"אנשים צועקים לי הנה זה שרצח את איימי וויינהאוס"

בשבועות האחרונים בלייק פילדר־סיביל שב להיות האיש השנוא בבריטניה. בכל זאת, הסרט 'איימי', שמתאר את חייה של אשתו לשעבר הפך לשובר קופות בממלכה והציף שוב את אותה שאלה: מי אחראי למותה של איימי וויינהאוס. עד כה, התשובה הברורה הייתה פילדר־סיביל, מי שהכיר לוויינהאוס את ההרואין. עכשיו, בעקבות הסרט, מופנית אצבע מאשימה גם כלפי אבא של וויינהאוס, מיץ'. לא שזה מנחם את הבעל לשעבר שחי בדירת מסתור בלידס, עם טלפון חסוי וללא סלולרי, כדי להגן על משפחתו החדשה, מאז שהשתחרר משהות ארוכה בכלא.

"החיים שלי לא קלים", הוא אומר ל־'7 לילות', אחד משני הראיונות הגדולים שהעניק לעיתונות העולמית נכון לרגע זה. "אני הולך לראיון עבודה, אבל כולם יודעים מי אני ולא רוצים לקבל אותי. הלכתי להירשם לקולג' וכל הסטודנטים הצעירים זיהו אותי ואמרו, 'אה, הנה זה שרצח את איימי'. בשבוע שעבר הלכתי ברחוב וצעקו לעברי 'רוצח'. אני צריך להתמודד עם סיפור שהייתי אחראי לארבעה חודשים מתוכו - החודשים שבהם איימי ואני היינו מכורים לסמים. הילדים והמשפחה שלי צריכים לשלם מחיר כבד היום בגלל מעשיי. כולם צריכים להאשים מישהו וגם בני המשפחה של איימי צריכים אותי כדי לנקות את עצמם מהאחריות שלהם למותה. האשמה תמשיך לרבוץ עד כתפיי עד שאגיע לקבר. אבל אני הוא לא הסיפור כאן: מה שכואב באמת הוא העובדה שאיימי נפטרה לבדה בבית. אף אחד לא היה לידה - לא בני המשפחה שלה, לא החבר שלה. רק כמה שומרי ראש ששילמו להם כדי להיות שם. איימי מתה לבד".

'איימי', הדוקו המשובח שעלה אתמול בישראל, עמוס בקטעי וידיאו מתחנות בחייה של האייקון. מהילדות ועד מותה מהרעלת אלכוהול, לפני ארבע שנים, כולל שנים רבות של מסע הצלחות והרס עצמי. וויינהאוס הוציאה שני אלבומים בחייה, רק אחד מהם מוצלח ומצליח, 'בק טו בלאק', אבל הוא שם זרקור של אצטדיון כדורגל על כישרון חד־פעמי, סטייל מובחן, ופרסונה מרשימה. הוא גם הוביל לתהילה מפוקפקת שהספיקה לכותרות יומיומיות בצהובונים במשך שנים. בלייק פילדר־סיביל, לצידה, הפך לדמות מוכרת בכל בית בבריטניה, האיש הרע שהרס את האגדה. יוקו אונו מודרני עם מזרק.

וויינהאוס אמנם מתה מהרעלת אלכוהול ונתיחה לאחר המוות הוכיחה שהייתה נקייה מסמים, אבל גם פידלר־סיביל התמלא בשאלות מה־אם וברגשות אשם כשראה את הסרט. "כולם יודעים שאיימי הייתה זמרת מדהימה", הוא אומר. "בחייה, העיתונות ציירה אותה כבחורה מסוממת ושתיינית שפרקה כל עול. לכן, אני שמח שהסרט מראה את איימי כפי שהיא הייתה - בחורה מצחיקה, חמה ומתוקה. אבל לצד הגאווה הרבה, הרגשתי עצב גדול. כשאתה אוהב מישהו והוא מת, האהבה לא מפסיקה".

קרדיט ידיעות אחרונות

חשבת כמו כולם שהיא תמות בגיל כה צעיר?

"מעולם לא חשבתי שמשהו יקרה לאיימי ושהיא תמות בגיל 27. דאגתי לה, אבל ידעתי שהיא גדולה מהחיים ומלאת חיים. כשראיתי בסרט את הקטע שבו מוציאים את גופתה מביתה, התפרקתי ובכיתי. הלב שלי נשבר לרסיסים".

אתה מרגיש אשם במותה?

"לאורך כל הסרט ישבתי ושאלתי את עצמי מה הייתי עושה אחרת. אני מלא חרטה ואשמה על חלקי בסיפור הטראגי שלה. בחשכת בית הקולנוע ישבתי וראיתי קטעים, שבהם לא הייתי צריך להגיד דברים שאמרתי לה ולא הייתי צריך לעשות דברים שעשיתי איתה. יש קטע בסרט שבו איימי אומרת שאנחנו נהרוג אחד את השני וקטע אחר שבו היא אומרת שהיא מוכנה למות למעני - אלה קטעים שהיה קשה לי לראות. אבל יותר מכל היה קשה לי לראות את התצלומים מירח הדבש שלנו, על ספינה במיאמי. היינו כל כך מאושרים ומאוהבים. חשבתי לעצמי: 'דאם איט, היה לנו הכל - בשביל מה היינו צריכים סמים?'"

איימי וויינהאוס הייתה זמרת מוכרת בבריטניה כשהכירה את בלייק. זה היה אחרי האלבום הראשון שלה, 'פרנק', שמיצב אותה כזמרת ג'אז איכותית אבל עוד לא מימש את הפוטנציאל עד הסוף. המראה שלה הסתיר היסטוריה של הפרעות אכילה והחיוך שלה הסתיר ילדות בעייתית, של ילדה יהודייה שהלכה לאיבוד בקרב הגירושים של הוריה. בלייק, במקור מעיירה קטנה במחוז לינקולן באנגליה, הכיר את איימי כיחצן של מועדון לונדוני ששמו העיד על אופיו - 'טראש'. למרות שגדל במציאות פחות פריבילגית מזו של וויינהאוס, חווה ילדות דומה, שהגיעה לשיאה כשחתך את ורידי ידיו בגיל תשע, בניסיון לגרום לאימו לעזוב את אביו החורג. לפעם הראשונה שבה פגש אותה, בשנת 2005 בפאב בקמדן, הגיע עם התנסות בגלריה מכובדת למדי של סמים. "כשהכרתי את איימי, עשיתי קוקאין, אבל היא לא אהבה את זה ולא הסכימה לנסות. כל לונדון עשתה קוק ואני זוכר שהתרשמתי שהיא הבחורה היחידה בעיר שלא נוגעת בזה. הייתה לי אז חברה ואיימי ואני היינו ידידים. ניהלנו מערכת יחסים און אנד אוף ואז נפרדנו והיא יצאה עם בחור אחר. כשחזרנו להיות יחד, היא סיפרה לי שהיא עשתה קוק עם הבחור שאיתו יצאה. התעצבנתי, גם קצת קינאתי. לא אהבתי שהיא הפכה להיות כמו כולם. באותה תקופה נעצרתי בגלל קטטה בפאב וחיכיתי למשפט. עורכי הדין שלי אמרו לי שאני יכול לקבל שמונה שנים בכלא והייתי מבוהל ומפוחד. התחלתי להשתמש בהרואין, כדרך להתמודד עם הפחד. איימי ואני לא היינו אמורים להתראות, כי היא עבדה על האלבום 'בק טו בלאק', אבל היינו בכל זאת נפגשים בגניבה. נהגנו ללכת למלון במזרח לונדון. באחת הפעמים הוצאתי קצת הרואין שנשאר לי. היא שאלה אותי מה זה וביקשה לנסות. עשינו את זה עם מקטרת - איימי מעולם לא הזריקה. אבל היא לא אהבה את ההרואין ולא דיברנו על זה יותר במשך כמה חודשים. אני המשכתי להשתמש אבל היא לא נגעה בזה. אחר כך נפרדנו. כשחזרנו להיות יחד, היא רצתה לנסות שוב. שלושה שבועות לאחר מכן היא קיבלה מספר טלפון של סוחר סמים מידיד משותף והתחילה להזמין ממנו הרואין. משם החלה ההידרדרות. הרואין היה עבורנו תחבושת לפצעים הקשים. היא סיפרה איך אביה דפק את הילדות שלה ושאמא שלה בגדה עם השכן. היינו עושים סמים יחד, אבל בשלב מסוים הייתי מתעורר בבקרים ומגלה שאיימי כבר עישנה הרואין בתשע בבוקר. זה נהיה רע ומגעיל והחלטנו להפסיק עם זה".

הם נפרדו וחזרו, חזרו ונפרדו. וויינהאוס סיפרה כי כל שירי האלבום המופתי 'בק טו בלאק' נכתבו על מערכת היחסים עם בלייק. "את השיר You Know' I am no Good' היא כתבה אחרי שנפגשנו בבר, החולצה שלי הייתה מקופלת והיא תיארה את זה בשורת הפתיחה של השיר. אחר כך קפצתי אליה הביתה והיא הייתה למעלה עם אריק, החבר שלה אז. לי הייתה חברה אחרת אבל היינו מאוהבים וכל השיר מתאר את הסיטואציה הזו. היא רצתה להראות שלא אכפת לה שיש לי חברה אחרת. איימי הייתה בחורה מאוד גאה ושנינו שיחקנו אותה קול, אבל כולם סביבנו ידעו שאנחנו מאוהבים".

'בק טו בלאק' שיצא בשנת 2006 הפך את וויינהאוס לאחת הכוכבות הכי גדולות בעולם, עם מכירות של 20 מיליון עותקים וחמישה פרסי גראמי. אבל גם הוביל אותה עוד קצת בדרך למטה. היא נכנסה ויצאה ממוסדות גמילה וההורים של שניהם יצאו נגד מערכת היחסים ההרסנית שניהלו. הם אף הזהירו כי השניים ינסו להתאבד יחד. בתגובה, וויינהאוס ובלייק נסעו לניו־יורק והתחתנו בלי נוכחות בני משפחה. "כשהתחתנו, כבר לא השתמשנו בסמים", טוען בלייק. "בכלל, מתוך כל התקופה שהיינו יחד, השתמשנו בסמים רק ארבעה חודשים". וויינהאוס טענה שהיא נהגה בבלייק באלימות. הוא מכחיש זאת. "לא הייתה בינינו אלימות, רק ניסיונות של כל אחד מאיתנו לפגוע בעצמו".

אבל יש את התמונה ההיא, שנחרתה יותר מכל בתודעה הקולקטיבית כדיוקן האסון הזוגי שלהם. באוגוסט 2007 הם צולמו ברחובות לונדון, חבולים ושותתי דם. הנעליים שנעלה וויינהאוס היו מכוסים בצבע אדום, על הידיים שלהם נמתחו חתכים עמוקים. עכשיו בלייק מספר לראשונה את מה שאירע באותו לילה. "הייתי לפני משפט והפסקתי עם הסמים לחלוטין. באותו לילה איימי ואני היינו בסוויטה במלון. קפצתי לפגוש חבר בפאב סמוך וכשחזרתי, מצאתי אותה בחדר עושה קוק עם נערת ליווי רוסייה שפגשה במעלית. לא בקטע מיני. התחלתי לצעוק על איימי, 'היא תלך לספר לעיתונות שאנחנו עושים קוק, ואז יאשימו אותי שאני מסמם אותך ושאני עושה סמים בעצמי, בזמן שאני ממתין למשפט. את הורגת אותי!' המריבה בינינו התלהטה. לקחתי בקבוק יין ריק, ניפצתי אותו ובעזרת אחד משברי הבקבוק התחלתי לחתוך את הוורידים בידיים, כדי להמחיש לאיימי את הכאב והמצוקה שלי. היינו שתויים ומאוד אמוציונליים, איימי הייתה מסוממת והיא עשתה את אותו דבר - לקחה זכוכית והתחילה לחתוך את עצמה. בתקופה ההיא הצלמים רדפו אחרינו לכל מקום, ההורים שלנו יצאו לתקשורת והאשימו אותנו, הרגשנו כמו שני בעלי חיים כלואים ומבוהלים. היינו מכורים לסמים, לא הצלחנו לצאת מזה. שני ילדים אבודים, מכורים, שחותכים את עצמם בבית מלון".

זמן קצר לאחר מכן נשלח לכלא. "כשהייתי כלוא, זה נהיה יותר גרוע. היא המשיכה להשתמש בסמים בלי הכרה. רציתי שהיא תתנקה, דאגתי לה. קיוויתי שללא הנוכחות שלי, היא תיגמל".

התקשורת לא עזבה אותה. הסמים הפכו את הדמות האייקונית שלה לקריקטורה נלעגת. "איימי התקשתה להתמודד עם הפרסום. היא הייתה הולכת לסופרמרקט לקנות מצרכים כדי לבשל לנו ארוחת ערב ו־30 צלמים היו רודפים אחריה ומעירים לה הערות נבזיות או לועגים לה רק כדי שהיא תדבר איתם. היא חזרה הביתה בוכה ואמרה לי, 'אפילו ארוחת ערב אני לא יכולה לבשל לך'. היא שנאה את הפרסום. היו גם סכומי כסף מטורפים שהסתובבו סביבה ובגלל ניהול לא נכון, הרבה מהכסף התבזבז. אנשים חשבו שהיא בחורה אלימה וקשה, אבל היא בעצם זעקה לעזרה. כשנכנסתי לכלא, ראיתי אותה בטלוויזיה מתנהגת באופן שלא היה מוכר לי. האגרסיביות והאלימות שלה היו ביטוי של אדם מדוכא, שצועק מבפנים בגלל האנשים מסביבו. אף אחד לא ניסה לעצור אותה, כי איימי הייתה בחורה חזקה ודעתנית וגם בגלל שהיא הכניסה לאנשים סביבה המון כסף. רק אבא שלה עוד ניסה, אבל אף אחד לא בא ואמר לה, 'את לא יכולה להתנהג כך'. היא בדקה את הגבולות שלה ושנאה כל רגע".

אבל אפשר להניח שגם בלייק, שכל רכושו עלי אדמות הסתכם במקטרת, נהנה מהררי הכסף שאיימי הרוויחה. אחד הקטעים המצמררים בסרט הוא צילום של יום חתונתם. הם הלכו לחגוג עם כמה חברים במסעדה. אחד החברים שאל את בלייק מי משלם על המשתה המפואר. "איימי, כמובן", צחק בלייק בעודו מצביע על בקבוק השמפניה היקר ביותר בתפריט. עכשיו הוא מכחיש שחי על חשבונה או שלקח ממנה כסף. "זה היה יום החתונה שלנו והתבדחנו על הכסף. לא חשבתי שיום יבוא ואנשים יראו את הווידיאו. לא חייתי על חשבונה, לא הושפעתי מהפרסום ולא לקחתי ממנה כסף".

בשלב מסוים, החליט מיץ', אביה של איימי, ללחוץ על בני הזוג להתגרש, מתוך מחשבה שפרידה תציל את בתו. "מיץ' חשב שאני רוצה את הכסף של איימי והייתי נחוש להוכיח לא שהוא טועה. הוא אמר לי, 'אם אתה אוהב אותה, תתגרש ממנה. זה יציל את שניכם מהסמים'. חשבתי בזמנו שזו עצה טובה והקשבתי לו. הוא הבטיח שיקנה לי בית וייתן לי כסף, מה שכמובן לא קרה בסופו של דבר. אבל לא היה אכפת לי מהכסף והתגרשנו - ואני מתחרט על כך. אם היינו נשארים יחד, היינו מתנקים וחיים יחד. אחרי הפרידה היא כתבה את השיר 'Between the Cheats' (שנכלל באלבום 'The Lioness', שיצא אחרי מותה של וויינהאוס והכיל שירים שטרם יצאו - י.ח.). בשורה הראשונה בשיר היא שרה: 'I would die before I divorce ya'. האמת היא שאיימי לא הסכימה לחתום על מסמכי הגירושים במשך שבעה חודשים והתחננה שלא אתגרש ממנה, אבל רציתי להוכיח לה שלא אעמוד בדרכה. היא לא חתמה בעצמה. רצינו להוכיח למשפחות שאנחנו חזקים יותר בנפרד מאשר ביחד אבל זו הייתה טעות".

מיץ' אולי השיג את מטרתו - בני הזוג התגרשו בשנת 2009, בלייק נשלח לכלא שוב על ניסיון לשוד וויינהאוס הפסיקה עם הסמים. אבל אז החל הרומן שלה עם אלכוהול. ועם הפרעות אכילה.

אחד מהישגיו של הסרט הוא בהפניית זרקור אל מערכת היחסים הבעייתית בין וויינהאוס לאביה. מיץ' עזב את הבית כשאיימי הייתה בת תשע לטובת אישה אחרת - ועד שהחלה להתפרסם לא ממש היה בתמונה. ארבעה חודשים לפני שהיא מתה ביולי 2011, ראיינתי למוסף זה את האבא, נהג מונית יהודי, שהשיק פתאום קריירה חדשה כזמר ג'אז. "איימי לא תמות, היא כותבת עכשיו את האלבום הבא, היא אוהבת את החיים וטוב לה", הוא אמר. אחד הקטעים ההישגיים בסרט הוא קטע וידיאו ישן שמראה חופשה של פידלר־סיביל ושל וויינהאוס, שנועדה לאפשר לה להתרחק מהסמים ולנוח. מיץ' מגיע ללוקיישן עם צוות צילום של סרט תיעודי שיזם, בניסיון לחלוב את פרת ההצלחה עד תום.

לפני היציאה של 'איימי' לקולנוע, ביקש האב לאסור את הקרנתו ויצא באופן פומבי וחריף נגד אסיף קפדיה, יוצר הסרט. בלייק לא חוסך בלשונו כשהוא מדבר על האב. "אי־אפשר להתווכח עם קטעי הווידיאו בסרט. אם מיץ' היה לוקח אחריות ומבין את המעורבות שלו בהידרדרות במצבה, זה היה גומר אותו. הוא חיפש הזדמנויות להרוויח כסף. אני בטוח שהוא לא חשב לרגע שהיא תמות. אבל הוא צריך להפסיק לחשוב על עצמו ועל האופן שבו הוא מצטייר בסרט. בסופו של דבר, הוא היה בניו־יורק כשהבת שלו מתה, לבדה. הוא עומד היום בראש קרן איימי וויינהאוס שתורמת לגמילת בני נוער מסמים, אז אני לא מאשים אותו שהוא רוצה למנף את הסיפור של הבת שלו להרוויח כסף. הרי הוא לא יכול לחזור להיות נהג מונית".

הוא אומר שאתה גרמת להתמכרות של איימי. שללא המעורבות שלך, היא לא הייתה נוגעת בהרואין ובסמים.

"אדם אחד לא יכול להיות אחראי להתמכרות של אדם אחר. כשאיימי הכירה אותי, הייתה לה היסטוריה של התמכרויות לגראס ולאלכוהול, היו לה הפרעות אכילה וניסיונות לפגוע בעצמה. היא הייתה אדם דיכאוני. אני מבין שמיץ' מאשים אותי, כי זה מסייע לו להתמודד עם האשמה. הוא הרי לא יכול לשבת ולומר לעצמו, 'למה נטשתי את הבת שלי כשהיא הייתה קטנה, עשיתי טעות'. הוא יכול היה להעמיד אותה על הרגליים. כולם היו עסוקים בלגמול אותה מסמים, אף אחד לא חשב על ההתמכרות שלה לאלכוהול. אני לא מנקה את עצמי מאשמה. הייתי ילד בן 19 כשנכנסתי לסמים ובחיים לא הייתי נותן לאיימי לגעת בסמים, אם הייתי יודע שהיא תתמכר. איימי הייתה בחורה חזקה, שאף אחד לא יכול היה להגיד לה מה לעשות. ומלבדי היו לה חברים רבים שהשתמשו בסמים, אז סביר להניח שהיא הייתה מגיעה לשם בכל מקרה. אני לוקח את האחריות עליי - הכתפיים שלי רחבות מספיק כדי לשאת את עול האשמה".

לפני מותה, נדמה היה שוויינהאוס שכחה מבלייק. הוא היה בכלא ולה היה חבר חדש, הבמאי רג' טראוויס. אלא שעכשיו הוא מספר שהשניים שמרו על קשר. "הייתי מתקשר אליה מהכלא והיינו מדברים שעות. שבוע לפני מותה, התקשרתי אליה והיא אמרה לי, 'בלייק, זה תמיד היית אתה. אני מאוהבת בך וזה לא ייפסק. אני חייבת לבוא לראות אותך. הרופא שלי (הפסיכיאטר - י.ח.) אמר לי שאני צריכה להיות כנה עם עצמי ועם הרגשות שלי, שזה גורם לי להיות חולה שאני לא איתך. סיפרתי אפילו לרג' שאני אוהבת אותך והוא היה בסדר עם זה'. אבל גם אני המשכתי בחיי. הייתה לי בת זוג ושני ילדים, אחד מהם תינוק בן חודשיים. אמרתי לה שאנחנו לא יכולים לעשות את זה. בשיחה אחרת היא אמרה לי שהיא החליטה להיות אישה של גבר אחד, של רג'. פחדתי לאבד אותה והיא הרגיעה אותי, 'אתה לעולם לא תאבד אותי. אני תמיד אוהב אותך, בלייקי'. כמה חודשים לפני המוות התקשרתי אליה והיא הייתה שיכורה לגמרי. שמעתי בקולה שהיא במצב לא טוב ומיד התקשרתי למנהל שלה ששלח אנשי ביטחון שפרצו לבית שלה והצילו אותה. ביום שבו היא מתה ניסיתי להתקשר אליה, אבל היא לא ענתה. בדיעבד, אני יודע שאם הייתי מצליח לדבר איתה ושומע שהיא שתויה שוב, הייתי יכול להציל אותה. והמחשבה לא מרפה ממני".

בלייק ישב בתאו בכלא, כשסוהר הגיע לבשר לו את הבשורה. "ידעתי שהיא מתה מאלכוהול או מסמים, לא מתאונה. התחלתי לבכות, לא יכולתי להפסיק. ביום של טקס האשכבה, שבסופו שרפו את גופתה, הגיע רב הכלא. בזמן שערכו לה את הטקס בבית קברות בצפון לונדון, ערכנו שנינו טקס קדיש יהודי. הוא הסביר לי את הריטואלים ואת התפילות ועשינו אותם יחד. זה היה מעט הכבוד שיכולתי לחלוק לה. היא אהבה את היהדות והיה לה קשר עמוק ומשמעותי לדת. כשהיא הייתה בחיים, אפילו דיברנו על האפשרות לבקר בישראל יחד יום אחד - אבל זה כבר לא יקרה. כשהשתחררתי מהכלא, הלכתי למצבה שלה בבית הקברות. זו הייתה סצנה סוריאליסטית. היא לא הייתה שם, רק מצבה גדולה וקרה עם השם שלה. לא הרגשתי שום רגש. רק תחושה גדולה של החמצה. אני מבין למה נפלתי לסמים, אבל לא מבין למה היא הייתה צריכה לעשות את זה".

עכשיו הוא מחפש גאולה. בגיל 33 הוא חי בלידס, עם בת זוג חדשה ושני ילדיו המשותפים עם שרה אספין, שאותה הכיר באחת הגמילות שלו. "והדבר הכי נורא", הוא אומר, "הוא שאני עדיין מאוהב באיימי. הייתה תקופה שניסיתי לצאת עם בחורות שנראות כמו איימי, רק כדי שאוכל לשבת במסעדה ולראות אותה מולי. אבל הבנתי שאף אחד לא תשווה לה, כי איימי הייתה גדולה מהחיים ומיוחדת - ואף אחת לא תוכל למלא את מקומה. אני מאוהב באדם מת".

7nights@yedioth.co.il