צעד ענק לאוהד

הוא נפצע מרסיס בראש במבצע צוק איתן, היטלטל בין חיים למוות, הרופאים בקושי נתנו לו סיכוי • ועכשיו, שנה לאחר שהחל בתהליך השיקום המפרך בתל־השומר, לוחם אגוז אוהד בן־ישי חזר ללכת בכוחות עצמו – בלי עזרה, בלי כיסא גלגלים, צעדים קטנים שמעידים על ניצחון גדול • השבוע הוא אפילו יצא לבלות בפעם הראשונה בלי ליווי בפאב

במשך יותר משנה חיכתה משפחת בן־ישי לרגע הזה. לרגע שבו הבן אוהד, שנפצע באורח אנוש במבצע צוק איתן, יתחיל ללכת לבד. לפני כמה ימים, במסדרונות בית־החולים השיקומי בתל־השומר, זה סוף־סוף קרה.

 

אוהד (20), אחד הפצועים הקשים ביותר מהמבצע, נפגע בעת פעילות שערכה בסג'עייה היחידה שבה שירת – סיירת אגוז היוקרתית של חטיבת גולני. מטח של פצצות מרגמה נורה לעבר הכוח שלו. פצמ"ר אחד התפוצץ ממש בסמוך לאוהד. רסיס ממנו חדר לראשו. רק כעבור חמישה שבועות ושני ניתוחים מורכבים, אוהד חזר להכרה. שבוע לאחר מכן נפרד ממכונת ההנשמה והחל לתקשר עם הסביבה באמצעות תנועות של עיניו. מאז המשיך בתהליך שיקום מרשים, שהשיא הנוכחי שלו הגיע בהליכתו העצמאית.

 

הצעדים הראשונים של אוהד, שנעזר רוב הזמן בכיסא גלגלים, היו מעטים. המרחקים שהלך היו קצרים. אבל הוא עשה זאת ללא עזרה, ללא סיוע. "עד עכשיו אנחנו היינו מחזיקים אותו או שהוא היה נעזר בכיסא גלגלים", מספרת אמו אריקה. "לפעמים הוא היה נעזר בהליכון אבל היה צריך לקשור לו את יד ימין להליכון על מנת שלא ימעד".

 

את צעדיו הראשונים עשה אוהד מול אנשי הצוות הרפואי בתל־השומר. בני המשפחה זוקפים את השיפור הגדול במצבו לזכותם ולזכות טיפולי הפיזיותרפיה וההידרותרפיה הרבים שעבר בבית־החולים השיקומי מאז שהגיע לשם, אבל לא פחות מכך לכוח הרצון האדיר שלו. "זה קודם הנכונות ונחישות של אוהד", אומרת אריקה. "אין ויתורים. אומנם יש ימים יותר טובים ויש ימים פחות טובים, אבל את כל זה הוא משאיר מחוץ לחדר הטיפולים. בשעות הטיפולים הוא עושים את המקסימום, את הכי טוב שהוא יכול".

 

אוהד בזמו השירות באגוז
אוהד בזמו השירות באגוז

 

 

במשך ימי השבוע שוהה אוהד בבית־החולים. בסופי שבוע ובחגים הוא חוזר לביתו שברחובות. לפני ימים אחדים, במהלך החג, הוא אפילו יצא לפאב, לראשונה מאז הפציעה. "החברים שלו מדהימים", מספרת אריקה. "הם באו אלינו הביתה, לקחו אותו, סייעו לו להיכנס ולצאת מהאוטו ובילו איתו כמה שעות. אני ממש שמחה בשבילו שהוא מבלה קצת יותר. בשבילו ללכת לישון באחת וחצי בלילה אחרי בילוי זה לא משהו טריוויאלי בכלל. העובדה שאוהד הולך לבד תורמת מאוד לעצמאות שלו. זה מאפשר לו יותר להתרועע עם חברים ולהרגיש הרבה יותר שווה".

 

לדבּר אוהד עדיין מתקשה. הוא מבין הכל, אך מסוגל לומר מילים בודדות בלבד. אבל גם מילה בודדת מספיקה כדי לתאר את תחושותיו לגבי פריצת הדרך במצבו, מספרת את הסיפור כולו.

 

איך אתה מרגיש, אוהד?

 

"טוב".

 

אתה שמח שאתה כבר יכול ללכת לבד?

 

"כן".

 

ואיך היה לבלות עם החברים, לצאת לפאב?

 

"כיף".

 

עכשיו הפיזיותרפיסט של אוהד מלמד אותו לעשות תרגילים ליישור הרגל, כדי שיוכל ללכת בצורה טובה יותר. אלו תרגילים לא פשוטים, כואבים, אך הגולנצ'יק האמיץ לא מפסיק לחייך גם כשהוא מבצע אותם. "אני מאמינה שהוא יגיע להישגים גם בזה", אומרת אמו. "כשהוא נפצע הרופאים קראו לנו לבוא להיפרד ממנו, ומאז הוא עשה כברת דרך מדהימה".

 

כברת הדרך הזו באה לידי ביטוי בשגרה שמתחזק אוהד. בכל יום רביעי, באופן קבוע, הוא נוסע לבית הלוחם ואחר כך אוכל במסעדה. פעם בשבועיים הוא יוצא להופעות של זמרים שהוא אוהב, כמו עידן רייכל ושלמה ארצי. בסופי שבוע אוהד שב הביתה. "זה נותן לו הרבה דרייב ומרווח נשימה כי יש כל פעם יעדים קטנים אליהם אנחנו שואפים", אומרת אריקה.

 

אף על פי שעברה יותר משנה מאז מבצע צוק איתן, נדמה שהציבור הישראלי לא שכח את הגיבור שכמעט קיפח את חייו בעזה. "אין מקום שאנחנו הולכים אליו ואנשים לא ניגשים אליו", מספרת האם. "אנשים מחבקים ומעודדים ומרגישים שותפים. כשהיינו באילת אנשים ביקשו לבוא ולהצטלם איתו. אפילו כשאנחנו מגיעים להופעות, חלק מהזמרים מברכים אותו במיקרופון לפני כולם. הרבה ישראלים יודעים שלמרות שהמלחמה הסתיימה, אצל הרבה אנשים היא עדיין מתרחשת".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים