פרי הילולים של הזמן החדש

עונש המוות תמיד הסתתר לו בין שלל החוקים הישראליים. התקיים כאופציה לגבי נאצים, עוזריהם ואחרים. אייכמן נתלה. היה משתף פעולה יהודי שבשנות ה־50 נגזר עליו עונש מוות והומתק. אבל כמו בכל משפחה טובה, המוות הוצנע בערימת החוקים ולא בוצע, ונדמה היה כאילו אינו מתקיים עוד בארץ הניצולים שנמלטו בעור שיניהם מעונשי מוות וחפצו בארץ שבה לא יקום גרדום.

עברו שנים. אנו כבר לא משפחה טובה וממילא כבר זמן מה שמתקיים בארץ עונש מוות שנקרא "סיכול ממוקד" או "וידוא הריגה". זהו עונש מוסווה ברשלנות שמתבצע בעיקר על ידי יחידות צבא ופה ושם גם על ידי אזרחים, בעיקר ירושלמים, שיורים בטרקטוריסט פלסטיני חשוד כמחבל. יש לזה גם תעודת הוקרה.

אבל עונש מוות במערכת החוק, גלוי וגאה, כזה שעובר דרך ועדת שרים, זה כבר פרי הילולים של הזמן החדש שבו אנשים כמו שרון גל הגיעו לכנסת ומיד מנפנפים בתרומה הראשונה שלהם לחיים הישראליים: עונש מוות. יש לי דעה על חובבי מוות כשרון גל. אשמור אותה לעצמי אבל אבקש רק זאת: אם ועדת השרים רוצה להטיל עונש מוות ולצרף אותנו באיחור לנחשלים בעמי האזור, מוטלת עליה גם החובה להחליט איך יתבצע. עונש מוות בלי מתקן מתאים, כמוהו כאות מתה. אבקש לכן מוועדת השרים הנ"ל להכריע בין שלל האופציות שכולן מתועבות בעיניי, אבל כנראה חביבות על רבים שחלקם אף מוסיפים לשמם בפייסבוק את צמד המילים המפלצתי: "מוות לערבים".

האם יהיה זה גרדום מעץ בכיכר רבין או ציון? כיתת ירי או שמא מתקן סקילה? האם זריקת רעל טקסנית או כיסא חשמלי, גיליוטינה שהייתה פעם בצרפת או גז מוזל, שריפה או הטבעה, חניקה או השלכה מצוק? אנא החליטו וזכרו גם להוסיף לכל החלטה את המנגנון הביורוקרטי־טכני ההולם של תליינים ועוזריהם. לדרך!