ספרדי כפול

שיר אהבה אנדלוסי

דויד ברוזה מאוד אוהב להופיע. נכון שמהנטייה שלו להאריך בשירים בהופעות (או לפצוח בשירה בפני ילדים במקלטים) כבר יצרו לא מעט פארודיות, אבל ברוזה מתעלם וממשיך. שלושה אלבומי הופעה היו לו עד היום' ועכשיו מגיע הרביעי, שהוקלט עם התזמורת האנדלוסית אשקלון וארוז בעטיפה יפהפייה של מישל קישקה א־לה סרג'נט פפר.

כשהשאיפה של אמן ותיק לארוז מחדש את שיריו המוכרים בעיבודים חדשים מתורגמת גם לביצוע משכנע, מדובר בהנאה דו־צדדית. מקדם החשש של הקהל מחומרים חדשים מתבטל והוא יכול ליהנות בבטחה מהקלאסיקות האהובות (גם כשאלו מוגשות בטעם קצת שונה), והאמן מצליח להמציא את עצמו מחדש, ולו לערב אחד. אחרי הכל, כמה מאתגר יהיה לבצע שוב את "סיגליות" או את "מתחת לשמיים" עם הגיטרה.

מה שעבד מצוין לפני כמה חודשים באלבום של שם טוב לוי עם אבי ליבוביץ' והאורקסטרה, שהגישו בעיבודים ג'אזיים וגרוביים את הקלאסיקות של הראשון, עובד עכשיו, ובצורה כמעט זהה, גם אצל ברוזה והאנדלוסית, הרבה בזכות העיבודים של מנצחה, תום כהן. אבל כמו אצל לוי, בחלק מהשירים — למשל ב"נהר של סביליה" או ב"סיגליות" — הלכו רק שלושה רבעים מהדרך. זה מעט מאכזב כי ברוזה והאנדלוסית מראים שאפשר גם אחרת. "שיר אהבה בדואי" זוכה לעיבוד ערבי סוחף ובבית האחרון ברוזה מבצע אותו בערבית. "טיו אלברטו" נצבע בכלי קשת צועניים במעברים, ו"סתיו מסוכן" ו"האישה שאיתי" מטופלים יפה באופן דומה. אחד מרגעי השיא נרשם ב"מתחת לשמיים", מהשירים האהובים והבו־זמנית שחוקים של ברוזה, שנולד מחדש הודות לתוספת העדינה של כלי הנשיפה ולהגשה נטולת הפאתוס של ברוזה. רגע נוסף נרשם בביצוע הארוך (7:14 דקות) ל"זה הכל או כלום".

ההיצמדות לקלאסיקות מובנת, אבל קצת חבל שהחומרים הרוקיים יותר של ברוזה מהאלבום "קלף", שיתופי הפעולה הישנים עם יהונתן גפן או שירים נפלאים מהמשך הדרך כמו "בצהרי היום" ו"בוכה אל הקירות", נותרו בחוץ.