ניבר והעיר הגדולה

ניבר מדר מגיעה לפגישה שלנו באיחור לא דיפלומטי של 45 דקות שלמות, אבל היא באמת לא אשמה. היום המטורף שלה נפתח בנסיעה – באוטובוס! – לבסיס בתל השומר שבו היא משרתת, ממשיך בצילומים בראשון־לציון לרנואר, שלהם היא מפרזנטת, ממשיך בנסיעה – הפעם במונית – לפגישה בסוכנות שלה, "יולי", משם בחזרה לבסיס "כי יש לי עניינים עם כמה טפסים", ורגע לפני שהיא לוקחת נשימה עמוקה, מודיע לה שי כהן ארבל, הסוכן שלה, שיש מצב שהיא טסה מחר לעבודה בחו"ל. אם יהיה לה מזל, תספיק להגניב בערב פגישה עם החבר הצמוד, מייקל לואיס, שבדירתו התל־אביבית היא "מתנחלת", כהגדרתה, מפחדת להכריז על איחוד כתובות רשמי.

איך זה מסתדר שדוגמנית בינלאומית כמוך נוסעת באוטובוס?

עם החבר מייקל לואיס || צילום: ענת מוסברג

קרדיט ידיעות אחרונות

"אין לי בעיה. גם כשאני באודישנים בחו"ל אני נוסעת לפעמים ברכבת תחתית".

אז את יכולה, נניח, לנסוע במטרו ולהיתקל בשלט חוצות שלך.

בכתבות של רנואר || צילום: אלון שפרנסקי

קרדיט ידיעות אחרונות

"כן, זה קרה לי כבר כמה פעמים, כשהצטלמתי לקמפיין של ברשקה".

ובקרוב זה יקרה לה שוב, עת ישטפו את רחבי אירופה תמונות שלה כפרזנטורית הראשית של מותג ההנעלה בירקנשטוק. בלי עין הרע, לאחרונה אוספת מדר – כולה בת 19 – קמפיינים בתדירות מעוררת השתאות. נטורל פורמולה, למשל, בחרו בה כדוגמנית הבית, ובדרך היו גם צילומים לעשרות מגזינים בחו"ל, בהם קוסמו, ווג, אל ו־W. אבל עם כל הכבוד, המשרה הנחשקת ביותר הגיעה מרנואר. במשך זמן רב תהו בתעשייה מי תהיה הפרזנטורית שתיכנס לנעליה הגדולות של אור גרוסמן. לבסוף נבחרה ניבר למשבצת הנחשקת, כשלצידה השחקן גפן ברקאי ועל תקן הפרזנטור הגברי לא פחות ולא יותר מיהודה לוי בכבודו ובעצמו.

קרדיט ידיעות אחרונות

"אנחנו לא ממש מכירים, רק היכרות כזו שטחית של שלום־שלום", היא אומרת באדישות. "עוד מעט נצלם קטלוג. נכון שיש בינינו הפרש גילים די גדול, אבל זה לא שאנחנו בני זוג. זה לא אמור להשפיע".

בטח יצא לך לעבוד עם חברה שלו, שלומית מלכה.

קרדיט ידיעות אחרונות

"בטח, היא חמודה. נפגשנו".

האדישות היחסית שמדר מפגינה ביחס לבן זוגה לדוגמנות, קשורה כנראה בבן הזוג מהחיים האמיתיים, שגם הוא לגמרי במקרה אחת הפיגורות הגבריות הנחשקות בארץ: מייקל לואיס, האיש והריבועים. כשהיא מדברת עליו, עיניה היפות מחייכות וקולה רך. הבחורה מאוהבת, ואין מנוס אלא לקנא בשקט. או קצת לנסות לסכסך.

קרדיט ידיעות אחרונות

כשהכרתם, מייקל היה המפורסם מביניכם. עכשיו גם את. איך זה מסתדר?

"אנחנו בכלל לא חושבים על זה ככה. כשהכרנו באמת הייתי בתחילת הקריירה והוא היה מאוד מפורסם, אבל לא הרגשתי את ההבדלים האלה, ואף פעם לא הסתכלתי עליו בתור מייקל לואיס הדוגמן. הוא פשוט היה האדם שהכרתי".

קרדיט ידיעות אחרונות

איך באמת הכרתם?

שתיקה. מבוכה. שי מהסוכנות נקרא לחשוף את הפרטים העסיסיים: "גם מייקל מיוצג של סוכנות יולי. ויום אחד הוא פשוט נכנס לפה, וראה על הדסקטופ של אחד הבוקרים תמונה של ניבר. הוא ישר שאל, 'מי זאת המהממת הזאת?' והשיג את המספר שלה".

קרדיט ידיעות אחרונות

ניבר: "הוא חיכה כמה ימים כדי שאני אהיה בת 18, ואז שלח לי הודעה".

איזה ג'נטלמן!

"לגמרי! וככה התחלנו לתקשר בסמסים, עד שנפגשנו".

ככה נפגשתם, בלי שום שיחה רגילה, רק על סמך סמסים?

"יש גם את האפשרות להקליט בווטסאפ הודעה קולית, נכון? אז היו לנו גם כמה הקלטות קוליות כאלה. אני בכלל עשיתי לעצמי מין הולד כזה, לא להתלהב, שלא יקרה לי משהו מסוכן, כי לא ידעתי לאן אני נכנסת עם בנאדם חדש. פשוט קבענו שבפעם הבאה שאני מגיעה לתל־אביב ניפגש ונדבר. נפגשנו בנמל יפו, ומשם המשכנו. זה היה בדצמבר 2013 ועוד מעט אנחנו חוגגים שנתיים".

כבר התרגלתם לאייטמים עליכם במדורי הרכילות?

"זו מן שגרה כזו עבורנו. קודם היו כותבים על מייקל, ואז גם אני נדחפתי לתמונה. יש דברים מצחיקים, כשתופסים אותנו בתמונה ווירדית, או עם פרצוף מוזר, ואז יש לנו בבית את הצחוקים שלנו על זה".

איך אתם מסתדרים עם הנסיעות התכופות של שניכם לחו"ל?

"אני ומייקל שני אנשים מאוד חופשיים. כל אחד צריך את הספייס שלו. אז יוצא שהנסיעות זה כיף, כי נוסעים לתקופות ארוכות ואז כשנפגשים זה עושה געגוע וריגושים כל פעם מחדש. זה שומר על הגחלת, מה שנקרא".

למייקל יש לא מעט מעריצות, איך את מתמודדת עם זה?

"יש את הקטע עם הבנות שצורחות כשהן רואות אותו. לא נראה לי שזה יעבור אי פעם, אז אני מקבלת את זה. בהתחלה זה היה מצחיק אותי, כי רואים בנאדם, עוצרים אותו באמצע החיים שלו ואומרים לו, 'בוא נעשה סלפי'. פתאום יש מלא בנות עליו. עכשיו כשזה קורה אז הוא מצטלם ופשוט ממשיכים. זה מחמיא לי בקטע של לפרגן לו".

זה לא קצת מעיק, שבכל מקום מתנפלים עליכם? יש לכם לאן לצאת בשקט?

"תמיד יהיה את הטררם, בכל מקום. גם אם מישהו אחד רץ אליו, מתחיל הטררם. אבל אנחנו יוצאים כמו אנשים רגילים. מוצאים את המקומות שלנו. לי זה נורא חשוב לא להשתנות ולא לאבד את הכיף של הגיל. לא צריך לפחד".

זה בכלל טוב לצאת עם מישהו מהתחום?

"זה תמיד כיף כשזה מישהו מהתחום, כי יש יותר הבנה. להיפרד מבן זוג לתקופה ארוכה זה קשה ולא כל אחד יכול לעמוד בזה. כשמבינים מאיפה זה בא וזה הדדי, זה יותר נוח. אין ספק שזה סוג אחר של מערכת יחסים".

מה אתם עושים כשאתם רוצים לברוח מהכל ומכולם?

"אנחנו מפנים זמן ויוצאים לחופש. עכשיו היינו בסופ"ש ביוון עם חברים. זה חשוב מדי פעם. בארץ אנחנו עושים טיולים, אבל טיולים־טיולים, עם אוהלים ומסלולים. אבל גם אני וגם מייקל בעיקר אוהבים טיסות. אותי זה ממש מרגש. כשאני עולה על מטוס כולי ציפייה להרפתקה חדשה".

גם בג'ינס קצר וסניקרס, עם מעט מסקרה על הריסים, ניבר מדר עוצרת נשימה. יפהפייה קלאסית, בלונדינית, עם צבע עור משגע, תוצאה של שילוב בלתי שגרתי של גנים: אמה הולנדית, שהוריה הגיעו לישראל להתנדב בקיבוץ, ואביה ממוצא תימני. חוץ מטיול שורשים להולנד בגיל 12 ונוכחות תמידית של מיונז וקטשופ בבית, ברור לגמרי איזה צד נתן את הטון. "אני מתה על כל מאכלי הבצק התימניים, כמו ג'חנון למשל, וגם על כל השאר", היא מגלה.

את השם ניבר – היפוך אותיות של השם רבין – קיבלה בזכות העובדה שנולדה חודש אחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין. "אני יודעת שלהורים שלי היו שמות חלופיים, אבל בסוף הם הגיעו למסקנה שזה הכי מוצלח. בכלל, הרצח זה משהו שמלווה אותי כל החיים בגלל השם. אני נורא גאה בשם הזה. אני מודה שהיו שנים שלא הבנתי למה צריך כזה שם מסובך, אבל היום זה מה שמייחד אותי".

הילדות שלה הייתה רצופה מעברים. היא נולדה בנתניה, ומאותו רגע נדדו הוריה, אנשי מכירות, יותר ויותר צפונה. בדרך גרו בכפר חיים, ואז בכפר ורדים ("זה המקום היחיד שבאמת גדלתי בו, פיתחתי אופי ורכשתי חברים. זה מקום מדהים פסטורלי"). כרגע מתגוררת המשפחה בשלומי, וניבר מעבירה את רוב זמנה בתל־אביב.

למדר שתי אחיות, בנות 13 ו־14, שלהן שימשה כמעין אמא קטנה. לאחר שאספה אותן מבית הספר, נהגה להגיש להן ארוחת צהריים ולשמור עליהן עד שההורים היו חוזרים מהעבודה.

למה בעצם עברתם כל כך הרבה דירות?

"אני לא באמת יודעת. אני מניחה שזה היה סיפור של הורים צעירים שמתחילים משפחה, התחילו במרכז והחליטו שהצפון יותר קורץ להם. ואני איתם על הדרך. אני יכולה להגיד על כל המעברים האלה שזה דבר שבונה אופי".

אבל מה שבאמת חישל את מדר היה המעבר לעיר הגדולה, עת התחילה לדגמן בגיל 17, בעידודם של הוריה. "הם חיכו עד גיל 17 כי היה להם חשוב שאני אבנה לעצמי אופי", מסבירה מדר. "הם רצו שתהיה לי ילדות רגילה, מלאת חיים, בלי שום התחייבויות. רק ליהנות ולהתפתח. זה כל הזמן היה ברקע, תמיד אמרו להם, 'איזו ילדה יפה, למה שלא תשלחו אותה לדוגמנות?' ובסוף זה קרה".

לפי הספר, היא הייתה אמורה למצוא דרך יצירתית להתחמק מהשירות הצבאי, אבל מתברר שזה בכלל לא היה בתוכניות שלה. וכך היא מצאה את עצמה משמשת בתוכנית ההסברתית של צה"ל, שמגייס לשירותיו מפורסמים צעירים ומובילי דעת קהל ומאפשר להם להמשיך בתוכניותיהם המקצועיות.

"היה ברור לגמרי שאני מתגייסת", היא מספרת. "גדלתי על ערכים כאלה. ההורים שלי אנשי מולדת, ציונות. זה חשוב. התמזל מזלי ויש לי את האופציה לעשות גם משהו שחשוב למדינה וגם ליהנות על הדרך".

אז מה את בעצם עושה בצבא?

"היא סוג של פרזנטורית של צה"ל, של חיל השלישות, במטרה לעודד בני נוער להתגייס לחיל", מבאר שי הסוכן.

ניבר: "ולצבא בכלל".

שי: "היא הפנים של הצבא במפגש הראשון של בני נוער עם השלישות. היא מסתובבת בכל הארץ ועונה על שאלות של תיכוניסטים. זה תפקיד הסברתי".

ניבר: "וייצוגי".

אז בגלל שאת בתפקיד ייצוגי בטח אסור לך לקטר.

"אני לא חושבת שיש לי זכות לקטר. כרגע אני נורא נהנית, הזכויות והחובות שלי מתאזנים".

הצבא זורם עם הקריירה?

"תמיד יש קשיים וצריך להתאים את עצמך למערכת. אני צריכה להיות חיילת טובה לפני הקריירה שלי. אבל הקצינה שלי מדהימה ומאוד רוצים לעזור לי. זה תמיד מסתדר. השירות הוא של שנתיים מלאות ונשארו לי עשרה חודשים. הצבא שומר אותי עם רגליים על הקרקע. חייבים, אחרת לא נישאר שפויים".

את לא רוצה לפעמים רגע של מנוחה בתוך כל זה?

"אני בנאדם כזה שמאוד אוהב את הלחץ והלו"ז המשוגע של לקום בשלוש בבוקר לתצוגה, ואז ב־12 לסיים ולהמשיך לבסיס ואז להמשיך לראיונות. זה עושה לי טוב. אם יהיה לי יום רגוע אני אתבאס. כשיש לי הרבה דברים אני פורחת".

את בטח מרוויחה המון־המון כסף, יחסית לגילך ובכלל.

"נגיד זאת כך: מדובר בסכומים שבכלל לא ציפיתי להם". ¥

הצצה לארון הפרטי של ניבר

1. "הג'ינס הזה הוא מבחינתי מכנס קצר חובה לקיץ, ליום יום. אפשר למצוא כאלה בכל חנות בגדים. אני אוהבת ללבוש אותו לים עם טי־שירט גדולה, אבל עם הטופ הנכון ונעליים טובות אפשר ללבוש אותם גם בערב".

2. "את הנעליים האלה מצאתי בבוטיק בפריז ואני מתביישת לספר כמה הם עלו. כשאני בתקופת אודישנים אני מחזיקה אותן בתיק ונועלת אותן ממש לפני הפגישה".

3. "אני תמיד 'שואלת' טי שירטים מהארון של החבר שלי. אני אוהבת את המראה שנוצר כשלובשים אותם עם סקיני או ג'ינס. אני ממליצה לכל אחת לנסות את זה, כי זה סטייל מגניב, לא מתאמץ ומאד סקסי בעיניי".

4. "כל ארון חייב חולצה משובצת ושימושית. אפשר לקשור אותה על המותן, ללבוש בתור עליונית או כחולצה בפני עצמה. הרבה דוגמניות מאמצות את הסגנון הזה ביום־יום שלהן, בעיקר בלונדון, שם נחשפתי לאינטרפרטציות המטורפות שאפשר לעשות עליו. בארץ, משום מה, זה מקובל פחות". 

5. "אין כמו שמלת טוניקה לבנה, אפשר ללבוש אותה לפגישה בים, לדייט עם החבר בשעות הצהריים, או אפילו סתם כשיוצאים עם חברה לדרינק".