יותר אבל פחות

כמו שהקריירה של נתן גושן התחילה לפני חמש שנים, כך החל הדיבור עליו בתור התקווה של הפופ המקומי.
לכאורה היכולות שהוא מפגין באלבומו החדש מצדיקות את התואר. הקלות שבה הוא מייצר להיטים שנדבקים לאוזן מעוררת קנאה (שיר הנושא עם השריקה והפסבדו גיטרה חשמלית), הלחנים שלו קליטים ונעימים ומוצמדים לטקסטים רומנטיים קלי משקל ('מקום', 'שכל העולם יחכה' ו'דקה משיגעון') וגם הניסיון שלו לשיר
באנגלית (Thinking About It (Let It Go) יוצא בסדר. ולמרות כל אלה, גושן מתקשה לשכנע שהתשוקה שלו כנה ושיש לו רצון כלשהו לחדש. הוא עדיין נשמע כמו מעריץ מוכשר אך לא מקורי של עברי לידר. לכן הבשורה הגדולה ב'דברי איתי יותר' מתחילה ומסתיימת בעטיפה המציגה את העדכון במראה המתוקתק של גושן - הזיפים הנכונים מלווים מעתה במגבעת פדורה ולא בכובע גרב.