לא צריך פרוזק

שנת 2000 הייתה טובה במיוחד לבידור הישראלי. בעיקר בתחום השלישיות. בזמן שברמלה החליטו חברי הילדות ציון ברוך, שלום מיכאלשווילי ואסי ישראלוף שהם רוצים לנסות את מזלם עם מופע ראשון שכתבו ויצרו, בבית־הספר למשחק בית צבי התכנסה אסיפת חירום של שלושה מתלמידי שנה ב' — יובל סמו, שלומי קוריאט ואופיר לובל. "שלושתנו לא היינו ה־שחקנים או ה־הבטחות של בית הספר", נזכר לובל. "אף אחד לא באמת ציפה שיקרה איתנו משהו. היה גם שלב שאמרו לי שאני אחלה, אבל לא בטוח שאהיה שחקן והמליצו לי למצוא מקצוע אחר. איכשהו התגלגלנו לערב נונסנס בדומינו גרוס ופתאום מצאנו בית שנתן לנו להיות מי שאנחנו ולהתפרע. פתאום הבנו מי אנחנו באמת, ומה אנחנו רוצים לעשות בחיים".

ומה היה הנושא של ישיבת החירום?

"אחרי שהופענו בטלוויזיה בפעם הראשונה, קיבלנו תגובות מדהימות ומפרגנות. אבל אז גרי בילו, מנהל בית הספר, בא ואמר שאנחנו צריכים לבחור — או לעשות את השטויות האלה בטלוויזיה שלא יצא מהן כלום, או להמשיך את הלימודים בבית ספר מכובד ורציני למשחק. ישבנו וחשבנו, והחלטנו ללכת על הבחירה האמיצה והאמיתית. באותו רגע עזבנו את הלימודים. הקשבנו ללב במקום לראש, וזה השתלם. ככה נולדה שלישיית פרוזק".

שלישיית פרוזק הפכה בן לילה להצלחה מסחררת — הם עשו כמעט אלף הופעות ברחבי הארץ, זכו בתואר אמני הבידור של השנה והופיעו בכל תוכנית אירוח אפשרית. "ברגע אחד הפכתי מקיבוצניק שלא יודע כלום מהחיים שלו ולא מכיר את העיר הגדולה, לכוכב פריים טיים ואיש השנה בבידור", משחזר לובל. "הסוד היה שלא עבדנו קשה, אלא פשוט עשינו כיף אחד עם השני. כתבנו מערכונים ביחד והצחקנו זה את זה".

מי צריך דוגמניות?

אחרי שבע שנים החליטו לעצור הכל ולהתפרק. בזמן שהחברים המקבילים מ"מה קשור" זוכים לחוזה אצל יצפאן, מוציאים אלבום, יוצאים עם דוגמניות ומבססים את מעמדם בעולם הבידור — לובל הבין שזה בכלל לא בשבילו ועבר אל מאחורי הקלעים. "מה שבנה אותנו זה גם מה שפירק אותנו", הוא אומר.

"היינו שלושה אנשים מאוד שונים, ולכן כל אחד מהצופים מצא אצלנו צבע אחר. שלומי בא יותר מההומור העממי ומסרטי הבורקס, סמו הגיע מהטירוף והתיאטרון, ואני באתי עם הומור של סאות' פארק ומונתי פייטון. מצד שני, באמת היינו שונים מאוד ולא היה הרבה שחיבר בינינו. בניגוד לחברי 'מה קשור' שהיו חברים מילדות, לא היה לנו איזה קשר היסטורי שהחזיק אותנו ביחד".

לעזוב בשיא זו לא בחירה מובנת מאליו.

"נכון, זו הייתה בחירה מפחידה ואמיצה, אבל לא רצינו להיתקע. רצינו להשאיר את פרוזק בשיא, ושאנשים לא יבואו ויגידו שלפני שנתיים דווקא היינו מצוינים".

בזמן שקוריאט התגלה מחדש כ"אבי הטחול" בסדרת הטלוויזיה "הבורר" וסמו התבסס ב"הרצועה" ואחר כך ב"ארץ נהדרת", לובל נעלם. "לא נעלמתי, אלא עברתי לצד השני של המצלמה", הוא מבהיר. "מגיל עשר היה לי ברור שאני הולך להיות במאי וכל בחירה שעשיתי בקריירה הייתה חלק מהמסלול לשם. לא הפסקתי לשחק מתוך ויתור, אלא מתוך הבנה שפשוט מיציתי את זה, ושעכשיו הזמן לעלות מדרגה".

ולא היה קשה לוותר על אור הזרקורים?

"זה היה קל ברמות שקשה לדמיין. זה נורא כיף שאוהבים אותך, אבל זה אף פעם לא באמת עניין אותי. היצירה אצלי קודמת לכל. אני משתדל לעבוד ללא אגו, והיום אני מגשים את עצמי הרבה יותר מאשר כשחקן. יכול להיות שבצד השני הייתי מרוויח יותר כסף ויותר אנשים היו מכירים אותי, אבל אני עובד במקצוע שמתאים לי".

ומה עם איחוד של פרוזק? יש סיכוי?

"אני דווקא מאוד בעד, זה יכול להיות כיף, אבל סמו לא מסכים. הוא שואל למה הוא צריך את זה בכלל. אמרתי לו שזה יכול להיות נחמד בשביל הילדים. אז הוא אמר: 'אתה תעשה מה שאתה עושה, ששלומי יעשה מה שהוא עושה ואני אמשיך עם מה שטוב לי'".

לובל, 39, משמש כבמאי המערכונים המוביל של "ארץ נהדרת" (מערכוני הקניון הגאוניים מהעונה האחרונה למשל) ובין לבין מביים סדרות טלוויזיה, קליפים ופרויקטים רבים. זוכרים את הסרטון הוויראלי שבו הנשיא לשעבר שמעון פרס מחפש עבודה חדשה? עבודה שלו. "ארץ נהדרת זו תוכנית מאוד אינטנסיבית ששותה לי את כל הכוחות, אבל בהפסקות ממנה אני משתדל לעשות כמה שיותר דברים. עכשיו אני עושה סדרה עם יובל סמו, ויש כמובן גם את הסרט שלי".

כמו הגשש החיוור

הסרט הוא "מה כבר יכול לקרות", שיוצא היום לבתי הקולנוע ומככבים בו הצמד הקומי דובדבני וקובץ' (שגם יצרו את הסרט עם לובל), רמי הויברגר, גורי אלפי, עפר שכטר ועוד. "כל העבודה שלי מגיל עשר, הלימודים בבית צבי, החברות בפרוזק, הקליפים והסדרות — הכל התנקז לרגע שבו הגעתי עם התסריט למפיק משה אדרי, והוא אמר לי, 'לך על זה'", הוא מספר. "באמת התרגשתי, בלי טיפת ציניות. רציתי להביא למסך הגדול את עולם הנונסנס והסטנד־אפ, כמו בימים של הגשש החיוור. זאת קומדיה פרועה עם דרמה ונושאים חשובים כמו חברות וגבריות במבחן".

אנחנו אוהבים שכול ומלחמות. חתיכת סיכון לעשות קומדיה בישראל.

"אני עושה רק את מה שמצחיק אותי, עושה לי טוב והייתי רוצה לראות בעצמי בקולנוע. אולי המבקרים פחות יאהבו את זה, אבל אני לא עושה את זה בשבילם והם לא מעניינים אותי. חשוב לי שהצופים יראו ויהנו".

תתגנב לאולמות?

"בוודאי, עם מד צחוק ביד. יש שם פאנץ' אחרי פאנץ', ואני רוצה לדעת בוודאות שהכל עובד כמו שצריך". •

dani—s@yedioth.co.il

הסרט "מה כבר יכול לקרות" עולה היום בבתי הקולנוע