אל תהיו כבדים

יורן דוידי וטירנגל טירנגל פיצחו את המרכיב הסודי לזוגיות מקצועית טובה: הם ויתרו על סקס. "כשעבדנו בערך חודש יחד נסענו לאיפה שהוא ואמרתי לו שאני לא נמשך אליו", משחזר דוידי, גיי. "זה הדהים אותי, כי כשרק התחלנו לעבוד הייתי בטוח שיהיה מתח מיני. שאני פתאום אתאהב בו. שיהיה מתח".

ולא היה?

"לא. אז אמרתי לו 'אני לא נמשך אליך בכלל. אתה א־מיני בעיניי'".

טירנגל: "נעלבתי. אתה רוצה שכולם יחשבו שאתה נראה טוב. מצד שני זה גם הרגיע אותי. אנחנו עובדים ביחד, אז סקס לא ממש מתאים. וזה למרות שאני נמשך אליו".

יש לכם חששות מהיום שהזוגיות הזאת תיגמר?

טירנגל: "מן הסתם, בגלל זה כל אחד עושה במקביל גם את הדבר שלו. אגיד לך יותר מזה: הזוגיות שלי עם יורן זו הזוגיות הכי טובה בחיים שלי, כי לא משנה כמה אנחנו מזיינים מהצד, אנחנו תמיד חוזרים בזרועות פתוחות אחד לשני".

וברצינות?

"אני רציני לגמרי. כל אחד מאיתנו די עושה מה שבא לו מקצועית. אנחנו לא החברים הכי טובים, אבל עם השנים אנחנו מכירים אחד את השני מאוד טוב גם כקומיקאים וגם כבני אדם. אנחנו פשוט מאוד שונים. וזה מה שמוביל לקומדיה טובה".

יורן: "אגב, אני עדיין לא נמשך אליך. כלום".

מערכת היחסים שמניעה את הצמד תירס סקסואל התחילה ברגע שבו דוידי, 33, וטירנגל, 30, זיהו את הפוטנציאל שבמכנה המשותף שלהם: העובדה ששניהם שמנים עם משקפיים. את ההומור שלהם אפשר להגדיר כמוזיקה קומית: שירים עם מילים מצחיקות. הרבה נונסנס ואפס התחנפות לפוליטיקלי קורקט הישראלי. דווקא המראה הדובי שלהם איפשר להם לצחוק על נושאים שהיו זורקים כל קומיקאי אחר מהבמה, עם טקסטים כמו "את רוצה את הבולבול שלי" ובדיחות על הומואים ושמנים.

לפני ארבע שנים הם הוכתרו כתופעת רשת, ומאז עשו קילומטרז' נאה. השתתפו בריאליטי בערוץ 24 ('מה שקורה באילת נשאר באילת'), חלשו על לייט נייט בערוץ 2 ('לילה תירס'), קפצו להופעת אורח ב'ארץ נהדרת', סיפקו כמה מערכונים נהדרים ל'תוכנית קיציס וכעת הם תורמים את שלהם לתוכניות בערוץ הילדים ('שוברי גלים', 'נדחפים'", 'הבנים והבנות' ו'הכל טום'). לאחרונה קיבלו קמפיין פרסומי, למשקה קל שחביב על מתבגרים. בכך הפכו טירנגל ודוידו לפרזנטורים הכי מפתיעים של השנה, כולל שולה זקן, וחיזקו את מעמדם כפלרטטנים מחוצפים עם המיינסטרים. להתמסר לו? הצחקתם אותם. או כמו שמנסח את זה טירנגל, "אני מחכה שהמיינסטרים יגיע אליי".

אנחנו נפגשים בצהריים מהבילים בדירה של דוידי ובן זוגו במרכז תל אביב. התירסים, שניהם בכפכפים ובמכנסיים קצרים, נראים מעט פרועי נוצות. טירנגל מעיד שקם לא מזמן. מעבר לדמיון בבחירת הבגדים, הם שונים לגמרי: טירנגל הוא סטירנגלן קלאסי. את הריאיון הוא מבלה שפוך על הספה, בגלגול סיגריות ובאנטי כלפי המין האנושי. דוידי הוא דיווה, מדבר הרבה ועם הידיים ומתרגש בקלות. שניהם אינטירנגליגנטים ומצחיקים בצורה כרונית, ברמה שלפעמים צריך לעצור לוודא מה נאמר ברצינות ומה בדיחה. לא שזה באמת משנה להם.

ארבע שנים אחרי שיאיר לפיד הציג אתכם לעם ב"אולפן שישי" כ"תופעת רשת", הוא כבר שר אוצר לשעבר ושואף לראשות הממשלה. ומה קרה לכם?

טירנגל: "אנחנו לא היינו שר אוצר. ויתרנו על החלום הפוליטי. אני פעם הייתי קצת יותר צעיר וחטוב. התבגרנו. אבל אנחנו עדיין אוהבים שטויות. לא השתנינו יותר מדי. אנחנו משתתפים בסדרת ילדים, כלומר הבנו שאנחנו צריכים לפתח קריירה. מצד שני לא נהיינו המגה־סטארים הכי גדולים בעולם".

למה אתם חושבים שלקחו דווקא אתכם לקמפיין?

דוידי: "כי אנחנו מייצגים סוג של אנדרדוגיות כזאת".

טירנגל: "נראה לי שהם רצו משהו צעיר ורענן ושאנחנו מייצגים את המוזר והמעניין והשונה. באמת שעדיין מדהים אותי שאני עושה מה שאני אוהב ומשלמים לי על זה".

חלק גדול מהקהל שלכם וכנראה גם קהל היעד של המפרסם הוא ילדים. כשילד בן 12 שר טקסט כמו "את רוצה את הבולבול שלי" זה בעייתי בעיניכם?

טירנגל: "ילדים היום חשופים להרבה דברים".

דוידי: "ולדברים רבה יותר גרועים מבולבול. ובולבול זה לא דבר גרוע, אלא אם כן זה מגיע מהדוד שלך".

טירנגל: "אני לא מבין איך הצלחנו ככה. באמת לא מבין את זה. זה באמת רק כי אנחנו נורא חמודים. אומרים 'אוקיי, בסדר. הם מדברים הרבה על זין, אבל בצורה חמודה. זה זין חמוד'".

דוידי: "הוא לא מאיים, לא גדול מדי".

טירנגל: "אי אפשר לסטור איתו למישהו בפנים. מותר ללטף אותו".

@@@@

לא תמיד זה היה כל כך פשוט. עד לא מזמן דוידי השלים הכנסה כמלצר וטירנגל עבד כקופירייטר במשרד פרסום. בניגוד לסטנדאפיסטים אחרים בגילם, שמנהלים את הקריירה לפי תוכנית עסקית קשוחה, התירסים הם יצורים פחות מאורגנים. "לאחרונה אנחנו לא נפגשים הרבה לעבוד, פעם בחודש", אומר טירנגל. "אנחנו עושים המון דברים אחרים בנפרד. אני מפתח סדרה. דוידי התחיל לעשות סטנד אפ לבד. תרשמי שהמותג מת. תירס סקסואל היה נחמד".

בעוד הנוכחות שלהם על מסכים שונים יציבה פלוס, מפתיע לגלות שהם מופיעים מעט מאוד - פעם־פעמיים בחודש לדבריהם - על אף שמדובר באפיק ההכנסה המרכזי בתחום. לא כי הם לא רוצים, אלא כי לא מציעים להם. "לפני שלוש שנים לקחו אותנו להופיע בבית ספר", מספר דוידי. "זה היה בפורים ואמרנו 'וואו, הם באמת יודעים את מי הם מזמינים? אמרו לנו כן וזה סבבה".

ומה היה?

טירנגל: "צנזרו לנו את התחת. עשינו איזה חמישה שירים מההופעה".

דוידי: "וכל ההופעה הילדים צורחים 'תעשו את הבולבול! בולבול! בולבול!' אמרנו שהמורים לא מרשים לנו".

טירנגל: "זה מה שמצחיק אותי, ההתחסדות של המערך הבית ספרי. אני יכול להבין את התפיסה המקובעת של אסור לדבר ככה בבית ספר. אז אל תזמינו. כי זו הופעה שכולם יוצאים מאוכזבים: המורים שונאים אותנו, התלמידים שונאים אותנו ואנחנו לא נהנים. בשיר 'ילדה רעה' היינו צריכים להגיד 'ושתי הייתה ילדה רעה' במקום 'היטירנגלר הייתה ילדה רעה'".

דוידי: "ולכי תזכרי שאת לא אמורה להגיד היטירנגלר".

טירנגל: "מעדיף לא להופיע מאשר לעשות הופעה כזאת שיוצאת חרא. אתה אומר 'יופי הרווחתי את הקצת כסף הזה ולא עשיתי מה שאני אוהב לעשות'. זה נותן את ההרגשה שאני באמת זונה".

דוידי: "היו הרבה מקומות שעלינו ואנשים הסתכלו עלינו במבט של פאק, מה זה הדבר הזה? איפה הבדיחות על אשתי שלא יודעת לנהוג? אבל תירס סקסואל זה משהו שקשה להגדיר בתור סטנד־אפ. לכן זה גם משהו שקשה למכור. קרה לנו בהופעות שאנשים לא ידעו למה הם באים ופשוט קמו והלכו באמצע. באריאל למשל זה היה רוב האולם".

טירנגל: "היו שניים שהופיעו לפנינו ואחד מהם היה עפר שכטר. והוא קרע את הקהל".

יורן: " וזה קהל שרובו חובש כיפה ועפר שכטר הוא לא לגמרי שפה נקייה. יוצא לו פה בולבול, שם פות, בקטנה".

טירנגל: "רצתי אחרי האנשים שיצאו עם המיקרופון ועשיתי להם 'ביי' בזמן שאני שר. זה היה נפלא בעיניי. אני אוהב קהל שהוא אמיתי. אם אתה לא אוהב - תצא. אני זוכר הופעה מול ערסים ולא ערסים שאוהבים אותנו. עבריינים מפחידים. התחלנו עם גבר שמן עם משקפיים והיו תגובות חמודות. אמרתי אוקיי, אולי זה לא יהיה כזה נורא. השיר השני היה 'את רוצה את הבולבול'. מאותו רגע נהיה שקט עד שירדנו מהבמה. רק רציתי לצאת משם בחיים".

איפה עוד הסתבכתם?

יורן: "היה לנו שיר שקראו לו 'את לא אישה, את פות עם רגליים'. הפמיניסטיות שנאו אותנו. אבל המילים הן על גבר שמפחד מאישה כי הוא לא מבין מה היא. אנחנו נורא לא שוביניסטים, אבל מה לעשות - זה חלק מההומור. קשה לי שנשים מסוימות לא מבינות שאנחנו יורדים כאן על גברים בעצם. אנחנו מביאים משהו אחר, שלא מזכיר בשום דבר את המיינסטרים של הסטנד־אפ בישראל".

טירנגל: "בישראל צריך לא לפגוע באף אחד ולהיות פי.סי. וכל הדברים האלה הורגים את הקומדיה. זה נגמר בבדיחות עדות וגברים־נשים וכל הדברים הרגילים האלה ששמעתי מכל זווית. אז נכון, גם את זה אפשר לעשות טוב, דוגמת 'ארץ נהדרת' ו'גב האומה'. ועדיין המדינה שלנו קצת מתחסדת. פה אנחנו קצת תקועים".

אתם ושלום אסייג או ישראל קטורזה למשל בכלל באותו מקצוע?

טירנגל: "אני חושב שלא ובגלל זה הם יותר מצליחים. הם באים בצורה מאוד מקצועית ולדעתי מקצועית מדי. משהו בחופשיות של הקומדיה הולך לאיבוד. עכשיו פנה אליי מישהו שרוצה שנפתח יחד סדרת אנימציה. הדבר הראשון שעולה לי בראש הוא הכי קיצוני. זה מה שמצחיק אותי. ואז יש קול בראש, הצד של הפרסומאי, שאומר 'תתעורר, קצת תהיה זונה. מה רע? אתה לא אוהב כסף? כסף זה לא דבר רע".

יורן: "לי אין חלומות על הערצה של מיליונים. הרעיון הוא לחיות כמה שיותר בסדר ממה שאנחנו עושים עכשיו".

אתם מסתכלים על אודי כגן למשל ואומרים "אני גם רוצה כזה"? אני רואה שיורן מהנהן בתאווה.

דוידי: "כי הוא פשוט בנאדם כל כך מוכשר ומצחיק. הוא גם נראה טוב שזה כרטיס כניסה להכל".

באמת נשמע שיש לכם אובססיה קלה לעניין המשקל.

טירנגל: "זה משהו שקיים וצריך לדבר על זה. אם היה לנו דפקט אחר - נגיד עוד ראש - היינו מדברים גם עליו. ברור שבגלל שזה בידל אותנו אז זה נשאר. בסדר. אם זה מה שיביא אותי למיינסטרים? סבבה".

דוידי: "ועדיין לא בא לי להיות השמן המצחיק. בא לי שייקחו אותי יותר ברצינות. הייתי שמח לעבור שלב באבולוציה".

למה?

"לפרפר יפה! וברצינות, משהו מעבר לצחוקים ודאחקות. אשמח אם זה יהיה לגיטימי לראות אותנו בטירנגלנובלה למשל. בדרמה".

טירנגל, לך זה מפריע?

טירנגל: "אני חי עם זה בסדר גמור. הרבה פעמים כשרצו אותנו לדברים מסחריים הציגו אותנו כ'הם שמנים חבר'ה וזה מצחיק'. אני שלם עם זה. זה לא רק אני שמן. זה אני שמן וסקסי. בראש שלי אני נראה הרבה יותר טוב. וכשאני ניגש לבחורה יש לי ביטחון".

אבל יורן לא כזה. והקהילה הגאה יכולה להיות אכזרית מאוד לגבי איך שגבר גיי צריך להיראות.

דוידי: "נכון. וזה מאוד מאוד קשה. אני עוד זכיתי בבן זוג חתיך ומושלם, אני לא צריך עכשיו לחפש במועדונים ובטינדרים. הייתי מאוד רוצה לחיות בתפיסה של טירנגל. אבל מה לעשות, לא תמיד מרגישים ככה".

@@@@

דוידי גדל ביד אליהו כילד ביישן, שרוצה להיות זמר או שחקן. בתיכון גילה שהוא יכול להיות מצחיק והתחיל לחקות אנשים. הוא גם למד כתיבה יוצרת, רקד ריקודי עם, צייר ולמעשה הלך על כל אפיק ביטוי אפשרי. "הדרך היחידה לתאר את זה היא שכילד פשוט הייתה לי אש בוורידים. הכי קלישאתי נינט טייב? כזה".

מתי הבנת שאתה אוהב גברים?

"פנטזתי על חברים שלי מהיסודי ולא ידעתי מה זה. הייתי בטוח שמשהו דפוק בי. אחד הדברים שנתנו לי מידע זה מעריב לנוער. לא היה אז משהו אחר. היה את המדור 'על בנים ועל בנות' עם שאלות כמו 'יש לי מחשבות כלפי בני מיני. האם אני גיי/לסבית?' ואז נותנים לך תשובה גנרית שהזהות המינית שלך מתגבשת עד גיל 18 ועד אז זה בסדר להיות אקספרימנטירנגלי".

זה ניחם אותך?

"כן. במוח של הילד שרצה להיות כמו כולם אמרתי אוקיי, עד גיל 18 מותר לי להרגיש ככה כי זה מה שכתבו במעריב לנוער. אבל זה לא באמת קרה. אני פשוט ידעתי את זה הרבה לפני גיל 18. יצאתי מהארון בגיל 20, מול המשפחה זה קרה מאוחר יותר".

מתי?

"לפני שש שנים. ההורים של טירנגל מגיעים באמת באדיקות כמעט לכל הופעה. ההופעה היחידה שאבא שלי בא אליה הייתה לפני שיצאתי מהארון בפניו. הייתי נורא מודע לזה שהוא שם. זה הביך אותי קצת, מצד שני הייתי גם חרד מהביקורת. ומצד שלישי אני רוצה שהוא יראה את זה ויגיד לי נורא 'נהניתי וכל הכבוד ואמשיך לתמוך בך ולשלם לך שכר דירה עד יום מותך'. אבל זה לא קרה. זה פחות הקטע שלו. על הבמה מעולם לא הסתרתי ותמיד הייתי איך שאני. כשהוא היה שם היה לי יותר קשה, כי הוא אף פעם לא ידע את זה באופן מוחלט. הוא גם תימני מהסוג הישן. אני מרגיש שאם הייתי הולך עם זה עד הסוף כשהוא שם הייתי מרגיש קצת לא נעים בשבילו, כי הוא לא נמצא במקום שהוא לגמרי מקבל את זה עד הסוף".

אחרי שהוא ראה את ההופעה הוא שאל אותך משהו?

"לא. הוא רק אמר 'זה נחמד, זה יותר לצעירים' והשארתי את זה ככה".

טירנגל גדל בחולון, בלי הרבה שאיפות. "לא רציתי להיות שום דבר. כשהייתי בצבא והתחלתי לחשוב מה אעשה אחר כך אמרתי טוב, אני אהיה בעבודה מועדפת בתחנת דלק עד שיום אחד אנהל אותה. רציתי להתקדם בתוך הארגון (צוחק). ואם זה לא יילך, אמרתי אני אהיה הומלס. זה יהיה קול. בתיכון הייתי מצחיקול. הייתי שמנמן, שזה תמיד קומי. וכן, הקומדיה עזרה לי לצאת ממצבים שאנשים רצו לתת לי מכות. וחולון היא מקום עם פוטנציאל מכות גבוה".

אחרי השחרור טירנגל התאהב ברעיון של מוזיקה קומית והקים הרכב "עם חבר שהיה הזמר הכי גרוע בעולם וגם חתיך מדי, זה לא התאים. ואני גם לא הייתי אז כותב מספיק טוב". לסדנה של דומינו הגיע דרך חבר סטנדאפיסט. דוידי, לעומת זאת, התלבט בין קריירת משחק לבין שיננית ("זה פטיש שיש לי. אני אוהב דברים נקיים. כשאני רואה שיניים מלוכלכות אני חייב לנקות אותן. זאת סטייה"). הוא עשה שנה במכינה של יורם לוינשטיין ונמלט על נפשו. לסדנה של דומינו התגלגל בהמלצת חברה.

טירנגל: "יום אחד אני רואה בסדנאות את שמנצ'יק (מצביע על יורן). הוא וחבר שלו עלו עם גופיות סבא, כיפה של נחמן מאומן וגרעינים. אמרתי אוי לא, עוד קטע על ערסים ופתאום הם התחילו לדבר כמו פרחות. זה היה כל כך מצחיק כי הוא ענק ושעיר. אמרתי לו שזה היה ממש מגניב ואולי נעשה משהו יחד. יורן הוא סטאר בטירוף. יש לו כישרון מטורף. הוא פשוט דמות, לא בחור רגיל. את מסתכלת עליו ואומרת הוא לא עובד בהייטק. משהו מעניין קורה איתו. הוא שמן מאוד, הוא הומו. ולהומואים תמיד יש את הקטע הזה שהם צריכים להיות חתיכים והוא פשוט אאוט דר, דיווה".

יורן, איך הוא היה נראה לך?

"כמו בנאדם סבבה. אבל אני זוכר את הרגע שהתאהבתי בו: ראיתי אותו רוקד. אחד הדברים הכי מצחיקים בעולם. דובי חמוד. ויש לו קואורדינציה מטורפת! זה היה הרגע שנפל האסימון לגמרי. אני הבאתי את הקונספט של 'היי, שנינו שמנים ויש לנו משקפיים בוא נעשה על זה שיר'. היה פיצוץ מההתחלה".

לתקופה מסוימת אפילו גרו יחד כשטירנגל נכנס לדירתם של דוידי ובן זוגו. אחרי שנתיים הגיעו למסקנה שעדיף להפריד כוחות. "הייתי מפונק וחרא", אומר טירנגל. "לגור עם זוג זה סיוט. כשאתה מביא בחורה זה לאמא ואבא ששניהם גייז. לא אכפת להם אם היא נחמדה, אלא איך היא מתלבשת. אבל יורן גידל אותי כמו אמא".

כולל הנקות?

דוידי: "בחלק מהלילות"