את מהממת. לא, את.

חלק א'

( אף פעם לא מוקדם מדי להתחיל )

מיכל הקטנה: מיכל, אני אתחיל בזה שאני חושבת שאת יוניק. אין היום מישהו במדינה שלא יודע מי זאת מיכל ינאי. את מעבר למותג ולמה שאת יכולה לדמיין איך אנשים סוגדים לך ואוהבים אותך. אין לך גיל. זה מטורף. עשית ונגעת וראית וחווית הרבה דברים. יש עדיין חלומות? כי הנחית ורקדת ושרת ויש לך תוכניות משלך ופרסומות ואת אמא ואישה והיית בכמה מערכות יחסים וחווית גירושים. הכל. היום יש לך חלום שלא הגשמת?

מיכל ינאי: "יש את הסרט הזה, 50 דייטים ראשונים, כשנעלם לה הזכרון במהלך הלילה וכל היום הבחור שאיתה מזכיר לה מי הוא. אז אולי זה נשמע מוזר, אבל אני מסתובבת בתחושה שבכלל עוד לא התחלתי, שאני כל יום שוכחת".

"שתינו עברנו הרבה, גם באישי וגם במקצועי". ויצמן וינאי

מיכל הקטנה: יש לי צמרמורתת עכשיו. וואו.

מיכל ינאי: "יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות. כי הרבה דברים מרגישים לי טריים. עוד לא עשיתי תפקידים דרמטיים באמת בקולנוע ובטלוויזיה כמו שהייתי רוצה".

מיכל הקטנה: את מרגישה בשלות כזו.

מיכל ינאי: "כן. יש עוד הרבה דברים בתיאטרון שאני רוצה לעשות. יש עולם שלם שלא התחלתי. אני מסתובבת עם תחושת הרעב הבסיסית הזאת".

מיכל הקטנה: "כאילו את מלאת תשוקה. את לא מבינה כמה זה מטורף. זה מיכל ינאי. זה וואו. תגידי, באיזה גיל התחלת?"

מיכל ינאי: "8 וחצי".

מיכל הקטנה: וואו. אז בגיל 16 ידעת לאן תגיעי? דחפת לזה?

מיכל ינאי: "אף פעם לא רציתי להיות מפורסמת. זו מילה של העשור האחרון ואני התחלתי לפני 35 שנה. רציתי להעביר מסר בעולם הזה, להיות מישהו אחר ממה שאני. התשוקה להיות על הבמה נבעה מהבנה בגיל צעיר שחיים פעם אחת ואז מתים וצריך לעשות מה שאוהבים".

מיכל הקטנה: מה, בגיל 9 כבר הייתה לך ההבנה הזאת?

מיכל ינאי: "כן. התיאטרון שאיתו התחלתי נתן לי את האופציה להיות המון דברים שידעתי שאני לא אספיק להיות בחיים שלי. זה היה לנצח את המערכת ולהגיד, 'אלוהים, אכלת אותה. לא נתת לי, אז אני אקח לבד'".

מיכל הקטנה: אבל היית בת 9!

מיכל ינאי: "כן, אבל כבר הבנתי שאלה החיים שלי. כל התפקידים והדמויות ייתנו לי אפשרות. כשאני על הבמה זה כאילו אראלה ממפעיל הפיס מתקשרת. אני באמת מרגישה כמו אדם שזכה במפעל הפיס. כל ערב עכשיו בתיאטרון באר־שבע בוגדים בי ואני מרגישה שאני מנצחת את החיים וחיה פי מיליון חיים מאדם רגיל".

מיכל הקטנה: ואז את חוזרת למציאות.

מיכל ינאי: "ואז אני לא צריכה לריב עם בן, בעלי, כי רבתי על הבמה. אחר כך התווסף לזה המון - להעביר משהו ולרגש, וזה נהיה פחות אגואיסטי ויותר מורכב".

מיכל הקטנה: אלכס הקטנה הולכת בדרכך?

מיכל ינאי: "לא ברור. היא ברגשות מעורבים. היא מבינה את המחיר ואני לא סגורה שבא לה על זה".

מיכל הקטנה: היא מאוד פיקחית. ואת התחלת בגיל תשע, אז אין לה עוד הרבה שנים להתלבט.

מיכל ינאי: "היא מדהימה. עכשיו היא המציאה שיר".

מיכל הקטנה: מיכל עושה דברים בלי תוקף. ריץ' רץ' לא מתאים להיום. גוגואים לא מתאים להיום. קלאס וגומי לא מתאים. אבל מיכל ינאי מתאימה לכל שנה. כמו שאאודי כל הזמן משדרגים את האוטו.

חלק ב'

( לא עוצרות בשני ילדים ) 

מיכל ינאי: אז יש לך שני ילדים. וזהו?

מיכל הקטנה: "יש לי תוכניות בתחום הזה. גם לא הייתי רוצה לסיים עם שלוש. כשאני עצבנית, רק מדברים איתי על לידה, היריון או ילדים, וזה ישר מרגיע אותי. זה הכי ממלא אותי בעולם. אנחנו חושבים על זה".

מיכל ינאי: ובכן, לא תהיי בהיריון מלחשוב. מניסיון, צריך לעבוד על זה.

מיכל הקטנה: "אני מקווה שזה יקרה בקרוב. אם הייתי יכולה הייתי מבקשת היריון. אני פחות מתחברת להיריון כי זה לא פשוט לי. הכל מתהפך וצרבות והורמונים, אבל בלידות אני מאוד נהנית. זה החיים שלי, ילדים. זה הדבר הכי מדהים בעולם, הפלא הזה שגדל אצלך בבטן".

מיכל ינאי: אצלי ההיריונות זוועה והלידות קלות. עכשיו ההיריון יחסית סביר, ואני מקווה שזה לא יהיה ההפך ושזה אומר שהלידה תהיה קשה.

מיכל הקטנה: "יו, איזה כיף זה לטייל בשילב ולהתחדש".

מיכל ינאי: אני ממש לא תיכננתי עוד היריון. יש גם הבדלים בין ההיריונות, בעיקר בחרדות. אתה רואה מה יוצא מזה בסוף, ועכשיו אני מסתכלת על הילדים שלי ורוצה שהכל יהיה בסדר, מה שלא היה בהיריונות הראשונים. אבל יחסית קל ולא קשה לי. ההתחלה הייתה לא נעימה אבל עכשיו אני בתקופה הטובה.

מיכל הקטנה: "בואי נמשיך לדבר על היריונות ואולי אני אדבק ממך".

מיכל ינאי: לנשים אף פעם אין זמן טוב. זה אף פעם לא מתאים. אבל אלה החיים ובסוף זה גדול מהכל וחשוב מהכל ואם אתה עובד עם אנשים רגישים, כולם מתחשבים בך.

מיכל הקטנה: "גם אצלי הקריירה זה לא פקטור. מתי שזה יבוא, זה יבוא".

מיכל ינאי: אם נתחשב בקריירה זה לא יקרה ולא יהיו בכלל ילדים.

מיכל הקטנה: "זה נורא תלוי איך את מקבלת את זה. תמיד חיבקתי ורציתי את זה והייתי מלאת תשוקה. מתי שזה יבוא, זה הזמן המתאים. נתמודד עם הכל. אצלי הבטן גם יוצאת בשלב מתקדם".

מיכל ינאי: חכי, בהיריון שלישי זה לא עובד אותו דבר.

מיכל הקטנה: "זה לא תוכנית כבקשתך, את אומרת. תגידי, מה עם חופשת לידה"?

מיכל ינאי: אני עשר דקות אחרי החדר לידה מאוד רוצה לחזור לעבוד. לא אכפת לי גם עם תינוק על הידיים. בהיריונות קודמים הבעל לקח חופשת לידה ואני חזרתי לעבוד אחרי שבוע. פעם התחלתי חזרות בקאמרי שבוע אחרי. זה עניין של אופי. אני לא מרגישה שאני צריכה להיות בבית 24 שעות עם תינוק כדי להיות אמא טובה. אני מניקה ושואבת בכל מקום בסיטואציות הזויות. אני כן צריכה להמשיך להרגיש קיימת ועסוקה ושיהיה לי מעניין ושמשהו ימלא אותי. הפקות באות והולכות. תפקידים, אודישנים. מה תגידי לעצמך בעוד עשרים שנה, שבגלל איזו הפקה שאת אפילו לא זוכרת איך קוראים לה, לא עשית ילד? אני אמא מאוד נוכחת בחיים של הילדים שלי. חוץ מלבשל, שזה כנראה באמת אבוד, אני נמצאת המון עם הילדים.

מיכל הקטנה: "אני בהיריון הראשון לא ידעתי למה אני הולכת. כמה שלא מספרים, זה אף פעם לא דומה לרגע כשאת עוברת אותו. זו החוויה הכי אישית ועוצמתית שאפשר לחוות בעולם הזה. אני חשבתי שמוציאים את העובר וההיריון מסתיים. אז ישר קפצתי. אמרו לי: רגע, הלידה לא הסתיימה. עכשיו צריך להוציא את השליה. אחרי הלידה ישר חזרתי לעצמי במיידי ואני חושבת, שזה איך שאת לוקחת את החוויה הזאת. מאז ומעולם חיכיתי שיהיו לי ילדים. אחי הקטן סוג של גידלתי אותו, אני אוהבת את זה, חיתולים וכל הסיפור. ומצד שני האיזון שלי בחיים זה העבודה והעשייה שלי. זו הבריאות שלי. חשוב שיהיה גם וגם. לפעמים בחגים או בחנוכה לא תמיד אני עם הילדים שלי 24 שעות ביממה".

מיכל ינאי: למרות שברגע שהם רוצים לבוא, הם באים איתנו.

מיכל הקטנה: "גם להם יש את הקטעים שלהם. שואלים אותי איך משלבים בין אמהות לקריירה, ואני חושבת שלכל אחד יש את הלו"ז שלו ואת התחביבים שלו. הכל בסדר. יש לנו טקסים בבית, ארוחות ערב. ילדים זה הכי כיף בעולם. זכות גדולה ופלא".

חלק ג'

( על חלומות ואובססיות )

מיכל הקטנה: כשאני הייתי ילדה, למי שמסתכל מבחוץ על מיכל ינאי נראה היה שקיבלת הכל במתנה. שמישהו פשוט המציא אותך ילדת פלא.

מיכל ינאי: "הרבה אנשים אומרים את זה. אבל זה היה מסע כמו שאת מכירה אותו. מלחמה על כל תפקיד. לא זוכרת שאי פעם מישהו התקשר ונתן תפקיד על מגש. על כל דבר היה איזה משהו בלתי צפוי. אפילו התפקיד שלי ב'נשיקה במצ"ח'. היה לי אודישן סבבה, אבל יהודה ברקן אמר שאני נראית בת 12. אז השאלתי מדים ממישהי ואמרתי לו: תראה, עם מדים אני נראית בת 18. הסרט התחיל להצטלם עם מישהי אחרת, ואז משהו השתבש ואז הוא אמר לי: התפקיד שלך. גם ערוץ הילדים היה סיפור. הייתי חיילת וצה"ל לא שיחרר אותי והייתי בלילות מצטלמת לאייטמים. הכל היה מורכב".

מיכל הקטנה: יש משהו שמישהו עדיין לא יודע עלייך?

מיכל ינאי: "המון. לא דבר אחד. בסופו של דבר רק אנשים שמכירים אותי אחד על אחד מכירים באמת".

מיכל הקטנה: יש לך אובססיה למשהו?

מיכל ינאי: "אני לא יכולה בלי הכרית שלי. פספסתי טיסה פעם בגללה".

מיכל הקטנה: אם אני לא עושה כושר, משהו חסר לי.

מיכל ינאי: "אם אני עושה כושר אני מרגישה שמשהו לא בסדר".

מיכל הקטנה: אבל אין מה לעשות, כשהתוצאות מגיעות זה ממכר.

מיכל ינאי: "ומה החלומות שלך?"

מיכל הקטנה: לעשות איתך מופע משותף. שתינו עברנו הרבה, גם באישי וגם במקצועי. הקשר שלנו הוא לא תלוי זמן.

מיכל ינאי: "זה נכון. יש בינינו חיבור".

מיכל הקטנה: גם אם אני לא אראה אותך שנה, ישר אני אוכל להתחיל לדבר איתך.

מיכל ינאי: "זה יכול לקרות".

מיכל הקטנה: כן. יש בינינו חיבור. הרבה דברים שמזדהים איתם. ילדים באותם גילאים. גם הילדים שלנו מסתדרים וגם הבעלים. אנחנו אוהבות אותם דברים. זה לא חיבור מלאכותי שצריך לעבור עליו. היא יכולה לסמס לי סתם: 'את באה איתי לחנות?' כאילו רק לפני רבע שעה אכלנו ארוחת בוקר. זה הקשרים הכי כיפים, כי אין עבודה בתוך הקשר. כשיש זרימה עם מישהו זה עובר לכולם. החיבור בינינו יכול לעבור גם לבמה.

חלק ד'

( אי־אפשר לרצות את כולם )

מיכל ינאי: תגידי, מאיפה הדרייב? אני מסתכלת עלייך ומדהים אותי שלא אכפת לך מה חושבים. את סימנת מטרה ואת שועטת לשם.

מיכל הקטנה: "קודם כל, מאוד אכפת לי. אבל יש לך כמעט תשעה מיליון אנשים במדינה ואי־אפשר לקלוע לדעה של כולם. גם במערכת יחסים אי־אפשר תמיד לרצות. יש לי דרך ויש לי אמונה. ואם אני לא סוטה מהאמונה שלי, אדם יכול לא להזדהות אבל העיקר שלא פגעתי בו, וזו הדרך שלי".

מיכל ינאי: את כזו גם בחיים הפרטיים?

מיכל הקטנה: "אין אצלי הפרדה. אני מביאה את עצמי כל הזמן לבמה".

מיכל ינאי: אני מתכוונת שנגיד, החלטת להתחתן וזו הייתה מטרה? את מסמנת מטרה גם בחיים?

מיכל הקטנה: "אם הייתי מסמנת מטרה, הייתי מתחתנת אחרי חודשיים. בפועל התחתנתי אחרי שבע שנים. יש הבדל בין הרצון שלי לסדר העדיפויות שלי. אני רוצה ארבעה ילדים וזה עוד לא קרה. כל בחורה שמתחנת היום רוצה לקנות בית. גם אני רציתי, אבל לא רצתי לזה עם הלשון בחוץ".

מיכל ינאי: את מי את משתפת בהתלבטויות שלך?

מיכל הקטנה: "אני כותבת המון".

מיכל ינאי: אבל מי איש הסוד שלך?

מיכל הקטנה: "ניר. אבל לא בכל דבר. הוא רצה לשכור מישהו שיפטפט איתי כי הוא לא יכול להכיל את הכל. לפעמים אני רוצה לדבר איתו והוא במצב טיסה".

מיכל ינאי: אז מי האדם השני שאת מתקשרת אליו?

מיכל הקטנה: "אין לי אדם אחד. אמא שלי, אח שלי. אני גם כותבת, לפעמים יושבת עם עצמי במרפסת ובוהה. יש לי קשת של אנשים שאני משתפת ומתחברת אליהם, תלוי באיזה סגנון. אם אני כועסת או פגועה או עצבנית ממישהו אני לא אשתף גורם שלישי. מעדיפה לתת לאש לרדת ואז לבוא אל האדם עצמו. כדי שלא ישמע את זה אחר כך עם תוספות".

מיכל ינאי: נראה שאת מנסה להספיק המון.

מיכל הקטנה: "אבא שלי כזה. גדלתי בבית הישגי. אני לא תחרותית, אני הישגית וככה חונכתי".

מיכל ינאי: והילדים?

מיכל הקטנה: "גם יולי וגם ליאו כאלה אבל כל אחד לוקח את זה למקום שלו".

מיכל ינאי: מיכל הקטנה היא האדם היא חרוץ שפגשת ביקום. כל אחד ירגיש עצלן לידה. מיכל מסמנת מטרות והיא תגשים אותן, לא משנה מה. אצלי זה אחרת. פחות סימנתי מטרות ויותר התגלגלתי. אם רציתי משהו הייתי עושה הכל שזה יקרה. היא מכוונת מטרה באופן מעורר הערצה. בדור שלי היו יותר ילדים שמוקפים בסוכנים ואנשים והיינו ברגים קטנים במערכת. מיכל מנהלת את המערכת של עצמה, מה שלי לקח הרבה שנים לעשות.