צועד קדימה בגאון

אחרי נאום מנשקי הקמעות של גרבוז, נאום הבהמות של קוטלר ושלל התבטאויות האמנים נגד שרת התרבות החדשה מירי רגב ובוחריה — יהורם גאון מבקש להיות המבוגר האחראי ולהנמיך את הלהבות. "תזכיר לי על מה בדיוק הייתה כל סערת התרבות הזאת", הוא אומר בטון משועשע. "נדמה לי שמאז יש לנו את מתווה הגז, בעיות בקואליציה, פיגועים על ימין ועל שמאל, ובכל יום הכותרות כאן מתחלפות. הכל רץ כאן בישראל, אין סערה שתופסת יותר מיומיים־שלושה, וכל מה שהיה אז כבר נשכח. היום מדברים על מירי רגב, מחר יעצרו עוד כמה פושעים ויקראו לזה 'פרשה 532', ומחרתיים יבוא משהו חדש שידחק גם את זה".

ובכל זאת, אתה אחד מבכירי האמנים.

"לפני כמה ימים קראתי בתוכנית הרדיו שלי טקסט ארוך שבו התבטאויות של אמנים ואנשים נוספים נגד שרת התרבות. נאמר שם שהיא לא מבינה דבר, לא יודעת כלום על תרבות, ושאין סיכוי שתצליח. רק בסוף סיפרתי שהטקסט הזה היה בכלל על איילת שקד, מהימים שבהם חשבו שתהיה שרת התרבות. אז קצת פרופורציה".

אז אתה לא מהחוששים?

"מכוון את מה שאני עושה גם לנכדים שלי". גאון בסרט הילדים "גויאבות" | צילום: אוהד רומנו

קרדיט ידיעות אחרונות

"במהלך השנים הייתי במועצת התרבות וישבתי בוועדות השונות. בכל ועדה יש עשרה אנשים שמחליטים מה ראוי ומה לא, קובעים קריטריונים ועומדים במבחנים משפטיים. אי אפשר לזוז שם ימינה ושמאלה. מי שחושב ברצינות שיכול לבוא שר ובבת אחת להחליף מדיניות ולהזיז תקציבים, כנראה לא יודע איך זה עובד. עוברות שנים ארוכות עד ששקל אחד זז ממקצוע למקצוע. המערכת הציבה המון בולמי זעזועים נגד שינויים. לכן אני חושב שזו הייתה צעקה גדולה על מידותיה".

אז למה גברי בנאי, עודד קוטלר, גילה אלמגור וחבריהם נלחצו?

"פוליטיקה. כל מי שרוצה יבין את כוונתי מהמילה האחת הזו".

רגע לפני שאנחנו נפרדים, אחרי שהשיחה גלשה שוב לדיבורים על מירי רגב, צנזורה ופוליטיקה, גאון זורק עקיצה: "תגיד, לא היינו בכלל אמורים לדבר על סרט לילדים? שוב גררת אותי למקומות של מבוגרים". אז למען הצדק ההיסטורי נפתח עם "גויאבות", שעולה היום בבתי הקולנוע ובו מככב גאון, ואחר כך נחזור לענייני השעה. "מדובר בפנטזיה מקסימה וקסומה", הוא מפליג בשבחים, "על מועצה מקומית קטנה שחולמת להפוך לעיר, ושבה גרות דמויות מצחיקות ומשונות, ובעצם כל כוכבי הילדים: יובל המבולבל, חנה לסלאו, הדוד חיים, מאיר סוויסה ועודד מנשה ועדן הראל. אני מגלם את בוריס השומר, שעומד בכניסה לעיר וסופר את הנכנסים והיוצאים, כי כדי שנהפוך לעיר אנחנו צריכים שיהיו בה עשרת אלפים תושבים. תפקידי הוא לוודא שאנחנו עומדים ביעד ולהכריז את הבשורה המשמחת, אלא שאז תושבים מתחילים לעזוב והחלום הולך ומתרחק".

נשמע מקסים, אבל כבר קצת לא לגילך. מה הביא אותך לפרויקט?

"פשוט קראו לי. מאחר ואני כבר בוגר כל מיני תוכניות לילדים, שמחתי מאוד. נאמר לי שבמידה והילדים יאהבו את זה, יש כאן פתח לסדרת סרטים. בכלל, אני מאוד אוהב את קהל הילדים, כי היום כבר מדובר במבוגרים של ממש, לא בילדים של פעם. הם גדלו לעולם תקשורתי שמקיף אותם 24 שעות ביממה, והם מאוד בוגרים וחכמים".

אתה גם שופט ב"בית ספר למוזיקה", וכאן כבר מדובר בתוכנית מעוררת מחלוקת. בעיקר סביב השאלה האם נכון להביא את הריאליטי לילדים בגיל כל כך צעיר.

"אני מודע לכל הדברים שנאמרים על התוכנית. זה לא 'כוכב נולד', ואין שם תחרות ואין ציונים. אם מישהו נושר בדרך או לא עובר את האודישנים, בכלל לא תדע על קיומו. וכל מי שכן הגיע לשלב הצילומים — כולם מצוינים ונפלאים. הלכתי על התוכנית כי אני רואה בה הזדמנות להכניס בדלת האחורית שירים שלא מושמעים באחרונה ברדיו. כשאני שומע ילדים שרים וילנסקי ואלתרמן, זה שווה לי הכל".

היית הולך לשפוט ב"אקס פקטור" או ב"דה וויס"?

"לא הייתי רוצה להיות שופט בריאליטי למבוגרים. לילדים אני נותן ציונים ממצוין ומעלה עוד לפני שהם פותחים את הפה, אז זה קל לי. אני לא מסוגל לבוא למישהו ולהגיד לו שהוא מזייף או לא מדייק".

אתה כבר סבא לארבעה נכדים.

"נכון, ואני בהחלט גם מכוון אליהם את מה שאני עושה. זו גאווה מסוג אחר, שהנכדים יראו את סבא על הבמה או בקולנוע. אבל שלא ייצא רושם שאני עושה עכשיו רק דברים לילדים. סיימתי עכשיו סרט עם הבמאי דרור סבו וצילומים לסדרה 'המדרשה', על מין בית ספר של המוסד. חוץ מזה אני מופיע גם בשתי תוכניות — האחת, 'אלף נשיקות', במועדונים קטנים, שבה אני שר את שירי האהבה שלי ושוזר בהם את מכתבי האהבה הכי יפים מכל הזמנים, והשנייה — 'כביום היוולדי', כשם האלבום עם שירי עמיר בניון. אז אני לא רק בוחן ילדים בשירה, אלא גם בוחן את עצמי כל הזמן".

לא תמיד פופולרי

למרות שהוא נמצא בלב הקונצנזוס, לא תמיד גאון אומר את הדעות הכי פופולריות. ובטח שהוא לא תמיד מסכים עם חבריו האמנים, המזוהים ברובם עם השמאל הפוליטי. "אפשר בארץ להציג הכל", הוא מבהיר לאורך כל החודש האחרון. "להציג הצגה אוהדת על יגאל עמיר, הצגה שמעריצה את הימלר וגבלס, ומחזמר על ברוך גולדשטיין. אפשר הכל, ומי שאומר שלא — משקר. מי שרוצה שיציג, מי שרוצה ללכת ולראות, שילך ויראה. אפשר גם מחזמר על אייכמן. אבל אני, כאזרח, לא רוצה לממן את זה. ושלא יבלבלו את המוח עם סתימת פיות. זאת הארץ עם הפה הכי פתוח, הכי בוטה והכי חוצפן. פה מותר לומר הכל על כולם. אבל כשמדובר במימון ממלכתי, שאני תורם לו מכספי, מותר לי לא לרצות לתת כסף למי שעושה גיבור מרוצח של חייל.

"ושלא יבואו עם דוגמאות כמו מקבת או המלט. המחזות האלה אינם מתכוונים לאיים על קיומי. לעומת זאת מחזה פוליטי בן ימינו ש'מבין' רוצח של חייל, זה כן ניסיון לסדוק את ביטחוני ואיום מוחלט על קיומי כאן. אני לא רוצה להבין את המחבל. אני רוצה רק שהוא יישב בכלא. ומי שרוצה מימון ממלכתי להצגה כזאת, שעושה ממחבל גיבור או מסכן, שילך לשבת ליד הגיבור שלו בכלא".

רגע לפני הבחירות שורבב שמו של גאון לפרשייה נוספת, שגם היא עירבבה פוליטיקה ותרבות, כשעמד בראש ועדת פרס ישראל לקולנוע. חלק מחברי הוועדה פרשו במחאה על התערבות ראש הממשלה, והיו גם שמועות על כך שנתניהו ניסה ללחוץ על הוועדה לתת את הפרס למקורביו. בסופו של דבר חזרו חברי הוועדה, הצלם דוד גורפינקל זכה בפרס, והכל נגמר על מי מנוחות.

"אני שמח שאת הפרס קיבל דוד גורפינקל כי אין ראוי ממנו", אומר גאון. "בדרך כלל נותנים את הפרס לשחקן, כי הוא זה שנראה על המסך. לפעמים גם לבמאי, כי הוא ידוע, אבל מעולם לא נתנו אותו לצלם, שחלקו בסרט כל כך גדול. לכן החלטנו לקחת את האיש היקר הזה ולתת לו את הפרס, ועבורי זו הייתה שליחות".

ולא קיבלת הוראה מראש הממשלה?

"אני לא בטוח שביבי ידע בכלל מי זה גורפינקל".

ובכל זאת, יש עניין אחד שבו גאון כן מסכים עם נתניהו — הרכב ועדות הפרסים חייב להשתנות. "בכל ועדה צריכה להיות פרישה רחבה ככל הניתן של הדעות בציבוריות הישראלית. וברגע שזה קורה, השר הממונה וראש הממשלה צריכים לתת להם להחליט את ההחלטות שלהם בלי התערבויות. אם יש ייצוג הולם לכולם, השר לא יכול לבוא בתלונות. היום הוועדות טובות, אבל בהחלט צריך להוסיף להן אנשים עם דעות שונות. אז נוכל להביא גאולה לעולם ולתת לשר התרבות ולשר החינוך להמשיך לעסוק בענייניהם החשובים".

אבל איך הם יוכלו אז להמשיך להשיג רווח פוליטי על גב התרבות?

"זו כבר שאלה שאין לי עליה תשובה".

בלי שום מסיכות

השנה חגג גאון 75, ואם לשפוט לפי מעשיו, מדובר רק במספר כרונולוגי. את עמוד הפייסבוק שוקק החיים שלו הוא מעדכן בעצמו, מודע לכל הטכנולוגיות החדשות, מקפיד להגיע בכל שבוע לתוכנית הרדיו האישית שלו, מופיע וממשיך להקליט. לאחרונה גם סיים לעבוד על האוטוביוגרפיה המלאה הראשונה שלו. "את הרעיון הביא חברי הטוב שי פלד, שגם הציע לעזור לי בכתיבה", מספר גאון. "אחר כך הוצאת 'ספרי ידיעות' נענו בשמחה. אם זה היה תלוי רק בי, סביר להניח שהפרויקט לא היה מרחיק לכת, אבל אנשים טובים מאמינים בו ואני שמח על כך".

נגלה שם דברים חדשים עליך?

"לא תגלה פתאום את יהורם גאון מחדש. תמיד הקפדתי להיות אני, בלי מסיכות ובלי לדמות את עצמי למישהו אחר. אני גם חושב שהעיתונות לא השאירה סיפור או פרשייה אחת חפים מכתיבה ודיווח. יש לי את האמת שלי, שהולכת איתי, וזה בדיוק מה שתקבלו בספר. אלא שהפעם זה יהיה מנקודת המבט שלי".

יקירי, מה עם פנסיה?

"חס ושלום! זה מה שאתה מאחל לי?"

רק שואל.

"סוד הסיפור הוא לא לשבת רגל על רגל, אלא לעבוד כל הזמן. לנו, אנשי הבמה, יש יתרון — אין גיל ששולח אותנו לפנסיה, אלא כל אחד בוחר לעצמו. רק הקהל יחליט בשבילי מתי אסיים את הקריירה, אז ברוך השם שפר עליי גורלי והקהל מחליט שעדיין אני צריך לעלות על הבמה. ומי אני שלא אשמע לרצונו של הקהל?" •

dani—s@yedioth.co.il

הסרט "גויאבות" מוקרן בבתי הקולנוע ברחבי הארץ