בנק מטרות

הרגע שבו נולד אור, בנו הראשון, בינואר 2012, שינה הכל. "הסתכלתי עליו בעיניים והכל התבהר לי", מספר קובי שמעוני, הוא סאבלימינל. "בשניה שאני יוצא מבית החולים, כל האסימונים נפלו: אני לא מאמין שהשקעתי מיליונים על האנשים האלה, שקראתי להם חברים - וכל אחד מהם תקע לי סכין בגב. איך גרתי בשכירות? איך שרפתי עליהם מיליונים? אמרתי, אני הולך לעשות שינוי. מעכשיו אני עושה הכל בשבילו. עניין של שניות.

"למחרת נעלתי את האולפן ופיזרתי ציוד ב־300 אלף שקל. סיימתי את העניינים עם האמנים שהחתמתי. מוותר להם על הכסף, לא צריך, שלום. פיטרתי 14 איש, כולם חברים שלי. בונה את מעגל החיים מחדש. שם חומה בין החיים לעסק".

היה זה אקורד הסיום למשפחת "תאקט", הלייבל המשגשג שהקים. בשיאו, במהלך העשור הקודם, הפיק שמעוני למעלה מ־30 אלבומים, החזיק בשלושה אולפנים, הוציא ארבעה אלבומים שידעו הצלחה גדולה (השני, 'האור והצל', הפך לפלטינה משולשת), ניהל אמנותית וכלכלית שורה ארוכה של אמנים. העסק המריא, הופעות בלי סוף, חיי רוקנ'רול פרועים, עסקים פורחים, מרצ'נדייז.

"אין דבר שנגעתי בו ולא התפוצץ מחוץ לספקטרום. הייתי ספק תוכן וידיאו, יותר מקשת, אתר בשלוש שפות, פורומים וצ'אטים. וחנות, ובגדים, ומוצרי חזרה לבית ספר - תיקים, מחברות, קלסרים, מחקים, עפרונות - ושברנו את כל השיאים בתחום. והאמנים? כמו 'הפמליה'. נוסעים לחודשיים בארה"ב, אין הגבלה על כלום. היינו הכיתה הטיפולית, הכי כיף".

עד שבסוף העשור העסק החל לקרוס. בצל ההשתלטות המזרחית ודעיכת ההיפ־הופ, בזה אחר זה עזבו אותו בני הטיפוחים - "הצל", הוא יואב אליאסי, סיוון (בהנם), אילן בבילון (שושנה), שי 360 (שי חדד), בוסקילז (גיא בוסקילה), ועוד רבים. הם האשימו אותו בהזנחה, חוסר תשומת לב, התייבשות במקום, נטילת קרדיטים. הוא, לדבריו, חווה בגידה, התכנס בתוך עצמו. ושתק עד עכשיו.

"היתה לי תקופה של שבר אמיתי. בנשמה", הוא מספר. "יואב, אבא בכלא, בעיות במשפחה, חובות - על הגב שלי. סיוון, משפחה דתית, אסור לה לשיר, בורחת מהבית, מגלה אותה בגיל 14 - על הגב שלי. וככה עם כולם. אני לקחתי כישרונות, זיקקתי והפקתי, מאחורי כל אחד מהם ביצירה עומד 90 אחוז קובי שמעוני, אבל הקרדיטים שלהם, כדי שלא ייפגעו. עכשיו לך תשכנע אותם שזה לא הם. שזה אני".

כמה עשיתם בימי הזוהר?

"הרווחנו המון המון. בוא תחשב, שנת 2003 עד שנת 2004 וחצי, ממוצע של 26 הופעות בחודש, סכומים של 22-15 אלף דולר להופעה - ערימות של כסף. וכל החבר'ה מתחתיי, ג'יפים חדשים של מרצדס, האמר, ארבעה־חמישה פלאפונים. ואני? עם הנוקיה הישן, נוסע על טויוטה 94. נראה כאילו אני עובד אצלם. האמנים שחתמו אצלי קיבלו מימון מלא מא' עד ת'. בגדים, מוניות, חדר כושר, נגנים. 'מתי אולפן פנוי? חמישי? תסגור לי את סינגולדה', עם טכנאי והכל - גן עדן. אין השקעה כזו באף אמן בישראל, לא שלמה ארצי ולא ריטה".

וכמה נשרף?

"אני יורה מהמותן, בקלות עשרה מיליון. תסתכל רק על החובות של האמנים. הכי נמוך זה הצל עם כמעט 500 אלף שקל חוב. סיוון - 800 אלף. היו באים אליי, 'איך תחזיר את ההשקעה משי 360?'. אחותי, שלקחה אותי לכל המהלך, הפסיקה לדבר איתי לתקופה. 'מה אתה עושה? אתה בכזה מינוף? תקנה בתים בקיסריה. תדאג לעתיד שלך'.

"הסיטואציה הייתה, שבשביל שאני ארוויח שקל, נגיד מאיציק שמלי, הוא צריך להכניס שני מיליון שקל. כי כל האמנים בתאקט קיבלו 70 אחוז, מלמעלה! ובזה אין שום הגיון כלכלי. אצלי שני הקווים בכף היד, הגיון ורגש, מתחברים. וזה היה הבייבי שלי. אני רוצה לגלוש על הגל? אני צריך לייצר ים. בתאקט עבדו 14 חבר'ה. חברים שלי, אחד נהיה שומר ראש, השני עורך דין, שלישי נהג - ועל הגב שלי אני מפרנס משפחות. נוצר מצב שאני מייצר 95 אחוז מההכנסות והשאר לא מכסים עשירית מההוצאות שלהם. אם הייתה פגישה ביניהם, קובי, האמן עם הכובע, היה צריך לאשפז בבוקס את קובי הבעלים".

הם טענו לגניבת קרדיט, הזנחה, אתה על חשבון היתר.

"בוא ניקח את בוסקילז למשל. הפקתי לו אלבום, קליפים, מושקע, 'הרקדן האוטומטי' נהיה להיט. אלא שאז מגיע 'האח הגדול'. ואני רואה את בובליל שר איזה שיר, 'תיזהר ממנה', ונדלק. בודק של מי זה, ליאור פרחי, טיק־טק, תוך יומיים עושה מזה גירסה. הולך לקופרמן. 'תקשיב, עשיתי שיר שיעשה שיר שיעשה יותר רעש מהתוכנית שלך'. תוך יומיים זה נהיה להיט מטורף. אז בוסקילז אמר, 'איך יכול להיות שאני עושה שיר עם צביקה פיק, ואתה מביא לי את ליאור פרחי ומגיע לערוץ 2?' קם והלך. בנאדם עם שישה סינגלים ואלבום מוכן, הלך. נשאר לו חוב ענק, והיום הוא עובד בשיפוצים, בלוס־אנג'לס.

"אחר, לא חשוב מי, עובד בירקות. אילן בבילון לא ממש עובד. הוא הגיש נגדי תביעה על גניבת שירים, הופעות בלי כסף - והפסיקה קבעה שהוא אידיוט, העיפו אותו מכל המדרגות וקבעו שהוא צריך לשלם לי הוצאות. אותו דבר שי, מחפש את עצמו בקנדה. אז אני יכול להוציא מהם כסף. רק מה, אלך למשפחות שלהם? אוציא להם מהמעיים? לא. ותדע לך שכולם, למעט בבילון, היו רוצים לסובב את הגלגל אחורה ולחזור. כולם, ויואב בראשם".

@@@@@

"הצל", הפרטנר הכי קרוב שלו, נותר פצע פתוח. לדבריו שכב בשבילו על הגדר, כשזה הסתבך בחובות ובתקריות אלימות, שאף הובילו אותו אל מדור הפלילים.

"יואב שבר אותי נפשית. תקופה ארוכה לא קמתי בגללו. בשבילי הוא היה אח. תמיד עמדתי לצדו. אנחנו הפכים מושלמים. הוא חי את היום - אם הוא לא עשה חמש בנות באותו לילה, הוא היה מרגיש אפס. אני? כל פעם יש לי אחת, עזוב אותי מחולות נפש. כסף? יואב הוא ילד ממשפחה שלקחו להם הכל, ונשארו בלי אוכל, אבא בכלא ועיקלו להם את כל הבית.

"פעם אחת אמא של יואב קנתה שוקולד והניחה בצנצנת. והוא אמר לה, 'השתגעת? מה את קונה שוקולד?' והיא ענתה, 'אם אין שוקולד, אין טעם לחיים'. אז מהרגע שנהיה לו כסף, הוא צבע את הבית בשוקולד. היה מקבל צ'ק וחוזר עם מרצדס. 'יואב, מה יהיה מחר?'. לך תדע, אולי יירו בי. ואני? הפוך. מקבל מיליון שקל, כאילו קיבלתי מאה אלף. את היתר שם בצד. הייתה תקופה שפשוט קינאתי בו. הוא חי את החיים.

"יואב עשה איתי המון כסף. לאחרים הייתה משכורת, לו היה אחוז. בהליקון אמרו לי, אתה זה שמעניין אותנו. הצל הוא זה שלידך, זה יכול להיות גם 'נחום' או 'הרצל' אחד. אני לא מוריד מהכישרון של יואב בפיפס, אבל מי שמבין ביזנס יודע שזה הייתי אני. אבל יואב הרגיש על גג העולם, יכול לעשות מה שבזין שלו. כמו אלבום הסולו שלו. אני הוצאתי לו את האלבום ואת הקליפים המטורפים. עושים ישיבות יח"צ. תקשיב יואב, אי אפשר לקרוא לאלבום 'לא שם זין'. כי הפרנסה שלנו, 85 אחוז, מגיעה מוועדים ועיריות. ומה הוא עונה? 'על הזין שלי'. כועס על כולם. ואין לי איך לקדם את זה. תראה איזה שירים, 'יורדת', 'מכוערת'.

"השבר עם יואב מתחיל רגע אחרי האלבום שלו. אומר לו, תראה, שני אירועים ברפא"ל נותנים כמו כל ההופעות במועדונים בשנה! על מה אתה בונה? והוא אומר, 'על הזין שלי, תחליף את זה, וההוא דפוק' - התנהגות של בנאדם שלא מבין את המקום שלו.

"עשינו פגישה. הגיע עם האחים שלו. אמרתי לו: 'יואב, אעזור לך בכל מה שאתה רוצה, אבל אני לא משקיע בזה שקל'. ופה נהיה השבר. הוא קם, כאילו עוד רגע הוא מוריד לי אחת, טרק את הדלת, ונעשה השונא הכי גדול שלי. ומאז התחיל הדיבור שאני דפקתי אותו ואת המשפחה שלו בשביל כסף. תיקח למשל את אח שלו איתמר ('כלא 6'), ובגלל שלא נעים, לא אגיד לך ממה הוצאתי אותו. עשינו לו להקה, סידרתי לו עבודה, הכנסתי אותו לעסק. אז הוא הלך והוציא עליי שיר: 'סאבלימיז"ל'. האח השני, אביב, פתח עם יואב לייבל, הלכו ולכלכו עליי בתוכנית של הוט.

"והם שרפו לי את הנשמה ברמות. גם אני הייתי מאמין שסאבלימינל הזה הוא בן זונה. היו באים אליי אנשים, ברחוב. 'כפרה, אני שומע אותך מאז שאני בצבא. תקשיב, כסף זה לא הכל. איך אתה עושה כזה דבר לאח שלך?'. ואני נשרף. הפכתי להיות פחות מאפס. ניתקתי מגע עם כל העולם ועם סצינת ההיפ־הופ. לא רוצה לראות ולשמוע את הכפויי טובה האלה. לאנשים האלה אני נתתי חיים, אני לא מדבר על כסף ופרנסה והצלחה: חיים!"

יואב, שנקלע לחובות כבדים, הביע בראיונות מאוחרים רצון לחזור. מה שמעת ממנו, "אחי, תציל אותי"?

"הרבה יותר חריף מזה. כשנפל לו האסימון, הוא בא מצטער בכל הכוח. עשה כל מניפולציה אפשרית, רק שאסלח לו, והוא יחזור הביתה, ו'רוצה לתקן ונחזיר עטרה ליושנה', ושכולם יידעו שהוא טעה, ואני האח שלו יותר מכולם, ו'אני לא מאמין שלא ראיתי את הילד שלך, אני לא ישן בלילה'. החוב שלו זה כמעט חצי מיליון שקל. ויתרתי עליו. כמה פעמים הייתי קרוב לזה, לחזור. אבל הגוף שלי לא נתן לי פיזית לעשות את זה. נהייתי חולה. לא מסוגל. יצא שהופענו על אותה במה, היה מרגש, אבל הרגשתי נאמב. חסום. מצטער, לא יכול".

@@@@

בשלוש השנים האחרונות, כשהתבשל בבית, הכין לדבריו 400 סקיצות לשירים חדשים. ועכשיו הוא חוזר אל הבמה. מופע שייחנך בספטמבר ברידינג 3, ואחר כך במקומות של 3,000 איש מינימום. סאבלימינל חושב גדול. "ריסטארט אמיתי", הוא מספר, ומתאר מופע מושקע, ארבעה זמרים, אר־אנד־בי ומזרחי, והרכב של 14 נגנים, בעיבודים חדשים שלו ושל אייל מזיג ללהיטים המוכרים. "זו לידה של עצמי מחדש. בפעם ראשונה ששמעתי את זה, ישבתי ובכיתי. זה כמו, 'אבא חזר'".

ובינתיים, הוא מודה, נולד כאן דור חדש שלא הכיר את אבא. "ילדים שלפני חמש שנים, כשיצאתי להפסקה, היו בני 8". לטובתם שחרר שלושה סינגלים חדשים, 'חלום של כל גבר', 'נס' והאחרון והאישי, 'אל האור', "זה הזמן שלי בחודש, המחזור שלי, כולכם לא שווים אחוז מהמחזור שלי", שמתקבלים בהצלחה גדולה.

"בשנים ששתקתי, כל ההיפ־הופ ירד למחתרת. 90 אחוז של בררה הלכו. מי ששרדו את השנים האלה מביאים משהו משל עצמם והשטח שוב נדלק. טונה, אליעד נחום, נצ'י, קפה שחור, איזי - אני אוהב את כולם, אלה חבר'ה שגדלו עליי ואני מכיר כל פיפס שלהם. רוק לא מעניין אף אחד. ההיפ־הופ חי בשטח והוא חוזר בגלל שהמזרחית שרפה את הכל, גם את עצמה".

סאב זוקף לעצמו כמובן גם קרדיט על הצלחת המזרחית, למשל 'טורו' וחצוצרות 'הפרח בגני', 'את אותי שופטת' עם שר־אל, או 'הסוד' עם שרית חדד, "שככה נכנסו למיינסטרים. עד שכל מפיק מזרחי לקח ילד עם כובע ונהיה מגעיל. נהייתה מוזיקה לילדים. המזרחית זה כל מה שקיבלנו פה. באולפנים שלי עשינו מיקסים לכל המזרחית, והכל אותו דבר, אנשים היו יוצאים החוצה מהמיקס ועושים כזו תנועה של, להקיא".

דווקא יש התרעננות בטקסטים של המזרחית, לא?

(מאלתר במקום) "'צהריים, קפה של ג'ייקובס, חלון פתוח, רוח מנשבת. אני נוסע באוטו, זו מולי עם האורות מהבהבת. מחר אלך איתה לסרט. וואה עליה, איזה סרט!'. תן לי לשבת על זה 40 שניות אני מלחין את זה, ועוד 40 שניות מפיק את זה. תשמע, כל עוד מוזיקה עושה שמח לאנשים, זה טוב. אבל אנשים רוצים ללכת הלאה, לקבל משהו אחר".

ריאליטי מוזיקה, רואה?

"האיכות ירדה מאוד מאז נינט ו'כוכב נולד' הראשון. ותראה מה קרה איתה. בחודשיים היא קיבלה חשיפה יותר ממני וריטה ושלמה ארצי ביחד ומשם זה מצעד ההחלטות הכי שגויות. איך אתה לוקח מרוקאית מהדרום שזכתה עם שיר של זוהר ארגוב, שכל המדינה אמרה, 'בבקשה שהיא תיקח, החמודה הזו, היא משלנו', ויותר אנשים הצביעו עבורה מאשר ביבי בקלפי - ומחבר אותה לאביב גפן? עשו לנו ילדה בשביל להרוג אותה. חודש אחר כך היא הייתה צריכה לצאת עם שיר שקוראים לו 'אמא'. שיר עם ניחוח מתוק, געגוע לבית של אמא. כל המדינה הייתה מחבקת אותה, הייתה לה קריירה מטורפת. אבל נגמר הסיפור שם, אחי. אם לא היו שמים אותה בידיים של אביב גפן אלא בידיים שלי, היא היתה האמן הכי גדול בארץ".

כלקח מן העבר רכש לא מזמן דירה בנווה שרת. עם משכנתה. בתוך הלו"ז הצפוף שלו, סאב תמיד עסוק, הוא שומר הרבה מקום וזמן לחיי משפחה עם אישתו אינס, נשואים כבר חמש שנים, ושני בניו, אור ויונתן. לדבריו, איש משפחה עד העצם.

ובכל התקופה הצליח לשמור על עצמו מפיתויים בסביבה. לא סמים, לא בחורות. "אפילו לא שאכטה. יודע למה? כי אני לא יודע לעשות משהו חצי דרך. אם הייתי מתחיל, הייתי הולך ונעשה הדילר הכי גדול בסביבה. בחורות? היית בא לחדר הלבשה והיא כבר ערומה. ואומרת, החלום שלי זה לרדת לך. אז אתה עונה, 'שירות הלקוחות סגור'. יש אחרים שיטפלו בזה. שמע, יש חברים שכועסים עליי על זה. 'אתה עוד מעט תהיה בן 60 ותרביץ לעצמך מכות'".

חשבת מה היה קורה אם היית חי באמריקה?

"בטח. היו לי טירות. יצא שאתמול ישבתי עם שלושה אנשי עסקים מארה"ב שעושים אללה של כסף. אבל הם מסתכלים עליי בתור הדבר הענק. ודיברנו, מי המקבילה שלי שם. אחד אמר, ג'יי־זי, המלך של ההיפ־הופ. אבל זה לא נכון. כי בארץ זה לא מספיק. כאן צריך קרוס אובר, שכולם יאהבו אותך, רוק ומזרחי והיפ־הופ, וילדים ומבוגרים, ואשכנזים ומזרחים, וסטודנטים והסבא שלהם. ואני מגיע עם רשימה של 40 שירים, שפגעתי בכולם. אין אמן באמריקה שעשה משהו כזה, זה הרבה מעבר להיפ־הופ. זה מייקל ג'קסון, אחי".

@@@@

קובי שמעוני נולד ב-79. אביו עלה מתוניס יתום מאב ונלקח לבית יתומים כי אמו הייתה חולה. "תוניסאי שמדבר ערבית בלבד וצריך ללמוד יידיש. חיה שיודעת להסתדר איפה שתזרוק אותה. חוץ מסרסור, אין עבודה בעולם שאבא שלי לא עבד בה. גדלתי להיות אותו חרא כמוהו. לעבוד, לעבוד ולחסוך ליום שחור". במעברה פגש אביו את האם, ממשפחת ראובני, בת לאנוסי משהד מאיראן, מורה לתפירה שהגיעה לשנקר, "צורפת, ציירת, פסלת". האב הפך ליהלומן מצליח והמשפחה עברה לשיכון דן, באזור היותר משגשג ולבן של תל אביב. "מזרחי וגם שומר מסורת. מוקצה. היה עליי חרם. אמא שלי פרסייה, אבא שלי ערבי. הופנתה אליי המון אלימות. אבל אני גדול, וכשהיו אומרים משהו על אמא שלי, זה היה שולחן בראש. ככה נראתה הילדות שלי".

הוא בן הזקונים, השלישי. "אחותי הגדולה ואחיי שני חרשנים ומשקיעים, ואני - בן לאדן", הוא מספר. מחונן, "כל מה שאני שומע אני זוכר בראש, מוקלט, שומע 22 מספרים ויכול לחזור עליהם מהסוף להתחלה". דיסלקט, "ההורים נתנו הכל ואני הייתי מקשקש, לא מסתדר עם דברים פשוטים כמו כתיבה. לא יודע איך נראה ספר". ולא מסתדר במסגרות. כבר ביום הראשון בכיתה א' היכה שני ילדים וברח. באוניברסיטה הסתבך בתקריות ולא השלים כלום.

במקום אלה פיתח מנטליות של רעב ויצירתיות. למשל, כשנכנסו לשכונה צמידי גומי, רכש ארבעה בצבעים שונים. את אלה חתך לרבעים, הפיק צמיד חדש, בארבעה צבעים שונים, ומכר לחברים המופתעים במחיר כפול. גם על אבא שלו עבד בהמשך, כשהתבקש להצטרף לעסק המשפחתי. עשה כל מיני קומבינות של שליחויות ומערופים עם עובדים במלטשה, שילטשו במקומו עד שאחיו הגדול עלה על התרמית.

אף פעם לא מצאתי מיליטנטיות מזרחית בשירים שלך.

"כי זו נחלת העבר, וזה קיים היום בעיקר בתקשורת. המזרחים המיליטנטים שמדברים נגד 'מדינה אשכנזית' עושים נזק. הם מלבים את השנאה הזו. תראה את דרעי, 'מזרחי מצביע למזרחי' - זה לבוא ולהבעיר שנאה שאין לה מקום. כי אנחנו כבר הצלחנו בענק, ובי אין להתבלבל. 'אשכנזי' נהיה אחד שלא מבין את העניינים - אז זו נחלת העבר. ולדבר על השואה? לא לעמוד בצפירה? השואה זה מה שקרה לי!".

אתה מתעלם ממה שקרה פה בעבר?

"לא. אבא שלי סבל מאוד. רצו לתקן אותם. למחוק אותם. וגם אני גדלתי עם פצע. אבל כל עליה שהגיעה לפה סבלה מזו שלפניה. זה טבע האדם. יש פער וצריך להקטין אותו. אם רוצים להנציח את הבעיה, שימשיכו עם זה. אבל אם רוצים להתקדם, צריך להבליט סיפורי הצלחה, כמו שלי".

ואין טעם להכחיש את ההצלחה המטאורית שהייתה לו. מי שמגיל 13 נכנס למועדונים ולמד טוב טוב את הסצנה, כדי להגיע בגיל צבא, עם כל הביטחון שבעולם, אל משרדי "הליקון". "יושב רוני בראון הגדול ומציע להוציא לי את התקליט הראשון. אמרתי לא. למה? 'אני לא מכיר אותך, אני רק יודע שלכל ראפר יש שיר אחד באלבום שהוא מקלל את החברת תקליטים שלו'. 'מה תעשה? למי תמכור?' הוא שואל. 'לחברים שלנו, למספרות שלנו, לבתי ספר'. כמה? 'בהתחלה עשירית ממך, אחר כך חצי ממך, אחר כך פי 10 ממך". בראון חייך ובין השניים נחתם חוזה הפצה בלבד. סאבלימינל חזר הביתה, ובמשך חודשיים טווה עם משפחתו תוכנית עסקית להקמת "תאקט", וכל היתר היסטוריה ודינרוס, יעידו להיטים כמו 'טורו', 'פרחים בקנה', 'בת 60' (עם הגבעטרון), 'חי מיום ליום', 'שטח ההפקר' ורבים אחרים.

השנים שחלפו מתחת לרדאר לא ריככו את עמדותיו של סאב. האיש שהמציא את ההיפ־הופ הציוני, אבי משפטים כמו "לא נולד הבנזונה שיעצור את ישראל" ו"אני היהודון שיטחן להיטלר ת'תחת", נותר מבעבע. הקיץ האחרון הביא אותו אל סף פיצוץ. "נשארתי מאוד מתוסכל ממה שקרה ב'צוק איתן'", הוא אומר. "אמרו, נשלם בחיי כמה מאות משפחות ישראליות, כדי להימנע מביקורת בינלאומית חריפה. אבל אם היה יושב פה איזה פוטין, או ראש ממשלה או שר בטחון דרוזי - היה נעשה פה שקט, נקודה. אף אחד לא היה מבלבל את המוח.

"מגיעה אונייה, משט? הייתה - איכשהו - טובעת! שולחים ספינות הצלה שיאספו אותם, 'לא יודעים מה קרה, תעלומה! גילו משולש ברמודה חדש. מה אתם רוצים מאיתנו?' תשמע, לא יכול להיות שהמדיניות כזו רופסת, והדור שלי כבר לא יילך כמו צאן לטבח. אז אנשים מתחילים לאבד את הצפון. כי הם מקבלים את הסכין בגרון".

ואז מגיעים לפעולות "תג מחיר"? שורפים תינוק?

"כמו כל עם, גם לנו יש חרא יותר מסריח מגיהינום. אבל מפה ועד להכליל את כולנו? ריבלין אומר, 'בני עמי פנו לטרור ואיבדו צלם אנוש'. אתה אמיתי? אנחנו?? מילא זה שעדיין לא יודעים מי עשה, נניח שהיה מישהו, משוגע. הלכת ועשית את כל העם שלך טרוריסטים? תראה, מה שקורה עכשיו עם אנשים שמאבדים את השפיות בצד שלנו, זה גרוע מאוד. אתה יודע איך לא היה קורה כל הדבר הזה? כל יום נזרקים עשרות בקבוקי תבערה, ואף אחד לא מקבל שם כדור בברך. מחבל שניסה לרצוח על מניע לאומי או דתי, צריך למות! אם הייתה יד קשה מול מי שמנסה להרוג בני אדם, אז גם למשוגעים בצד שלנו הייתה תחושה שמגנים עליהם. אבל הם רואים שלא, אז הם אומרים 'תמות נפשי עם פלשתים' ומתחילים לאכול הזיות. ואם הדרך לא תשתנה, טרוריסטים יהודים רק יתגברו. חד משמעית! עד למצב של מלחמת אחים".

זה לא היה כל כך רחוק, עם "הצל" חברך לשעבר והאריות שלו בכיכר הבימה.

"יואב עשה משהו אלים? הוא הלך והפגין. במה יואב שונה מהצמחונים והטבעונים, או הכי דפוקים במוח - אלה שצועקים 'הרוצחים לטיס'? בכל מדינה נאורה אחרת בעולם, האיש עם השלט הזה היה מקבל מכות רצח ברחוב. אין מצב שלא היו קורעים אותו במקום. כבר אי־אפשר לספוג את החרא הזה. ומה שקרה עם יואב זה בדיחה לעומת מה שיקרה אם זה ימשיך. המופרעים האמיתיים זה אלה שקוראים לעצמם ליברלים, ולא נותנים לאף אחד אחר להוציא מילה. וכן, אני מאמין שיש פה אנשים עם שנאה עצמית שמגיעה עד הרס המדינה, אנשים שרוצים שהמדינה הזו תושמד. אז אחי, כמה אפשר להבליג?"

מה אתה חושב על אנשי תרבות שמוחים נגד התנהלות המדינה? איבגי, נניח.

"בעיני עצמו הוא נאור. כמו כל החבר'ה של התרבות שעושים הרבה רעש, הם מנותקים מהמציאות, אנשים הזויים, חיים ביקום מקביל. 'מנשקי קמעות?' טוב שגרבוז לא עשה אותנו כת השטן. ויש אנשים בינינו, פחות יציבים ממני וממך, שהם רואים את הדבר הזה קורה, ואומרים, 'אני חי בין אנשים שמנסים לרצוח אותי'. ואז מספיק שקורה משהו קטן והוא יורד מהפסים. וכל עוד הממשלה וגורמי הביטחון לא נותנים פתרון, אנשים ייקחו את הכוח לידיים.

"קח את הגרבוז הזה, תפוס את הילד שלו בפינה ושים לו סכין בגרון - יאכל אותך חי, עם השיניים יקרע אותך. אז קח אחד פחות מסודר ונינוח, שחווה עבריינות, וחי במקום שסבל מערבים, וכל היום בקבוקי תבערה, ופעם הוא חטף אבן - ועכשיו לך תגיד לו שהוא 'רוצח'. יגיד לך, 'חמוד, נגמר הסיפור. רוצה רוצח? תקבל רוצח!' ויש משוגעים כאלה. ומה שעושים, הולכים ומתדלקים אותם בכל הדיבור הזה, 'תג מחיר'".

גם נושא מהגרי העבודה־הפליטים מרתיח אותו. קודם כל בגלל ישראלים יוצאי אתיופיה, "הם נפגעו מהסודאנים ומחפשי העבודה, בגלל שלא יודעים להבדיל ביניהם", הוא יורה. "זה בכלל נושא שמחרפן אותי. אנחנו 'מדינת אפרטהייד' בזמן שבדרך במצרים מענים אותם וחוטפים ואונסים? צריך מישהו שימרח לעולם את החרא בפנים. וכל סודני שמגיע לפה, תן לו 10 אלף יורו וכרטיס טיסה לברלין או לונדון. תן להם להיות 'מדינת אפרטהייד'. מה, לי יש גבול עם סודאן? אבל אצלנו, כמו שב'צוק איתן' החליטו להכניס משפחות שלנו לעולם השאול - אותו דבר דרום תל אביב. הרסו למשפחות את החיים.

"אין לי בעיה עם סודנים, הם מחפשים לחיות. אבל מה? אנחנו פה 60 שנה עם 9 חיסונים בפנקס. להם אין חיסונים. רופאים אומרים שהם מביאים מחלות שלא שמענו עליהם פה מאה שנה, ואף אחד מהם לא מחוסן. והם עובדים בכל המטבחים והניקיונות והמקומות שהכי אסור להם לעבוד! לא אנשים רעים, אבל אין להם בעיה לגור 15 בדירת שלושה חדרים, ואין להם בעיה לעשות קקי בגינה, כי משם הם באו. אתה לא קולט מה הולך להיות פה. עגלות עם תינוקות. כל תשעה חודשים הן בהריון. והמחלות שמתמודדים איתן, אלוהים ישמור".

"ומה הכי מקומם? הפלאשמורה. נשארו 14-13 אלף איש. 20 שנה הם רוצים לבוא, יא בנים של זונה, המשפחה שלהם פה, רוצים להיות יהודים, איתנו! אם הייתי מיליונר, הייתי מעלה את כל הפלאשמורה למטוסים, נוחתים בסיני, תקראו לעצמכם סודאנים, תגיד שאתה מוסלמי, וכנס פנימה. רוץ!".

אין לו בעיה להגיד למי הצביע, בנט. וכשלעצמו אין לו בעיה עם להט"ב, "איזו שאלה, אני מופיע במלא ליינים של גייז. מת עליהם. אנשים טובים, לא רק בגלל שהם יודעים לחגוג. הם פשוט לא רוצים להתעסק בחרא. תן להם לחיות בשקט ולקבל את כל הזכויות".

עם אביב גפן מצד שני, יש לו היסטוריה ארוכה של סכסוך. "פניית פרסה באבולוציה", כינה אותו גפן בזמנו. סאב תמיד החזיר. "אביב גפן הוא בנאדם חצוף, ותשים את המוזיקה שלו בצד", הוא אומר. "הוא והמשפחה שלו, כל העשייה שלהם זה אנטי מדינת ישראל. מה שאבא שלו עושה בטלוויזיה עכשיו, זה לשנות את הנרטיב ולשכתב את ההיסטוריה. זה מרגיז. אבל גם זה שהביאו לו בוקס בפנים מרגיז".

גם עם הדג נחש יש לו סכסוך עתיק יומין. "בוא נבחין בין מוזיקה לדעות. הדג נחש עושה מוזיקה נפלאה. הדעות - זה בעיקר שאנן. יש לנו מדינה מפגרת וזו דוגמא מצוינת: בא משרד החוץ ולוקח אותם לסיבוב בארה"ב. והדג נחש מייצגים בדיוק את ההיפך מהקו של המדינה שלנו. הם הלכו בזמנו ועשו פרודיה עלינו, 'היפ־הופ ציוני', מה שאנחנו המצאנו, וכל השיר זה, 'טוב למוחטה על ארצנו', והרצל היה סטלן והמדינה חרא וסמים, ו'כוס אמ־אמ־אמאק כל המנאייק', וביום הזיכרון, שאנן קורא את שמות הנספים בצד הפלסטיני. אז אותם שלחו לייצג אותנו בתפוצות! פלא ששונאים אותנו בכל האוניברסיטאות בארה"ב? באותה מידה יכולתם לשלוח את אחמד טיבי ולהקתו!".

תגיד, עדיין מציקים לך על הפרסומת ל"שוקו קרלו"?

"הלוואי כל שנה אחת כזו. תספר לאנשים שאמינם עשה פרסומת לספיד־סטיק, ואייס־טי עשה פרסומת לחלב, לבן! אז שוקו של תנובה? אחי, אני אוהב!".