50 אלף שקל או למות

איילה חולה בסרטן שד דרגה ארבע ו"ממתינה למותה", כפי שהיא מכנה את מצבה. "אני לא מתכוונת לצאת בקמפיין גיוס תרומות עבורי וגם אין לי כוח להיאבק בביורוקרטיה. אני רוצה שזה ייגמר וזהו". היא בת 39, אם לארבעה, גרה במרכז הארץ, מגדירה את עצמה ככזו המשתייכת למעמד הביניים, שעבדה כל ימי חייה ושילמה מדי חודש את התשלום עבור הביטוח המשלים של קופות החולים. אבל כיום היא לא זכאית לקבל את התרופות שיכולות להציל את חייה ורק ממתינה שהסבל הזה ייגמר.

"כשהתחתנתי", היא אומרת, "אני ובעלי עשינו סקר ובדקנו את כל הביטוחים של קופות החולים. ישבתי, התעמקתי וקראתי את השורות הקטנות ובחרתי את הרובד הגבוה ביותר בביטוח המשלים של קופת חולים מכבי לכל בני המשפחה. במשך שנים הסתובבנו בתחושה שאנחנו מבוטחים לכל צרה שלא תבוא ואין לנו מה לדאוג. חשבתי שאם יקרה משהו ביום מן הימים — נקבל את המענה המלא מהביטוח של הקופה". גם בתקופות שבהן מצבם הכלכלי היה לחוץ — הם לא שקלו לרגע לוותר על הביטוח. "ראינו ששנים לא הזדקקנו לשום טיפול אצל רופא מומחה, אבל המחשבה שיום אחד נצטרך את הביטוח גרמה לנו להמשיך ולשלם על הפוליסה מדי חודש".

לפני כשנה אובחנה איילה כחולת סרטן שד גרורתי. "זאת הייתה טראומה נוראית עבורי", היא מספרת. "כל העולם שלי קרס אבל הרגיעו אותי ואמרו לי שיש קווי טיפול שונים ושאני יכולה להחזיק מעמד עד שאולי תימצא התרופה שיכולה לרפא אותי". הרופאים המליצו לאיילה להשתמש בפלבוציקליב (איברנס), תרופה ביולוגית שאושרה על ידי ארגון המזון והתרופות האמריקאי, שתפקידה לעכב את מנגנון חלוקת התאים. "התרופה הזו מאריכה את הקו הראשון בשנה. זה אולי לא נשמע הרבה", היא אומרת, "אבל עוד שנה להיות עם הבת הקטנה שלי בת הארבע זה המון".

לפני כחצי שנה איילה התיישבה מול הרופאה שלה, שהציעה שימוש בתרופה החדשנית. "הרופאה שאלה אותי אם יש לי ביטוח בריאות פרטי וכשעניתי לה שאין לי, היא הסתובבה למחשב ואמרה לי, 'אוקי, אז לא תוכלי לרכוש את התרופה הזו'". העלות של פלבוציקליב עומדת על כ־47 אלף שקלים בחודש. "חסכנו כל החיים שלנו אבל זה סכום שאנחנו לא יכולים להוציא", אומרת איילה. "תוך חצי שנה נישאר בלי כלום. אמרתי מיד לבעלי שאין על מה לדבר".

לרוץ מחדרי טיפול לוועדות בכנסת. יובל ברמן ואשתו דפנה ז"ל

להתחנן לתרומות

הבעיה של איילה משותפת לאלפי חולי סרטן ששילמו במשך שנים ארוכות את הביטוחים המשלימים, אבל ברגע שחלו התחוור להם שהביטוח של קופת החולים לא מכסה את התרופות. חלקם מוצאים את עצמם מתחננים לתרומות, מוכרים את הדירות שלהם, מכלים את חסכונותיהם או לוקחים הלוואות ענק בשוק האפור. אחרים, כמו איילה, פשוט מתייאשים וממתינים למותם.

ההחלטה להוציא את התרופות מצילות החיים מהביטוחים המשלימים של קופות החולים התקבלה ב־2008. הוספת סעיף בן כמה מילים על ידי האוצר בחוק ההסדרים השאיר את התרופות האונקולוגיות בחוץ והותיר אלפי חולי סרטן חסרי אונים. במשרד האוצר והבריאות טענו בזמנו שאת התרופות צריך להוציא ממסגרת הביטוחים המשלימים ולהכניסם לסל התרופות, הבטחה שלא מומשה עד היום.

הסיבה העיקרית להחלטה מבוססת על הטיעון שלפיו ל־20 אחוז מהציבור אין ביטוח משלים, ומכאן שלא תהיה לו נגישות לתרופות הללו. כדי למנוע אפליה, זהו לפחות חלק מההסבר הרשמי, נאסר על קופות החולים לכלול את התרופות בביטוחים המשלימים. בפועל, האפליה פשוט שינתה צורה. במקום של־80 אחוז מהאוכלוסייה תינתן האפשרות לקבל טיפול קריטי נגד הסרטן, היום רק מי שיש לו ביטוח פרטי, ומדובר בחלק קטן מהאוכלוסייה, זכאי לקבל את התרופות היקרות.

סלבה מלוטה שכל את אשתו אלונה לפני חמש שנים. גם אלונה, שנפטרה בגיל 30, הייתה מבוטחת בביטוח בריאות משלים של קופות החולים. "לא חששנו שאם חס וחלילה יקרה משהו, נישאר ללא טיפול", אומר סלבה. "אבל כשהתברר לה שחלתה בסרטן השד, הרופאה המליצה לאלונה על טיפול תרופתי באווסטין, שאינו כלול בסל הבריאות". העלות החודשית של אווסטין עומדת על 40 אלף שקל בחודש.

"בקופת החולים לא אישרו לנו את התרופה, גם לא בוועדת חריגים", אומר סלבה. "ניסיתי דרך עמותות שונות לגייס תרומות אבל זה לא הספיק ובסופו של דבר אלונה נפטרה. אם היה לנו ביטוח פרטי או שהיו תרופות מצילות חיים במסגרת הביטוחים המשלימים יכול מאוד להיות שעכשיו אלונה הייתה מדברת איתך ולא אני".

גם יובל ברמן, 32, איבד את אשתו דפנה לפני שנה ושלושה חודשים אחרי מאבק בסרטן השחלה. "עברנו כימותרפיה והיא לא הייתה אפקטיבית, ניסינו גם הקרנות שלא הועילו ואז הרופאים המליצו ללכת על תרופה ביולוגית שיכולה לסייע. הבעיה שהיא עולה 20 אלף שקל בחודש". בני הזוג ניסו לגייס כספים כדי לרכוש את התרופה, אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי ודפנה נפטרה. בעקבות סיפורו הכואב החליט ברמן לצאת למלחמה להחזרת התרופות האונקולוגיות מאריכות החיים לביטוחים המשלימים. "אני זוכר שהייתה תקופה של שנה, שרצתי מחדרי טיפול לחדרי ועדות בכנסת — נאבק על הזכות הבסיסית של אשתי להמשיך לחיות. זה היה קשה, בלתי־אפשרי, בעיקר בלתי־נתפס כיצד אפשר לכמת חיים, אהבה, אושר, זוגיות — למונחים קרים של רווח והפסד. הם מדברים על אי־שוויון אבל על מי הם עובדים? במקום למצוא פתרון עבור ה־20 אחוזים שאין להם ביטוח משלים עושים ענישה קולקטיבית לכולם?

"יותר מזה", ממשיך יובל בזעם, "מה קורה בסוף? אנשים שיש להם עוד קצת כסף, הולכים לעשות ביטוחים פרטיים, משלמים עליהם מאות שקלים כל חודש והנה אי־שוויון בחסות חוק ההסדרים. בשבע שנות הגיהינום שבהן חולי הסרטן אינם רשאים לקבל את הטיפולים האלה — היחידות שהרוויחו הן חברות הביטוח הפרטיות שכן רשאיות לכלול את התרופות".

עוד 20 שקלים בחודש

האם המצב עומד להשתנות? לאחרונה ביקש שר הבריאות, יעקב ליצמן, מאנשי משרדו לבחון "מסלול עוקף חקיקה", שיאפשר להחזיר את התרופות אל הביטוחים המשלימים באמצעות פרסום תקנות חדשות. ליצמן עצמו, אגב, תמך ב־2008 בחוק להוצאת התרופות מהביטוחים המשלימים. זה היה במסגרת הסדר שבו הסכים האוצר להגדיל בתמורה את התוספת השנתית לסל התרופות ל־400־450 מיליון שקל. אלא שלאחר שלוש שנים התכווצה שוב התוספת ל־300 מיליון שקל בשנה — סכום שאינו מספיק להתמודדות עם התייקרות התרופות.

לפי ההצעה של ליצמן, אם האוצר לא יגדיל את התוספת לסל, התרופות מצילות החיים ייכנסו לביטוחים המשלימים, והציבור ישלם על כך ישירות מכיסו. ההערכה היא שהתוספת תעלה בין עשרה עד 20 שקלים נוספים מדי חודש. אבל הדרך לשם עדיין לא סלולה. מלבד שר הבריאות, גם ראש הלשכה המשפטית, עו"ד נתן סמוך, והסמנכ"לית לפיקוח על קופות החולים והביטוחים המשלימים, רויטל טופר, תומכים במהלך. במסמך רשמי שחיברו השניים עבור שרת הבריאות הקודמת, יעל גרמן, הם כתבו: "האיסור היה שגוי לדעתנו, גרם נזק כבד ובנוסף גרם לרכישה מוגברת של פוליסות ביטוח פרטיות שהאיסור לא חל עליהן. בכך הושגה תוצאה הפוכה של העמקת האי־שוויון".

מהצד השני, סמנכ"ל התכנון האסטרטגי, ניר קידר מתנגד נחרצות למהלך וגם למנכ"ל משה בר סימן־טוב יש ספקות באשר ליעילותו. המתנגדים טוענים שלא ניתן להתעלם מאנשי השכבות החלשות שלא יכולים לממן את רכישת הביטוחים. בנוסף, הבעיה חמורה במיוחד במגזר הערבי — שם ל־40 אחוז בלבד יש ביטוחים משלימים. החשש הגדול ביותר של המתנגדים למהלך הוא כי ברגע שתרופות מצילות חיים יועברו לאחריות הביטוחים המשלימים — האוצר יקטין את תקציב סל הבריאות ויסיר ממנו תרופות נוספות. ואם לא די בכך, מומחים מעריכים שבגלל העלייה במחיר התרופות מדי שנה גם מחירי הפרמיה של הביטוחים המשלימים יתייקרו תוך זמן קצר בחמישים עד שישים שקלים.

אליעזר רחמילביץ, המטולוג ופרופסור לרפואה באוניברסיטה העברית, טוען שבמצב אופטימלי תרופות מצילות חיים אמורות להיות כלולות בסל התרופות, אבל מוסיף שבמציאות הנוכחית אין מנוס מהכנסת התרופות הללו לביטוחים המשלימים. "היום יש חולים שנאלצים לקנות תרופות במאות אלפי דולרים בשנה, זה בלתי־נתפס. אם הוספה של התרופות האלה לביטוחים המשלימים תשפר את המציאות העגומה, אני בעד. העיקר שהחולים יקבלו את התרופות שהם צריכים לקבל".

לא האמנתי שאשרוד

מיכל מלמד־כהן, 42 מרעות, חלתה בסרטן שד גרורתי לפני שמונה שנים. אחרי שנה של טיפולים נאלצה לעבור לטיפול חדש שלא כלול בסל התרופות ובביטוחים המשלימים. "האופציה הראשונה שחושבים עליה היא למכור את הבית", היא אומרת. "גם אם אני אמכור את האוטו, אקבל סכום שיספיק לי בקושי לשני טיפולים. צריך לזכור שמדובר בעשרות אלפי שקלים כל חודש וגם אז לא בטוח שהטיפול עוזר".

בסופו של דבר מלמד־כהן הצליחה לקבל טיפול במסגרת מחקרית ולא נדרשה לשלם עליו מאות אלפי שקלים מכיסה. "הבת שלי חוגגת היום 18, כשהתגלתה אצלי המחלה לא הייתי בטוחה שאחגוג לה בת מצווה. במהלך השנים שאני בטיפולים הכרתי הרבה אנשים וחלקם פשוט לא שרדו במחלה בגלל שלא היה להם כסף לתרופות".

מלמד־כהן שותפה בניהול הקבוצה "גמאני" — קיצור של "גם אני חליתי בסרטן השד". הקבוצה התחילה את דרכה עם 30 נשים וכיום היא מונה למעלה מ־1,800 חברות. במסגרת הקבוצה הן מחליפות חוויות ועצות בהתמודדות עם הסרטן, אבל גם מחליפות ביניהן תרופות. "אם יש מישהי שהטיפול כבר לא עוזר לה והיא צריכה טיפול אחר, חולה אחרת מבקשת לקושש ממנה כמה כדורים מיותרים שנותרו לה", מספרת מלמד־כהן שמובילה בשנה וחצי האחרונות את המאבק להכללת תרופות מצילות חיים בביטוחים המשלימים.

אחרי מותה של אשתו, דפנה, החליט יובל ברמן לתרום את התרופות שנשארו לה. "אני מבין את הקושי המאוד גדול של המשפחות שזקוקות לתרופה הזו", הוא אומר. "למרות שקנינו את קופסת הכדורים בסכומי עתק, כל כדור עלה אלף שקל, בסוף נתתי את התרופה לנער שחולה בסרטן העצמות. לצערי גם הוא לא שרד. אם התרופות האלו היו במסגרת הביטוחים המשלימים ניתן היה להציל אנשים או לפחות היינו נותנים להם את כל הפנאי להילחם במחלה במקום להילחם על מימון התרופה".

גם איילה נסעה בכל רחבי הארץ כדי להשיג את התרופות שהיא צריכה. "אם מישהי הייתה כותבת שנותרו לה שני כדורים, הייתי מגיעה עד בית־שאן כדי לקחת את זה ממנה", היא אומרת. "כשתרופה עולה עשרות אלפי שקלים, אני מוכנה לנסוע לכל מקום שצריך".

סומכים על ליצמן

לא רק גורמים בתוך משרד הבריאות מתנגדים למתווה של ליצמן. גם באגודה לזכויות האזרח, רופאים לזכויות אדם ובמרכז אדווה מביעים חשש. "לפי חברי ועדת סל הבריאות ואונקולוגים מומחים, אין כיום תרופה שמוגדרת כמצילת חיים שאיננה כלולה בסל הבריאות הממלכתי", הם מסבירים את התנגדותם. "על התרופות מאריכות החיים שצפויות להיכלל בביטוחים המשלימים יצטרכו החולים לשלם השתתפות עצמית, דבר שלא קיים בסל הממלכתי. בנוסף, הכללת תרופות יקרות בביטוח המשלים תעלה את התשלום החודשי שכל אחד מהאזרחים ישלם, גם אלו שלא חולים בסרטן".

בגופים המתנגדים אומרים עוד כי קשה להבין כיצד היוזמה מסתדרת עם פעילותו של ליצמן למען חיזוק הרפואה הציבורית. "המהלך הזה מחזק את המערכת הפרטית, פוגע בחלשים ונותן עדיפות למי שביכולתו לשלם. לחולים הקשים האלו מגיע טיפול בחינם, כשהמדינה לוקחת עליהם את האחריות ודואגת לספק להם את כל התרופות. כפי שליצמן הצליח להשיג כסף לחיזוק חדרי המיון והוספת מכשירי MRI, אנו בטוחים שהוא יצליח להגדיל גם את תקציב סל הבריאות". אבל את החולים בסרטן לא מעניין כיום באיזה מהדרכים ליצמן ישיג את הכסף, הם רק רוצים שהוא ישיג אותו. •