לא מקשיב לרוג'ר ווטרס

זה התחיל, כרגיל, עם רוג'ר ווטרס, שקרא במכתב חריף לאלילי המוזיקה הברזילאית, ז'ילברטו ז'יל וקייטנו ולוזו, להחרים את ישראל. אחר כך הגיעה פנייה גם מהמנהיג הדרום־אפריקאי דזמונד טוטו ולחץ מסיבי מאנשי תנועת החרם העולמי. כשהשניים עמדו בסירובם, הגיע גל הפגנות שכמותן לא ראו מעולם. ז'יל וולוזו רגילים לקבל אהבה בכל מקום בעולם, אבל עוצמת התגובות השליליות שספגו מאז הודיעו שהם מופיעים בישראל — הפתיעה גם אותם.

בתחילת החודש שעבר הופיעו בלונדון ומחוץ לאולם ציפו לז'יל וולוזו 300 מפגינים עם שלטים מאשימים: “אתם נותנים יד לאפרטהייד". באיטליה, שבה הופיעו בשבוע שעבר, המתינו להם פוסטרים מגואלים בדם. באולם במדריד דבר מזה לא הורגש. בלי פירוטכניקה ורקדניות חצי־עירומות, העיפו צמד זמרים בני 72 את הקהל לשמיים — או לפחות לחופי קופקבנה של הסבנטיז.

הם אוהבים את ישראל באמת וביקרו כאן לא מעט פעמים, אבל כשהם נדרשים לסוגיית החרם, יוצא מקולם כאב אמיתי וחד. “מאז שהייתי ילד קטן, ישראל הייתה בעיניי פלא, גדלתי עם סימפטיה רבה למדינה היהודית הקטנה", אומר ולוזו. “היום המצב שונה. במציאות הפוליטית הנוכחית קשה מאוד להזדהות איתכם, אני גם מבין את הכאב של הפלסטינים.

באותה נשימה, אני מתנגד לאנשים השוללים את קיומה של ישראל. ישראל היא עובדה מוגמרת והיא מדינה שצריך לכבד".

"תל־אביב מזכירה לנו את ריו". ז'ילברטו ז'יל וקייטנו ולוזו

קרדיט ידיעות אחרונות

למה בכל זאת החלטתם לקיים את ההופעה בישראל על אף כל הלחצים?

ולוזו: “נפגשתי עם תומכי תנועת החרם בברזיל. אחת מהן, אגב, היא ישראלית, והקשבתי לטיעונים שלהם. הפירוש של ביטול ההופעה שלנו בישראל היה שאנחנו לא מכירים בישראל ומחרימים אותה, וזה ממש לא המקרה. אני אוהב את ישראל ואהבתי אותה מהביקור הראשון. תל אביב מזכירה לי את ריו. להחרים אותה זה נגד הטבע שלי. עם זאת, אני מבין למה מפעילים עלינו לחץ להחרים ומקווה שיותר ויותר ישראלים יצביעו באופן נכון יותר בבחירות הבאות".

ז'יל: "שני הצדדים צריכים לנהוג באופן ידידותי יותר. ייסוד מדינה פלסטינית יכול להוביל למציאות מאוזנת. במציאות הנוכחית של פחד וחוסר תקווה, אני מבין למה ישראלים רבים מצביעים לימין, למרות שאני לא מסכים איתם".

ולוזו: "טבעי שישראלים מצביעים נתניהו, כי הם מרגישים שכל העולם נגדם. בסיטואציה של מלחמה, אנשים נוטים להתאחד ולתמוך בהנהגה שלהם, לא משנה מה. אבל חייבת להיות דרך אחרת עבורכם".

"השלטון לא אהב אותנו"

שניהם בני 72 ואוחזים בחברות אישית אדוקה בת 50 שנה, שהחלה בערבי שירה בבאהיה. מאוחר יותר נעצרו יחד על ידי השלטון הצבאי ששלט בברזיל. פשעם היה חברות בתנועה האמנותית "טרופיקליה", שחבריה שרו שירי מחאה נגד השלטון. הם ישבו בכלא שלושה חודשים, נשלחו למעצר בית לארבעה חודשים נוספים והוגלו לבריטניה.

"ניגנו יחד בתיאטרון בבאהיה, והייתה תחושה שאנחנו עושים דבר משמעותי", מספר ז'יל. "השלטון לא אהב אותנו וזרקו אותנו לכלא. לי עשו פרוטקציה ונתנו לי להחזיק גיטרה בתא, אז ישבתי וכתבתי ארבעה שירים. כשאני שר אותם בהופעות, אני מיד חוזר אחורה לכלוב הקטן שבו הוחזקתי, לצעקות של הכלא, לרגעים מאוד מסוימים שחוויתי שם".

ולוזו: "כתבתי בכלא את השיר 'אירנה', על צחוקה של אחותי שנושאת את אותו שם. התגעגעתי לצחוק שלה והוא סימל עבורי את החיים ואת החופש שמעבר לחומות".

במהלך שנות הגלות בלונדון הקליטו השניים חומרים שהושפעו מאמנים בריטים ואמריקאים. ז'יל מספר שהושפע מפינק פלויד ומלהקת יס, איתם אף ניגן, מג'ים מוריסון ואחרים. כששבו לברזיל כבר זכו למעמד של אלילי מוזיקה. “בתחילת דרכנו בברזיל, רבים התעצבנו שאנחנו מערבבים מוזיקה ברזילאית עם פופ ורוקנרול", אומר ז'יל. “אבל כשאנחנו יוצרים מוזיקה, היא מושפעת מאינספור סגנונות. אם אני חוזר לשורשים שלי, יש בהם השפעות של בלדות איטלקיות, מוזיקה קובנית וטנגו ארגנטיני".

ולוזו: "שאלו אותי פעם אם אני לא מעדיף להתחבר לשורשים. אמרתי שאני אוהב את השורשים, אבל מעדיף את הפירות, כלומר את התוצרת החדשה שאני מפיק".

אם מירי רגב צריכה טיפים לתפקיד החדש, היא מוזמנת לתפוס שיחה עם ז'יל. ב־2003 עלה לכותרות כשנעתר לבקשת נשיא ברזיל דאז, לואיס דה סילבה, והתמנה לתפקיד שר התרבות. "התחננתי שלא ייקח את התפקיד", אומר ולוזו. "חששתי שפוליטיזציה תביא בעיות, וצדקתי".

ז'יל: “קיבלתי עצות רבות מקולגות והייתי חצוי, אבל לקחתי את התפקיד כי אהבתי בעיקר את הרעיון של ממשלה חדשה, שהביאה סוג של תקווה לברזיל. הלכתי לתפקיד כדי לשרת את הציבור ושם למדתי שפוליטיקה ואמנות יכולות להיות מאוד דומות במובן אחד לפחות: בשתיהן אתה חושב שאתה עושה למען הציבור, אבל קודם כל אתה עושה למען עצמך".

בתום חמש שנים הבין ז'יל את העיקרון והשאיר מאחור את הפוליטיקה. בשנה האחרונה הוא מחתים דרכון בערים רבות בעולם ביחד עם ולוזו, במסע שנראה כי הם נהנים ממנו יותר מכל אחד אחר בקהל. "בסיבוב הנוכחי אני מרגיש יותר מכל את הגעגועים לנעורים, לאנרגיה, ליכולת הפיזית להיות צעיר, לאימפולסיביות", אומר ולוזו.

ז'יל: "המזל שלנו הוא שהחברות בינינו חזקה ואיתנה יותר מנישואין. ובניגוד לנישואין, במערכת היחסים שלנו יש רק כיף".

"אנחנו אגדות?"

ז'יל וולוזו יושבים בחדר ההלבשה ומתווכחים בהומור. “לאנשים רבים בברזיל המוזיקה שלנו מזכירים רגעים משמעותיים בחיים. אבל זה לא הופך אותנו לאגדות", אומר ולוזו. "אני אדם אמיתי, יותר מדי אמיתי מכדי להיות אגדה".

ז'יל: "אני כן אגדה! מה, לא?"

ולוזו: "אחד הסודות של החברות שלנו הוא שאנחנו משאירים את האגו בחוץ. בכלל, הדור שלנו לא היה עסוק בתחרות של אגואים. פעם ביקרו אותנו בגלל זה. אמרו שאין מספיק תחרות בין האמנים. זה לא נכון: אנחנו יוצרים ביחד. תחרות לא מעניינת אותנו".

ואם אחד מכם מקליט שיר גרוע. תאמרו לו את האמת?

ז'יל: "כן, אנחנו כנים אחד עם השני. אתה זוכר שהקלטת שיר שלא אהבתי ואמרתי לך?"

ולוזו: "כן. כל אחד רוצה שחבר שלו יהיה הכי טוב במה שהוא עושה, אבל לא פעם אנחנו טועים. פעם אמרתי לז'ילברטו שלא אהבתי שיר שלו ואחרי כמה שנים התאהבתי בשיר ולא הפסקתי להאזין לו".

אתם אוהבים מוזיקה עכשווית?

ז'יל: “בטח. אני מאוד אוהב את ביונסה. יש לה מקצב ואישיות עצמאית והכישרון שלה אדיר ולא רק בתחום השירה, אלא מתבטא באספקטים אחרים של האישיות שלה. אבל לא הייתי רוצה לבצע איתה דואט. אין לי כלים לשיר עם מישהי כמו ביונסה, היא שייכת לדור שונה".

ולוזו: "אני מת על ריהאנה. היא כישרון ענק. אבל לא הייתי רוצה להופיע איתה, רק עם ז'ילברטו".