אוברול לחיים
אחרי שהתגרשה בפעם השנייה, מנחת הטלוויזיה והדוגמנית הילה נחשון מסבירה למה היא בכל זאת מאמינה באהבה, ומה הקשר של כל זה לאוברולים, המרענן הרשמי של הקיץ. הפקת אופנה לט"ו באב
מאז עברה לחיות במושב קדימה עם בני משפחתה, לפני כשנה, מתרכזת הילה נחשון בגידול ילדיה ומקמפיינת מדי פעם, לאחר שבעבר הלא רחוק הייתה שקועה בעשייה טלוויזיונית. ברזומה שלה, בין השאר, הנחיית הריאליטי "רוקדים עם כוכבים" לצד אבי קושניר ותוכנית הבוקר של ערוץ 10 לצד אקי אבני, וכן סדרות דוקו־ריאליטי כמו "התחתנתי עם כדורגלן" ו"האם אופי זו המצאה של מכוערות". כעת היא מכהנת כפרזנטורית של חברת הקוסמטיקה HL ושוקדת על כתיבה. למה? היא מעדיפה לא לגלות בינתיים.
אל ט"ו באב השנה מגיעה נחשון לאחר שחישבה מסלול מחדש. בימים אלה עברה לגור בדירה אחרת, בעקבות גירושיה הטריים מאיש העסקים אייל חסיד, אבי בנה בן השנתיים וחצי. לנחשון יש עוד בת, בת שבע, מהדוגמן יונתן כהן, ובעבר היא הייתה נשואה לכדורגלן אסי דומב. ולמרות הכל, מתברר, היא עדיין מאמינה באהבה.
ספרי על תכונה אופיינית אחת שלך.
"מאז ומתמיד הייתי חלשה בלבחור. לא בדיוק לבחור, יותר חלשה בלהחליט. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה, עומדת במכולת מול מקרר ענקי, מסתכלת מלמטה על כל בקבוקי השתייה בעוד אמי נוזפת בי מהקופה שאזדרז, ולא מצליחה להחליט. או כשכולם בכיתה – מגמת תיאטרון – כבר בחרו מונולוג לבגרות ורק אני עוד התלבטתי. זה המשיך בבחירות מקצועיות בצבא, בקריירה. יש שיאבחנו את העניין כחוסר נכונות להתחייב, חוסר רצון לקחת אחריות, כפגם מולד, תוצאת נסיגתו של מרקורי, השפעה סביבתית של תרבות השפע או אולי בגלל שאני בת מזל מאזניים. אני לא יודעת".
יש משהו שבו מעולם לא התלבטת?
"הדבר היחיד שבו תמיד פעלתי באופן כמעט אוטומטי, כלומר הלכתי מיד עם האינסטינקטים שלי בלי למצמץ, הוא הלב שלי. אני יודעת, זה הרגע שבו אתם אומרים לעצמכם: נו באמת, אולי דווקא כאן היית צריכה להתלבט קצת, לא, חמודה? זה היה חוסך כמה אייטמים לא נעימים במדורי הרכילות ואולי איזה ניקוב־שניים בכרטיסייה של הרבנות. אבל אני אוהבת לאהוב. אני מאמינה באהבה. עדיין. אני כנראה משוגעת. כלומר, יש לי תעודות (גירושים. שתיים)".
בהתאהבות או באהבה?
"באהבה. גם כשהיא משנה את הצורה שלה. גם כשההתאהבות המטורפת — לשיר לעצמך שירים של ביונסה בקולי קולות באוטו ואז להבין שאת ברמזור וכולם מסביב מסתכלים; לא לאכול שבוע מרוב התרגשות; להתנשק שעות, עם לשון; לדבר שעות כשאתם מכורבלים על הספה זה בזה כמו ביסלי גריל, בלי לשים לב שכבר אמצע הלילה – הופכת לשגרה משמימה: לשיחות לקוניות על טיב היציאות של התינוק, או הכתבה טלפונית של רשימת המצרכים לסופר, או לשכב יחד במיטה מול תוכנית על שיפוץ מכוניות ישנות, בלי יכולת להוציא מילה מהפה מרוב עייפות.
"גם את זה אני אוהבת. יש בזה חן. זאת עדיין אהבה, אם זוכרים שהיא קיימת מתחת לטרנינג המהוה עם סימני הפליטות והכתמים של האקונומיקה".
אהבה זה גם כואב.
"זה קורע לך את הנשמה ומפגיש אותך עם המפלצות הכי מפחידות שקיימות בך ועם המקומות הכי אפלים והכי חשוכים שם, מרוב שזה כואב. אי־אפשר להבין איך השמש בכלל זורחת למחרת כי את הרי כבר מתה בכלל, מרוב שזה כואב. אבל את הולכת להכין לקטנים סנדוויצ'י דמעות מלוחים — כי הרי החיים לא עצרו מלכת וצריך עכשיו להמשיך לתפקד כרגיל, וצריך לקחת אחריות".
אפשר לתקן אהבה?
"גם אהבה טובה יכולה לפעמים להתבלבל ולהכאיב. צריך לנסות לתקן, באמת לנסות, אבל לפעמים זה גם לא מצליח. וזה עצוב. אבל אני מאושרת על האהבות שאהבתי ועל הבחירות שעשיתי. בכל השאר, כאמור, אני מרשה לעצמי להתלבט".
ולסיום, מה את חושבת על אוברולים?
"זה פתרון מעולה לכאלה שלא טובות בלהחליט, וגם סקסי אש". •
צילום, סטיילינג והפקה: תמר קרוון
לפנייה לכתב/ת 
