החיים על פי עברי לידר

זוגיות / אני האדם הכי לא זוגי שאוהב מערכות יחסים ארוכות. אני אוהב להיות בזוגיות. היא מעניקה לי אנרגיה חיובית והיא חלק ממקורות ההשראה שלי לכתיבה ויצירה. אני אוהב את היופי שיש באהבה ואת הכוח שהיא נותנת. אבל אני גם אוהב להיות לבד, אני צריך וחייב את המרחב הפרטי שלי בתוך הזוגיות. האיזון בין שניהם הוא אחד מהגורמים החשובים שמשמרים זוגיות לטווח ארוך.

גאווה / קשה לי להתחבר לרעיון שאנשים לא חיים את מי שהם באמת ולא גאים בזהות שלהם. קשה לי להבין איך אפשר לחיות חיים שלמים בשקר, בהסתרה, בהכחשה. זה מעצור שמשפיע על כל תחום ותחום בחיים. ומהצד השני של הדברים, לפני חודש נרצחה בירושלים שירה בנקי רק בגלל שתמכה בזכותם של חבריה לחיות את חייהם בכבוד ובגלוי. אני המום בכל פעם מחדש מגילויי האלימות, השנאה והבורות.

חברים / המשפחה הביולוגית שלי היא משפחה קטנה. לפעמים הייתי רוצה משפחה גדולה. אני מסתכל על אנשים שיש להם משפחה גדולה ומלוכדת ורואה את הכוח והנחמה שיש במשפחה גדולה. מצאתי את הדרך שלי לייצר לי את המשפחה הגדולה שלי, Family By Choice. בחרתי את החברים שלי שהפכו להיות המשפחה שלי, חברים שאני נותן בהם אמון מוחלט. הם אנשי סודי, יש בינינו ערבות הדדית. הם עבורי כמו שאני עבורם — משפחה.

יצירה / יצירה עבורי היא צורך הכרחי שטבוע בתוכי. היא כמו להתעורר בבוקר, כמו לאכול, כמו לשתות, כמו לישון. אין לי תהליך של התכווננות, אין לי תהליך של תכנון. היא חלק מהמרכיבים הבסיסיים של חיי. כשאני לא עוסק ביצירה אני מרגיש את החיסרון שבה.

השראה / כלל הדברים שאני נחשף אליהם ויוצרים בי התרגשות שמניעה אותי לפעולה יצירתית. השראה היא מושג שמבחינתי אין לו קיום עצמאי. כל רגע של עירנות, אם אני מודע אליו ואם לא, הוא מקור השראה, חומר למשהו שאצור בעתיד. כל חוויה שאני עובר, זו שלפעמים נראתה לי משמעותית ולפעמים סתמית, יכולה להתחיל שרשרת רגשות או מחשבות שתוביל אותי ליצור. ולכן אין להשראה הגדרה של זמן ומקום. זהו מכלול של חוויות שמניעות בסופו של דבר את תהליך יצירת המוזיקה שלי.

קהל / הקהל הוא "המאפשר" שלי. האנשים שמאפשרים לי לעשות את הדברים שאני רוצה לעשות. שנותנים לי את הביטחון והכוח. בעיניים שלהם אני רואה את הערך של מה שאני עושה. לאורך השנים, נהייתי הרבה יותר קרוב לקהל שלי. אני יודע שזה נובע מהמקום של הביטחון שלי.

מסורת / הדבר הנוכחי שמבוסס על כל הרגעים שהיו לפניו. אני מניח שההתייחסות המובנת מאליה למילה מסורת היא בקונוטציה הדתית - אבל אני דווקא בוחר להתייחס למסורת בהיבט התרבותי. במוזיקה המסורת היא ערך נלמד וברוב המקרים נותנת עומק גדול לדבר הנוכחי. כאומן אני מסתכל אחורה, לומד ומכיל את ההיסטוריה של מה שעשו לפני לתוך מה שאני עושה היום. השורשים, התהליך, ההשתלשלות — הם יסודות העשייה הנוכחית שלי ושל יוצרים בכל תחומי האמנות.

פרפקציוניזם / הברכה והקללה של חיי. מצד אחד, תכונה שמביאה אותי להתאמץ ולמצות מתוכי את המקסימום, להקפיד על הפרטים, להגיע לרמה גבוהה של עשייה ומצד שני, מאמללת אותי בהרבה מקומות שבהם אני חייב ללמוד לשחרר, להרפות, לסמוך.

ספורט / ספורט הוא עבורי צורך. אני רואה את הקשר הישיר בין העיסוק שלי בספורט לבין המצב הנפשי שלי. אני עושה טריאתלון, אני שוחה, רץ, רוכב על אופניים ועושה אימוני קרוספיט. הטלוויזיה אצלי פתוחה קבוע על יורוספורט ואי־אפשר לדבר איתי כשמשדרים מרוצי אופניים, תחרויות שחייה או תחרויות אתלטיקה קלה. לפני כמה שבועות רכבתי עם קבוצת סייקלינג אקדמי — קבוצת רוכבי האופניים המקצוענים הראשונה בישראל — באלפים האיטלקיים. בתוך הנופים המדהימים האלה הגעתי עם עצמי לקצה גבול היכולת שלי וגיליתי שאני עקשן מאוד. אולי אפילו באופן מוגזם.

ים / למרות שכל חיי גרתי בסמוך לים, לא אהבתי ים. אני לא אוהב לרבוץ על החוף, לא אוהב להשתכשך במים. אבל מאז שאני עושה טריאתלון אני מחובר לים. במסגרת התחרות אני שוחה קילומטר וחצי בלבד אבל במסגרת האימונים אני מבלה בו שעות ארוכות. למדתי את הים והתאהבתי. ועוד אחת ליום כיפור:

סליחה / באופן אישי אני משתדל שלא לפגוע באנשים ולא לשמור טינה לאנשים שפגעו בי. יש בין איזה מנגנון שמנסה תמיד לחשוב שאנשים מתמודדים עם דברים ועושים דברים שאני לא יודע את הסיבה להם, ומהמקום הזה להיות סלחני כלפיהם ולא לשמור להם טינה. היכולת לסלוח לאנשים חשובה לי מאוד. גם אם נפגעתי או כעסתי, ברוב המקרים בחלוף הזמן אני לא זוכר מה הייתה הסיבה וזה מאפשר לי לחיות ללא טינה וכעס.