היא הבוס

ב"המתמחה", הקומדיה החדשה של ננסי מאיירס ("באהבה אין חוקים"), אן הת'אוויי היא ג'ולס – יזמית צעירה העומדת בראש חברת אופנה אינטרנטית, שחווה הצלחה מטאורית. כחלק מתוכנית "מתמחים בגיל הזהב", רוברט דה נירו מצוות אליה כעוזר האישי שלה, מה שמספק מגוון אפשרויות לנהל דיון מבודח על שוויון בין המינים ושוויון בין הגילאים. בעלה של ג'ולס נשאר בבית לגדל את הילדה בעוד היא עושה קריירה – מה שמעמיד אותה בביקורת של אמהות השכונה המצקצקות. בברוקלין של עידן הפמיניזם, כך נראה, אשת קריירה עדיין נחשבת אמא מזניחה.

אן הת'אוויי בעצמה חווה את התופעה הזו בחייה: גם היא שחקנית מוערכת המנסה לאזן חיי משפחה שפויים עם קריירה לא שפויה. בגיל 19 התחילה בסדרת "יומני הנסיכה" ומאז נסקה לדרמות רציניות, קומדיות פופולריות ולהיטי ענק. היא זכתה ברוב הפרסים בעולם, ועדיין, בראיונות שואלים אותה איך היא מצליחה לשלב חיי משפחה עם קריירה. "בכל פעם ששואלים אותו מתי אני הולכת להביא ילדים, או איך אני מצליחה להיות נשואה ולהיות שחקנית מצליחה, זה מדגדג לי", היא אומרת בראיון. "הרי אני לא שומעת שהשאלות האלה מופנות אל הקולגות הגברים שלי".

יש לך תקווה שזה ישתנה?

"נראה שיחידות משפחתיות מתפקדות הכי טוב כשיש מישהו שמרוויח כסף ומישהו שמטפל בילדים. בדרך כלל, עד היום, המצב היה שהאישה היא המטפלת והגבר הוא המרוויח. היום כל זוג מחליט בעצמו על חלוקת התפקידים. אבל עדיין, אם את אמא־עובדת – שגם זה, אגב, מונח לא מכבד, כי מי אמר שלהישאר בבית ולטפל בילד, זה לא נחשב עבודה – את הולכת להיתפס כאמא שלא מספיק משקיעה. ואם אתה אבא שנשאר בבית עם הילדים, אתה נתפס כאילו הגבריות שלך פחותה. אז אני חושבת שאנחנו צריכים פשוט להתפתח באופן שאנחנו מסתכלים על זה. אנחנו צריכים להבין שהורות זה קשה, נקודה, וכל מי שעושה עבודה טובה בזה, צריך לקבל את הקרדיט".

האוטופיה הזו מתקרבת?

"כרגע, כנשים, כבר גודלנו על הרעיון שאנחנו יכולות לעשות כל דבר. אז כן, אנחנו עדיין צריכות להבין שגם אם אנחנו יכולות לעשות כל דבר, לא ישלמו לנו כמו לגברים, וזה משהו שהיינו מאוד רוצות לראות משתנה. קראתי שלפי התחזיות נשים יגיעו למצב שבו ישלמו להן כמו לגברים רק בעוד 85 שנה. אבל אני אופטימית".

אחד הלהיטים הכי גדולים שלך, "השטן לובשת פראדה", דווקא משרטט תמונה אחרת: הדמות של מריל סטריפ מראה, שנשים יכולות להגיע למעמד גבוה ולקריירה מצליחה – אבל רק אם הן מקריבות את חיי המשפחה, האהבה והמוסר שלהן. יש לך בוס שהוא אישה? ככל הנראה זה בגלל שהיא השטן.

"בגלל זה היה נחמד ב'המתחמה', לשחק אישה חזקה שונה. לג'ולס אין שום סוד אפל. בלב היא אדם טוב. היה לי כיף לראות דמות קולנועית נשית כזו – אישה־בוס, שהיא לאו דווקא סיוט. בימינו, עדיין נפוץ לשמוע סיפורים על אישה חזקה שהיא מלכת קרח, ואמא עובדת שהיא אמא נוראית, אבל אני חושבת שנשים חזקות לא חייבות להיות כאלה".

קשה לזכור את זה, אבל ישנה סתירה עמוקה יותר בדיבור הנאור של הת'אוויי. כשאני מנסה לתאר לה את אותה הסתירה – "הוליווד מפיצה רעיונות ליברליים, אבל מצד שני לא ממש מתרגלת אותם בעצמה", אני אומר – היא מעקמת את האף ואומרת: "למה אתה מתכוון?"

שהוליווד מייצרת סרטים שקוראים לשוויון, אבל היא המרכז העולמי של האי־שוויון. הרי הוליווד עצמה היא המקום שהכי משנה בו האם אתה גבר או אישה, אם אתה נראה טוב או לא. הסיבה שליהקו אותך לדבר על זכויות נשים, היא שנכנסת להוליווד בגלל שאת יפה ורזה ולא מאיימת.

״אני חושבת שהוליווד דווקא מאוד טובה בלהודות בבעיות של עצמה, בלהצביע בעצמה על המקומות בהם היא צריכה עוד להשתפר. נראה לי שהרבה אנשים רוצים לראות את השינוי שאתה מדבר עליו, ואני אופתע אם תוך 10־15 שנה לא יהיו כמה שינויים מאוד גדולים במערכת. בכל פעם שאני נעשית מדוכאת אני מסתכלת על ההצלחה של HeForShe (קמפיין של נשות האו"ם המעודד מעורבות גברית במאבק לזכויות נשים) ונראה לי שזה קמפיין מעולה שמשנה את העולם כבר עכשיו. להרבה אנשים בהוליווד יש נשים, יש להם בנות, והם רוצים שגם הן יצליחו בעולם הזה. אנחנו מוכנים לשינוי. אבל זה לא אומר שאין לנו עוד מכשולים לעבור".

מלבד שוויון זכויות נשים, "המתמחה" מתעסק גם בשוויון זכויות לבני גיל הזהב. את בת 33 – במונחי נשים יפות בהוליווד, פנסיונרית – התחלת להתכונן?

"אני מתחילה להפיק הרבה מהפרויקטים שלי. הסוכנת שלי אמרה לי להתכונן להאטה בתפקידים שאני הולכת לקבל באמצע שנות השלושים לחיי, אז התחלתי להפיק כדי שאוכל להמשיך לעבוד במהלך התקופה המוזרה הזו, שבה אנשים לא מספרים סיפורים ולא כותבים תסריטים על נשים בגילך. וכשכבר יש סרט על אישה בת 35 הם מלהקים אישה בת 24 לתפקיד. זה לא שאני יכולה להתלונן על זה, כן? כי אני בעצמי הייתי פעם האישה בת ה־24 הזו. אבל זה המצב ולזה אני מתכוננת".

הסרט "המתמחה" עולה היום בבתי הקולנוע