה יכול להיות יומן אישי וסודי, שבו הילד מתאר את החוויות ומשחרר קיטורים, וזה יכול להיות יומן פתוח, שמאפשר להורה דיאלוג על מה שנכתב בו.

22

האם ההורים חייבים להתערב במריבות בין אחים, שצוברות תאוצה במהלך החופשה בגלל החיכוך האינסופי? "לא", אומרת אמר. "ריבים בין אחים הם תחרות על תשומת הלב של ההורה. כשההורה בבית יש סיכוי גדול יותר להתפרצות מריבה. ההתנסות שמלווה את חיי היומיום – ממשחקים וצחוקים ועד מכות ומריבות – מספקת לילד התנסות בקשר עם מישהו אחר ולכן לא תמיד ההורה חייב להתערב".

לדבריה, "כשהילדים רבים על משחק ההורה יכול להגיד להם, 'זה המשחק שלכם, תסתדרו לבד. אם לא תגיעו לפשרה אני אקח את המשחק ושניכם תפסידו'. כך מעודדים שיתוף פעולה ומשא ומתן. באמצעות האחים ילדים לומדים על עצמם, בודקים את מקומם בתא המשפחתי, מזהים את הגבולות של האחרים ושל עצמם ומגבשים את זהותם. את הלמידה שנעשתה בבית הם יישמו עם חבריהם בחוץ".

23

הקייטנות נגמרו. גם התקציב התאדה. האם לקחת את הילד לעבודה בתקווה שהוא כבר ימצא מה לעשות שם? "עשו הכל כדי לא להגיע למצב הזה", מייעצת אמר, "בדרך כלל הוא נגמר בהפרעה לקולגות, בבכי של הילד ובתסכול שלכם". אם אין ברירה וזה הפתרון היחיד, מן הראוי ששני ההורים יישאו במעמסה. יום בעבודה של אמא ויום בעבודה של אבא. שוויון, לא?

24

אחרי שגם הסבא והסבתא התפטרו מתפקידם והדודים בקיבוץ טסו לחו"ל, נסו לארגן קייטנה שכונתית. מדי יום אחד ההורים מסונג'ר להעסקת חמישה דרדסים. אם הוא יישאר בחיים – מחר יהיה לו יום חופשי.

25

ואחרי כל זה, אם נשארו לכם עוד כמה ימים לשרוף – אין מנוס. צאו לחופש ושכנעו את עצמכם שזה הזמן שלכם לנוח, להתאוורר, להתקרב לילדים ולבלות איתם. אשרי המאמין. בשבוע האחרון של החופש הגדול לא תחסר לכם תעסוקה – תתחילו לעטוף מחברות וספרים! ¥

אם כבר הם בטלפון כל הזמן, תציעו להם לשחק באפליקציית המוח. מדובר באפליקציית חידות מדעית שנוצרה במכון דוידסון לחינוך מדעי במכון ויצמן, וזוכה להצלחה רבה