אהבה שבורה

גיום מוסו, הסופר הפופולרי בצרפת, משתמש בשפת הרומן הרומנטי כדי ליצור משהו אחר ב"מחר", ספרו החדש. הגיבור שלו, מתיו, הוא מרצה צעיר לפילוסופיה בהארוורד, עם זקן קצר, ג'ינס מהוה וסוודר גולף, שהסטודנטיות פשוט חולות עליו, אבל הוא בכלל לא רואה אותן, כי לבו שבור — אשתו האהובה נהרגה בתאונה לפני שלוש שנים ומאז הוא לא מוצא נחמה. בעצם, הדבר היחיד שמונע ממתיו לשים קץ לחייו הוא החובה לטפל בבתו הקטנה אמילי.

גם הגיבורה הנשית של הספר, אמה, קצת התאבדותית. בגיל 33, מומחית יין וסומלייה במסעדת יוקרה צרפתית בניו־יורק, אמה היפה מתאהבת תמיד בגברים נשואים ומנהלת מערכות יחסים הרסניות, עד שפעם אחת היא אפילו חותכת ורידים וחייה ניצלים רק בנס.

מוסו לא משאיר כל מקום לדמיון. הוא מתאר את רגשות גיבוריו בדיוק כפי שהוא מתעכב על כל פרט במראם ובסביבתם ובמניעים שלהם, וכך הקורא שוקע בסוג של ערפול חושים עצלני ומפנק. המפגש הווירטואלי בין מתיו לאמה הוא קונצרט הרמוני וקולח של קלישאות מהלכות, שניים שאוהבים את אותם הדברים או לפחות יודעים מהם הדברים שיש לדבר עליהם או לפחות להחזיק בדעה עליהם.

אבל דווקא אז, כשמוסו מצליח להרדים אותנו בענן רומנטי רך ומתוק, הוא מטיל עלינו לפתע טוויסט מהמם: מתיו ואמה קובעים להיפגש במסעדה איטלקית בניו־יורק, שניהם מגיעים לפגישה בול בזמן, אבל בכל זאת הם לא נפגשים. הרומן החמוד יצא לפתע מדעתו וגלש אל עבר הספרות הבדיונית. עכשיו זה סיפור על אהבה טרגית, אבל הטרגדיה מטאפיזית לגמרי. האוהבים שלו יכולים לתקשר רק באמצעות מחשב שפעם היא שלה ועכשיו הוא שלו. כמה מוזר, כמה נחמד.

מכאן מוסו רק מפתל ומעמיק את עלילת המסתורין שיצר, שובר את ליבנו ומאחה את השברים מחדש שוב ושוב עד לסוף המזכך, ותוך כדי כך יוצר את הרומן הרומנטי הטראשי והמענג ביותר שתקראו השנה, ספר החופשה המושלם למוח היגע, המבקש רק מנוחה.

מחר/ גיום מוסו. מצרפתית: מונה גודאר. הוצאת כנרת, 333 עמ'