הבנות הנכונות

רק עשר דקות עברו, והראיון כבר נראה לגמרי כמו סצנה מתוך הסדרה הקומית "חברות". שני צועקת על נועה שהאהבה לא מתה, נועה מנפנפת בביטול ואומרת לה שהיא לא מבינה כלום כי היא רווקה, ורד מקשיבה בהבעת שעמום קלה ופזית מתעמקת בווטסאפ, מתחבטת בשאלה הגורלית איזה זר לקנות לגננת. קצת חבל שלא מצלמים את זה.

"חברות" היא הסדרה העברית הכי מצחיקה שיש היום בטלוויזיה, והיא כה מוצלחת עד כי נמכרה לצרפת, בלגיה, פולין, רוסיה, אוקראינה, סין, וכרגע מתקיימים מגעים אפילו עם סי־בי־אס האמריקאית. הסדרה, שיצרה ליטל שוורץ יחד עם שי בן עטר וליאת שביט, זכתה בפרס הקומדיה הטובה באירופה ובקרוב תעלה העונה השלישית שלה (מוצאי שבת בערוץ 10). אני מציעה לשוורץ ללהק אותי בתפקיד החברה הגרושה, וכשהיא מהרהרת ברעיון רק קולות פצפוצי חטיף מהדהדים בחלל. "הן לא גורמות לי רצון להתחתן", מציינת מגי אזרזר, כשלמרגלותיה מונחת שקית ניילון מלאה בחטיפי שומן טרנס שעשו איתה את הדרך מהחזרות בתיאטרון.

ב"הן" היא מתכוונת ללירון ויסמן (בתפקיד ורד, עורכת הדין הסנובית), שוורץ (בתפקיד נועה, אמא מותשת ושחקנית כושלת) ולירית בלבן (בתפקיד פזית, גיסתה הלא מוצלחת במיוחד של ורד). באופן אירוני, לירון היא היחידה שנשואה (ואם לשניים), בעוד לירית וליטל לא התחתנו מעולם עם בני הזוג שלהן. "אני מחכה שהוא יציע", אומרת ליטל, שכבר 11 שנה חובקת את אייל ואמא לילדה בת שש ולתינוקת בת שנה ותשעה חודשים. "באיזשהו שלב אייל שיכנע אותי שמוסד הנישואים זה לא דבר טוב, ואני קלה לשכנועים".

לירית מהנהנת: "מעולם לא פינטזתי על עצמי בשמלת כלה", היא אומרת. "יש לי בן זוג 16 שנה, יש לנו שני בנים (בני 8 ו־4) ולא היה לנו דחוף להתחתן. בזמן האחרון הילדים התחילו לשאול אותי אם התחתנו ולמה לא ומה עם חתונה".

מה את עונה להם?

"אני קצת מתביישת מהם, לא יודעת מה להגיד. סיימנו לשפץ את הבית, אז חשבנו לעשות חתונה בחצר ולהחזיר את הכסף של השיפוץ. ככה הילדים יהיו נוכחים בחתונה, וכולם יהיו מרוצים".

חוץ מהמוזמנים, שיעדיפו להביא בקבוק יין לסתם חנוכת בית.

"מאז שקיבלנו את ההחלטה אני ויואב כל הזמן רבים, בכל זאת שיפצנו בית ויש ילדים קטנים, אז זה קצת מתעכב".

לירית ויואב סיני, ארט דירקטור, לא עושים עניין מטפסים ממשלתיים, אך לצערם זה לא עובד. "מרוב שזה לא עניין אותנו שכחנו לעשות הצהרת אבהות כשאדם נולד", אומרת לירית. "נאלצנו ללכת לבית משפט, לעשות בדיקת די־אן־איי ולהוכיח שיואב הוא האבא".

הייתה תגלית מרעישה?

"לא. למי יש כוח ליותר מגבר אחד?"

לירון: "זאת רווקה, שתי אלו לא נשואות, יצאתי פראיירית".

ליטל: "גם אנחנו פראייריות. לא כמו מגי, שיש לה הרבה מחזרים והיא צעירה אטרקטיבית".

מגי: "זהו? מה עם יפה? וחכמה?"

ליטל: "הכל את רוצה?"

מגי: "אני רוצה זוגיות עם רוחניות".

הבנות מגחכות. "מה, אתן לא חושבות שתהיה לי?" שואלת מגי.

"תהיה לך", עונה ליטל, "אבל אז היא תיגמר".

התשובה לא מספקת את מגי. "בזוגיות טובה דברים מעמיקים", היא מנסה את מזלה.

"כן, כן", צוחקת לירון, "מעמיקים, מתעמקים, מתרחבים, מקבלים צורות חדשות".

פניה של מגי מתכרכמות והיא שומטת את שקית החטיפים. "אם בחורה מקבלת טבעת יש לזה ערך מוסף, יותר מאשר 'בואי נחיה את החיים האלה ביחד', אתן לא חושבות?" היא שואלת ועונה לעצמה, "אני רוצה להתחתן! חתונה זו חגיגת האהבה!"

אני לא מאמינה שבאמת אמרת את זה עכשיו.

"אהבה צריכה לבוא ממקום רוחני, של התחברות למקום פנימי עמוק. אני לא מאמינה שזה לא קיים, בא לי למצוא את האחד כבר".

את מאמינה בנסיך על המרצדס הלבן?

"אהבה זו לא אגדה, החלום התנפץ לי מזמן. בגיל 26 וחצי ישבתי מול המאמן הרוחני שלי והבנתי שחייתי באשליה ואין דבר כזה עד עצם היום הזה".

לירית: "בפנטזיה שלי יש נסיך על סוס, הוא פשוט עוד לא הגיע. אני רואה אותו, חתיך בן 80 דוהר אליי על קלנועית".

מגי משחררת שיהוק קולני. "לשלושתכן יש בני זוג שווים", היא אומרת. "אני רוצה לדעת מה הסוד, איך נשארים עם גבר, איך משיגים את זה? צריך אינטימיות בחדר?"

את מתכוונת לסקס?

"לא, לשיחה אינטימית בין גבר לאישה".

חברותיה שותקות ומביטות בה בתערובת של חמלה וזעזוע. "מה?" היא מזדעקת, "נו, תגלו לי, איך מחזיקים כל כך הרבה זמן עם מישהו? ליטל, החזקת 11 שנה, תראי איך את נראית!"

ליטל, בעצב: "נו, איך אני נראית? לא במיטבי".

לקרוץ ולגשת

אין כמו ראיון ליום האהבה כדי לשאול איפה היא, החמקמקה הזאת. איך זה שהיא באה כשלא מצפים לה, הולכת כשמתאכזבים ממנה ומפתיעה ברגעים הכי פחות נכונים. "כרווקה תל־אביבית אני רוצה לשבור את המיתוס שקשה למצוא גברים", מכריזה מגי. "אם פעם חיכיתי שמישהו יעשה מאמץ וייגש אליי, היום אני יודעת שזה בסדר גם לקרוץ".

מה לעשות?

"לקרוץ! ולגשת! כשראיתי פעם ראשונה את האקס שלי ניגשתי אליו ואמרתי לו, 'אמא'לה! למה אנחנו לא יוצאים?!' ויצאנו שנה. מחשבה יוצרת מציאות. אם את לא מאמינה שיש גברים שווים את משדרת את זה ולא תמצאי".

כמו שאת נראית, לא חוכמה להגיד את זה.

"זה לא קשור למראה ואם אני כוסית או לא, זה קשור למקום של פתיחות, שפעם לא היה לי. היום אני יכולה לבוא לבחור שמוצא חן בעיניי ולהגיד 'אהלן'. התחלתי גם עם זה שאני יוצאת איתו עכשיו, התקשרתי אליו כאילו במקרה, המצאתי איזה סיפור".

ליטל מקמטת את מצחה. "אני לא יודעת על איזה בחור מדובר, אבל אני מרגישה שאני צריכה לגונן על מגי", היא אומרת. "בתחושה שלי אנחנו אם ובת ואני מנסה לשמור עליה בכל כוחי ולא מצליחה כל כך. היא כמו הילדה שלי, שאני ממש אוהבת אבל מאבדת את הסבלנות אליה ממש מהר. יש לה בחירות מוטעות, היא יוצאת עם גברים לא נכונים. אני מציעה לה להשתטח על קברי צדיקים, זה יכול לעזור במקרה שלה".

לירית: "אני חושבת שנלך על ורדים, לא בטוחה".

מה?

"סליחה, אני בווטסאפ של הגן. הילד הולך לגן דו־לשוני, יש חגיגות עיד אל־פיטר ואני צריכה לקנות לגננת פרחים בשם הוועד. ככה זה כשגרים ביפו, לומדים דברים חדשים, אבל אני מקשיבה לשיחה ואני רוצה להודיע שמגי היא נטע זר, זה שהיא בסדרה זו טעות. הסדרה היא על נשים קשות יום שעושות כביסה, לא על כוסיות שיוצאות לבר כל ערב".

מגי: "מה?! גם לרווקות קשה! הייתי לבד שנים, חיכיתי שהלב יחלים מאהבות קודמות כדי להיות פנויה רגשית".

לירון: "מגי מזכירה לנו נשכחות. כולנו היינו שם ואף אחת מאיתנו לא רוצה להיות במקומה. אנחנו מבסוטות מבני הזוג שלנו, עד שתפסנו אותם לא נשחרר כל כך מהר".

הדמויות של הבנות בסדרה נשענות על חברות אמיתיות של ליטל, אם כי התפקיד של מגי יועד במקור לבחורה עם גנים בהירים יותר. "רצינו רווקה אירופאית אשכנזייה", מגלה ליטל. "מגי לא התאימה לתפקיד".

מגי מביטה בה בהלם. "את יודעת שזו הולכת להיות הכותרת של העיתון, נכון?" היא שואלת בחשש, אבל ליטל לא מתקפלת: "מה יש, זה נכון, רצינו אשכנזייה כי אני המזרחית בסדרה. כלומר, לא באמת, אבל באופי ובהתנהגות שלי אני אישה חמת מזג ואני יותר מתאימה למשבצת. כבר אסור להגיד את האמת?"

מותר, אבל ההתחסדות והפוליטיקלי קורקט הורגים כל חלקה צינית טובה.

"הדמויות מבוססות על החיים וזה מה שהכי התאים לסדרה. בעיני רוחי ראיתי רווקה אשכנזייה, אבל האודישן של מגי היה מוצלח ועל המקום קיבלנו אותה".

להיות חברות

הסדרה הפכה ללהיט היסטרי, אולי כי בכל אחת מהדמויות בסדרה נמצא משהו קטן ואמיתי מהנשים עצמן. עבור ליטל, נדמה שהתחליף הווירטואלי הוא די והותר, במיוחד לנוכח העובדה שבקושי יש לה זמן לעצמה. "אין לי הרבה חברות טובות", היא מודה. "יש לי חברת נפש אחת, שהכרתי כשהיא יצאה עם אקס שלי".

את שוברת פה מיתוס נשי עתיק יומין.

"תראי, היא יצאה איתו אחריי, אז זה בסדר, ואני יכולה להבין אותו כי היא הגרסה שלי בשחור. אני מספרת לה המון. לא הכל. יש דברים שאני שומרת לעצמי".

לירית: "אני מספרת הכל לחברות שלי, זה יותר מבן זוג לפעמים, כי חברה טובה יכולה להקשיב בלי סוף, עד קץ הימים. אני מדברת בטלפון שעות, שעות!"

לירון: "אני לא מדברת בטלפון בכלל, אין לי סבלנות".

אתן חברות גם במציאות או רק על המסך?

לירית: "אני נורא מנסה להיות חברה שלהן ולא מצליחה. באמת, למה אנחנו לא חברות במציאות?"

לירון: "כי את לא משקיעה".

לירית: "ביקשתי חברות מליטל כמה פעמים. זה נורא חשוב לי".

עד כדי כך?

"בטח, זה קיץ, יש לה בריכה ולי יש ילדים".

ליטל, תהיי חברה.

"אין לי חברות ואין לי חיי חברה. מחר זו הפעם הראשונה שאני ואייל יוצאים לחופשה רומנטית לבד, רק שנינו. קשה לי לעזוב את הילדות, לא יודעת איך זה יעבור, אבל אמרו לי שאני חייבת, שצריך לעבוד על הזוגיות. יש לי בן זוג שאני אומרת לו תודה בכל יום, הוא אבא מדהים, גבר מפרגן ובזכותו הגעתי למה שהגעתי. הוא אמר לי לכתוב סדרה, כשאני רק רציתי לישון כל הזמן".

לירית: "הלו? שלום, עם מי אני מדברת? ההחלטה נפלה. נלך על ורדים אדומים".

לירית יצאה להפסקת פרסומות, תכף תשוב.

"באמת סליחה. הזמנתי, אפשר לדבר, אבל זה עוד ייקח הרבה זמן? כי אני צריכה להוציא את הילד מהגן".

יש לך זמן למשהו מלבד ילדים ועבודה?

"לקופות חולים. אני היפוכונדרית, כל שבוע מוצאת משהו חדש ובטוחה שאני הולכת למות. בפעם האחרונה שגיליתי מחלה איומה ונוראה ישבתי בחדר ההמתנה וחיכיתי לרופאה, הייתי בחרדה עצומה, ואנשים התיישבו לידי וחיבקו אותי".

כיף לקבל כזו תמיכה.

"מה כיף? אני בוכה, בטוחה שאני מתה, והם מתחבקים איתי בשביל סלפי. הרגשתי שלא רואים אותי. בכיתי עוד יותר. האהבה שאני מקבלת מאנשים היא ממכרת, אבל במצבים כאלה זה קשה נורא".

מה אמרה הרופאה?

"שזה באמת קשה להתמודד עם מעריצים כשאת לא מרגישה טוב".

לא, על המחלה.

"אה, היא לא מצאה כלום. אולי בשבוע הבא יהיה".

ליטל תופסת את ראשה בייאוש. "לירית אוהבת למצוא דברים שלא קיימים כדי להעסיק את עצמה", היא אומרת. "גם אני מתעסקת בשטויות לפעמים. יש לי קטע של קנאה ותחרות שיכול להשתלט עליי, ואז אני תופסת את עצמי ואומרת, 'יש לך הכל, מה את רוצה?' זה מרגיע אותי לרגע אבל אז אני רואה את גל גדות מצליחה בארה"ב וגם אני רוצה".

לירון: "את רצינית? רק מהמחשבה לארוז אני מתעייפת".

פרגון נשי זה ערך עליון עבורן וכל אחת מהן מעידה על השנייה שהיא קומיקאית מופלאה ושחקנית בחסד עליון. כולן ביחד משבחות את ליטל על הגאונות שבכתיבת הסדרה, ואיכשהו זה נשמע אמין, אפילו שזה להלל את הבוס שלך בפניו. הן מצחיקות בלי להתאמץ, משעשעות בתובנות חדות על החיים עצמם ולוקחות אותם בהומור יחסי. "מישהי ניגשה להעיר לי שאני אומרת לכל אחת כמה היא מדהימה וזה כבר לא נשמע אמין", אומרת מגי. "לא הבנתי מה היא רוצה ממני. מה אכפת לי לפזר אהבת חינם?"

את מלאת אהבה לכולם?

"יש קטעים שאני קולטת שאני מקנאה ואני אומרת לעצמי, 'מגי, מה את מקנאה יא זבל, תראי איך את ירוקה'. זה מיישר אותי. כמעט תמיד אם אני חושבת משהו טוב על מישהי אני אגיד לה".

יום האהבה עבורן הוא טרחה, ואם זה היה תלוי בהן היו חוגגות אותו בחופש בלי אף אחד, לבד במסאז'. גם ככה אין כוחות לחזק קשרים בשעה שהזאטוטים מביימים אותך לסרט שהם חיים בו. לירון מקווה שתקבל פרחים ביום האהבה, ליטל מקווה שלא. "מה פרחים", היא נובלת, "אין לי כד. תן לי משהו שאפשר לעשות איתו משהו. כרטיס טיסה למשל".

מגי מסכימה: "פרחים תביאו לי במותי, זה סתם מסריח", היא אומרת. "לבני הזוג שלי אני קונה תכשיטים ובושם".

לירית, מה את קונה לבן זוגך?

"תחתונים וגרביים".

רומנטי.

"נכון? גם אני חושבת".

את יוצאת לחגוג?

"בטח. יש מסיבות סיום של הגן". ¥

"חברות" זכתה בפרס הקומדיה הטובה ביותר בטקס "ורד הזהב" (Rose d'or), התחרות השנייה בחשיבותה בעולם הטלוויזיה אחרי האמי