פיליפ סטאר

על רקע שמי ברלין הסגריריים, פיליפ סטארק נראה כמו קשת בענן. או לפחות כמו שהמעצב המפורסם ביותר בעולם אמור להיראות בבואו להשיק את המוצר המי־יודע־כמה בעיצובו. דורין אטיאס, תרשמי, בסדר עולה: נעלי התעמלות כתומות זרחניות, מכנסיים בהדפס פסיכדלי בשלל גוונים, ז'קט - לא מחויט, חלילה - עם קפוצ'ון אפור. בידיים הוא מחזיק משקפי ראייה, שאותם הוא מתעקש לא להרכיב אפילו לשנייה, ויש לו את הדבר החמקמק הזה, סוג של כריזמה ממגנטת, שהופכת אדם לכוכב.

סטארק, האיש שכבר עיצב כמעט כל דבר שאפשר להעלות על הדעת, הגיע לברלין כדי להשיק את הדבר היחיד שעד היום הצליח איכשהו להתחמק מתיק העבודות שלו: מוצרי חשמל למטבח. כן, מתברר שהאיש שעיצב מלונות יוקרה, יאכטה לסטיב ג'ובס ושלל מוצרי צריכה שהפכו לאייקוניים, כמו כיסא הפלסטיק המפורסם שלו, או מסחטת מיץ שזכתה לאינספור חיקויים, עדיין לא הותיר את חותמו על מוצר כה בסיסי כמו תנור.

אז עכשיו זה קורה. מותג מוצרי החשמל הסלובני גורניה (gorenje), שמתמחה בהענקת פרשנות חדשה ומרעננת לחפצים שלא תמיד מייחסים להם ערכים אמנותיים, הזמין את סטארק לעצב כיריים, מקרר, מיקרוגל, תנור וקולט אדים שישאו את חותמו. זו לא הפעם הראשונה שהמותג היוקרתי מגייס לשורותיו מעצבי־על במטרה להפוך מקרר לאמנות. קדמו לסטארק מעצבי ידועי שם כמו קארים ראשיד, אורה איטו וגם סבארובסקי.

ועכשיו הגיע תורו של היהלום שבכתר - ליין מוצרים למטבח בניצוחו של גורו העיצוב. לגמרי לאנשים שסבורים שמטבח הוא יצירת אמנות, ושיש להם מספיק כסף כדי להפוך את החזון הזה למציאות. ואיך זה נראה, אתם שואלים? ובכן, מאחורי מוצרי החשמל של סטארק עומד עיקרון פשוט אך גאוני: הם מעוצבים בידי סטארק, אבל מוגדרים על ידי המשתמש. כל החזיתות של המוצרים הן בעצם מראה, שמשקפת את כל מי שניגש אליה. הידיות של כל המוצרים מרובעות ומתכתיות, יוצרות מעין כתם כתום קטנטן, שלא פוגע במראה המונוכרומטי. מי היה מאמין שאפילו מיקרוגל יכול להפוך למוצג במוזיאון.

מקרר, מדיח ותנור עם חזית מראה שסטארק עיצב למותג gorenje

ומה חושב המאסטר עצמו? חמוש במכנסיו הפסיכדליים ובמבטא צרפתי כבד, הוא מסתובב בין המוצרים בביתן של gorenje בתערוכת העיצוב בברלין, ומביט בהם כמו אב גאה. "אני מקווה שלא יהיה לי הרבה מה לומר, כי אם צריך לדבר הרבה כשאני מסתובב על יד מוצרים שלי, אז פיספסנו משהו", הוא ממש מתאפק לא ללטף את יציריו המתכתיים. "בגדול, יש כל מיני דברים שאפשר לשאול כשמסתכלים על שורת המוצרים הזו: האם אתה מעדיף את עצמך, או את התנור שלך? וגם: האם אתה רוצה לעבוד 20 אחוז מחייך כדי לממן את התנור? הסוד הוא בעצם לעשות את המוצר הנכון, במחיר הנכון לאנשים הנכונים. אם אני מעצב משהו שאנשים לא יכולים להרשות לעצמם, מה עשיתי בזה? אני מעדיף לספק מוצר שאנשים כן יוכלו להרשות לעצמם.

"עבדתי קשה כדי למצוא איזון בין מוצר טוב והמחיר הנכון. אז נכון, המחיר לא נמוך כי לא יצרו אותו עבדים. אבל היום מעצב כמוני מעצב לטווח ארוך. זה לא משהו שאדם קונה וזה ישמש אותו לשלוש שנים, זה ישמש ל־30 שנה וזה טוב לכלכלה ולקיימות".

אבל עם כל הכבוד לערכים כמו איכות סביבה וקיימות - ולשניהם יש מקום של כבוד באני־מאמין של המעצב הגדול בעולם - חייבים להיות שטחיים לרגע ולברר עם סטארק מאיפה, לכל הבדים והרוחות, הוא השיג את מכנסיו המהממים.

ובכן, אצל סטארק כמו אצל סטארק, דברים לא קורים סתם. האיש שהלביש כובע צילינדר על מוט מתכת והופך אותו לגוף תאורה משגשג, לא תמיד קונה בגדים כאחד האדם. "הייתי בחנות של אביזרי בישול, ופתאום ראיתי שם את הבד הזה", הוא מצביע על המכנסיים המסנוורים. "נדהמתי. מיד שלחתי דוגמה של הבד לחייט שלי, והוא יצר לי ממנו מכנסיים". גאון.

מגדלי yoo בתל אביב בעיצוב פיליפ סטארק

"כולם גרים במגדלי yoo"

קיצור תולדות הסטארק, עד כמה שאפשר לקצר את 66 שנותיו של המעצב המצליח והסלבריטאי ביותר בעולם. הוא נולד בפריז, לאב מהנדס מטוסים וממציא בתחום התעופה, שבחדר העבודה שלו הוא שירטט את רישומיו הראשונים. כבר כנער למד במכון עיצוב בפריז, ובגיל 19 כבר אחז בחברת עיצוב משל עצמו.

הוא נסק בשנות השמונים, לאחר שנבחר לעצב את ביתו של הנשיא הצרפתי דאז, פרנסואה מיטראן. עד מהרה זלג כשרונו אל מחוץ לארמון האליזה, ובעולם כולו החלו להכיר ביכולתו של המעצב הצרפתי לקחת פלסטיק ולהפוך אותו לזהב. מנעד העבודות שלו נע בין מסחטת המיץ הנראית כמו עכביש בעל שלוש רגליים, ליאכטה מפוארת שעיצב עבור סטיב ג'ובס. בין כיסא שקוף מפלסטיק שהפך ללהיט עולמי, לבין מלונות בוטיק מוקפדים להפליא, שכל אחד מהם נראה כמו יצירה חד־פעמית.

גם אנחנו, בישראל, זכינו ליהנות ממגע הקסם האריסטוקרטי של סטארק. היה זה כשמעצב העל שינה את קו הרקיע של תל־אביב, כשעיצב את שני מגדלי Yoo בצפון העיר. כמו כל דבר שסטארק נוגע בו, גם שני הגלילים הלבנים הפכו לאייקון, ואף שעברו שמונה שנים מאז אוכלסו, הם ממשיכים ללוות את המעצב בכל אשר יילך.

"בכל מקום שאני מגיע בעולם, כמעט כל יום פונים אליי אנשים ואומרים לי שהם חיים במגדליyoo , או שהם מכירים מישהו שחי שם", הוא אומר ומחייך אל ג'סמין, אשתו הרביעית, שמלווה אותו במסעותיו ברחבי העולם, שומרת עליו מפני נציגי התקשורת ומדי פעם אף עוזרת לו לתרגם מילים מסובכות במיוחד מצרפתית לאנגלית. "לפי החישוב שלי, יש 1.4 מיליארד איש שחיים במגדלים האלה", הוא צוחק. "אבל אני גאה שיש אנשים מאושרים".

"המגדלים היו בשבילי סיפור יפה עם הרצל חבס", הוא נעשה נוסטלגי לרגע. "אני אוהב אותו ובשבילי זה הדבר הכי חשוב. לגבי המגדלים עצמם - אני לא יכול לומר שאני לגמרי מאושר כי אני לא מרוצה לעולם משום דבר, ולא תמיד עושים מה שאני בדיוק רוצה. אבל אנשים מרוצים מהם וזה נראה כמו הצלחה גדולה".

חזרת לתל־אביב מאז השקת המגדלים?

"לא. אבל אני חולם לחזור אליה. בשבילי המגדלים לא קיימים וגם העיר לא קיימת. רק האנשים שחיים שם. אני לא מכיר את ישראל אבל אני מאוד אוהב את הישראלים, ואני לא אומר את זה כדי להיות מנומס. זו מדינה שמבוססת על אינטליגנציה. זו המדינה האינטליגנטית ביותר שאני מכיר, וההוכחה לכך היא בתחום הפטנטים. ישראל היא יצרנית הפטנטים הגדולה ביותר בעולם".

יש משהו שאתה רוצה לעצב ועדיין לא עיצבת?

"עיצבתי כל כך הרבה דברים, שאין לי בכלל תסכולים מהסוג הזה. היום אני חושב שאנחנו לא צריכים לייצר עוד ועוד ולעצב עוד ועוד. אנחנו פשוט צריכים לעצב דברים עם חזון, שיחזיקו ליותר זמן. העבודה שלי עכשיו היא לשפר את הקיים. לעשות דברים שעוזרים לנו לחיות יותר טוב. עד היום עיצבתי כבר יותר מ־10,000 מוצרים".

בזמן שאנחנו משוחחים על מותרות כמו עיצוב ולייף־סטייל, שיחת היום באירופה היא גל הפליטים שמגיע ליבשת. בברלין הם מתרכזים ברובע שפנדאו, מרחק כמה תחנות רכבת מהמקום שבו מתקיימת תערוכת העיצוב שבה הושקו מוצריו של סטארק.

מתברר שסטארק עצמו, למרות התדמית האליטיסטית שדבקה בו, לא מהסס לדבר גם על הצדדים הפחות מעוצבים של חיינו. כשאני שואלת אותו עד כמה משבר הפליטים משפיע עליו, הוא לא מהסס לרגע. "זה משפיע עליי קודם כל כאדם", הוא מרצין, הטון העליז של דבריו נעלם ועיניו התכולות הופכות לפתע קודרות כמו שמי ברלין המעוננים. "זה דבר שקשה מאוד לשכל שלנו להבין, שכל זה קורה כשאנחנו מצויים בחיים הנוחים שלנו. אני כמעצב לא יכול לעשות כלום כדי להציל את אותם אנשים, אבל כשאני מדבר על לעצב בשביל להציל את העולם, בדיוק לזה אני מתכוון. אחד החלומות שלי הוא לעצב פחות ולהיות יותר מעורב פוליטית".

יש משהו שעיצבת ואתה מתחרט עליו?

"אני מתחרט על הכל. החיים שלי הם כאלה. אני עובד, ואז אני אומר לעצמי: איך יכולת לעשות משהו מטופש כזה. בשבילי כלום אף פעם לא מספיק ואני אף פעם לא מרוצה. ומצד שני זה נותן לי סיבה להמשיך, כי אני רוצה להשתפר. זה מצחיק, כי כשהייתי צעיר, במאה הקודמת, עיצבתי כיסא שהיה בלתי אפשרי לשבת עליו. או לייצר אותו בכלל. ועכשיו אני מתרכז בדברים יותר פשוטים, כי הם הכי טובים, וככה אני חי איתם יותר בשלום".

יש דבר שאתה גאה בו במיוחד?

"אני הכי גאה לא בעצמי אלא בחיי. בגלל שאני צריך להאכיל ילדים ואישה יפה אחת, כל החיים עבדתי. אף פעם לא עשיתי משהו מסיבה לא טובה. תמיד החזון שלי והאתיקה שלי זהים".

עובד 31 שעות ביום

בשנים האחרונות נלווית אל פועלו של סטארק גם תפיסת עולם, שלעיתים נראית רחוקה שנות אור מעבודתו כמעצב. בעוד שמגע הזהב שלו מגיע כמעט לכל תחום עיצובי שאפשר להעלות על הדעת, ממנורה ועד מכונית, סטארק טוען בתוקף שצריך לייצר פחות ולצרוך פחות. לדבריו, צריכת יתר וחומרנות הן שורש הבעיות הסביבתיות והכלכליות בעולם. וכך, הוא עצמו מנסה לאמץ אורח חיים נזירי, הרחק מהציוויליזציה.

"אני חי עם אשתי במקום מוזר מאוד, כמו נזירים. זה באמצע שום מקום. זה יכול להיות באמצע הים, זה יכול להיות באמצע היער, זה יכול להיות בחדר של מלון. לפעמים אנחנו נמצאים בשלוש ארצות ביום. ואנחנו תמיד לבד עם הבת שלי ולא הולכים למסיבות קוקטייל, קולנוע, תערוכות. לפעמים אנחנו מגיעים למקומות שאין בהם חשמל, מים או כבישים להגיע אליהם ואנחנו פשוט עובדים. כל מה שרואים נעשה בידי שני אנשים: אני עובד 13 שעות ביום עם הדף והעט שלי. ג'סמין מארגנת הכל, ולי אין שום קשר עם החוץ. זה קצת מוזר וקצת קלסטרופובי אבל ככה זה, וככה זה יימשך".

ממה אתה מקבל השראה?

"בגלל איך שאני חי, זה לא אפשרי טכנית לקבל השראה מהעולם החיצוני. רק מהעניין העמוק שלי בהיסטוריה של האנושות, שהתחילה לפני ארבעה מיליארד שנה, ותיגמר בעוד ארבעה מיליארד שנה. וזה טווח כל כך רחב של דמיון ושל יצירתיות שזה נרחב מספיק עבורי".

אתה מרבה לדבר על עיצוב דמוקרטי שמיועד לכולם, אבל המוצרים שלך לא זולים.

"זה תלוי, וזה גם לא ממש נכון. לא כולם מכירים את כל הדברים שאני עושה. עיצבתי יותר מעשרת אלפים מוצרים, שאני יכול להבטיח לך שרובם הגדול דמוקרטי, אין בכלל ספק לגבי זה. אני גם לא חייב לבחור בין סוגי המוצרים, אבל אם תכריחי אותי לבחור בין עיצוב אליטיסטי לעיצוב דמוקרטי, אני בוודאות אבחר בדמוקרטי. אבל כפי שאמרתי, אף אחד לא מכריח אותי לבחור. זו הסיבה שכשאני עושה מלונות ב־90 יורו ללילה וגם ב־900 יורו ללילה. אני באמת יכול לעשות את שניהם. וגם אסור לשכוח פרט קטן: לפעמים אני מעצב מוצר באיטליה שעולה 60 יורו, וכשהוא מגיע לארצות־הברית המחיר הוא פי שישה. 360 יורו. ובישראל אני אפילו לא יודע כמה זה יעלה.

"זו הסיבה שאם רוצים לשפוט את העבודה הדמוקרטית שלי, צריך לבדוק את המחיר שלו במקום האמיתי שלו, ולא במקום שבו עלויות ההפצה גורמות לעליית המחיר. אני יכול לומר שהסיטואציה של רובין הוד עובדת. כשאני מעצב יאכטה ענקית במיליארד יורו – אז קודם כל אני אוהב את זה כי אני אוהב סירות, אבל זה מעניין כי תוך כדי התהליך אני עובד עם אנשים מאוד חכמים ונחשף לטכנולוגיות חכמות, ואני יכול לקחת דברים מאב־הטיפוס הייחודי הזה ולהביא אותם לשוק הדמוקרטי. זה לא בדיחה, זה עובד. עשיתי - ואני אמשיך לעשות - מוצרים מדהימים שהם חלום, אבל עיקר העבודה שלי הוא לראות איך אני יכול לעשות את המוצר הנכון במחיר הנכון. ואני יכול לומר לך שזה יותר עבודה מלעצב יאכטה".

יש לך כבר מחשבות על פרישה?

"לפני זמן מה חלמתי שאני עוצר. אבל בסופו של דבר העולם השתנה. מבחינתי הדברים מתחלקים ללפני ג'ורג' וו. בוש ולאחריו. לפני בוש היה עולם שלם של אפשרויות. אבל האיש הזה הרס את העולם, ועכשיו אנחנו במצב חירום בגללו. הרבה פרויקטים שעשיתי נהרסו, עכשיו יש לי המון אתגרים אקולוגיים להתמודד איתם, וזה ממש לא אפשרי לפרוש במצב כזה". •