פוטין לא "ממחנה הטובים"
בכנס הרצליה ביוני האחרון נערך משחק סימולציה שדימה בשלב הראשון שלו את מלחמת לבנון השלישית בין ישראל וחיזבאללה. כבר בשלב הזה ניסו "נציגי רוסיה", בראשות ד"ר דימה אדמסקי, בתפקיד שר החוץ הרוסי, לחתור למגעים חשאיים עם ישראל כדי להיות מעורבים בנעשה ולהגדיל את השפעתה של מוסקבה באזור. ישראל ("ראש הממשלה" זלמן שובל, "שר הביטחון" אייל בן־ראובן והח"מ כשר החוץ) לא ייחסה להם חשיבות.
בשלב השני, כך לפי הסימולציה, מתרחשים במקביל הרבה דברים רעים, ובראשם התערבות צבאית של רוסיה בלבנון. כאשר ד"ר שאול שי, מחבר התסריט, סיים לדווח על ההתפתחויות המדאיגות, הבעתי מחאה. חשבתי שהתסריט פסימי, בוחר בהתפתחות השלילית ביותר בכל גזרה ובלתי סביר.
לפחות בכל הנוגע לרוסים ‑ טעיתי בגדול. מה שנראה הזוי לגמרי לפני שלושה חודשים הופך למציאות כמעט זהה לתרחיש הדמיוני בצורת בניית הכוח הצבאי הרוסי הגדול בסוריה. צילומי הלוויין והמידע המודיעיני שהאמריקאים אוספים מוכיחים שהרוסים מתכוונים להישאר בסוריה הרבה זמן.
גישתנו במשחק ‑ להתעלם מרצונם של הרוסים להיות מעורבים ‑ הייתה אף היא מוטעית. לפחות בכך איננו בודדים: המערב כולו, עוד מימי הנשיא בוש, התעלם מדרישותיו של פוטין להשפיע על הנעשה בעולם. דרישות מוצדקות או מופרכות? זה לא ממש משנה. פוטין לוקח בכוח את מה שלא ניתן לו בדרכים אחרות: בגיאורגיה, בקרים, באוקראינה ובשמי דמשק.
אך המקרה האחרון שונה: כשדובר בהפעלת כוח במדינות סמוכות לרוסיה, היה המערב מאוחד בהתנגדותו לפוטין. הופעת דאעש במזרח התיכון והאופן שבו הוא נתפס כאיום עולמי בילבלו את הקהילה הדיפלומטית הבינלאומית. אף אחד לא אוהב את אסד, אבל הוא איבד את מקומו כשטן הכי נורא בשכונה לטובת קוצרי הראשים בסגנון "משחקי הכס".
הנכונות של פוטין לשלוח כוחות צבא להילחם בסוריה מעלה ברבים את התקווה שהרוסים יעשו את המלאכה עבור העולם הנאור ויחסלו את הארגון במזרח התיכון כמו גם את הסכנה שהמתנדבים שיצאו לסייע לו מעשרות מדינות במערב יחזרו הביתה לפגע שם. גם בישראל יש הטוענים "אנחנו בעד פוטין ואסד" ומצביעים על כך שהאזור היה שקט ובטוח יותר מבחינתנו לפני תחילת מלחמת האזרחים בסוריה.
הכאוס באזור, חוסר היכולת להבדיל מי הטובים ומי הרעים והשאלה האם אויבו של אויבי הוא ידידי ‑ הם מהסיבות לתגובה המהוססת והרופסת של המערב. ייתכן שסוריה תהיה לפוטין מה שאפגניסטן הייתה לברז'נייב ‑ בית הקברות הפוליטי שלו ושל משטרו ‑ אבל בינתיים על כולנו לסלק את המחשבה שפוטין הוא חלק ממחנה הטובים. פוטין הוא חלק מהבעיה, לא הפתרון. ככל שארה"ב תמשיך להסס ולא תנקוט יד קשוחה נגדו, כך היא תעצים את המשבר.
אסד, חשוב להזכיר, הוא לא התרופה לדאעש: הוא ומסע ההרג הנורא שלו בסוריה הם שיצרו את בסיס התמיכה המרכזי של הארגון. רוסיה, מצידה, לא באה להילחם בארגוני הטרור הפועלים בסוריה אלא, יחד עם חיזבאללה ואיראן, לוודא שאסד יישאר בשלטון. רופא העיניים הביישן מדמשק לא השתנה ‑ ברגע שיתחזק, ימשיך את מסע הרצח, ורק יחזק עוד את דאעש ואת גלי הפליטים למערב.
יהודים שעלו מברה"מ לשעבר אומרים כי הרוסים, בהכללה גסה, אינם מתאווים לשלטון דמוקרטי ומחפשים "צאר" שישלוט עליהם. איני יודע אם הדבר נכון, אך ברור שפוטין, בדמות הצאר התורן, יבין רק את שפת הכוח. רק אם ארה"ב תבהיר, לרבות באמצעים אגרסיביים, שהתערבות צבאית לטובת פושע המלחמה מדמשק אינה באה בחשבון, יחשוב פוטין פעמיים לפני שימשיך בהצבת גייסותיו בסוריה. √
