ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    קרדיט ידיעות אחרונות
    צילום: רמי זרנגר
    7 לילות • 20.07.2015
    הצתה מאוחרת
    בגיל 24 אלון חמאווי נכנס לריאליטי הראשוני 'פרויקט Y', עשה סקס מול המצלמות וחשב שייצא משם כוכב. זה לקח רק 11 שנים של דחיות, השפלות, תפקידים מזעריים ועבודות מזדמנות עד שקיבל תפקיד ראשי בסדרה 'אטלנטיקה', שבה הוא מגלם סולן להקת רוק שחי בסרט. לא פלא שזה נשמע לו מוכר
    נבו זיו

    לפני ש'האח הגדול' הגיע לישראל היה לו פה אח קטן עם בעיית כרומוזומים – 'פרויקט Y'. זה קרה בשנת 2003. 16 צעירות וצעירים, שלושה חודשים בווילה, 60 פרקים לעונה. אחד הרגעים המעודנים: המתמודד שגיב לויפר משתכר במסיבה ומבתר בסכין את דגי האקווריום של הבית. זו הייתה תוכנית המציאות הראשונה בארץ, הכללים לא היו מברזל ומסתבר שגם הדגים לא. הפרס הגדול היה פיאט פנדה והנחיית תוכנית טלוויזיה. אחד הצעירים שצעדו לבית המטבחיים הזה בעונה השנייה היה אלון חמאווי, אז בן 24.

     

    "הווילה הייתה במושב בני ציון, צמודה לווילה של שרי אריסון", הוא נזכר. "הייתי עומד על כיסא ומסתכל על הווילה שלה, אומר לעצמי, 'יא רבאק!' וילה ענקית, דאלאס, תפסה איזה 50 דונם. הייתי בטוח שאחרי 'פרויקט Y' יהיה לי בית כזה. לא ראיתי את העונה הראשונה, לא שילמו לי כלום, אבל קיוויתי שאצא משם ואתחיל לשחק, שיגלו אותי. כשיצאתי באמת היה מן עליהום של התקשורת. אחרי כמה ימים נכנסתי לסוכנות של עובד מחפוד במין כזה, 'אהלן, יאללה בואו נתחיל'. ראיתי תמונות של סלבס על הקיר ושאלתי, 'למה התמונה שלי לא פה'? הפקידה אמרה לי, 'למה מי אתה שהתמונה שלך תהיה פה?' אז הבנתי שאני כלום בתעשייה הזאת, שפרסום זה לא כסף ושצריך לעבוד. עברתי לגור ברמת־גן, ובמקום להיות שכן של שרי אריסון הייתי שכן של ההוא מהפיצוחים".

     

    11 שנים ניסה להחזיר עטרה ליושנה ולקבל זמן מסך משמעותי. לאורך התקופה עשה לא מעט תפקידי אורח ומשנה, הבולט והחינני שבהם היה ב'המשרד', בתור בן הזוג הגועלי של מלי לוי. בעונה השנייה התפקיד אפילו גדל אבל אז המשרד נסגר. בתקופה האחרונה הוא מתחיל להרגיש שזה סוף־סוף קורה לו: באוגוסט תעלה ב־יס הסדרה הקומית 'השוטר הטוב' בכיכובו של יובל סמו עם חמאווי בתפקיד משנה כאחיו. בעוד כחצי שנה יעלה לאקרנים הסרט 'אבינו' בבימוי של מני יעיש ('המשגיחים') ושוב חמאווי יפציע בתפקיד משנה משמעותי. אבל הדובדבן שברזומה הוא תפקיד ראשי ב'אטלנטיקה', שעלתה בהוט 3 בתחילת החודש: דרמה קומית סביב להקת רוק ירושלמית פתטית למדי שמנסה להתרומם לעבר מקום שאינו קיים: צמרת הרוק הישראלי. חמאווי מגלם את בוזי, הסולן הכריזמטי והאנוכי של ההרכב. זו סדרה על אנשים בני 30 ומשהו שנכשלים שוב ושוב בניסיון להגשים פנטזיה ולהצליח אמנותית ומסחרית. היה ברור שלתפקיד הזה חמאווי חיכה: הוא שיחק אותו היטב ב־11 השנים האחרונות.

     

    "הדמות של בוזי מאוד קרובה לאיך שהייתי פעם: להרגיש מיליון דולר בשקל וחצי. הוא חושב שתהיה ישועה אבל דורס והורס הכל מסביב. לא אכפת לו שום דבר חוץ מהזין והשירים שלו. הזדהיתי עם זה. גם אני לא הייתי רואה אף אחד ממטר, היה אכפת לי רק מעצמי, רק איך אני מתרומם ומגיע. 11 שנים ישבתי בבית בתחושת כישלון. מעשן ומזיין ושומע מוזיקה, ימים ולילות עם הגיטרה, מדוכא, ואנשים אומרים לי, 'אתה טוב, אתה טוב', אבל זה שווה לתחת. אני בן 35, כבר לא בגיל שאני יכול לחפש את עצמי. הייתי חייב לתפוס משהו וללכת איתו עד הסוף. ומה הסיכוי שזה יגיע? נכנסתי לפלונטר. זה לחיות באילוזיה משנת 2004".

     

    חמאווי בגיל 24 | צילום: יוסי צבקר (קרדיט ידיעות אחרונות)
    חמאווי בגיל 24 | צילום: יוסי צבקר
    קרדיט ידיעות אחרונות

     

     

    מה אמרו אמא ואבא?

     

    "ראו בזה חוסר אחריות, שאני לא לוקח את עצמי בידיים ובוחר מקצוע. ובצדק. הייתי מאוד אגואיסט. אמא שלי השלימה עליי מלא כסף במהלך השנים האלה, וזה מצב רע מאוד. הייתי קם בבוקר ואומר, 'לא יכול להיות שאני לא עובד בתעשייה הזאת'. הולך לאודישנים שהסוכנות לא שלחה אותי, שואל אם אני יכול להיבחן, ולא הסכימו. הייתי מחכה בחוץ חצי יום שאולי יתחרטו וייתנו לי. מבזבז את הימים שלי בלנסות להתחבר לאנשים מהתעשייה. זה היה נורא. הגעתי לכל מיני השקות, הייתי מחפש את הבמאים והמלהקות שם, אומר להם, 'חברים, תחשבו עליי'. מיוסר תמידית, עובד בכל מיני עבודות. הציעו לי להיות סוכן מכירות בסלקום, מנהל בבזק, שוק ההון, כל הדברים הנוראים. הייתי קם בבוקר, הולך לעבוד כברמן בבית קפה, אנשים מכירים אותי קצת".

     

    מה היו אומרים?

     

    "'אתה מפרויקט Y, לא?'"

     

     

    ¥ ¥ ¥ ¥ ¥

     

    אנחנו יושבים אצלו בדירת הקרקע בבני־ברק פינת פרדס כץ. שרי אריסון, אם תהיתם, לא נראית דרך התריסים. גדל בנס־ציונה למשפחה שהיא הממוצע של הממוצע - אמא בנקאית, אבא עמיל מכס, שני אחים ואחות. יש לו חברה קרוב לשנה, שני רוטנברג, שחקנית שהכיר על הסט של 'אטלנטיקה'. בקרוב יעברו לגור יחד. "כל השנים היו לי חברות לתקופות, חצי שנה, שנה, אבל לא הייתה מישהי שנעצה את זה".

     

    תלמיד בינוני ("7 כל חיי") שבכיתה ט' גילה שהוא גבוה יותר מכולם: בניגוד לאחרים, שנעצרים איפשהו בדרך, חמאווי טיפס עד לגובה של 2.01 מטרים. זה הספיק לקריירת כדורסל בת עשור, אבל במקום לנבחרת ישראל התקבל להיות לוחם במג"ב. אחרי שנה נזכר לספר להם על פרוצדורה רפואית זניחה שעבר. "נולדתי עם שני עורקים ראשיים ללב. כל אדם נולד עם אחד, לי היו שניים, אז הלב לא ידע מאיפה לקבל דם. לפעמים זה יצר פעימות לב מהירות בזמן מאמץ ובגיל 17 עשו לי צנתור. הורידו לי את אחד העורקים הללו, צרבו אותו. אגב, באמצע הניתוח התעוררתי, הרגשתי את החוטים עוברים לי בגוף בדרך ללב. לא נעים בכלל. מרוב שהייתי חרד, בשנים הראשונות אחרי הניתוח היו לי מדי פעם דפיקות מהירות ונבהלתי". גם במג"ב נבהלו ואחרי שנה הוא שוחרר.

     

    העולם הגדול קרא לחמאווי, שעלה על מטוס כדי לנחות 35 דקות אחרי זה באילת. "אהבתי לרקוד במועדונים, עולה על הבר וכולם מסתכלים עליי. אז נכנסתי לבית מלון, שאלתי אם צריכים איש בידור. באותו יום קיבלו אותי. ב־12 בצהריים משחקי בריכה לקהל, בשעה ארבע טורניר שש־בש, אחרי זה לאכול מקדונלד'ס, לחזור הביתה עם בחורה, לרדת שוב למלון, שמונה בערב דיסקו לילדים ואחרי זה הופעה, סוג של מחזמר. הייתי סוג של קזבלן באילת. זאת עיר החטאים. אין שאיפות, מלבד לאנשים שרוצים להיות מלונאים".

     

    ואתה לא רצית להיות מלונאי.

     

    "הבנתי שאני רוצה ללמוד משחק, אז עזבתי והלכתי לבית צבי. הייתי טוב ורציתי להראות להם שאני טוב. הייתה אווירה מתוחה בטירוף. מישהי שהמורה חתך אותה, קמה וזרקה תיק לכיוונו. ואז הבנתי איפה אני נמצא: אנשים פסיכים שרוצים להצליח ולא מוכנים לקבל 'לא' או 'לא טוב'. שרדתי שליש ראשון אבל לא יכולתי לעמוד בתשלומים ועזבתי".

     

    ואז חברים אמרו לו לבדוק מה זה 'פרויקט Y'. "אמרו לי שאני נורא דומה לצ'ינו מהעונה הראשונה", הוא מסביר. "עשיתי אודישן, באו איזה 30,000 איש ויום אחד התקשרו להודיע שנכנסתי. גם הם חשבו שאני אהיה צ'ינו".

     

    ואיך היית?

     

    "ערס לייט כזה, אלפא מייל קיצוני. היינו בני 24 פלוס, טסטוסטרון בשמיים, חרמנים ברמות קשות. בבית היה סקס של לא מעט אנשים אבל חתכו את זה. אם ניסית להסתיר את הסקס מתחת לשמיכה נגיד, אז שידרו את זה. אבל אנחנו היינו פתוחים שם, על המצלמות. ידענו שלא ישדרו דבר כזה ובאמת לא שידרו. חגיגות. בעריכה בנו סיפור - זה היה מצחיק - שהייתי מאוהב בבחורה. האמת שרק היה לנו קטע של סקס כמה פעמים. יצא חמוד מאוד ורגיש, אבל זה ממש לא היה סיפור אהבה".

     

    איך נראו החיים כפליט ריאליטי? הייתם ממש הראשונים בתחום. לא כמו היום שכל אחד יודע למה לצפות.

     

    "לא יכולתי להסתובב בקניון. אני ואחי הלכנו לקניון הזהב בראשון־לציון, ישבנו שם בארומה ו־40 ילדות עומדות בתור שאחתום להן. היה פפראצי שמדי פעם חיכה לי מתחת לבית, ילדים חיכו לי מתחת לבית, היו צועקים לי, לרגע אחד כל המדינה מכירה אותך. זה פסיכי".

     

    איך זה מרגיש כשה־15 דקות נגמרות?

     

    "אתה מרגיש איך לאט־לאט איך זה הולך ונמוג - מזה שמכירים אותך זה הופך ל'אתה מוכר לי', לזה שכבר לא מזהים אותך, לזה שכבר לא מזמינים אותך לאירועי הנחיות והשקות, כבר יש בשר טרי יותר ממך. ידעתי שזה הולך להתפייד לאט־לאט אבל לא ידעתי כמה זה מרגיש חרא. לטקס פרסי הטלוויזיה, שטיח אדום וזה, באתי במונית שירות. יורד מהמונית שירות ונכנס למתחם של השטיח האדום וצעקות ועניינים ואני לא מבין על מה. אבל נאחזתי בכל דבר קטן. כשהסתיים הטקס חזרתי במונית שירות הביתה. זה היה נורא".

     

     

    ¥ ¥ ¥ ¥ ¥

     

    אחר כך, כאמור, נכנס ללופ של אודישנים, דחיות ותפקידים זעירים. "ובינתיים גם מחלק עיתונים, ברמן בקפה, מנהל חנות 'זיפ' בקניון אילון, סוכן מכירות. פרסומת פה, תפקיד אורח שם. הייתי בקרקעית".

     

    מה עושים כדי לקבל תפקידים כשאתה בקרקעית?

     

    "אואה־אואה. יום אחד קיבלתי קריזה ואמרתי שאני הולך לעבוד בקאמרי בתור פועל במה ודרך שם אגיע לבמה. ארבעה חודשים קרעתי את התחת וקינאתי בטירוף. השחקנים היו באים, יושבים, משחקים שעה, לוקחים פי ארבעה כסף ממני, נהנים, מקבלים כפיים ואני הייתי נשאר לפרק. סידרו לי פגישה עם עמרי ניצן, המנהל האמנותי. זה היה בתקופה שהעלו את 'המלט'. אמרתי לו, 'נכנסתי לעבוד פה רק בשביל להגיע אליך'. הוא הקשיב. אמרתי, 'אני רוצה לשחק פה, אני רוצה להיות המלט'. הוא צחק עליי".

     

    גם אני הייתי צוחק עליך, מה המלט? אין משהו בדרך?

     

    "ברור שכל תפקיד היה מתקבל. ואז הוא אמר שאולי יש תפקיד שיתאים לי. השארתי את הפרטים, עזבתי את העבודה, חיכיתי לטלפון. לא התקשר".

     

    לא נשברת בדרך?

     

    "מתישהו במהלך השנים הייתי באיזה זוגיות קלה ואז נפרדנו, והיא אמרה לי, 'אתה לא תצליח! אתה הורס לעצמך את החיים, לא תגיע לאן שאתה חושב שתגיע'. וזה ריסק אותי. היא אמרה לי את האמת. ניסיתי ליצור, הייתה הצגת ילדים על עונות השנה שהעליתי ומכרתי כמה פעמים. התפאורה שלה פה בכניסה לבית. חיפשתי ישועה".

     

    ואז בא התפקיד ב'אטלנטיקה'. בטח קצת שמחת.

     

    "הרגשתי שאני יכול למות מחר. מיליון דולר".

     

    צילמתם את הסדרה בזמן 'צוק איתן'.

     

    "והיה מלחיץ, מתח שאי־אפשר לתאר. צילמנו בירושלים, היה אירוע דקירה של מחבל לא רחוק מאתנו וזה עוד יותר התסיס. טל פרידמן געש, הבן שלו היה במנהרות בעזה וכל הזמן נהרגים שם חיילים ואנחנו להקת רוק על הבמה בכיכר ציון, עומדים ושרים שיר".

     

    פחדת?

     

    "הייתה אזעקה אחת, נכנסנו לאיזה מבנה כל ההפקה. אמרתי, 'זה מה שחסר לי, שהמלחמה תדפוק לי את העסק".

     

    nevo21@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 20.07.15 , 20:17