דור ראשון: צפורה מנדלסון, 87, מתגוררת ברובע היהודי בירושלים. היא הכירה את בעלה יונה בשידוך ונולדו להם ארבעה ילדים. יונה נפטר לפני 11 שנה.

דור שני: רחל הבר, 67, היא בתה הבכורה של צפורה. נשואה לאברהם ואם לשבעה ילדים.

דור שלישי: הבת הראשונה של רחל ואברהם (אחרי שלושה בנים) היא פראדי (43), שנשואה ליעקב קטן. בסך הכל יש לצפורה 34 נכדים ונכדות.

דור רביעי: לפראדי ויעקב שמונה ילדים. הבכורה היא חיה (21), שנשואה לישראל לאופר. בסך הכל יש לצפורה 120 נינים ("בלי עין הרע").

דור חמישי: לפני כמעט חצי שנה נולדה לחיה וישראל סטרנא התינוקת.

דבק משפחתי: "אמא העבירה לנו את החשיבות של אחדות המשפחה", אומרת רחל. "היא אירחה את כולנו המון בחגים ובימי הולדת. יום ההולדת שלה חל בסוכות, וכולנו היינו נסחבים עם הילדים הקטנים, חונים במרחק כי היא גרה ברובע היהודי והולכים ברגל כי לא יכולנו לוותר על זה. השנה אנחנו מקווים לחגוג כולנו יחד את יום ההולדת שלה בחול המועד בפארק. אמא גם מתקשרת מדי ראש חודש יהודי לכל הילדים והנכדים כדי לאחל חודש טוב".

מדור לדור: מתכון עוגיות שהגיע מדודתה של צפורה ועובר מאז בין נשות המשפחה. "אמא שלי צפורה היא בשלנית, והחמימות של האוכל המבושל היא אחד הדברים שעוברים במשפחה מדור לדור. אמא גרה קרוב לכותל והיא כל הזמן אומרת שכשהמשיח יבוא, הכוהנים יבואו ויגידו: 'צפורה, אנחנו רוצים קפה ועוגה'. לכן תמיד יש לה עוגות מוכנות. היא קוראת להן העוגות של המשיח".

בשביל הילדים: "מדור הסבא־רבא, שורשי המשפחה נטועים עמוק בארץ ישראל וקרוב ל־300 שנה בירושלים", אומרת רחל. "זו ארץ הקודש, ארץ האבות, ויש לנו בה הזכות לקיים הרבה מצוות שאי־אפשר לקיים בחו"ל. המסר שעובר אצלנו הוא של אהבת השם, אהבת התורה אהבת ישראל ואהבת הארץ".

עצה לדור הצעיר: לצפורה יש משפט שעובר כעצה מדור לדור: "אף אחד לא הכריח אותך ללדת ילדים. אם ילדת, העניקי להם את המיטב". "אמא הייתה קמה בשלוש לפנות בוקר כדי לבשל לנו", אומרת רחל. "היינו מתעוררים ורואים על הכיריים סירים מבעבעים, תבשילים ריחניים, עוגה מוכנה. איזו חמימות לקום ככה".

אנחנו משפחה מיוחדת: בגלל הנתינה. "כילדה אני זוכרת את אמא מביאה בכל יום שישי אוכל לקשישה גלמודה, שיהיה לה לשבת", אומרת רחל. כשגדלנו היא הייתה שולחת אותנו אליה עם האוכל בסל לפני שהלכנו לבית הספר. היא לא באמת הייתה צריכה עזרה, אלא רצתה לחנך אותנו לאהוב את מצוות הנתינה. זה היה מעשה שאמא קיבלה בירושה מאמא שלה, סבתי. מדי יום היא גם שמה צדקה בקופסה, לעילוי נשמת אנשים שלא השאירו צאצאים ואין מי שחושב עליהם ואומר עליהם קדיש. כיו"ר נשות חב"ד בירושלים, אמא עזרה הרבה שנים ועוזרת גם היום לנזקקים. היום רבים מנכדיה הם שליחי חב"ד בארץ ובעולם. אמא לימדה את כולנו להעניק".