נשים קטנות

הגנה על זכויות האישה - מרי וולסטונקרפט -  מאנגלית: ליה נירגד - שלם - 276 עמודים

הו אבי, האמנם אסרת על בתך, מעצם טבעה, לחפש בך את צורותיה הנהדרות של האמת?" שואלת מרי וולסטונקרפט - פילוסופית, מחנכת וסופרת בת המאה ה־18 - בספרה המכונן 'הגנה על זכויות האישה'.

העילה הרשמית לכתיבת הספר הייתה דו"ח בישוף שהמליץ כי חינוכן של בנות יכשירן למלאכות הבית והמשפחה, אך בין דפיו מתכתבת וולסטונקרפט בעיקר עם ז'אן ז'אק רוסו, שאמנם היטיב בספרו 'אמיל' לראות את צרכיו של הנער המתחנך, אבל הניח שמוחה של האישה רופס ומפורכס, והמליץ שחינוכה יוגבל להיותה בת לוויה לגבר. וולסטונקרפט טוענת שבבואו לדון בנשים, רוסו - אדם נבון בדרך כלל - הניח לתאווה לשלוט בו, כלומר, לקה בחרמנות מסמאת. נשענת על עקרונות הנאורות, קריאתה המרכזית היא להשוות את חינוכם של הבנות והבנים, כדי להפוך את הנשים ליצורים תבוניים יותר, ובכך גם מועילים וטובים יותר. "עד אשר תזכינה הנשים בחינוך הגיוני יותר תסוכל החתירה לשכלול המידה הטובה האנושית ולקידומו של הידע".

היא אינה חוסכת שבטה גם מן הנשים, ובכך קולה שונה וזוהר מהמקהלה של תקופתנו, שכל עניינה להאדיר ולהעצים את האישה והנשיות, ללא דיון של ממש בתוכנה של נשיות מהוללת זו. היא מעזה לומר בפה מלא ששיחתן של רוב הנשים תפלה, שמטרתן המרכזית היא מציאת בעל, שהן נוטות לחוסר נאמנות בגלל כמיהתן הבלתי פוסקת לאישור, שהן עסוקות יתר על המידה בצורתן החיצונית, שהן מרשות לעצמן להתפנק - ועוד אמירות שהיו עולות לה בשחיטה בפייסבוק. אבל - וכאן בא האבל הגדול - בכל הרעות החולות האלו מאשימה וולסטונקרפט את החינוך. ברגע שייפתחו בפני הבנות כל ערוצי החינוך השמורים לבנים, יהפכו גם הן ליצורים מועילים בחברה ויזכו למידה הטובה. שכן כל החטאים, העוולות והאיוולת הם תוצאה של הבורות.

עמדותיה של וולסטונקרפט פותרות במחי תבוניות צלולה ולב נקי שאלות מופרכות כמו, האם קים קרדשיאן היא אייקון פמיניסטי? "הרי לא ייתכן שנפש בת אלמוות שוכנת בליבה של זו המסוגלת להוציא את ימיה בהתפרכסות", היא קובעת, ומוסיפה: "כיצד ייתכן אפוא שהאמנות הדגולה המלמדת כיצד לשאת חן היא נושא לימוד הכרחי כל כך? היא טובה רק לפילגש". לסבורים שחשבון הבנק המנופח כשד סינתטי של מי מאלילות הפופ בנות ימינו הוא הוכחה בדוקה לעוצמתן הנשית, הייתה וולסטונקרפט משיבה כי נשים אלו "מקריבות את המידה הטובה למען הנאות רגעיות", ואל להן להשיג כוח בדרכי עורמה, באמצעות ניצול חולשתם של הגברים, כי כוחן זה של נשים מביא לכך ש"ההפקרות פושה בחברה בכללותה".

'הגנה על זכויות האישה', שנכתב ב־1792, לאורך שישה שבועות בלבד, הוא ספר עמוס, לפרקים חד ומנומק ולפרקים אמוציונלי וזועם. המילה האיומה ביותר בשפה העברית היא כמובן "חופר", ו־וולסטונקרפט חופרת אחושלוקי. זוהי חפירה מכוונת, שמטרתה לחולל שינוי התנהגותי. החזרתיות של הספר והתביעות שהוא מעמיד פועלות על הקוראת באופן דתי כמעט. לפרקים היא נותרת נזופה, מכה על חטא: פשעתי. התעסקתי בשטויות. לא זינקתי מהמיטה אל עמל יומי בסבר פנים יפות. התחנחנתי. לא עבדתי בשיטתיות. העמדתי את רגשותיי לפני השכל והתבונה. סלחי לי מרי, סלח לי אלוהים.

ישנם כותבים שהקורא משתוקק להכניסם למכונת זמן ולהציג בפניהם את העתיד. רבים מהכבלים שהצרו את צעדיהן של נשים בזמן כתיבת הספר הזה הותרו זה מכבר, אך ראי זה פלא, מרי: על אף שתבונת כל הדורות נמצאת בהינף מקלדת של נשים וגברים כאחד - הבורות, רדיפת התענוגות, ההתעסקות במראית העין על פני התוכן, הן מסימני ההיכר הבולטים של תקופתנו. כלומר, רבים מהתחלואים שסימנת כנחלת "המין היפה" בלבד, הושרשו, בחסות הקפיטליזם המאוחר, בכל המינים וברוב המעמדות. האם זהו השוויון שייחלת לו? מצד שני, ייתכן שוולסטונקרפט לא תופתע עד כדי כך, שכן לאורך כל הספר היא חוזרת על האבחנה שהכסף מטמטם כמו הבערות עצמה.

תודות להוצאת שלם ולמתרגמת ליה נירגד על הספר החשוב הזה. עכשיו לא נותר אלא להביא את עיקריו המתומצתים במהדורת כיס או באפליקציה יומית, כי מי שצלח את הספר כנראה כבר זכה לחינוך מספק. •