יחסי אמהות ובנות בתקופת הבגרות
גם התנ"ך וגם אגדות הילדים יכולים להסביר מדוע יחסי אמהות ובנות
בתנ"ך לא קיים שום סיפור שעוסק בהרחבה ביחסי אם ובת. עובדה זו צריכה להפתיע אותנו לאור המחשבה שיחסי אמהות ובנות משמשים בסיס כה חשוב לקשרים האינטימיים שכל אשה תפתח בעתיד, כמו הקשר שלה עם בני זוג, עם ילדים ועם אנשים אחרים בחייה. אחד ההסברים האפשריים לעובדה שספר הספרים כמעט ואינו מזכיר סיפורי אם בת של התופעה קשור כפי הנראה לחוסר החשיבות של הנשים בחברה המסורתית הפטריארכלית.
אם נפנה למקור, אגדות הילדים העתיקות כמו שלגייה או לכלוכית, האם החורגת מצטיירת כדמות שלילית - אמא מרשעת שאינה רוצה בטובתה של בתה, אלא מקנאה בה ובכוונתה להזיק לה. די בשני מקורות אלו לרמז לנו שאכן יחסי אמהות ובנות טעונים ומורכבים.
פרויד, שאחת מאבני היסוד בתורתו היה בפחד מסרוס, תהה על הכעס הטמונים ביחסי אמהות ובנות, וראה אותו כמולד ולכן כבלתי נמנע. מקור הכעס של הילדה הקטנה על אימה טעון בעובדה שהיא נולדה ללא אבר מין הגברי, שהוא תכלית ערכו של הבן שזכר. הילדה מתנחמת בעובדה שבעתיד תוכל ללדת תינוק. מאוחר יותר הפסיכואנליטיקאיות הפמיניסטיות קראו תיגר לתיאוריה זו, וטענו שהמתחים בין אמהות ובנות מבוססים על העובדה שנשים בחברה הפטריארכלית נחשבת לנחותות ולחסרות כח. הילדה הקטנה שבינקותה חשבה שהיא חסרת אונים, מגלה יותר מאוחר שאימה בעצם נחותה בעולם הגברים, ומסרבת להיות כמוה.
הקונפליקטם בראיעת האם כמקור להזדהות משמשים בסיס ליחסים הטעונים בין האם והבת. בחברה המסורתית היתה מן הסתם קימת דמות אם חזקה נבונה וטובה- מן אמא אדמה שיכלה לגונן על בנותיה ולשמש לה מודל חיובי להזדהות. בחברה המערביתהפתוחה אמהות שהן בריאות בנפשן בעלות מודעות ונהנות מחיי משפחה מאושרים, יכולות גם לבנות יחסים קרובים ובריאים גם עם בנותיהן.
אל הקליניקה מגיעות נשים שסבלו ונפגעו מקשר פגוע ואפילו הרסני עם האם, אותו הין רוצות לתקן. מנסיוני הקליני יש קווים משותפים בין האמהות האלה: אלה הן נשים שגם להן לא היו יחסים מורכבים או מעורערים עם אימן, והן העבירו את הקשיים עם האם לעתים באופן בלתי מודע אל בנותיהן. יתר על כן: רב האמהות האלה נוטות להיות גרושות וממורמרות, ובאפן בלתי מודע בעבירו מרירות וכעסים שהיו להן כלפי הבעל לשעבר - אל הבת, אותה האם
המרמורמרת הופכת בגיל צעיר לכומר וידוי או אשת סודה. כך הילדה הקטנה מרגישה שהיא מחויבת להיות נאמנה לאם, ולהפנות עורף לאב.
נינה (שם בדוי) בחורה יפה מאוד בת 25 הגיעה לאחרונה לטיפול לאחר שניפרדה מחבר ונכנסה לדיכאון. כולה דמעות נינה סיפרה שהחבר אהב אותה מאוד, אך היא לא יכלה לאהוב כמוהו. כולה דמעות היא אמרה שהיא משוכנעת שלעולם לא תפגוש בחור שיאהב אותה, כשם שגוני אהב אותה, והיא חייבת להבין את חוסר היכולת שלה להחזיר אהבה.
נינה בחורה אינטליגנטית ביותר, ונשמעת בוגרת מעבר לשנותיה. תוך זמן קצר החלה לספר על הקשר הקשה והסבוך שלה עם אימה, אותה תיארה כאשה קשה ושתלטנית. האם נישאה לאביה כשהיתה כבת 25 וזמן קצר לאחר הנישואין התקשרה אליה אשה זרה, שהציגה את עצמה כמאהבת של האב, וסיפרה לה שהקשר הממושך שלהם ממשיך להתקיים. נינה ידעה שמאז אימה הרגישה שחרב עליה עולמה, ושהגיבהלטראומה בסידרה של תופעות פסיכוסומטיות קשות שגרמו לה להרגיש ולהתנהג כאשה חולנית שילדיה צריכים לדאוג לה. ואולם הנישואין לא התפרקו אלא המשיכו להתקיים תוך מריבות תכופות במשך שבע שנים בהן נולדו שני ילדים: אח גדול ותוך שלוש שנים נולדה נינה. כששאלתי בת כמה ה יתה כשידעה את הסיפור של הוריה ענתה שזה היה ידוע לה מאז שהיא זוכרת.
נינה זכרה מריבות קשות בין הוריה בתקופת הילדות המוקדמת, והמצב החריף לאחר הגירושין משום שהאם דרשה מהילדים נאמנות מוחלטת כלפיה, ודחיה של האב. נינה סיפרה שאחיה תמיד היה הילד הטוב והמציית, ועד היום נשאר הבן הטוב והנאמן של אמא. לעומתו נינה שכילדה קטנה גם היא צייתה לאימה, השתנתה בגיל ההתבגרות, כשהחלה להגיב בהתפרצויות כעס כלפי אימה, והחלה לסרב במילוי דרישותיה. באותה תקופה היא גם החלה להגיב בכעס על הצורך של האם להאשים את אביה בכל. נינה מספרת שהקשר הזה עם האם נמשך עד היום, שאימה מתייחסת אליה כאל נערה מתבגרת, דורשת ממנב נאמנות מוחלטת כלפיה מסרבת להתפשר.
נינה מתחילה להבין כיצד הקשר הסבוך הזה השפיע על חיי האהבה שלה, ועל הרתיעה שלה מפני אהבה מלאה עם בני זוג. מלאכתה אינה קלה, משום שהאם מצטיירת כאשה שנעצרה בהתפתחותה כתוצאה מהטראומה שעברה בגיל צעיר עם בעל בוגד, ואת הכעסים והזעם היא ממשיכה להעביר לילדיה. בעיה נוספת היא שהאם שהיא ממשפחה קתולית מסורתית, מאמינה שנינה חייבת להשאר בתולה עד שתינשא. נינה, שכבר קיימה יחסי מין עם החבר, מרגישה שאין לה דיבור עם אימה. אבל בעזרת הטיפול היא גם רואה כמה היא דואגת לאימה החולנית, ושמאחורי הכעסים והזעם המצטבר יש גם קשר אהבה ביניהן. הדבר מרגיע אותה ונותן לה אנרגיה לנסות לאחות את הקשר.
בניגוד למצב ההתחלתי הזה בטיפול, הסיפור של גילת (שם בדוי) יכול להוות דוגמה לתהליך טיפולי יותר מתקדם שבו ח שיפור ניכר ביחסים בין אם ובת.
Rivka Bekerman-Greenberg, Ph.D | Clinical Psychologist / Psychoanalyst
350 West 57th Street - Ste. 3A | New York, NY 10019
Tel: (212) 459-9060 | E-Mail: rivka.greenberg@verizon.net
