מרידור: הדור הבא

בגיל 27, אחרי שמונה שנים כנווט בחיל האוויר, החליט אבישי מרידור ללכת בעקבות חלום הילדות שלו ולהיות שחקן. "חלמתי להיות שחקן עוד לפני שחלמתי להיות טייס", הוא אומר. "ההצגה הראשונה שראיתי, בגיל שמונה, הייתה 'משרתם של שני אדונים' בהבימה, אליה לקחה אותי אמא שלי. יצאתי ממנה עם עיניים גדולות.

"ברגע שהבנתי שאני עומד לסיים קורס טיס, הבנתי ששחקן אני לא עומד להיות, ומחקתי את העולם הזה מתוכי. שמונה שנים לא ראיתי שום הצגה, עד לטיול לסקוטלנד, במהלך שירות הקבע שלי. ראיתי בפסטיבל אדינבורו ביצוע של 'מהומה רבה על לא דבר' של שייקספיר, והבנתי שהחלום הזה עדיין בוער בי".

מרידור, 30, בנם של השר לשעבר דן מרידור והכלכלנית ד"ר ליאורה מרידור, ניגש למבחנים בבית הספר הידוע לתיאטרון ראדא שבלונדון. "אני לא יודע מאיפה היה לי אומץ", הוא אומר. "הלכתי לאודישן הראשון בחיי, חסר ניסיון, וכמובן שלא עברתי. חצי שעה אחרי שקיבלתי את המייל עם התשובה השלילית, הייתי כבר רשום למבחנים בכל בתי הספר למשחק בארץ".

דן מרידור

ומה קרה עם הקריירה הצבאית?

"החלטתי להשתחרר מההתחייבות שלי בחיל האוויר. ההרשמה ללימודי משחק חייבה אותי לוותר על טיסות, והיום אני כבר לא טס".

מרידור, שסיים בשנה שעברה בהצלחה גדולה את לימודי המשחק בבית הספר לתיאטרון בסמינר הקיבוצים, התקבל לתיאטרון הקאמרי, ויככב במחזה "על האש", שכתב ויביים דרור קרן, ושהחזרות עליו יחלו השבוע. בהצגה, שהועלתה קודם בהצלחה גדולה בסמינר הקיבוצים, חוזר קרן, יליד עמק יזרעאל, למחוזות ילדותו ומעמת בלילה טעון אחד, ערב יום העצמאות, את ההורים עם הילדים, את דור המייסדים עם ממשיכי הדרך, את הבית שחלמנו עליו עם מה שהוא היום. לצד מרידור, ששיחק גם בהפקה הסטודנטיאלית, ישחקו מרים זוהר, רמי ברוך, אודיה קורן, עירית קפלן, יוסי קאנץ, שלי בן יוסף, לינה אנה כסטרופ, אדם שפר ואסף מרון. המחזה יעלה בדצמבר.

מה אמרו ההורים על הכיוון החדש־ישן?

"הם תמכו בי תמיכה גורפת מהרגע הראשון. ההורים שלי יודעים מי אני, וזה לא הפתיע אותם. הם ראו אותי בכל ההצגות בסמינר והיו מאוד מאושרים. תיאטרון זאת לא מילה גסה אצלי בבית. מגיל צעיר חינכו אותי לראות שייקספיר, ככה שזה בדם. משחק נראה לי סימפטום של בן זקונים, שמחפש מגיל צעיר תשומת לב. ברגע שאח שלי לקח אותי לראות את 'המלט' של קנת בראנה בסינמטק, זה שבה את ליבי".

למה בחרת במשחק ולא בפוליטיקה?

"בשנה האחרונה בחיל האוויר עושים כחלק מהמסלול תואר שני. אני עשיתי תואר שני במדיניות ציבוריות. אז עוד חשבתי שזה יכול להיות כיוון בחיי. השתעשעתי עם הרעיון, אבל ויתרתי. אני מאמין שאנשים צריכים ללכת אחרי החלומות שלהם ומה שהם רוצים הכי חזק".

בטח כבר הבנת מזמן שפוליטיקה היא עסק מסובך מדי.

"אבל אני עדיין מנסה לשמור על ראש אופטימי ולא להפסיק להאמין שאנשים טובים יכולים בכל זאת להיות בפוליטיקה. עובדה שאבא שלי בחר לפעול ולהשפיע שם. קשה לי לבוא בטענות נגד אנשים בפוליטיקה, כי הם לפחות הלכו ועשו משהו. גם כשחקן יש לי את היכולת להשפיע — ההרגשה שאולי שינית למישהו בקהל את היום".

מרידור עוד לא מרשה לעצמו לחלום בגדול. "זה יישמע אולי נדוש, אבל אני אהיה מאושר אם אשחק בדברים שארגיש שהם גם מאתגרים אותי וגם גורמים לי אושר. מה שמעניין אותי הוא שיהיה לי טוב ביצירה ובעבודה, ופחות משהו ספציפי. אני כן יכול להגיד שאם ייצא לי יום אחד לשחק במשהו שייקספירי אני בטח ארגיש שהגשמתי חלום".