ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    בניסיו דל טורו. "כנראה עשיתי משהו נכון, כי אני היחיד מהרחוב שלי שהגיע עד פסטיבל קאן"
    7 ימים • 21.09.2015
    ביג בניסיו
    עם כריזמה ממגנטת, גבריות מסתורית וכמויות מסחריות של סקס־אפיל לטיני, בניסיו דל טורו הוא אחד השחקנים הלוהטים בהוליווד, כולל שמועות עסיסיות על יחסיו עם סקרלט ג'והנסון. לרגל צאת "סיקאריו", הסרט החדש בכיכובו, פגש אותו אמיר קמינר ושמע ממנו איך האבהות מקשה עליו לגלם את הדמות שמזוהה עימו יותר מכל: האיש הכי רע על המסך
    אמיר קמינר

    כבר בדיוק 20 שנה, מאז פרץ בגדול בסרט "החשוד המיידי", שבניסיו דל טורו נמנה עם הרווקים המבוקשים של הוליווד. בלי להסתכן יותר מדי בנבואות, אפשר לשייך את הכוכב הלטיני גם לרשימת הרווקים הנצחיים. אחרי הכל, אף אחת מהאקסיות המפוארות שלו – מאלישיה סילברסטון ("קלולס") ועד סקרלט ג'והנסון, מקיארה מסטרויאני (הבת של קתרין דנב ומרצ'לו מסטרויאני) ועד האיטלקייה ולריה גולינו ("הון אנושי") – לא קשרה את גורלה עם האיש בעל הכריזמה הממגנטת, הסקס־אפיל הלטיני הנונשלנטי, הגבריות המסתורית והשקטה, עיני הקוקר ספנייל הישנוניות ועצמות הלחיים הגבוהות.

     

    גם עכשיו, בגיל 48, דל טורו מסרב להתמסד ולא מאמין במוסד הנישואים, אבל משהו כן השתנה בחייו. לפני ארבע שנים הוא הפך אב לדלילה. אמה של הילדה היא הדוגמנית קימברלי סטיוארט, בתו של הזמר הבריטי הצרוד רוד סטיוארט. דל טורו אמנם לא היה במערכת יחסים מחייבת עם סטיוארט, שבימים אלה משתטה בתוכנית ריאליטי טראשית במיוחד, אבל זה לא מנע מהשניים לשתף פעולה ולעשות הכל למען גידול נאות של הצאצאית המשותפת.

     

    ההורות עשתה נפלאות גם לקריירה של דל טורו וגם להתנהלות הבינאישית שלו. כשאנחנו נפגשים במסעדה אופנתית בריביירה של קאן, המשקיפה על היאכטות העוגנות, קשה שלא להבחין בשינוי שחל בו. הגבר הקשוח, שתמיד מילמל בראיונות, התנשא על אנשי תקשורת ונהג לענות (כשהוא כבר טרח לענות) בציניות, מתגלה לפתע כמרואיין נחמד, משתף פעולה, אנושי, ובמידה מסוימת אפילו כן (למרות שפה ושם האירוניה שלו מתגנבת לתשובותיו). "אני אבא עכשיו וזה משנה הכל", הוא מתוודה. "זה משנה משהו בתוכך. הכל הפך ליותר אמיתי, ומאז שבתי נולדה אני מנסה לחיות מתחת לרדאר. אתה אבא?"

     

    לא.

     

    סקרלט ג'והנסון. מה היה שם בדיוק? | צילום: אבאקה
    סקרלט ג'והנסון. מה היה שם בדיוק? | צילום: אבאקה

     

    "אז תדע שכל יום יש שינוי, וזה כמו תזכורת יומית: 'אתה אבא, אתה אבא, אתה אבא'. האבהות כרוכה בהרבה אחריות. אני חושב על דלילה פחות בקטע עכשווי, אלא תוהה מה יקרה איתה בעוד עשר שנים מעכשיו. עתיד של יצור אנושי קטן, שאני מאוהב בו לחלוטין".

     

    הוליווד, מצידה, מאוהבת בו. לפני שנה הוא הגיח במגה־להיט הקומיקסי "שומרי הגלקסיה" כטנליר טיוואן, חבר זקני היקום ואספן אינטר־גלקטי של חפצים, שלכבודו חימצן את שערו ("אשמח אם יהיה המשכון, מאוד אהבתי את הדמות ואת הצוות"). לאחרונה נודע כי דל טורו יהיה האיש הרע בסרט השמיני בסאגת "מלחמת הכוכבים".

     

    אתה יכול לספר על זה משהו?

     

    "המפיקים הזהירו אותי שיחתכו לי אצבע אם אעז לגלות פרטים. ראיתי את הסרט הראשון בסדרה כשהייתי ילד, והוא מאוד הרשים אותי. אני מאוד נרגש ומקווה שזה יקרה".

     

    ספרינגסטין. ומה עם סלפי? | צילום: אבאקה
    ספרינגסטין. ומה עם סלפי? | צילום: אבאקה

     

    עשית את עיקר הקריירה שלך בסרטים עצמאיים. שינית גישה?

     

    "גם בסרטים גדולים מסחריים יש חזון, אפילו אם זה חזון של הרבה אנשים שחושבים על קהל רחב. עשיתי כבר סרטים עצמאיים שהיו רעים".

     

    הוליווד נהנית להעניק לך תפקידים של רשעים מאיימים, של דמויות אפלות, לעיתים מעונות. יש לך הסבר למה?

     

    "זה לא מטריד אותי. כמה מהשחקנים הכי אהובים עליי, כמו המפרי בוגרט ואל פצ'ינו, גילמו דמויות רעות. אולי זה בגלל העיניים שלי. אני לא יודע איך מגיעים אליי ומציעים לי את התפקידים האלה, אבל זה קורה".

     

    רוד סטיוארט עם בתו קימברלי, שילדה בת לדל טורו
    רוד סטיוארט עם בתו קימברלי, שילדה בת לדל טורו

     

    ובאותה נשימה דל טורו מודה, שההורות גרמה לו לחשוב אחרת על התפקידים שהוא בוחר. "קשה לי לגלם דמויות כאלה כמו פעם", הוא חושף. "יום אחרי שבתי נולדה, הצטלמתי לסצנה שבה אני מצליף במישהו, וזה לא נראה לי הגיוני. אמרתי לעצמי: 'אני לא יכול לשחק יותר דמויות כאלה פראיות'".

     

    מפחיד אותך לראות את עצמך מככב בסיטואציות אכזריות כאלה?

     

    "כן. אבל זה תמיד קצת מפחיד אותי לראות את עצמי. אפילו כשאני קושר שרוכים. לפעמים אני גם מפתיע את עצמי וחושב: 'באמת עשיתי את הדברים האיומים האלה בסצנה הזאת והזאת?'"

     

    מוות כל ערב

     

    דל טורו נולד בסן־חואן, פורטו־ריקו. שני הוריו היו עורכי דין. "כשגדלתי בשכונה, היינו יושבים ומדברים על סרטים. כנראה עשיתי משהו נכון, כי אני היחיד מהרחוב שלי שהגיע עד פסטיבל קאן". אמו מתה ממחלת כבד כשהוא היה בן תשע, "ובכלל, מאז שאני ילד, הייתי מוקף במוות. אני חושב על מוות כל ערב".

     

    כשהוא היה בן 13, אביו החליט להגר לארה"ב והשתקע בחווה בפנסילבניה. הוא ציפה שבנו יעזור לו בעבודת החווה. "הייתי מחויב לקום בארבע בבוקר ולהתעסק עם החזירים ועם הפרות", רטן הכוכב בעבר. "שנאתי את העבודה הזאת ואת ההשכמה המוקדמת. כולם הלכו לבלות במסיבות ובחוף כל הלילה, ואני הייתי תקוע עם היתושים והחווה. לא הייתי מאושר מזה".

     

    כשאביו האלמן החליט להתחתן בשנית, נוצר מתח רב בינו ובין בנו. "בכל פעם כשרבנו רצתי להר וישבתי שם מתחת לעץ, הקטנתי בדמיוני את אבי והרבצתי לו", מספר לי דל טורו. "יצרתי את כל העולמות האלה בתוך ראשי, בגלל שפשוט לא רציתי להיות במציאות. לדעתי זו הייתה התחלת ההתעניינות שלי במשחק. בדידות יכולה לעשות פלאים. כשאתה מבלה עם עצמך בפינה, זה מכריח אותך לחקור את עצמך".

     

    האב הקשוח והתובעני שיגר את בנו הסורר לפנימייה ("אני לא חושב שזה היה עונש. זאת הייתה הפעם הראשונה שהייתי לבד והייתה לי אפשרות להתחיל מחדש") בפנסילבניה, שם הוא בילה את זמנו בציור ובכדורסל. דל טורו אפילו התכוון ללמוד ציור באוניברסיטה בסן־דייגו, אבל בסופו של דבר נרשם ללימודי מינהל עסקים. אך אחרי שהתנסה בכיתת דרמה, דל טורו הבין שזה הייעוד שלו. מהר מאוד הוא נפרד מלימודי מינהל העסקים, עקר לניו־יורק, ישן על ספה אצל בני הדודים והתחיל ללמוד משחק.

     

    איך אביך עורך הדין התייחס לרצון שלך להיות שחקן?

     

    "בהתחלה הסתרתי ממנו את הבשורה. בזמנו, הרגשתי שאבא פשוט צר אופקים, אבל כיום, כשאני הורה, אני מבין אותו יותר. באמת קשה לפתח קריירה כשחקן, ואתה תלוי בכל כך הרבה גורמים. כדי להיות שחקן צריך לגדל עור עבה, אתה חייב להיות גמיש אבל גם לעמוד על דעתך. זה מוזר שאפשר ללמוד משפטים ולהפוך לעורך דין, ללמוד רפואה ולהיות רופא. אבל אם הולכים ללמוד משחק, זה עדיין לא מבטיח שתצליח ושתוכל להתקיים מזה, אז היה לי מזל. אגב, כמה אגו שחקן צריך כדי להתמודד עם הקשיים! רק אי־אפשר לתת לו להשתלט עליך, כי זה ישרוף אותך. צריך ביטחון עצמי, וצריך גם להיות מסוגלים לחשוב כדי להיות מסוגלים לשחק. כן, זה מסובך".

     

    בשלהי שנות ה־80, דל טורו החל להגיח בטלוויזיה, מהופעה בקליפ של מדונה "לה איסלה בוניטה" (שבמהלכו הוא יושב ברקע על מכונית) ועד תפקיד אורח בסדרה "מיאמי מחלק מוסר". ב־89' הוא שיחק בסרט "רישיון להרוג" בסדרת ג'יימס בונד, גם שם, כמובן, הוא היה האיש הרע.

     

    כשפרץ ב־1995 עם "החשוד המיידי", הושווה דל טורו למרלון ברנדו, לא פחות. מאז הוא עבד עם טובי היוצרים בהוליווד: סטיבן סודרברג (סרטם "טראפיק" זיכה אותו באוסקר שחקן המשנה ב־2001, ובזכות סרטם "צ'ה" קיבל את פרס המשחק בקאן), טרי גיליאם ("פחד ותיעוב בלאס וגאס"), אלחנדרו גונסלס איניאריטו ("21 גרם"), רוברט רודריגז ("עיר החטאים"), אוליבר סטון ("בלי חוקים") ופול תומאס אנדרסון ("מידות רעות").

     

    "זה לא קל להיות לטיני בהוליווד", מכריז דל טורו. "זה בפירוש קשה. אתה בעמדת נחיתות. למזלי, הרבה אנשים עזרו לי בעבר ועוזרים לי גם היום. לא עשיתי את זה לבד — עבדתי עם יוצרים מדהימים ואני נמצא כעת במקום מעניין. אני מוצא את עצמי מאוד עסוק בדברים שאני רוצה לעשות או דואג שהם ייעשו. אני מרוצה שיש לי הזדמנויות.

     

    "חשוב לי להיות מעורב ביצירת הדמויות שאני מגלם. אני שואל שאלות ומוסיף הערות משלי. אני יכול להיות ממש עקשן. אני עושה סרטים כבר די הרבה זמן. קיבלתי את ההכשרה הכי טובה שיכולה להיות ועבדתי עם כמה מהשחקנים והיוצרים הטובים בעולם, אז יש לי דעות משלי, ואני אומר אותן. אני למשל מקפיד על אופי הדמויות הלטיניות שלי, גם אם הן של ה'רעים'. יש לי אחריות בגלל השורשים שלי".

     

    אתה לא חושב שחל שיפור במעמד הלטינים בהוליווד?

     

    "יש שיפור מתמיד. אני חושב שעכשיו יש יותר הזדמנויות מאשר כשאני התחלתי לשחק. אז יש יותר פתיחות בהוליווד, אבל עדיין אין שוויון. זה עדיין קשה. הגישה שלי היא להתעלם מהסטריאוטיפים, או להשתמש בהם לתועלתי. עשיתי סרטים על דמויות לטיניות ונתתי להן עומק. בסופו של דבר זו המטרה. זה לא משנה מה צבע העור, המגדר או הלאום של הדמות, כל עוד הדמות מעניינת, פשוט צריך להמשיך לעבוד ולהתקדם. אתה מבין שעברת כברת דרך רק בדיעבד".

     

    סמים? כבר לא

     

    בשנה שעברה, בסרטו "גן עדן אבוד", גילם דל טורו את ברון הסמים הקולומביאני האכזרי פבלו אסקובר שנורה למוות ב־1993. "אסקובר באמת חיסל הרבה אנשים. אולי לא במו ידיו, אבל הוא הורה על כך. יותר מזה, הוא חיסל עיתונאים, אז אם אתה כותב עליי משהו רע, כדאי שתיזהר, כי אני עדיין בדמות", צוחק דל טורו. "כשגילמתי את אסקובר חשבתי תמיד על הקורבנות שלו ועל המשפחות של האנשים שהוא הרג", הוא ספק מתנצל. "אגב, אמנם הצליחו להיפטר מאסקובר, אבל אחרים הופיעו במקומו. אני לא בטוח שממש חיסלו את הקרטלים. לא נראה לי שזה פתר לגמרי את בעיית הסמים בקולומביה ושהיא נקייה עכשיו".

     

    שום מדינה לא ממש נקייה.

     

    "נכון".

     

    עכשיו דל טורו מככב בעוד דרמה על רקע עסקי הסמים: "סיקאריו", שנטלה חלק בתחרות הרשמית בפסטיבל קאן האחרון. עלילת הסרט, שמוקרן בימים אלה בישראל, מתרחשת בגבול הטעון בין ארה"ב למקסיקו ועוסקת במאבק שמנהלות הרשויות האמריקאיות במנהיג קרטל מקסיקני. המילה "סיקאריו", שבמקסיקנית פירושה "רוצח שכיר", נגזרת משמם של הסיקריקים, קבוצה של יהודים קיצונים, שפעלו נגד הכובשים הרומאים בתקופת המרד הגדול של יהודה (המילה "סיקה" בלטינית פירושה "חרב"). דל טורו מגלם בסרט יועץ של משרד ההגנה האמריקאי, המסייע במאבק ללכידת ראש הקרטל חסר הרחמים, שמסוגל לערוף ראשים ולהמס ילדות בחומצה.

     

    "יצא לי להופיע בלא מעט סרטים שעסקו בסמים", מספר דל טורו. "שיחקתי בכל התפקידים — שיחקתי מכור, שיחקתי סוחר סמים, שיחקתי אדם שצורך סמים להנאתו, שוטר, מתנקש, וגם את הבחור שעומד בראש הפירמידה. ב'סיקאריו' אני מגלם מישהו שמשתמש בכוח של ארה"ב כדי לשים סוף לראש הקרטל, אבל אני לא חושב שזה יצליח, הוא רק ייצור עוד מפלצות. ב־15 השנים שחלפו מאז שגילמתי שוטר ב'טראפיק', שום דבר לא השתנה בנושא. מה הפוליטיקאים צריכים לעשות? ללכת לכיוון של לגליזציה. בכמה מדינות בארה"ב החליטו לאפשר שימוש במריחואנה במקום להילחם בו. צריך למצוא את הדרך הנכונה".

     

    דל טורו לוקח את נושא הסמים ברצינות רבה. "אני מתעניין במה שקורה בגבול בין מקסיקו לארה"ב. אני אולי לא מעודכן מה היה במשלוח האחרון, אבל אני צופה בחדשות ומודע למה שקורה כל הזמן, והדברים לא משתנים. זה די מפחיד. השחיתות גורמת המון נזק. למדתי הרבה מהסרטים על סמים שבהם שיחקתי, גיבשתי דעות על הנושא, וחשוב לי שמשהו ייעשה. איך זה יכול לא להטריד אותי?"

     

    דל טורו גם מוטרד מכך שארגוני ביון פולשים למדינות זרות ומתערבים בנעשה בהן, ומכך שסוכנים חשאיים לא מצייתים תמיד לחוק. "לפעמים הסוכנים תופסים חשוד ומביאים אותו בפני שופט, אבל אם אין להם ראיות והשופט מורה להם לשחרר אותו, הם לוכדים אותו שוב, מעמידים אותו ליד בור, ובום, יורים בו והבעיה נעלמה. אני מאמין שאדם הוא חף מפשע עד שיוכח אחרת, וזה מאוד חשוב להקפיד על שמירת העיקרון הזה. אני מבין את הדמות שלי ב'סיקאריו', אבל אני לא מסכים עם דרך הפעולה שלה. היא לוחמת בפשע בדרכה שלה, אבל בעיניי הצדק חייב להסתייע בחוק ובסדר. אי־אפשר שאנשים פרטיים יחליטו מה צודק ומה לא. אם אנשים פרטיים יהיו אלה שיחליטו, התרבות שלנו פשוט תתמוטט".

     

    בעבר דיברת בפתיחות על העובדה שעשית סמים. אחרי כל המחקר שערכת על אסקובר ועל עסקי הסמים, אני מתאר לעצמי שמוסרית אתה כבר לא יכול להרשות לעצמך להשתמש בסמים.

     

    "כן. אני לא משתמש באלכוהול ולא באספירין".

     

    בשנות ה־07 וה־08, הסמים היו חלק מהוליווד. כולם הציעו סמים לכולם. מה המצב עכשיו?

     

    "הוליווד הרבה יותר נקייה עכשיו. אני לא משתמש כמו שנהגתי לעשות. בוא נשמיט את המשפט הזה מהראיון", הוא צוחק.

     

    אז שיחקת את פבלו אסקובר ואת צ'ה גווארה. מה עכשיו, דייגו מראדונה?

     

    "אני גבוה מדי לזה".

     

    מתחילת דרכך היית סמל מין. איך אתה מתייחס לכך?

     

    "אני לא. לא בחרתי לשחק דמויות לפי מידת הסקסיות שלהן. יותר מעניין אותי מה הסיפור, מה הם האתגרים והתהליך הרגשי, מאשר אם אני משיג את הבחורה בסוף".

     

    במעלית עם סקרלט

     

    כג'נטלמן אמיתי, דל טורו גם לא עושה עניין ציבורי מהבחורות שהוא משיג בסוף במציאות ומקפיד בקנאות על פרטיותו. "ההצלחה מטרידה בדרכים מסוימות", הוא טען בעבר, "למשל כשאני הולך לארוחה וכולם מסתכלים לי בצלחת".

     

    בעברו רשומים אמנם רומנים לוהטים עם כוכבות אמריקאיות ואירופאיות, אבל הוא נמנע בעקביות מלדבר על הנשים בחייו. גם בשיחתנו, למרות שהוא שמח לדבר על בתו ועל האבהות וגם על פסיכולוגיה ("אני מאמין בפרויד וביונג, בחלומות ובפרשנות. אני אוהב לחלום ולפרש ולפתור לעצמי את החלום, אני מאמין בפסיכואנליזה"), הוא שומר לא מעט לעצמו. בטח שהוא לא מוכן להתייחס לשערורייה העסיסית שנקשרה בשמו בעבר, הידועה בשם הקוד "פרשת המעלית". האגדה האורבנית מתעקשת שדל טורו נתפס בסיטואציה האינטימית מכולן עם סקרלט ג'והנסון במעלית של מלון שאטו מרמונט בלוס־אנג'לס רגע לפני טקס האוסקר ב־2004.

     

    הבמאית סופיה קופולה, שעבדה עם ג'והנסון ב"אבודים בטוקיו", ליהקה את דל טורו לתפקיד אורח בסרט "אי שם" שעשתה אחר כך. דל טורו הופיע בסרטה בתפקיד עצמו, משתובב במעלית של שאטו מרמונט. כשפגשתי את קופולה, תיחקרתי אותה אם הסצנה הזאת היא מחווה לאגדה האורבנית ההיא. "זה כל כך מצחיק שאתה אומר את זה — לא חשבתי על האגדה הזאת כשכתבתי את התסריט", טענה קופולה בלהט. "אבל שמעתי בשעתו את הסיפור, אז יכול להיות שעשיתי את זה בצורה לא מודעת. פשוט בניסיו מזוהה עם שאטו מרמונט, והחלטתי להשתמש בו בסרט שלי. לבניסיו גם לא הייתה בעיה לעשות את הסצנה הזאת, אולי בגלל שיש לו חוש הומור טוב".

     

    דל טורו לא מרבה לשחק בקומדיות, אבל בחיים הוא אכן מפגין הומור ויודע להיות איש מצחיק. "הומור זה מנגנון הגנה", סבור השחקן שעשה קריירה מדמויות קודרות. "סוג של שריון, שמאפשר לנו להתמודד עם העולם שבו אנחנו חיים. עם החושך שמקיף אותנו".

     

    עושה רושם שלא רע לו לבד, בחושך. בראיון שנתן לפני חמש שנים מחה: "למה כולם אומרים: 'למה בניסיו לא מתחתן?' פאק – למה אני צריך להתחתן, רק כדי שאוכל להתגרש?" בראיון שהעניק ל"טיימס" הבריטי שנה אחר כך, הוסיף: "אני לא רוצה שאישה וילד יפלשו למערה שלי – הדירה שלי בווסט הוליווד".

     

    אז הוא עדיין לא רוצה אישה במערה שלו, אבל את אוסף הכובעים והדיסקים שלו דווקא כן. אחד האלילים הגדולים של דל טורו הוא ברוס ספרינגסטין. "אני חושב שהפעם הראשונה שראיתי אותו הייתה בסיבוב ההופעות 'Born in the USA'. כל הכרטיסים אזלו. זה היה בפילדלפיה. נסענו לשם מרחוק, הצלחתי להשיג כרטיס והייתי מאושר. עד היום אני מקשיב לשיר 'The River'. זה שיר שכשאתה מאזין לו אתה מיד משתתק ונכנס לתוכו. ספרינגסטין תמיד מתאים. אני אוהב גם את הדברים המאוחרים יותר שלו".

     

    אתם בדיבור?

     

    "האמת, שמחתי להגיד שלום לברוס עוד לפני שבכלל נהייתי שחקן. נתקלתי בו בלוס־אנג'לס, פעמיים באותו שבוע, ואמרתי לו שלום, זה היה מאוד ביזארי. לאחרונה הלכתי להופעה של ברוס ומאוד התרגשתי, אבל לא ביקשתי ממנו לעשות איתו סלפי".  •

     

     

     

     


    פרסום ראשון: 21.09.15 , 12:41