אל תהיו כבדים

יורן דוידי וטל טירנגל פיצחו את המרכיב הסודי לזוגיות מקצועית טובה: הם ויתרו על סקס. "כשעבדנו בערך חודש יחד נסענו לאיפהשהו ואמרתי לו שאני לא נמשך אליו", משחזר דוידי, הגיי ביניהם. "זה הדהים אותי, כי כשרק התחלנו לעבוד הייתי בטוח שיהיה מתח מיני. שאני פתאום אתאהב בו. שיהיה מתח".

ולא היה?

"לא. אז אמרתי לו 'אני לא נמשך אליך בכלל. אתה א־מיני בעיניי'".

טירנגל: "נעלבתי. אתה רוצה שכולם יחשבו שאתה נראה טוב. מצד שני זה גם הרגיע אותי. אנחנו עובדים ביחד, אז סקס לא ממש מתאים. וזה למרות שאני נמשך אליו".

יש לכם חששות מהיום שהזוגיות הזאת תיגמר?

"מן הסתם, בגלל זה כל אחד עושה במקביל גם את הדבר שלו. אגיד לך יותר מזה: הזוגיות שלי עם יורן זו הזוגיות הכי טובה בחיים שלי, כי לא משנה כמה אנחנו מזיינים מהצד, אנחנו תמיד חוזרים בזרועות פתוחות אחד לשני".

וברצינות?

"אני רציני לגמרי. כל אחד מאיתנו די עושה מה שבא לו מקצועית. אנחנו לא החברים הכי טובים, אבל עם השנים אנחנו מכירים אחד את השני מאוד טוב גם כקומיקאים וגם כבני אדם. אנחנו פשוט מאוד שונים. וזה מה שמוביל לקומדיה טובה".

דוידי: "אגב, אני עדיין לא נמשך אליך. כלום".

מערכת היחסים שמניעה את הצמד תירס סקסואל התחילה ברגע שבו דוידי, 33, וטירנגל, 30, זיהו את הפוטנציאל שבמכנה המשותף שלהם: שניהם שמנים עם משקפיים. בכל השאר הם שונים למדי. טירנגל הוא סטלן קלאסי. את הראיון הוא מבלה שפוך על הספה בגלגול סיגריות ובאנטי כלפי המין האנושי. דוידי הוא דיווה, מדבר הרבה ועם הידיים ומתרגש בקלות. את ההומור שלהם אפשר להגדיר כמוזיקה קומית: שירים עם מילים מצחיקות. הרבה נונסנס ואפס התחנפות לפוליטיקלי קורקט הישראלי. דווקא המראה הדובי שלהם איפשר להם לצחוק על נושאים שהיו זורקים כל קומיקאי אחר מהבמה, עם טקסטים כמו "את רוצה את הבולבול שלי" ובדיחות על הומואים ושמנים. שניהם אינטליגנטים ומצחיקים בצורה כרונית, ברמה שלפעמים צריך לעצור לוודא מה נאמר ברצינות ומה בדיחה. לא שזה באמת משנה להם.

לפני ארבע שנים הם החלו לצבור תאוצה כתופעת רשת, ומאז דפקו קילומטרז'. השתתפו בריאליטי בערוץ 24 ('מה שקורה באילת V.I.P'), חלשו על לייט נייט בערוץ 2 ('לילה תירס'), קפצו להופעת אורח ב'ארץ נהדרת', סיפקו כמה מערכונים נהדרים ל'תוכנית קיציס' וכעת הם מדלגים בין תוכניות בערוץ הילדים ('שוברי גלים', 'נדחפים', 'הבנים והבנות' ו'הכל טום'). לאחרונה קיבלו קמפיין פרסומי, למשקה קל שחביב על מתבגרים וצעירים מהם, וכך הפכו לפרזנטורים הכי מפתיעים של השנה החולפת, כולל שולה זקן. שלא לדבר על החיזוק שקיבלו בתור פלרטטנים מחוצפים עם המיינסטרים. להתמסר לו? הצחקתם אותם. או כמו שמנסח את זה טירנגל, "אני מחכה שהמיינסטרים יגיע אליי".

למה אתם חושבים שלקחו דווקא אתכם לקמפיין?

דוידי: "כי אנחנו מייצגים סוג של אנדרדוגיות כזאת".

טירנגל: "נראה לי שהם רצו משהו צעיר ורענן ושאנחנו מייצגים את המוזר והמעניין והשונה".

חלק גדול מהקהל שלכם וכנראה גם קהל היעד של המפרסם הוא ילדים. כשילד בן 12 שר טקסט כמו "את רוצה את הבולבול שלי" זה בעייתי בעיניכם?

"ילדים היום חשופים להרבה דברים".

דוידי: "ולדברים הרבה יותר גרועים מבולבול. ובולבול זה לא דבר גרוע, אלא אם כן זה מגיע מהדוד שלך".

טירנגל: "אני לא מבין איך הצלחנו ככה. באמת לא מבין את זה. זה באמת רק כי אנחנו נורא חמודים. אומרים 'אוקיי, בסדר. הם מדברים הרבה על זין, אבל בצורה חמודה. זה זין חמוד'".

דוידי: "הוא לא מאיים, לא גדול מדי".

טירנגל: "אי אפשר לסטור איתו למישהו בפנים. מותר ללטף אותו".

  

לא תמיד זה היה כל כך פשוט. עד לא מזמן דוידי השלים הכנסה כמלצר וטירנגל עבד כקופירייטר במשרד פרסום. בניגוד לסטנדאפיסטים אחרים בגילם, שמנהלים את הקריירה לפי תוכנית עסקית קשוחה, התירסים הם יצורים פחות מאורגנים. "באמת שעדיין מדהים אותי שאני עושה מה שאני אוהב ומשלמים לי על זה", אומר טירנגל. "לאחרונה אנחנו לא נפגשים הרבה לעבוד, פעם בחודש, ואנחנו עושים המון דברים אחרים בנפרד. אני מפתח סדרה. יורן התחיל לעשות סטנד־אפ לבד. תרשמי שהמותג מת. תירס סקסואל היה נחמד".

הם גם לא מופיעים הרבה, לא כי הם לא רוצים, בכל זאת זה אפיק הכנסה מרכזי בתחום, אלא כי לא מציעים להם. עניין של תכנים. "לפני שלוש שנים לקחו אותנו להופיע בבית ספר", מספר דוידי. "זה היה בפורים ושאלנו, הם באמת יודעים את מי הם מזמינים? אמרו לנו, כן וזה סבבה".

ומה היה?

טירנגל: "צינזרו לנו את התחת. עשינו איזה חמישה שירים מההופעה".

דוידי: "וכל ההופעה הילדים צורחים 'תעשו את הבולבול! בולבול! בולבול!' אמרנו שהמורים לא מרשים לנו".

טירנגל: "זה מה שמצחיק אותי, ההתחסדות של המערך הבית ספרי. אני יכול להבין את התפיסה המקובעת של אסור לדבר ככה בבית ספר. אז אל תזמינו. כי זו הופעה שכולם יוצאים מאוכזבים: המורים שונאים אותנו, התלמידים שונאים אותנו ואנחנו לא נהנים. בשיר 'ילדה רעה' היינו צריכים להגיד 'ושתי הייתה ילדה רעה' במקום 'היטלר הייתה ילדה רעה'".

דוידי: "ולכי תזכרי שאת לא אמורה להגיד היטלר. היו הרבה מקומות שעלינו ואנשים הסתכלו עלינו במבט של פאק, מה זה הדבר הזה? איפה הבדיחות על אשתי שלא יודעת לנהוג? אבל תירס סקסואל זה משהו שקשה להגדיר בתור סטנד־אפ. לכן זה גם משהו שקשה למכור. קרה לנו בהופעות שאנשים לא ידעו למה הם באו ופשוט קמו והלכו באמצע. באריאל למשל זה היה רוב האולם".

איפה עוד הסתבכתם?

"היה לנו שיר שקראו לו 'את לא אישה, את פות עם רגליים'. הפמיניסטיות שנאו אותנו. אבל המילים הן על גבר שמפחד מאישה כי הוא לא מבין מה היא. אנחנו נורא לא שוביניסטים, אבל מה לעשות - זה חלק מההומור. קשה לי שיש נשים שלא מבינות שאנחנו יורדים כאן על גברים בעצם. אנחנו מביאים משהו אחר, שלא מזכיר בשום דבר את המיינסטרים של הסטנד־אפ בישראל".

טירנגל: "בישראל צריך לא לפגוע באף אחד ולהיות פי.סי. וכל הדברים האלה הורגים את הקומדיה. זה נגמר בבדיחות עדות וגברים־נשים וכל הדברים הרגילים ששמעתי מכל זווית. אז נכון, גם את זה אפשר לעשות טוב, דוגמת 'ארץ נהדרת' ו'גב האומה'. ועדיין המדינה שלנו קצת מתחסדת. פה אנחנו קצת תקועים".

אתם ושלום אסייג או ישראל קטורזה למשל בכלל באותו מקצוע?

"אני חושב שלא, ובגלל זה הם יותר מצליחים. הם באים בצורה מאוד מקצועית ולדעתי מקצועית מדי. משהו בחופשיות של הקומדיה הולך לאיבוד. עכשיו פנה אליי מישהו שרוצה שנפתח יחד סדרת אנימציה. הדבר הראשון שעולה לי בראש הוא הכי קיצוני. זה מה שמצחיק אותי. ואז יש קול בראש, הצד של הפרסומאי, שאומר 'תהיה קצת זונה. מה רע? כסף זה לא דבר רע'".

דוידי: "לי אין חלומות על הערצה של מיליונים. הרעיון הוא לחיות כמה שיותר בסדר ממה שאנחנו עושים עכשיו".

אתם מסתכלים על אודי כגן למשל ואומרים "אני גם רוצה כזה"? אני רואה שיורן מהנהן בתאווה.

"כי הוא פשוט בנאדם כל כך מוכשר ומצחיק. הוא גם נראה טוב, שזה כרטיס כניסה להכל".

באמת נשמע שיש לכם אובססיה קלה לעניין המשקל.

טירנגל: "זה משהו שקיים וצריך לדבר על זה. אם היה לנו דפקט אחר - נגיד עוד ראש - היינו מדברים גם עליו. ברור שבגלל שזה בידל אותנו אז זה נשאר".

דוידי: "ועדיין לא בא לי להיות השמן המצחיק. בא לי שייקחו אותי יותר ברצינות. הייתי שמח לעבור שלב באבולוציה".

למה?

"לפרפר יפה! וברצינות, משהו מעבר לצחוקים ודאחקות. אשמח אם זה יהיה לגיטימי לראות אותנו בטלנובלה למשל. בדרמה".

טל, לך זה מפריע?

"לא, אני שלם עם זה. זה לא רק אני שמן. זה אני שמן וסקסי. בראש שלי אני נראה הרבה יותר טוב. וכשאני ניגש לבחורה יש לי ביטחון".

אבל יורן לא כזה. והקהילה הגאה יכולה להיות אכזרית מאוד לגבי איך שגיי צריך להיראות.

דוידי: "נכון. וזה מאוד־מאוד קשה. אני עוד זכיתי בבן זוג חתיך ומושלם, אני לא צריך עכשיו לחפש במועדונים ובטינדרים. הייתי מאוד רוצה לחיות בתפיסה של טל. אבל מה לעשות, לא תמיד מרגישים ככה".

  

דוידי גדל בשכונת יד־אליהו בתל־אביב כילד ביישן, שרצה להיות זמר או שחקן. בתיכון גילה שהוא יכול להיות מצחיק והתחיל לחקות אנשים. הוא גם למד כתיבה יוצרת, רקד ריקודי עם, צייר, ו"הדרך היחידה לתאר את זה היא שכילד פשוט הייתה לי אש בוורידים. הכי קלישאתי נינט טייב? כזה".

מתי הבנת שאתה אוהב גברים?

"פינטזתי על חברים שלי מהיסודי ולא ידעתי מה זה. הייתי בטוח שמשהו דפוק בי. אחד הדברים שנתנו לי מידע זה 'מעריב לנוער'. לא היה אז משהו אחר. היה את המדור 'על בנים ועל בנות' עם שאלות כמו 'יש לי מחשבות כלפי בני מיני. האם אני הומו/לסבית?' ואז נותנים לך תשובה גנרית שהזהות המינית שלך מתגבשת עד גיל 18 ועד אז זה בסדר להיות אקספרימנטלי".

זה ניחם אותך?

"כן. במוח של הילד שרצה להיות כמו כולם אמרתי, אוקיי, עד גיל 18 מותר לי להרגיש ככה כי זה מה שכתבו ב'מעריב לנוער'. אבל זה לא באמת קרה. יצאתי מהארון בגיל 20, מול המשפחה זה קרה מאוחר יותר".

מתי?

"לפני שש שנים. ההורים של טל באים כמעט לכל הופעה. ההופעה היחידה שאבא שלי בא אליה הייתה לפני שיצאתי מהארון בפניו. הייתי נורא מודע לזה שהוא שם. זה הביך אותי קצת. על הבמה מעולם לא הסתרתי ותמיד הייתי איך שאני. כשהוא היה שם היה לי יותר קשה, כי הוא אף פעם לא ידע את זה באופן מוחלט".

אחרי ההופעה הוא שאל אותך משהו?

"לא. הוא רק אמר 'זה נחמד, זה יותר לצעירים' והשארתי את זה ככה".

טירנגל גדל בחולון, בלי הרבה שאיפות. "לא רציתי להיות שום דבר. בתיכון הייתי מצחיקול. הייתי שמנמן, שזה תמיד קומי. וכן, הקומדיה עזרה לי לצאת ממצבים שאנשים רצו לתת לי מכות. וחולון היא מקום עם פוטנציאל מכות גבוה".

הם נפגשו בסדנה של מוסד הסטנד־אפ דומינו גרוס. "יום אחד אני רואה שם את שמנצ'יק", טירנגל מצביע על דוידי. "הוא וחבר שלו עלו עם גופיות סבא, כיפה של נחמן מאומן וגרעינים. אמרתי אוי לא, עוד קטע על ערסים ופתאום הם התחילו לדבר כמו פרחות. זה היה כל כך מצחיק כי הוא ענק ושעיר. אמרתי לו שזה היה ממש מגניב ואולי נעשה משהו יחד. יורן הוא סטאר. יש לו כישרון מטורף. הוא פשוט דמות, לא בחור רגיל. את מסתכלת עליו ואומרת הוא לא עובד בהיי־טק. משהו מעניין קורה איתו. הוא שמן מאוד, הוא הומו. ולהומואים תמיד יש את הקטע הזה שהם צריכים להיות חתיכים והוא פשוט אאוט דר, דיווה".

יורן, תגובתך?

"אני זוכר את הרגע שהתאהבתי בטל. ראיתי אותו רוקד. אחד הדברים הכי מצחיקים בעולם. דובי חמוד. ויש לו קואורדינציה מטורפת! זה היה הרגע שנפל האסימון לגמרי. אני הבאתי את הקונספט של 'היי, שנינו שמנים ויש לנו משקפיים, בוא נעשה על זה שיר'. היה פיצוץ מההתחלה".

gabibarhaim79@gmail.com