אין דין ואין דיין

הספורט הוא בסך הכל בבואה של החברה, ומי שנפל מהכיסא למראה מופע הברבריות של אוהדי בית"ר באיצטדיון הבלגי — שיקום.

נערים משתכרים ומשתוללים בפארק השכונתי, טיפוסים עצבניים עוקפים מימין בתור לרמזור וכשטסים לחו"ל מקללים את הדייל בגלל שוקולד. בנחיתה חזרה מי שמצליח להבריח מוצרים במכס נחשב "גבר". כאלה אנחנו. נבהלים מנאומים דמגוגיים בטהרן, כי שם אפשר להאשים את כל העולם ואשתו. עם הסכנות האמיתיות שנמצאות בתוכנו ובאחריותנו לא מתעסקים.

אז מי אמור לטפל בעניין? דווקא במדינה המצטיינת בחוסר תרבות ומתקשה לייצר הישגים ספורטיביים החליטו לאחד באותו משרד ממשלתי שני תחומים שכל קשר ביניהם מקרי בהחלט. עכשיו גם מינו שרה שרחוקה מצמד התיקים שהפילו עליה כרחוק שר החלל שלנו מהמאדים. ומי אמור להכניס אותה לעניינים? ראשי התאחדויות ואיגודים, שליחי מרכזים פוליטיים, שעיקר כוחם בדילים ובקומבינות. בסוף השבוע פורסמו ברשת תמונות של מירי רגב, עוד לפני הבחירות, לצד אוהד בית"ר בטי־שירט "כהנא צדק". בדיוק כמו שנכתב בכרזה שהונפה באיצטדיון בשרלרואה שלשום. העיקר שאחרי הבושות, המיניסטרית הוקיעה את נוער הפרעות. הכתובת הייתה על החולצה.

בואו נדבר על הרתעה. לפני חודשיים הועמדה בית"ר ירושלים לדין בהתאחדות, לאחר שאוהדיה השמיעו קריאות גזעניות וירקו לעבר אחמד עאבד, שחקן קריית־שמונה והנבחרת. על המועדון הוטל עונש של הפחתת שתי נקודות ליגה (כולל הפעלת עונש על תנאי), שהעמיד בסכנה את המקום הרביעי בליגה המקנה כרטיס לאירופה. ראשי הקבוצה עירערו, ושני דיינים חביבים, עוה"ד אסף הדסי ואמאל פלאח, החליטו להתחשב בעבריינים הסדרתיים והחזירו להם נקודה אחת.

כדי להבין את הסלחנות המפליגה שמפגינים בתי־הדין של ההתאחדות כלפי בית"ר כדאי להתמקד דווקא בדעת המיעוט של הדיין השלישי, פרופ' מיגל דויטש. "עסקינן בהרשעה רביעית השנה של המערערת בעבירה של קריאות גזעניות, כאשר הפעם הן הושמעו מפי מאות אוהדים", כתב המשפטן הבכיר בהרכב. "אם בעבירה רביעית השנה בענייני גזענות ובעבירה מס' 17 בעונה זו לא מופעל עונש חובה, אימתי הוא כן יופעל?... התחשבות במצב בטבלה, ובמיוחד כשקיימת ענישת חובה, עלולה להוות 'מדרון חלקלק' שיהיה בו כדי לפגוע קשות במדיניות הענישה... ההשפעה האמיתית על התנהלות הקבוצות והאוהדים היא במעשים ולא בדיבורים".

אבל זאת הייתה כאמור דעת יחיד. למרות גיליון ההרשעות הכבד של המועדון, שני הדיינים האחרים קבעו כי "יש מקום ליתן למערערת ולאוהדיה הזדמנות אחרונה בהחלט להוכיח שאכן למדו את הלקח הדרוש", ואחרי לא פחות מ־17 הנחות החזירו להם את הנקודה. אותה נקודה שהעלתה אותם בסופו של דבר לאירופה. הבנתם את הנקודה?