יצא מלך: "המלך ליר", תיאטרון קרוב

יש המחשיבים את "המלך ליר" לגדולת הטרגדיות של שייקספיר, מחזה ענק המציג בפנינו תפיסת עולם מודרנית להחריד בפסימיות שלה לגבי טבע האדם, אך עדיין מחוברת לשורשים הנוצריים של שייקספיר בחיפוש אחר רגעים של חמלה ונחמה בעולם חסר הרחמים. מבין הטרגדיות הגדולות זהו גם המחזה הזוכה למספר המועט ביותר של העלאות בארץ לאורך שנים. הסיבות לכך מגוונות, אבל אחת מהן היא שקשה למצוא מועמדים ראויים בגיל המתאים לשחק את התפקיד הראשי התובעני של המלך הזקן, העושה את טעות חייו כשהוא מנשל את בתו הקטנה, קורדליה, ולומד מאוחר מדי שיש פער עצום בין מבע הפה לכוונות הלב של הבנות האחרות, שלהן הוא מוריש את ממלכתו.

ניקו ניתאי הוא שחקן שבהחלט ראוי למשימה הזו, ולכן טוב שהוא זוכה סוף־סוף להזדמנות להתמודד עם התפקיד הקלאסי. אך חבל שההפקה שנבנתה סביב אישיותו הכריזמטית אינה מצליחה לעמוד בדרישות של המחזה הגאוני. מרוב ניסיון לתמצת ולהזרים את העלילה, המחזה המורכב קוצר בצורה אכזרית, והופך שטוח ופלקטי. גם הניסיון לייצר הצגה מטיילת, המעבירה את הצופים ממקום למקום, מתגלה כרעיון חביב על הנייר שאינו מעמיק את הקשר בין הצופה להתרחשות הדרמטית. להפך, הוא רק מייצר הרחקה אירונית נוספת מהדמויות.

מבחינת רמת המשחק, הביצוע אינו אחיד. ניתאי יודע להעניק לדמות של ליר את העוצמה הטרגית שלה, במיוחד בקטעי השיגעון בסערה ובהתפכחות הכואבת שלאחריה. אלברט כהן הוותיק גם הוא עושה עבודה טובה מאוד בתור גלוסטר הזקן, המאבד את מאור עיניו בשל נאמנותו למלך. אך מלבדם, שאר השחקנים שעל הבמה נראים, ובעיקר נשמעים, בוסריים למדי.

לסיכום, עם כל הבעיות, כדאי לצפות בהצגה הזו, כי כמה פעמים יצא לכם לראות ליר אמיתי בעברית? וניתאי הוא ליר ראוי.

• ההצגה תעלה בשבת ב־20:30 בתיאטרון קרוב (לוינסקי 116, ת"א).