"הים", אומר אלוף־משנה ג' (40), מפקד שייטת 13, "הוא מנהרה פתוחה. האויב, לא רק חמאס, הופך התקפי, הופך למעז. המנהרות הן בעצם צלילה ביבשה ואני מאמין שנפגוש גם את הצלילות בים. קשה לעצור צוללים, למרות כל האמצעים הטכנולוגיים הקיימים. זה אתגר אמיתי. אני לא רוצה לתת רעיונות. הם כבר עושים את זה בלעדיי. אם הייתי מפקד הקומנדו של עזה הייתי פותח מפה ומחשב מרחקים. צלילה לאשקלון, או לאסדות הגז, זה לא בלתי־סביר. הם יגררו אותנו לשם. לא תהיה ברירה".
איך נערכים לקראת זה?
"לדעתי הפתרון הוא יוזמה התקפית. שהכל יהיה בשטחם. לנטרל את היכולות שלהם, לפני שהם מגיעים איתן לשטחנו. חדירה כמו שהייתה לחוף זיקים בצוק איתן יכולה לקרות גם בחדרה וגם בחיפה".
בימים אלה מסיים אל"מ ג', שנכנס לתפקידו יומיים לפני מבצע צוק איתן, את שנתו הראשונה בפיקוד על יחידת העילית של חיל הים. מי שלא יודע לעולם לא היה מנחש שהאיש בעל הבייבי פייס, הקרחת והבטן הקטנה הוא אחד הלוחמים הנועזים והמנוסים ביותר של צה"ל, שבעשרות רבות של מבצעים ראה לאויב את הלבן בעיניים. מפקד השייטת הנוכחי הוא אחד הבודדים בצה"ל שלחם בכל הקרבות בשני העשורים האחרונים – מהמבצעים בדרום לבנון, האינתיפאדה השנייה, דרך המרמרה ועד צוק איתן.
"אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה טובה מאוד", הוא חושף. "תקופות מב"מ (מערכה שבין מלחמות – י"י, ר"ו) הן טובות ליחידה. למרות שאנחנו בנויים למלחמה, אנחנו נותנים גם משהו אחר. יכולות חדירה למקומות שמורים, שאין להן תחליף. ובתקופה הזו זה מתקיים בעצימות גבוהה. היחידה באטרף. פעילויות של סיכול, של מודיעין, בכל הזירות".
בשבוע שעבר נפתח בבסיס השייטת בעתלית שלב ה"מכין", שהוא למעשה טירונות היחידה של שייטת 13. עשרות חיילים צעירים, כולם חדורי מוטיבציה. רק חלקם ישרדו אותו ויהפכו לצוות ביחידה. השאר יעברו לשרת כלוחמים ביחידות מובחרות אחרות של צה"ל.
"ה'מכין' הוא המיון האמיתי", אומר ג'. "מתוך כ־5,000 שמאותרים או שמבקשים להגיע ליחידה יוצאים כ־1,100 לגיבושים. כ־120 מתוכם, בשתי קבוצות, מגיעים לשלב ה'מכין', ומכל קבוצה שכזו נשאר צוות מוקטן. עשרות מתוך 5,000".
מבצע המטבח הטבעוני
בצעד נדיר אנחנו מורשים להשתתף בתדריך סגל המדריכים, שאמור להעביר את מחזור ה"מכין" הקרוב. לאחרונה החלו בשייטת להעביר למדריכי ה"מכין" – כולם לוחמים ביחידה - סדנה בת ארבעה שבועות שתסייע להם לאתר, למיין ולהכשיר טוב יותר את לוחמי העתיד של היחידה. למרות המאמצים והחשיבות הרבה שניתנת לשלב זה, שניים מהמדריכים החמיצו את השבוע הראשון שלו. "היו בנוהל קרב", מסכם בקצרה סגן־אלוף נ' (38), מפקד פלגת ההכשרה בשייטת, ומחזק בכך את דבריו של אל"מ ג' על המבצעים העלומים הרבים שמבצעת היחידה גם בתקופה זו.
סרן ש', שבסיום ה"מכין" יהפוך למפקד צוות הלוחמים שיעברו אותו, מציג למפקד השייטת את עיקרי הקורס הצפוי: תוכנית האימונים המתוכננת לחניכים, תרגילים מרכזיים בפשיטה ובניווט, לקחים מקורסים קודמים שנערכו וסקירה אודות החניכים שצפויים להתחיל את המסלול המפרך.
רמת הפירוט מדהימה. חניכי ה"מכין" מתחילים את ההכשרה לאחר שסיימו טירונות קרבית ברמת רובאי 07 שביצעו בבסיס הטירונות של חטיבת הנח"ל בתל־ערד, ומדריכיהם העתידיים מעודכנים לגביהם בכל דבר. כך למשל, לראשונה בתולדות השייטת, אחד החניכים ב"מכין" הוא טבעוני. "טבעוני קיצוני", מגדיר אותו בחיוך סא"ל נ'. "לא ביצים, לא דגים. צריך לעדכן את הרופא ולהכין את המטבח כדי שיימצא לו מענה. שלא יגיע לקיצוניות מבחינה פיזית. בבדיקות שנעשו לו לא נמצאו חוסרים ברמת ברזל או בוויטמינים. צריך להמשיך לעקוב בבדיקת דם שבועית".
"חמישה חניכים סבלו משברי מאמץ בשוקיים, שזה לא מטריד כמו שברים בירך. הם כבר חזרו לפעילות", מעדכן הרופא היחידתי. "חניך אחד סובל מנקע, אחד מבלט דיסק, ואחר מכאבים בירך אבל ללא שום ממצא", הוא מסביר, ומציג את המשך הטיפול שיינתן לכל אחד, ואת ההגבלות לגבי המאמץ המותר לו.
אל"מ ג' מבקש ממדריכי הקורס, שהצעירים שבהם סיימו אותו בעצמם רק לפני שנה וחצי, לספר על סדנת ההכנה שעברו לקראת התפקיד החשוב המוטל על כתפיהם.
"ההכנה הזו גרמה אצלי לשינוי תפיסתי", מספר אחד המדריכים. "היחס שמצופה מאיתנו לתת לחניכים שונה לגמרי ממה שאני עברתי ב'מכין' שלי".
"העובדה שאין קד"רים (קליטה דרך רגליים – י"י, ר"ו)", מוסיף מדריך אחר, "זה פתאום שונה ממה שהיה אצלנו. בהתחלה קשה לך לקבל את זה, כי מה שאתה מכיר, זה מה שאתה עברת. אבל שמענו בסדנה הרצאות של מדריכים ותיקים שסיפרו על טעויות שהם עשו".
כן, אפילו באחת היחידות הקשות ביותר בצה"ל, היחס לחיילים ניצב במקום הראשון. "נורמות וערכים באים לפני מקצועיות", מדגיש סא"ל נ' בפני המדריכים. "אל תחששו מפגיעה במקצועיות לטובת שיפור ערכים. אני אתן גיבוי לכל מדריך שיפעל כך. יהיה לנו מספיק זמן להקנות לחניכים כלים מקצועיים. מה שאין לנו זה מספיק זמן לבדוק אם הם מתאימים מבחינה ערכית. זה קודם למקצועיות".
"אסור שחניך יפחד ממדריכיו, בשום שלב", מוסיף נ'. "מדריך צריך להיות הכי אנושי והכי מחנך. הבוקר ליוויתי את בתי ליומה הראשון בכיתה א'. כשהמורה שאלה אותי מה אני עושה, אמרתי לה שאני מנהל בית ספר. מותר שחניך יהיה מוטרד, אבל אסור שיפחד".
נ' מבקש מהמדריכים לא למהר לפסול חניכים. "לא מוותרים על אף אחד", הוא ספק מבקש ספק פוקד. "גם בחור עם נקע, אפילו שיישב בשבועיים הראשונים בימי ב' (פטור מפעילות ביחידה – י"י, ר"ו). עדיין יישאר לנו זמן להחליט לגביו. אל 'תסמנו' חניכים. תנו הזדמנות שווה לכולם, ולא חשוב אם אבא שלהם הוא הרמטכ"ל".
"כשחניכים מחליטים לחתום ויתור ולפרוש, תשוחחו איתם. תגלו מה הסיבה", הוא ממשיך. "כשאתם מעלים אליי חניך לוועדת הדחה, אני רוצה שתציינו בפניי גם את מעלותיו. את הדברים הטובים שבו. לא רק את מה שרע. אני רוצה שכמדריכים תגלו בגרות. לא כל מי ששואל שאלה שקשה או שלא נעים לענות עליה הוא אוטומטית חצוף. אותו חניך שאתם בטעות יכולים לקטלג כחצוף, הוא אולי סקרן. או שאולי הוא מחפש יותר אחריות. תאפשרו להם. אל תחנכו אותם לפחד".
מלבד העובדה שלראשונה ישתתף בקורס חניך טבעוני, יצטרכו המדריכים להתמודד גם עם אתגר נוסף, שמתרחש אף הוא בפעם הראשונה בתולדות היחידה. סרן ע' (25), קצין מצטיין שסיים קורס חובלים וביצע כבר מספר תפקידי פיקוד בחיל, יגיע כחניך לקורס, במטרה לענוד את כנפי העטלף הנכספות. סא"ל נ' מתייחס גם לכך בשיחת ההכנה. "הוא 'מכינצ'יק' לכל עניין ודבר, והוא מודע לזה", הוא מדגיש. "אתם תתייחסו אליו כמו אל כל חניך אחר. התפקיד שלכם הוא לתהות אם הוא בנוי נפשית ומנטלית להיות לוחם שייטת. הוא יודע את זה, ומכיר את כללי המשחק".
לא פחות מלהטיס מטוס
המפקד, אל"מ ג', מקשיב בריכוז. מדי פעם שואל שאלת הבהרה קצרה. בסיום המפגש הוא מסכם: "ה'מכין' הוא אחד השלבים המשמעותיים בשייטת. אותם עשרות מתוך כ־1,100 שמוינו, הם הנכס הכי יקר שלנו. אני יכול להגיד בוודאות שה'מכין' שלי השפיע כמעט על כל החלטה בשירותי הצבאי. החברים הכי טובים שלי הם משם. המדריכים שלי משם זכורים לי היטב עד היום. אתם מגדלים כאן את דור הלוחמים והמפקדים הבא. אולי מפקד השייטת העתידי יושב אצלכם. היום ליוויתי את הבן שלי ליומו הראשון בכיתה א'. למורה שלו יש פחות השפעה מאשר לכם על החניכים האלה. אתם הולכים להביא אותם אל הקצה, מכל בחינה. זו אמנות, אבל גם אחריות אדירה".
ג' משתמש ב"אפקט השולחן" כדי להמחיש למדריכים את ההבדל בינם לבין חניכיהם, הצעירים מהם רק במעט. "כילד, השולחן בבית של סבתא שלי נראה לי עצום. אחרי 20 שנה הוא בקושי מגיע לי לברך. מה שלכם נראה קל וטבעי, לחניך יכול להיראות כטראומה. פחד אימים. אל תמהרו לתייג את החניכים. אני זוכר שבאחד ממסלולי ה'מכין' שהעברנו חילקנו למדריכים תמונות של החניכים שאמורים להתחיל את המסלול. ביקשנו מהם, רק על פי התמונה, להעריך מי יסיים אותו לדעתם. כמובן שהם סירבו בהתחלה ואמרו שהם לא רוצים לתייג ושזה לא מקצועי, אבל הסברנו להם שזה רק כתרגיל. אחד החניכים, ל' מקריית־ארבע, נתן לנו ארבע תמונות פספורט שלו. בשתיים מהן הוא נראה קירח, שרירי, בחולצה גזורה, 'סוס' כזה. בשתיים האחרות הוא היה חרדי עם כיפה שחורה גדולה ופאות ארוכות. המדריכים, שלא זיהו שמדובר באותו אדם, סיווגו אותו כחרדי בין אלה שלא יעברו, וכחילוני בין אלה שיסיימו בהצלחה".
גם לשאלת הקד"רים, הטרטורים, מתייחס אל"מ ג'. "תרגולים חוזרים מותר לעשות, קד"רים לא", הוא מסביר. "זו לא מכבסת מילים. אתם יודעים ומכירים את הרמה המקצועית הנדרשת ומותר לתרגל את החניכים עד שיגיעו אליה. אני זוכר שעברתי קורס לוט"ר במתקן אדם. המפקד הריץ אותנו, 200 מטר לכל כיוון, הלוך־חזור, ודרש שנעמוד בתוצאה מסוימת. בדיוק באותם ימים שודרה בטלוויזיה אליפות העולם באתלטיקה קלה. ראיתי שהוא דורש מאיתנו, עם אפוד ועם קלצ'ניקוב, לעמוד באותה תוצאה של שיאן העולם. מאז משהו נסדק בי כלפי אותו מפקד".
גם סרן ע', קצין החובלים שישתתף כחניך בקורס, זוכה לאזכור מיוחד ממפקד השייטת. "זה אירוע", הוא מסביר למדריכים. "אני לא זוכר אם אי פעם קרה כאן דבר כזה שלוחם ותיק מצטרף לקורס, ובטח שזו הפעם הראשונה שקצין בקבע מגיע. זה נובע מהרצון שלנו להשתפר. לקטוע את המעגל הסגור של כנפי העטלף בלבד. עבורכם כמדריכים זו עלולה להיות נקודת תורפה. לפקד על מישהו שבעוד חצי שנה יכול להיות מפקד שלכם. אבל למרות זאת התעקשנו שיעבור 'מכין'. כדי שבזמן אמת, יידע להפעיל את אמצעי הלחימה שלנו, גם בלילה גשום מול האויב".
יש הבדל בין לוחמים שמתחילים היום את ה"מכין", לבין אלה שהגיעו בתקופתכם?
סא"ל נ' מהנהן. הוא מכיר את השייטת על בוריה. ביצע בה את כל תפקידי השטח האפשריים, ובשנה וחצי האחרונות הוא האחראי על כל מערך ההכשרות בה. שעות ספורות לאחר השיחה עימנו הוא יהיה על מטוס, להשתלמות בבית הספר של יחידת עילית של הצבא האמריקאי.
"כשג' ואני התגייסנו והפכנו ללוחמים, היו לנו רובה קלצ'ניקוב ואפוד שנסגר עם תיקתקים", הוא מחייך. "הפלגנו בסירות גומי ובסנוניות. לא נדרשנו לשום ידע טכני או טכנולוגי. היום, אצל לוחם שצולל או שמשיט כלי שיט, העולם הטכנולוגי הוא חלק משמעותי מחייו. לפקד על כלי השיט שאנחנו משתמשים בו, זה לא פחות מלהטיס מטוס קרב. זה להיות אחראי על מספר לוחמים, לפקד על הכלי ולהביא אותו למבצע אי שם. בניגוד לפעולות הצוות שהיו נהוגות בתקופתנו, היום סוג המבצעים השתנה ונדרש הרבה יותר מהלוחם הבודד. היום לוחם יכול לצאת למבצע לבד בכלי שיט. כל קבלת ההחלטות היא שלו. רמת האחריות והבגרות הנדרשת היא הרבה יותר מאשר בעבר. אבל גם הנוער היום הוא אחר. הם חכמים יותר ממה שאנחנו היינו, בוגרים יותר. לא מקבלים 'ככה' כתשובה. שינינו את כל מערך ההכשרה כדי להתאים את עצמנו. היום חניך בשלב מתקדם כבר מפקד לבד על אימונים. זו אחריות עצומה. הוא מגיע כלוחם לצוות אחרי שכבר פיקד לבד על 10 או 15 אימונים. אלה דברים שלא היו בתקופתנו".
"להיות בקור, ברוח, בחושך, לבד, רחוק מהמדינה, זה קשה גם פיזית", מוסיף אל"מ ג'. "כדי להפעיל אמצעים טכנולוגיים מתחת למים בנמל אויב, לא מספיק רק ידע טכנולוגי. צריך גם יכולות של לוחם קומנדו".
כשג' רוצה להדגים מהן יכולות של לוחם קומנדו הוא מספר על פ', אחד הלוחמים שנפצעו בתקרית הקשה על סיפונה של ספינת המרמרה הטורקית. "הוא היה אז בשירות סדיר וזו הייתה ההיתקלות הראשונה שלו", מתאר ג'. "בסרטון הווידיאו של האירוע רואים לוחם שעולה לספינה ונעלם מתחת למעקה כששלושה אנשים מעליו נותנים לו מכות רצח עם מוטות ומקלות. הלוחם הזה היה פ'. הם ריסקו לו את היד, וככה הוא הצליח לשלוף את האקדח. בגלל היד המרוסקת הוא לא יכול היה לדרוך אותו. הוא דרך אותו איכשהו בעזרת הירך, וירה בכל השלושה שהרביצו לו. ככה, פצוע, מדמם ומרוסק, הוא ירד לבטן הספינה לעזור ולחלץ את החברים שלו שהותקפו שם. ראיתי את הסרט ממצלמת החזה שלו, ושומעים אותו שם ממש מדבר לעצמו. אומר לעצמו 'שיט, נשברה לי היד', וממשיך לרוץ לעזור לחברים שלו. ראיתי את זה והצטמררתי".
נשים עוד לא משרתות כלוחמות בשייטת, אבל לאחרונה הצטרפו ליחידה, לראשונה, שתי נשים בתפקיד מנועניות. הן מטפלות במנועי הסירות של הלוחמים, ואמנם לא יוצאות עם הלוחמים למבצעים, אבל יוצאות איתם לבדיקת הכלים בים לאחר התיקון. "אנחנו לא מפחדות מגריז ומשמן, ומוכיחות שגם בנות יכולות לעשות הכל", אומרת רב"ט ש', אחת מהן.
היה מציל בקלאב מד
אל"מ ג' נשוי, אב לשני בנים בגילים 6 ו־9 ולתינוקת בת שנה. את ילדותו עשה במושב נאות־הכיכר שבדרום. הבכור בין שלושה בנים. אב חקלאי, אמא מורה. "ילדות יפה", הוא אומר. "כל היום בבריכה". כשהיה בן 16 עברו לכפר־סבא. ברעיון השירות בשייטת התאהב במהלך תהליך הגיוס. סיים את מסלול הלוחם, ועד היציאה מלבנון השתתף בשורת מבצעים ביניהם "דין וחשבון" ו"ענבי זעם".
לאחר חמש שנות שירות השתחרר לחופשה ללא תשלום. "לא חשבתי להמשיך בצבא", הוא מגלה. "עבדתי כמציל בקלאב־מד ביוון ונרשמתי ללימודי הנדסת מחשבים".
רגע לפני שהתחיל ללמוד - התחרט. החליט לחזור לצבא. ניצל את ההקצאה היחידה שקיבל חיל הים באותה שנה ללימודים במכללה לפיקוד טקטי ולאחר מכן שב לשייטת, לתפקיד מפקד יחידת הפשיטה, בדיוק בתקופה הסוערת של ימי האינתיפאדה השנייה.
"דידי (אלוף במיל' ידידיה יערי – י"י, ר"ו) היה מפקד חיל הים, ורם (אלוף רם רוטברג מפקד חיל הים הנוכחי – י"י, ר"ו) היה מפקד השייטת", הוא נזכר. "באותה תקופה זה לא היה טריוויאלי שהשייטת תפעל ביהודה ושומרון. אבל הם הובילו את זה, מתוך החזון הערכי של 'איפה שיש מלחמה, השייטת שם'. וכך, במקביל לפעילות הרגילה שלנו, במבצעים שהיו עם הרבה פחות חיכוך, מצאנו את עצמנו גם שלוש פעמים בשבוע ביהודה ושומרון. פתאום הגענו למקומות שלא היינו בהם מעולם. אפילו הציוד שלנו לא היה מותאם לפעילות שם. ביצענו מעצרים, מארבים, כניסות לשטחי A ו־B. לקרב בג'נין נכנסנו ראשונים, כמו סיירת חי"ר, וכל החטיבה אחרינו".
הפעילות הזו גרמה לשינוי בשייטת?
"אנחנו, דור המפקדים הנוכחי, היינו אז הלוחמים הצעירים. היום זה נראה ברור שלוחמי השייטת הם גם לוחמי חי"ר לכל דבר. היום אנחנו קוטפים את הזרעים של התהליך שהתחיל אז".
כמפקד יחידת הפשיטה באותה תקופה סוערת - שכללה גם את ההשתלטות על ספינת הנשק הפלסטינית "קארין A", שג' היה הלוחם הראשון שהשתלשל מהמסוק אל סיפונה – איבד ג' גם כמה מלוחמיו הטובים ביותר. "קריצ'מן היה הראשון", הוא אומר בכאב על נפילתו של רב־סמל ניר קריצ'מן (23) ז"ל ב־2002, בהיתקלות עם מחבלים בשכם. אחריו איבדה השייטת במבצעים אותם הוביל ג' גם את סרן הראל מרמלשטיין (23) ז"ל בטול־כרם, ואת סמל־ראשון ארז אשכנזי (21) ז"ל ברצועת עזה. "האירועים האלה קשרו אותי לצבא", מגלה ג'. "המשפחות השכולות הפכו לחלק ממני. הרגשתי, ואני עדיין מרגיש, מחויב אליהן. לא יכולתי לקום וללכת".
ב־2004, כשקצין השייטת סרן מורן ורדי (25) ז"ל, שנחשב לבן טיפוחיו, נפל בפעילות היחידה בשכם, ג' כבר לא היה שם. ההתחככות עם לוחמי החי"ר הובילה אותו – כפי שעשו גם כמה מקציני השייטת לפניו – לעזוב למשך שנתיים את היחידה ולצאת לתפקיד באחת מיחידות החי"ר. הוא נשלח לשמש כמפקד הסיירת של חטיבת גבעתי. מפקד הגדס"ר (גדוד הסיור) שהסיירת פעלה תחת פיקודו היה אז עופר וינטר, לימים מפקד חטיבת גבעתי במהלך מבצע צוק איתן. "מאוד אהבתי את מורן", הוא אומר. "אני הייתי זה שהוציא אותו לקצינים".
בגבעתי ביצעת בדיוק את אותו תפקיד שבו נהרג רב־סרן בניה שראל ז"ל בצוק איתן.
ג' שותק לרגע. "בניה היה חניך כאן, בשייטת", הוא מספר. "נ' היה מדריך ה'מכין' שלו. אני זוכר את הדחתו. הוא היה מוכשר באופן בלתי־רגיל, אבל לפעמים חצה קו. זו הייתה דילמה קשה מאוד, כי היה ברור שהוא יכול גם להיות קצין בשייטת. הדחנו אותו בלב כבד מאוד. בראיון הסיום שלו כאן, כבר ידעתי שבתפקיד הבא שלי אני הולך להיות מפקד פלס"ר גבעתי. לא סיפרתי לו, אבל המלצתי לו לבקש להגיע לגבעתי. אחרי שבועיים הוא הופתע למצוא אותי אצל המג"ד וינטר, כשאני עם כומתה סגולה".
בשנה שעברה, זמן קצר לאחר נפילתו של שראל ז"ל, היה זה ג' שהתקשר לוינטר - אז כבר מפקד חטיבת גבעתי – והציע לשלוח אליו את רב־סרן ר', קצין מצטיין בשייטת, שייכנס לנעליו הגדולות של שראל. וינטר אימץ בחום את ההצעה, ורס"ן ר' הגיע ליחידה הפגועה – שאיבדה בנוסף למפקדה גם שניים מטובי לוחמיה, סגן הדר גולדין וסמ"ר ליאל גדעוני ז"ל – והחזיר אותה במהירות ללב העשייה המבצעית.
"קשות ומשמעותיות", מגדיר אל"מ ג' את השנתיים שלו כמ"פ בחטיבה הסגולה. "תקופה סוערת של הרבה מבצעים", הוא נזכר. "11 לוחמים מהגדוד נהרגו בתקופה הזו".
איך אתה כקצין שגדל בשייטת נקלטת בגבעתי?
"נקלטתי מדהים. רצו שאצליח. בזרוע היבשה סגנון הפיקוד הוא אחר, רמת העצמאות שונה. בשייטת יכול להיות מבצע מדהים, אבל הוא קטן ומרוכז. בגבעתי מ"פ יכול להוביל 120 חיילים לקרב בסג'עייה. אבל לוחמים זה לוחמים, וחודש אחרי שהגעתי לשם כבר התאהבתי בזה".
כשסיים את התפקיד בגבעתי שב ג' לשייטת וב־2006, במלחמת לבנון השנייה, פיקד על אחד הכוחות בפעולה הנועזת בצור. במהלך הפעולה הגיעו לוחמי השייטת לדירה בלב העיר הלבנונית במטרה לחטוף בכיר במערך הרקטות של חיזבאללה. תוך חילופי אש מטווח קרוב פרץ הכוח לדירה, אך המבוקש לא היה בה. מאוחר יותר התברר כי הוא שהה בדירה בקומה אחרת באותו בניין. הירי העיר את השכונה כולה, ולוחמי השייטת נאלצו לסגת אל החוף תוך לחימה קשה. שמונה מלוחמי השייטת נפצעו באותה פעולה, אך עשרה ממחבלי חיזבאללה נהרגו, ביניהם גם פעילים בכירים במערך הרקטות של הארגון.
בהמשך שירותו שב ג' מהשייטת לתפקיד נוסף בגבעתי, הפעם כמפקד הגדס"ר, בתקופה שבה פעלה החטיבה ברצועת עזה לפני מבצע עופרת יצוקה ובמהלכו.
לאחר תפקיד המג"ד בגבעתי מונה ג' לסגן מפקד השייטת, והוביל ב־2009 את הפשיטה המוצלחת על ספינת הנשק "פרנקופ" שנשאה במכולות שהוסתרו בה כמויות ענק של נשק מאיראן, שנועד לחיזבאללה. הוא הספיק לצאת גם לשנת לימודים בוושינגטון, עד שלפני שנה קיבל את הפיקוד על השייטת.
לא בדרך הקלה
גם במהלך מבצע צוק איתן פעלה השייטת רבות בתוככי רצועת עזה. סא"ל נ' נטל חלק פעיל בשלושת המבצעים האחרונים ברצועה – עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן.
הבחנת בהבדל ביכולות של חמאס בין מבצע למבצע?
"בעופרת יצוקה חמאס לא העריך נכון את הכוח הישראלי וספג מכות ומפלות קשות. בעמוד ענן מחבלי חמאס כבר התחפרו ונעלמו, והגיעו למעט מאוד מפגשים של פנים אל פנים מול הלוחמים שלנו. בצוק איתן ראינו כבר גם יוזמות שלהם. גם הם חושבים על התקפה. כשאנחנו הגענו לשטחם, הם עדיין נרתעו מהמגע ולא מיהרו לצאת להילחם עימנו, אלא העדיפו לבחור מתי לפתוח באש ומאיפה".
"הקומנדו הימי שלהם נמצא בתקופת בנייה", מוסיף אל"מ ג'. "הם מפיקים לקחים, ומשקיעים המון בהכנות לסבב הבא".
"פעם גם אצלנו שחו עם שמן, גריז וניילונים על הגוף, וככה הדביקו מוקשים", מספר נ'. "היום הכל כבר עניין של זמן ושל אימון. ציוד כבר אין בעיה לקנות באיביי או בעלי אקספרס".
באחת מפעולות השייטת בצוק איתן, שנועד להשמיד מתחם של ירי רקטות ארוכות טווח בחוף סודנייה שבצפון רצועת עזה, הלוחמים נחשפו ונקלעו לחילופי אש. ארבעה מהם נפצעו.
"זה סוג מבצע שאתה יוצא אליו ובראש שלך המחשבה היא שאתה בדרך לעצור את אותה רקטה שיכולה להגיע אליך הביתה", מסביר סא"ל נ' ששימש באותו מבצע כמפקד הכוח הימי.
"זה מבצע ברמות סיכון גבוהות. אפשר לשלוח מטוס שירסק שם את השכונה כולה, או להכניס את לוחמי השייטת. זו כבר שאלה של ערכים. אנחנו מעדיפים להיכנס פנימה, לסכן חיים, לחטוף אש, ולא להרוג חפים מפשע. נכון, יש דרך קלה יותר, אבל אנחנו לא התחנכנו עליה".
גם אם המחיר, מלבד סכנת החיים, הוא לא לעמוד במשימה? כמו בפעולה בצור בלבנון השנייה, או בפעולה בצוק איתן?
"בצוק איתן נהרגו יותר ממאה מחבלים על ידי חיל הים, תשעים מהם על ידי השייטת", נזעק אל"מ ג'. "בפעולה הזו ארבעה לוחמים שלנו נפצעו קל בלבד, אבל 15 מחבלים נהרגו, וטיל אחד לא נורה יותר בהמשך מהמתחם הזה. גם בפעולה בצור שהייתה בעיניי קריטית, וגם בפעולה הזו, האפקט הזה שמראה שאנחנו מסוגלים להגיע אליהם פנימה לכל מקום, גם למקומות השמורים ביותר, הוא אפקט שזורע פחד בצד השני. זה אפקט של לא פחות מעשר פצצות של טון. בעיניי זו הצלחה וזו עמידה במשימה". •
