שני 12 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    עוז מועלם
    הרוש, באימון פתיחת העונה, מסמן בידיו את הסמל של הפועל תל־אביב. "אם מישהו נפגע בירושלים, אני מתנצל, אבל הם לא התבלבלו קצת כשהשוו אותי לחמאס?" | צילום: עוז מועלם
    7 ימים • 08.07.2015
    אדום זה הצהוב החדש
    כשהשוער אריאל הרוש (27) עבר מבית"ר ירושלים לאויבת המושבעת הפועל תל־אביב, הוא ידע שהאוהדים בטדי לא יאהבו את מה שהקפטן שלהם עשה — אבל שטף האיומים והנאצות שספג מאז הפתיע גם אותו. בראיון גלוי הוא מספר מה עבר עליו מאז ("זה היה גיהינום"ׂׂׂ), איך הוא מתכונן למשחק פתיחת העונה נגד בית"ר ("אגיד 'שמע ישראל' ואעלה למגרש"), מה הוא חושב על בעלי בית"ר אלי טביב ("אני לא אוהב אותו") ומה הציע לו הרב לעשות עם חברתו הדוגמנית - ומהר
    סמדר שיר ונדב צנציפר

    יום ראשון השבוע, כשפורסמו תוצאות ההגרלה של משחקי ליגת העל והוכרז שהעונה הקרובה תיפתח באצטדיון טדי, במשחק של הפועל תל־אביב מול בית"ר ירושלים, בני משפחתו וחבריו של אריאל הרוש – "השוער שבגד וערק", על פי כמה מאוהדי בית"ר הקיצוניים יותר – נבהלו. "מה יקרה אם במדי האדומים תנצח את הקבוצה הצהובה שבה גדלת?" שאלו אותו בדאגה. "העיניים שלך יחפשו את הלבן בעיניים של אלי טביב? זו תהיה נקמתך המתוקה?"

     

    רק הרוש (27), ירושלמי אסלי, שמר על שלווה. עד כמה שזה יישמע מוזר, הוא כבר התרגל למסרוני הנאצה והשטנה שמתקבלים בסלולרי שלו. "מה לא איחלו לי?" הוא מחייך. "שאחלה בסרטן, שאמות, שאשרף. כתבו שאני זרע היטלר. קיללו את ההורים שלי וכתבו שאח שלי 'שוטר'. בסלנג שלהם זה 'מלשן'. והכי מצחיק זה שבכלל אין לי אח".

     

    אתה לא פוחד?

     

    "הציעו לי לשמור את האיומים האלה ולהביא אותם למשטרה, ואחר כך להגיש נגד כל אחד מהכותבים תביעה על הסתה ולשון הרע והטרדה ופגיעה בכבוד המשפחה. כואב לי לראות אותם, אבל אני לא מוחק. פחד יש לי רק מזה שבשמיים. אני מדבר איתו הרבה ומקווה שהוא יעזור לי להתגבר".

     

    הרוש, משמאל, אחרי ניצחון בית"ר ירושלים על הפועל תל־אביב במשחק ליגה ב־2013. "זו הייתה שמחה שאי־אפשר לתאר אותה, אולי הכי גדולה שיש" | צילום: ראובן שוורץ (קרדיט ידיעות אחרונות)
    הרוש, משמאל, אחרי ניצחון בית"ר ירושלים על הפועל תל־אביב במשחק ליגה ב־2013. "זו הייתה שמחה שאי־אפשר לתאר אותה, אולי הכי גדולה שיש" | צילום: ראובן שוורץ
    קרדיט ידיעות אחרונות

     

     

    דקות ספורות אחרי פרוץ מהומת המעבר לאדומים, אחותו ספיר העבירה לו פוסט ("בדיחה", כהגדרתו) שהעלה אחד מאוהדי בית"ר, כנראה בחור בעל חוש תיאטרלי מפותח, שכתב סצנה ממחזה ששמו "ארוחת ערב אצל משפחת הרוש", שבו הרוש מספר להוריו שיש לו בשורה. ואז — אחרי שהם מרגיעים אותו שגם אם יבשר להם שהוא הומו או שהוא מתכוון להצטרף לדאעש, הם יקבלו אותו – הוא מספר להם על כוונתו לעבור להפועל תל־אביב. בתגובה, אביו מעיף אותו מהבית.

     

    "אתם קולטים?" הוא מרצין. "בקיץ, בדיוק לפני שנה, נסעתי לקברי צדיקים והתפללתי שכל החיילים שלנו ייצאו מעזה בשלום, אבל כנראה יש גם אוהדי בית"ר שמעדיפים שאני אהיה בדאעש ולא בהפועל. אם יש דירוג לעלבון, אז נדמה להם שזה הכי משפיל".

     

    אתה צריך לבלוע מדי בוקר כדור אדישות כדי לתפקד?

     

    "לא. בשנתיים האחרונות זה היה גיהינום בשבילי. אבל אני מתמודד בלי שום פסיכולוג. אני מרגיש שאלי טביב בגד בי, שהקהל בגד בי. יורדים עליי שמכרתי את הנשמה שלי לכסף, וזה לא נכון. בבית"ר קיבלתי 50 אלף דולר לעונה יותר מאשר בהפועל. טוענים שהלכתי להפועל רק בגלל שזאת הקבוצה הכי שנואה על בית"ר, וגם זה שטויות במיץ. אחרי כל מה שספגתי מאלי טביב, זכותי לדאוג לקריירה שלי ולעתיד שלי. למה כל כך קשה להם לקלוט שכל מה שמעניין אותי באמת זה לאכול דשא ולהתאבד על כדורים?"

     

    אחת מהודעות הפייסבוק שהרוש קיבל (קרדיט ידיעות אחרונות)
    אחת מהודעות הפייסבוק שהרוש קיבל
    קרדיט ידיעות אחרונות

     

     

    אתה מדמיין את קבלת הפנים שתחכה לך בטדי?

     

    "אני יודע שיקללו אותי בלי סוף ויעיפו עליי אבוקות ומה לא, אז אגיד 'שמע ישראל' ואעלה למגרש כמו ילד שעולה מהנוער, עם צמרמורות, בלי להתגרות ובלי להתריס ולסמן. אני אבוא כדי לנצח, וכשזה יקרה ארד לחדר ההלבשה בלי תנועות ניצחון מוגזמות ובלי שמחה לאיד. היו אוהדים שכבר הודיעו לי שאחרי המשחק הזה יהיה לבית"ר רדיוס לכל העונה, בגלל ההפרעות הצפויות. אבל כדורגל זה 11 מול 11, זה לא אני מול 30 אלף אוהדים".

     

    למה הם כל כך שונאים אותך?

     

    "כמו שיש לחלק מאוהדי הפועל תל־אביב איבה לערן זהבי, זה גם היחס שאני מרגיש שיש לחלק מאוהדי בית"ר ירושלים כלפיי. אני אגיע לטדי עם הקבוצה שלי כדי לנצח וזהו. אני לא מאמין שיבוא אליי משוגע עם סכין. ואם הוא ירוץ אליי במגרש, אני אכרע על הברכיים כדי שיהיה לו יותר קל. אבל דבר אחד בטוח – אפילו הוא לא יגרום לי לפרוש".

     

    הרוש בביתו בראשל"צ, השבוע. "כשיהיה לי ילד, לא אקח אותו למשחקים של בית"ר, בגלל הקללות והאלימות" | צילום: אילן ספירא (קרדיט ידיעות אחרונות)
    הרוש בביתו בראשל"צ, השבוע. "כשיהיה לי ילד, לא אקח אותו למשחקים של בית"ר, בגלל הקללות והאלימות" | צילום: אילן ספירא
    קרדיט ידיעות אחרונות

     

     

    מפגש עם השנאה

     

    הרוש, 1.91 מ', חתיך הורס ("הציעו לי להיות דוגמן ועשיתי בוק, אבל אין לי זמן לזה. מעכשיו אני נותן את כל המאה אחוז שלי במגרש"), מגיע לבית הקפה בראשון־לציון, ביום שבו עקר לעיר מדירתו השכורה שבבירה. "אמרו לי שזה הכי קרוב למגרש וולפסון, בבוקר אין לי כוח לנהוג הרבה", הוא מנמק. עם הרוש מגיעה חברתו בשנתיים האחרונות, הדוגמנית לי־מאי יושיע (21) הנמוכה ממנו בעשרה סנטימטרים בלבד.

     

    "אמא שלה רצתה לקרוא לה לי ואבא שלה רצה לקרוא לה מאי, אז הם המציאו את לי־מאי", הוא מספר. "כבר לפני שלוש שנים רצו להכיר בינינו, דודה שלי חברה טובה של אמא שלה ואחותי חברה שלה, אבל היא עוד הייתה ילדה, אז נתתי לזמן לעשות את שלו. בגיל 17 וחצי היא נבחרה למלכת החן, למרות שבעיניי היא יותר יפה משלי חזן, שהוכתרה למלכה. מגיל 19 וחצי שלה אנחנו יחד. לפני ארבעה חודשים היא השתחררה מהצבא, והיא עומדת לטוס לשבוע האופנה במילאנו. היא מדהימה".

     

    אתם עוד סיפור של דוגמנית וכדורגלן?

     

    אלי טביב (קרדיט ידיעות אחרונות)
    אלי טביב
    קרדיט ידיעות אחרונות

     

     

    "דווקא לא חיפשתי מישהי יפה וזוהרת, אלא בחורה טובה וחכמה שהיא גם אשת שיחה שיודעת לעשות מסאז'. היא החברה הכי רצינית שלי. ככה יצא".

     

    היא לא פוחדת מהאיומים שאתה מקבל?

     

    "פחות מאמא שלי, בגלל שהיא חיה איתי ביומיום ורואה שאני לא ממש פוחד. אבל זה לא נעים בכלל. 'לא נעים' זו הגדרה עדינה. זה מה שמגיע למישהו שבסך הכל רוצה לשחק?"

     

    הרוש, בנם של גבי, נהג מונית, וזהבה, בעלת משפחתון, גדל בשכונת פת עם שלוש אחיות – לימור מעליו, ספיר ועמית מתחתיו. "הייתי מלך הבית, ילד מפונק. רק בבית הספר עמדתי בשער. להיות שוער זו שריטה ומאז שאני זוכר את עצמי היה לי אומץ לזנק. המודלים שלי היו ניר דוידוביץ', דודו אוואט ואיציק קורנפיין, שוערים בדם. אבל רק בגיל 12 מישהו ראה אותי משחק בשכונה ואמר לי: 'בוא תיבחן בהפועל ירושלים'. התקבלתי, אבל שנה וחצי לא נתנו לי לשחק. כשבאתי להודיע שאני עוזב, המנהל אמר לי, 'אני נותן לך משחק אחד להוכיח את עצמך', וככה ראו שאני מצטיין".

     

    עם חברתו, הדוגמנית לי־מאי יושיע. "לא חיפשתי מישהי יפה וזוהרת, אלא בחורה טובה וחכמה" | צילום מהאלבום הפרטי (קרדיט ידיעות אחרונות)
    עם חברתו, הדוגמנית לי־מאי יושיע. "לא חיפשתי מישהי יפה וזוהרת, אלא בחורה טובה וחכמה" | צילום מהאלבום הפרטי
    קרדיט ידיעות אחרונות

     

     

    בגיל 13 וחצי הגיע מאמן בית"ר לבית משפחת הרוש וביקש שהבן יעבור לקבוצה. "הסכמתי, בגלל שהפועל ירושלים זה מועדון קטן ובבית"ר הבטיחו לי להתקבל לבוגרים", הוא משחזר. "שיחקתי בנוער שלוש שנים, עד שביום שישי בא לאימון לואיס פרננדז הצרפתי, ראה אותי בפעולה, התלהב וביום ראשון הוציא אותי למחנה אימונים באילת. איציק קורנפיין בדיוק נפצע. מקרי? הכל זה מלמעלה. ככה תקעתי יתד בקבוצה הבוגרת וסימנתי לי מטרה חדשה – להיות השוער הראשון של הקבוצה. משה בן דוד, מאמן השוערים, לקח אותי תחת חסותו. התחלתי לצאת למחנות אימונים באירופה. כשהסתיימה העונה, חשבתי שאקבל להיות שוער ראשון, אבל הביאו שוער שיהיה מעליי. אבל כבר באותה שנה הייתי תגלית העונה".

     

    כצפוי, ההישגים באו על חשבון הלימודים במגמת אלקטרוניקה במכללת אורט בירושלים. "עד גיל 16 הייתי רציני בלימודים, השקעתי, אבל כשהבנתי שהעתיד שלי בכדורגל הורדתי הילוך והמורים הבינו אותי. לפני שלוש שנים עשיתי קורס ולמדתי לדבר אנגלית, כי היו לי, ואני מקווה שעוד יהיו לי, הצעות רציניות מחו"ל".

     

    את המעמד של כדורגלן מצטיין קיבל אחרי שהוצב בשירות הצבאי בתעשייה האווירית ("נתנו לי שם תנאים טובים, התחשבו בטיסות, אז נשארתי, נתתי שלוש שנים כמו כל חייל"), ובגיל 21 הוא הפך לכוכב של בית"ר. "זה המועדון הכי לחוץ שיש, לאוהדים יש ציפיות והתקשורת חמה עליו", הוא נזכר, "אבל כיוון שהגעתי מהנוער, הייתה לי נחיתה רכה. הקהל לא האמין שזו העונה הראשונה שלי שם. בסוף השנה הרגשתי שאני טוב וקצת עלה לי האף ובגלל זה ירדתי, אבל מהר התאפסתי. הבנתי שאין תוצאה בלי עבודה קשה".

     

    עד כמה נכונה הטענה שבבית"ר מלמדים לשנוא את הפועל תל־אביב?

     

     (קרדיט ידיעות אחרונות)
    קרדיט ידיעות אחרונות

     

     

    "השרישו בנו את הרוח הבית"רית. גדלנו על המורשת של אלי אוחנה ואורי מלמיליאן שזה אומר – לא משנה אם מנצחים או מפסידים, אתה תאכל את הדשא בשביל הקהל, בשביל המנורה שיש לך על החולצה. אחרי שאתה לועס את זה מהבוקר עד הערב, אתה עולה למגרש כמו מטורף. לא הרגשתי שאני שונא את הפועל תל־אביב, אבל הרגשתי שיש יריבות ספורטיבית גדולה ביציעים והיה לי חשוב לנצח. כשניצחנו את הפועל בטדי זו הייתה שמחה שאי־אפשר לתאר אותה, אולי הכי גדולה שיש. להפועל יש גם את הדרבי, יש להם שתי שמחות. לבית"ר יש רק שמחה אחת והאוהדים ידעו ללבות אותה. שבועיים לפני המשחק מול הפועל הם באו לאימונים והדליקו אבוקות".

     

    אבל הרומן הלוהט שנרקם בין הרוש לאוהדי בית"ר עלה על שרטון לפני כשנתיים וחצי. "הייתה לנו חצי עונה מצוינת וארקדי גאידמק, שהיה בעלי הקבוצה, שלח אותנו לצ'צ'ניה. כשהיינו במומנטום הכי טוב שלנו, הוחלט להביא שני שחקנים מוסלמים לבית"ר. כשחזרנו לטדי הקהל התהפך עלינו 180 מעלות. הוא בכלל לא התייחס אלינו או למשחק, רק לשני השחקנים המוסלמים. אז התחילו השלטים והבלגן של 'בית"ר טהורה לעד'. כשהצ'צ'נים נחתו בארץ והגיעו לאימון, באו מאות אוהדים רעולי פנים, עם קללות איומות, צעקו עלינו שאנחנו משתפים פעולה עם שחקנים מוסלמים, זרקו עלינו חפצים. שם ראיתי בפעם הראשונה מה זו שנאה אמיתית. ארגון לה־פמיליה, שפעם מנה מאה איש, כבר מנה הרבה יותר, שקיללו את הצ'צ'נים. למחרת הלכתי למסיבת עיתונאים כקפטן הקבוצה ואמרתי שלא משנה דת, גזע ומין, הם שחקני כדורגל שבאו לעזור לבית"ר ירושלים, אבל מבחינת האוהדים זו הייתה בגידה".

     

    הרוש החליט להגיב בפייסבוק. הוא מאתר בסלולרי את הפוסט שהעלה ומקריא: "חבר'ה, אנחנו השחקנים אוהבים אתכם ואני מקווה שתהיו איתנו בזמנים הקשים. נסו לקבל את הצ'צ'נים בשבילנו, הקבוצה. יש לנו עונה נהדרת, אל תהרסו אותה".

     

    זה עזר?

     

     (קרדיט ידיעות אחרונות)
    קרדיט ידיעות אחרונות

     

     

    "להפך. חלק מהאוהדים חשבו שאני יוצא עליהם, התחילו לקלל, ירדו לפסים אישיים, השחירו את כל המשפחה שלי. באותו השבוע לא יצאתי לשחק. ככה זה נמשך. לכל משחק הגיעו עשרות אוהדים, נעמדו מאחורי השער וקיללו רק אותי, שיאנסו אותי, שירצחו אותי. העליתי עוד פוסט, כתבתי שגדלתי בבית"ר והוספתי: 'אני יודע להעריך אתכם, בית"ר מאוד חשובה לי ויקרה לי והיא חלק ממני'. ממש התחננתי, 'מי שרוצה כבוד שיידע גם לכבד'. כלום לא עזר. זו הייתה השנה הכי קשה שהייתה לי בחיים, אפילו יותר מעכשיו. עברתי טלטלה חזקה שביגרה אותי. החכמתי מזה".

     

    מה למדת?

     

    "שיש דברים יותר חשובים מכדורגל. כמו לקבל כל אדם, לכבד את כל מי שנמצא בסביבתך. מה יקרה אם מחר אתחיל לשחק בצרפת והקהל לא ירצה לקבל אותי בגלל שאני יהודי? הרי זו גזענות לשמה. כשבית"ר ירושלים עולה, חלק מהקהל שר: 'הנה היא עולה, הקבוצה הגזענית של המדינה', אבל בקטע של הצ'צ'נים כולם שיחקו את התמימים. מה פתאום? אנחנו לא גזענים".

     

    בדיעבד אתה מתחרט שנקטת עמדה?

     

     (קרדיט ידיעות אחרונות)
    קרדיט ידיעות אחרונות

     

     

    "לא, בגלל שאני מודל לחיקוי. ילדים מסתכלים עליי ולומדים ממני. אני לא יכול לחנך את הקהל, זה בלתי אפשרי, אבל אני יכול לתת דוגמה לדור הבא. קפטן זה לא רק לשים את הסרט על היד, זה להיות מנהיג".

     

    כיום אתה מסוגל לראות שחקן ערבי בבית"ר ירושלים?

     

    "לצערי, לא בשנים הקרובות. זו המציאות בעיר שיש בה כנראה הכי הרבה שנאה בין יהודים לערבים וכל יום יש בה פיגועים. נראה שהקהל לא מסוגל לחשוב על ערבי טוב, שיבוא לקבוצה לא בשביל לפגוע בה. הוא חושב רק פוליטיקה וזה עצוב מאוד. כשיהיה לי ילד, אני לא אקח אותו למשחקים של בית"ר. לא בגלל שאני לא אוהב את המועדון, אלא בגלל הקללות והאלימות שיש במגרש. למה שהילד שלי יראה את זה?"

     

    מול אלי טביב

     

     (קרדיט ידיעות אחרונות)
    קרדיט ידיעות אחרונות

     

     

    הרוש טוען שהוא עשה כל שביכולתו כדי להוכיח לאוהדי בית"ר עד כמה הקבוצה יקרה לו. "גם כשהקהל קילל אותי ועינה אותי לא נשברתי. שלושה־ארבעה חודשים שיחקתי עם בעיות גב חריפות. שלושה ימים לפני כל משחק קיבלתי זריקה יומית, ולמרות שהייתי בכושר חלקי עשיתי הכל כדי לעזור לקבוצה שעמדה לרדת. הייתי מאוד נאמן". אבל המשבר לדבריו החריף לפני שנתיים, כשהגיע אלי טביב. "בהתחלה האוהדים קיבלו אותו בזרועות פתוחות וקראו לו 'המשיח התימני', ודי מהר שחקנים התחילו לבוא אליי, הקפטן, והתלוננו שהמשכורות לא נכנסות. זה אמר: 'אני לא יכול לגמור את החודש', והאחר אמר: 'אני לוקח הלוואות בשוק האפור'. זה לא היה חדש בשבילנו, גם עם גאידמק הייתה תקופה שלא קיבלנו משכורת שלושה־ארבעה חודשים והסכמנו לזה, כדי לעזור למועדון. אז באתי לאלי ואמרתי לו: 'בוא לשחקנים, דבר איתם כמו גבר, תסביר'. התשובה שלו הייתה שכמו שהשחקנים נראים, לא מגיעה להם משכורת.

     

    "אחרי כמה שבועות אמרתי לאלי: 'השחקנים כבר לא מאמינים בי, הם רוצים לעשות שביתה'. הוא הגיב: 'תגיד להם שיחכו'. חזרתי לשחקנים ואמרתי להם: 'זה המצב, אני לא יודע מתי תיכנס המשכורת הבאה, תעשו מה שאתם רוצים. אם תחליטו לא לעלות לאימון, אני איתכם'. בינתיים כמה מהם פנו לארגון השחקנים, ששלח לאלי מייל עם בקשה להסדר. אלי העיף כמה שחקנים והבנתי שגם אני לא אוכל להמשיך. שלחתי לו סמסים: 'אלי, תחזור אליי, השחקנים רוצים לשבות', והוא לא ענה. צילצלתי אליו והוא סינן אותי. למחרת באנו לאימון באווירה קשה, השחקנים החליטו לא לעלות למגרש כאות מחאה, כדי שאלי טביב יבין שהם זקוקים לכסף. אז אלי הודיע לאוהדים שאני אירגנתי את השביתה ושאני יצרתי את הכאוס בחדר ההלבשה. אני? הרי במשך חודשים חסמתי בגופי את השחקנים שהיו באמוק עליו. כקפטן הייתי חייב להגן על הקבוצה ולדאוג לשחקנים. האוהדים צעקו עליי: 'הרוש, לך תעשה שביתות' וקיללו בלי סוף".

     

    השלב הבא, לדברי הרוש, היה טלפון מגורם בקבוצה, שביקש ממנו לוותר על 60 אחוז משכרו. "עניתי שאני מוכן לבוא לקראת הקבוצה, אבל אני לא מוכן שיסתכלו עליי כמו על שטר של דולר ושאני מבקש פגישה. יום לפי תחילת האימונים הודיעו לי שאני לא בתוכנית ושיסדרו לי תוכנית אימונים מקצועית. נתנו לי להתאמן בשעה שתיים בצהריים, ב־40 מעלות, בשיא הקיץ, לבד. רק אני רץ בין ארבעה קונוסים. פניתי להליך של בוררות, ואחרי שלושה חודשים הבורר פסק לטובתי ושיחרר אותי בחינם מבית"ר ירושלים. אבל עדיין אלי היה חייב לי סכום מסוים".

     

    תבעת?

     

     (קרדיט ידיעות אחרונות)
    קרדיט ידיעות אחרונות

     

     

    "כמובן. וגם זכיתי. הסכום היה 750 אלף שקל, אבל עד עכשיו לא קיבלתי שקל. פניתי להוצאה לפועל וגם זה עוד לא עזר. אבל הנזק העיקרי הוא שבגלל זה הקריירה שלי נעצרה. סיימתי את ההליך בספטמבר, כשכל הקבוצות כבר היו סגורות, הפסדתי את הנבחרת, ואז עברתי למכבי נתניה והייתה לי עונה בינונית, בגלל שהראש שלי היה בעורכי דין. בית"ר תבעה מנתניה 450 אלף שקל דמי השבחה. ואז נתניה כמעט פשטה את הרגל וגם שם השחקנים עשו שביתות. כך יצא שבמשך שנתיים עברתי גיהינום מבחינה כלכלית, מקצועית ונפשית. אני עוד לא קולט שכל זה קרה בשנתיים, זה נשמע כמו משהו שקורה לשחקן בקריירה שלמה. ללא המשפחה, החברה שלי וכמה חברי ילדות, שאין להם שום קשר לכדורגל ושהם כמו אחים, לא הייתי עומד בטירוף הזה. וגם האמונה מחזקת מאוד. בלעדיה הייתי מתרסק".

     

    מה אתה מרגיש כיום כלפי אלי טביב?

     

    "לדעתי, הקו המנחה של טביב לאורך שנותיו בכדורגל זה כנראה הכסף. אני לא אוהב את הבן אדם, אבל זו כנראה הדרך שלו, ואין מה לעשות. לדעתי הוא לא מבין שבית"ר זה לב ונשמה. זה מנורה. אוהדים ירושלמים שלא מקללים אותי אומרים שהם כבר לא באים למגרש בגלל שאין להם עם מי להזדהות. אין שחקני בית חוץ מאלי דסה, שלדעתי הוא הבא בתור. אם טביב יקבל עליו מספיק כסף הוא ימכור גם אותו. לדעתי, ארגון לה־פמיליה שולט היום בבית"ר ירושלים. הם לא רצו שאני אהיה בבית"ר, ועובדה שאני כבר לא במועדון. אבל למרות שעכשיו אני בהפועל תל־אביב, אני לא יכול לירוק לבאר שממנה שתיתי. אני מודה על הטוב, מנסה לשכוח את הרע ומאחל לבית"ר ירושלים הצלחה. הלוואי שהרוב השפוי של האוהדים ישפיע לטובה".

     

    הרב אמר: להתחתן

     

    סוכנו של הרוש, אבי נמני, בישל את המעבר, ואוהדי בית"ר חטפו את החלסטרה כשראו שכבר בתום האימון הראשון הרוש הצטלם בפוזה השנואה עליהם – זרוע אחת מקופלת ואחת פתוחה – המסמלת את הפטיש והמגל.

     

    "האמת?" הרוש מתוודה, "אני עוד לא יודע מה הלוגו הזה מסמל, אבל לא עשיתי את זה בהתרסה, אלא מתוך הזדהות עם הקבוצה החדשה שבזכותה אני פותח דף חדש. אם מישהו נפגע בירושלים, אני מתנצל, אבל הם לא התבלבלו קצת כשהשוו אותי לחמאס? לא בגדתי בירושלים ולא בגדתי בבית"ר. מותר לי לדאוג לאינטרסים שלי. הקריירה של כדורגלן קצרה וכשהיא תסתיים אני רוצה לאמן, לעבוד בנדל"ן, זה נראה לי מעניין, ולהיות אבא לארבעה".

     

    עד אז הוא פותח את היום עם דייסת קוואקר ("יש לי רק עשרה אחוזים שומן"), מקפיד על תזונה בריאה שקיבל מהדיאטן, מקשיב לאייל גולן, משה פרץ ושלמה ארצי ("תתארו לכם עולם יפה", הוא מזמזם), אוהב לשחק בסוני פלייסטיישן, צופה ב"אקס פקטור" ומעת לעת מבקר אצל הרב ראובן אלבז, "הגדול בתורה. בסליחות הוא מושיב אותי לידו ונותן לי ברכה".

     

    התייעצת עם כבוד הרב בעניין המעבר להפועל?

     

    "לא. בשנה האחרונה, כשגרתי בנתניה, פחות הגעתי אליו, אבל התייעצתי עם הרב בעניין לי־מאי".

     

    ומה יעץ לך כבוד הרב?

     

    "להתחתן איתה דחוף. כמה שיותר מהר". •

    "בתקופה שבה איציק קורנפיין ניהל את בית"ר ירושלים, הייתה לה בעיה כלכלית קשה. לאריאל הרוש היה חוזה של 1.7 מיליון שקל לעונה והוא לא הסכים לקצץ שקל כדי לעזור למועדון, זה סמל זה? קראתי להרוש, שהיה הקפטן, למשרד שלי ואמרתי לו שיהיה עיכוב של שבוע במשכורות, כי אמורים להיכנס כספים מההתאחדות ומספונסרים. ביקשתי ממנו שיידע את החברים שלו לקבוצה. היה לו חבר טוב, שרצה לקבל מקדמה של 200 אלף שקל על חשבון העונה הבאה, ולא הסכמתי. לכן לדעתי הם חברו כולם נגדי ועשו מרד מתוכנן. פתאום ראיתי שהם לא רוצים לעלות למגרש. אמרתי להם שמי שיזם את המרד לא יוכל להמשיך פה. לא ביקשתי ממנו לקצץ 60 אחוז. רק אמרתי לו שכאחד ממתכנני המרד, הוא לא יוכל להמשיך בבית"ר. כל מי שהיה חלק מהמרד, כבר לא חלק מבית"ר. להרוש אין מקום בקבוצה הזו".
    על הטענה שלא שילם להרוש 750 אלף שקל, כפי שנקבע בבוררות, אומר טביב: "אכן זה נקבע ומדובר בסכום ברוטו, שהוא 350 אלף שקל בנטו. הרוש חייב לי 450 אלף שקל, שהם דמי השבחה שמגיעים לי ממכבי נתניה או ממנו. לכן יש בינינו בוררות עכשיו".
    על הטענה שמה שמנחה אותו הוא העניין הכספי, אומר טביב: "מה שמנחה את הרוש אולי זה הכסף הגדול. לא ביקשתי ממנו מעולם לקזז משכרו הגבוה מאוד. הוא חשב שהוא סמל, אבל לא עשה עם זה כלום. היום כבר אין סמלים בכדורגל הישראלי, כמו שלמשל היה אלי אוחנה, היום עוזבים בשביל תוספת של 10,000 שקל בשכר. זה אדם שלא אכפת היה לו אם המועדון יתרסק, רק שיקבל את שכרו".
    על הטענה בדבר חוסר ההזדהות עם בית"ר בשל מיעוט שחקני בית: "תראה מה קורה במכבי חיפה או במכבי תל־אביב, אין קשר לשחקני בית. הוא היה קפטן בבית"ר ועכשיו הוא עושה את תנועת הסמל של הפועל תל־אביב כדי לרצות את האוהדים שלהם. מעניין אותו רק האוהדים שלהם והכסף. אני יכול להגיד לך שבוריס קליימן הוביל את בית"ר בשנה שעברה לאירופה ועם הרוש בית"ר נלחמה על ירידה. זה השוער שקיבל את מספר השערים הגדול ביותר בליגה, כך שאני ממש לא מבין את ההחלטה לתת לו להיות חלק מנבחרת ישראל".
    על הטענה בדבר המעורבות של לה־פמיליה: "אף אחד לא אומר לי מה לעשות במועדון שלי. לה־פמיליה לא שולט בבית"ר. הרי בכל הזדמנות גיניתי אותם על הקריאות הגזעניות שלהם שגרמו להורדת נקודות אצלנו".
    על הטענה שלא יהיה שחקן ערבי בבית"ר: "אז הרוש אמר. אז מה? מי שהוא בכלל שיגיד מה שיקרה או לא יקרה? שיתעסק בהפועל תל־אביב".

     


    פרסום ראשון: 08.07.15 , 15:50