ספרים על נאצים

זה משותף להרמן גרינג, יוזף גבלס, ריינהרד היידריך, אמון גת, ארווין רומל, אלברט שפר ואדולף היטלר? כל אלה עומדים במרכז ביוגרפיות וספרים אחרים שתורגמו לעברית בשנים האחרונות. מאות מחקרים, רומנים וספרי זיכרונות בנושא השואה יצאו בישראל במשך השנים, רובם התמקדו בקורבנות. אבל בתקופה האחרונה ניכרת התעניינות מיוחדת דווקא בפושעים הנאצים, ואפילו בנשותיהם; ז'אנר שתופס היום נתח דומיננטי בתוך שוק ספרי העיון המידלדל. אם היית שר בממשלה הנאצית, סיכוייך לזכות לביוגרפיה בעברית גדולים כיום בהרבה מאלה של סופר או מדען דגול.

מה ההסבר להתעניינות הגוברת ברוצחי העם היהודי? ייתכן שהתרחקותה של השואה מאפשרת לנו להביט נכוחה בפניו של הרוע; להתמודד עם הביוגרפיה והפסיכולוגיה של התליינים כדי להבין את התופעה הנאצית. אבל לפעמים נראה שההתעניינות בדמותם של היטלר ושותפיו מעידה בעיקר על משיכה אפלה. בספרו 'קיטש ומוות' הדגים ההיסטוריון שאול פרידלנדר איך הפעיל הנאציזם את תומכיו באמצעות אסתטיקה דמוית דת, שמהדהדת לעיתים קרובות גם ביצירות העכשוויות העוסקות בנאציזם. כשאנחנו נמשכים אל הקסם האפל של האידיאולוגיה הנאצית ושל מבצעיה, אנחנו מופעלים באופן לא מודע על ידי אותם כוחות שסחפו את מיליוני חסידיו של הנאציזם. הדרך להתחסן מפני המשיכה הזאת היא להיזכר שהנאצים לא היו גאונים יצירתיים של מיסטיקת מוות, אלא בריונים במדים חומים או פקידים אפורים צרי מוחין. ההיסטוריה הגרמנית משופעת ביוצרים גאונים, יהודים ושאינם יהודים. רבים מהם לא מוכרים כלל לקהל קורא העברית, אף שהם מעניינים הרבה יותר מחבורת הבריונים של היטלר.