"מתנות קטנות", חלק ב'

באחת מהסצנות החביבות בסרט "נאמנות גבוהה", שבו מגלמים ג'ון קיוזאק וג'ק בלאק צמד מוכרים בחנות לתקליטים משומשים, מנהלים השניים דיון על פיתולי הקריירה של סטיבי וונדר. דיון שעיקרו הוא כיצד לשפוט מוזיקאים שנחשבו למקוריים והרפתקנים בתחילת דרכם ובהמשך הפכו לספקי בלדות דביקות להמונים.

אם נעתיק לרגע את הסצנה ההיא לפופ העברי, הרי שגם על רמי קלינשטיין ניתן לנהל דיון שכזה. לבחור שקיפץ בשובבות כשבנדנה קשורה לראשו, שכיסח בהמשך עם גידי גוב בסיבוב של "דרך ארץ" וכתב אלבומים יפים שהציעו תשובה מקומית לבילי ג'ואל אין זכר ב"אנשים טובים", האלבום ה־11 שלו. למעשה, אין לו זכר כבר 20 שנה, מאז שקלינשטיין הפנים שלטקסטים מעוררי מחלוקת ("חוץ ממך כלום") או להפקה גרובית ("אהביני") יש ביקוש נמוך בהשוואה לבלדות אמצע הדרך מנחמות ("תפוחים ותמרים"). ואגב, הקהל האחראי לשינוי הזה לא פחות מהיוצר.

כמעט כל החומרים שקלינשטיין שיחרר ב־20 השנים האחרונות הם מכווני רגש. והיות שהוא היה ונשאר מלחין פופ מוכשר ובעיקר מגיש נטול ציניות, הוא מצליח במשימה הזו. וכשהדברים עובדים אין שום סיבה לסטות מהקו. בלא מעט רגעים ב"אנשים טובים" אתה מרגיש שאתה שומע את חלק ב' של "מתנות קטנות", האלבום הסופר־מצליח שהוליד את אחד משירי הקונצנזוס המהירים בפופ העברי, כזה שכיכב גם בפלייליסט של טקס סיום גן טרום החובה של בני. בסוף השנה הבאה, כשהוא יעלה לכיתה אלף, הוא וחבריו בטח ישירו את שיר הנושא של "אנשים טובים", הנפתח בנגינת נבל שמימית כשברקע המילים "לא צריך לחפש מלאכים בשמיים, הם מתהלכים בינינו, על פני האדמה".

גם כשקלינשטיין זז לרגע מהבלדות — למשל "יום שלא יחזור" עם הפזמון הסוחף, "חוף מבטחים" עם הטוויסט המזרחי, "זולה במדבר" עם הקריצה לקאנטרי ו"לוחם" בעל הגוון האירי, הוא הולך רק חצי מהדרך. רק בשיר החותם "סינימה פרדיסו" אפשר לשמוע לרגע את קלינשטיין של תחילת הדרך. זה שמצליח לרגש מבלי להיות רגשן.