אם כבר לבד
הידיעה על מותו של מוטי קירשנבאום תפסה את טוביה צפיר בדיוק כשהתחילו לעבוד על תוכנית משותפת. אבל עם גיל 70 שדופק בדלת ובלי האיש שגידל אותו, לצפיר אין זמן למשברים. במקום לחשב את הזמן שנשאר הוא עובד על חמישה תפקידים, חמש הצגות ביום. חיקויים? על האש. יש לו כבר פאה למירי רגב ואף של רובי ריבלין
התוכניות היו גרנדיוזיות. להחזיר את ימי "ניקוי ראש" הגדולים, לחזור ולעשות כאן סאטירה נושכת ובעיקר ליהנות שוב מהעבודה המשותפת, כמו פעם. הצוות המוביל, שהתכנס לפני כחודש, הורכב מהבמאי מוטי קירשנבאום, הכותבים אפרים סידון וב. מיכאל והשחקן טוביה צפיר. "העלינו הרבה רעיונות", נזכר צפיר. "אחד מהם היה להביא את רבקל'ה מיכאלי, דובי גל, עליזה רוזן והחברים מ'ניקוי ראש', ולעשות הצגה עם מערכונים. רעיון אחר שהביא אפרים היה לקחת חומרים שעשינו בעבר, מכל מיני הצגות לאורך השנים, ולהביא מערכונים שאקטואליים גם היום, עם כמה חידושים קטנים. הוא גם הציע לקרוא לזה 'אלטע זאכן', אבל לשמחתי מוטי אמר שגם השם גרוע וגם הרעיון גרוע".
היה בסוף רעיון שהתקבל?
"העליתי את האופציה שלצידי על הבמה יהיה גם מוטי, לא כשחקן אלא כמנחה שיעשה את קטעי המעבר בין המערכונים והשירים וייתן לקהל קצת מההומור והציניות שלו. ראיתי בעיניים שלו שהוא נדלק, והאמת היא שלאורך השנים כמעט תמיד חשבנו אותו הדבר. הוא אהב את הרעיון הזה וכבר הסכמנו שנכתוב חומר חדש, וכולנו יצאנו עם שמחה גדולה וגם עם תאריך היעד - תחילת השנה הבאה. אחר כך הגיעו החגים ולכל אחד היו המחויבויות שלו, אז לא יצא לנו להיפגש שוב, אבל סיכמנו שמיד אחרי נשב. לצערי זה כבר לא יקרה, המופע הזה כבר לא יעלה לבמה".
הוא בכלל היה מוצא לזה זמן בין כל העיסוקים שלו?
"בוודאי, הוא היה בתקופת פריחה בקריירה. הרי רק תוכנית הטלוויזיה שלו עם ירון לונדון הייתה משרה מלאה שכל איש תקשורת היה לוקח בשמחה, וזה לא הספיק לו. הוא עשה אותה בתשוקה עצומה, ולצד זה עשה גם את סרטי הטבע ותוכניות הטלוויזיה והופיע בתפקידי אורח ומה לא. הבנאדם לא נח לרגע. הוא היה זה שאמר את המשפט המכונן שלא צריך לפרוש בשיא, והוא באמת התכוון לעבוד עד יומו האחרון".
ממי קיבלת את ההודעה על מותו?
"רבק'לה מיכאלי צילצלה ראשונה לאשתי, שצילצלה אליי. אני מודה שהחסרתי כמה פעימות. שעה ישבתי על הכיסא בהלם, חיפשתי אפשרות לשמוע על דבר אחר. אבל אז התחילו כבר להתקשר מכל תחנות הרדיו והטלוויזיה האפשריות ורצו לשמוע זכרונות ותגובות ראשונות, והייתי חייב להתמודד עם זה. הייתי במצב קשה מאוד באותו יום, כי אין מה לדבר - מוטי הזניק את הקריירה שלי. גדלתי לידו, אהבתי אותו והערצתי אותו מהשנייה הראשונה. מעבר לצד המקצועי, הוא היה בשבילי סוג של אבא ואח גדול וקשה מאוד להיפרד ממישהו כזה".
אותי תפסו בזמן
שבועות ספורים לפני גיל 70, גם צפיר לא עוצר לרגע. לפני חמש שנים הוא עבר התקף לב שהזכיר לו שימיו כנער כבר מאחוריו, אבל לא גרם לו להוריד ולו מחויבות אחת מהיומן. "האירוע הזה יכול היה להסתיים בדיוק כמו אצל מוטי", אומר צפיר, "אבל לי היה מזל שהוא תפס אותי בגיל צעיר יותר, וגם שזה היה בעורק הימני ולא הראשי. אותי תפסו בזמן, הובילו אותי מיד לאיכילוב ותוך כמה דקות עברתי צנתור. מאז הורדתי 15 קילו, אבל עכשיו העליתי בחזרה ארבעה ואני חייב שוב לחזור לעשות ספורט".
מה שינית בחיים?
"התחלתי להתרגל לאורך חיים אחר לגמרי. פעם חייתי בשביל לאכול, היום אני אוכל בשביל לחיות. אני עדיין צריך להקפיד יותר על האוכל, אבל אני בכיוון הנכון".
ואתה גם חי בתחושה שצריך להספיק כמה שיותר בזמן שנשאר?
"אין לי זמן לחשוב על זה, הרי כולנו יודעים שזה ייגמר מתישהו. אבא שלי נפטר בגיל של מוטי, ואני במרחק של חמש־שש שנים משניהם. אם אתחיל לחשוב עכשיו על איך לחלק את השנים שנותרו לי כדי להספיק להגשים את כל החלומות, אני לא אצא מזה. אני מעדיף לשמור על הבריאות ולהיות צלול. הזכות שעומדת למוטי היא שהוא נשאר צלול עד לשנייה האחרונה. אם כבר ללכת אז ככה, בשנייה. אבל לא צריך לחשוב על זה, כי אז ניכנס לדיכאון. זה לא מה שמנחה אותי ביום־יום".
ובכל זאת, כחלק מהמסקנות שמגיעות עם הגיל, צפיר החליט לראשונה בחייו להעלות גם מופע יחיד אישי. "תראה כמה קולגות שלי עשו תוכניות יחיד - הנה, עכשיו בראבא בגיל 65 עשה תוכנית בידור יפהפייה. מעולה ממש. וגם חנה לסלאו עשתה כמה תוכניות ויוסי בנאי, שהיה הבמאי הראשון שלי בלהקת הנח"ל. ורק אני לא עשיתי, ובכל זאת הקריירה שלי הייתה מוצלחת. אז במקום שביום ההולדת העגול שלי יעשו לי במשפחה 'חיים שכאלה', מצגות וסרטים, החלטתי לעבוד עם כותבים ולעשות שמח לעצמי, לקהל, לחברים ולמשפחה. ואם זה גם יצליח, מה טוב".
יש משבר לקראת החלפת הקידומת?
"שום משבר. אני נאבק וחותר בעוז נגדו. מעסיק את עצמי כל הזמן, הולך הרבה ברגל, נהנה מהחיים. יש לי גם את ההצגות של סבא טוביה, גם תפקיד מקסים בסרט שייצא בקרוב לקולנוע, גם הצגה ביידישפיל וגם יהיו לי בחנוכה חמש הצגות ביום עם 'הקוסם'. ואחר כך תבוא גם הצגת היחיד למבוגרים. אז אין לי זמן לחשוב על משברים, יש לי יותר מדי דברים על הראש".
בהצגה "הקוסם", שתעלה בחנוכה הקרוב במשכן לאמנויות הבמה, יגלם צפיר את הקוסם מארץ עוץ, כשלצידו ישראל קטורזה, טל מוסרי, רוני דלומי ותובל שפיר. "התחלנו כבר בחזרות, ולמרות הגיל לא מוותרים לי על כלום", הוא מודה. "אני רוקד עם כל הצעירים את הריקודים הקשים שלהם וצולח אותם כמו נער. זה נותן לי הרבה שמחה ותקווה של רוח נעורים. ותחשוב גם שבחנוכה אני הולך לעשות את זה חמש פעמים ביום".
באמת נשמע קשה.
"וזה לא סתם חמש הצגות — בכל הצגה יש לי חמישה תפקידים כי הקוסם הוא גם הדוד של דורותי, ואחר כך אני מגלם עוד שלושה טיפוסים שהחבורה פוגשת בדרך. אז חמש הצגות כפול חמישה תפקידים, זה מה שמחכה לי. אולי צריך לקרוא לניידת טיפול נמרץ שתחכה מחוץ לאולם. בינתיים הגברתי את ההליכות והכושר, וכבר הורדתי שני קילו, אז יש לי הרגשה שיהיה בסדר".
לא מפחד מתחרות
ויש את עולם הילדים, שבו צפיר מככב כבר קרוב לעשור וחצי בתור המותג המנצח "סבא טוביה". ומי שחשב שהוא הוריד שם הילוך, טועה בגדול. "דץ ודצה היו הראשונים, אחר כך אני ואז יובל המבולבל", מקפיד צפיר על דיוק ההיסטוריה. "אם מישהו מרגיש שהורדתי הילוך, זה פשוט כי נכנסו בינתיים עוד כוכבים כמו מיכל הקטנה, שי ורועי, הדוד חיים ואחרים. אבל אני אחד הוותיקים, ואין לי בעיה עם תחרות. לאורך השנים נוצר לי גם קהל חדש של חסידים, כי הקלטות הישנות עוד רלוונטיות וההורים אוהבים אותן. אני מקבל הרבה תגובות על זה שהן באיכות גבוהה ועם אלמנט חינוכי, ושילדים מתחנכים עליהן עד היום. יש מקום גם לי וגם לכוכבים חדשים והכל בסדר".
הבעיה עם הכוכבים החדשים, לא פעם, זו האיכות. נדמה שהיא קצת הידרדרה עם השנים.
"אני לא מתווכח עם הצלחות. בכל תחום נשארים המוצלחים, ועל אלה שהצליחו אין מה להתווכח אלא להפך - אני מנסה ללמוד מה סוד ההצלחה שלהם, כמו שהם מנסים ללמוד מה סוד ההצלחה שלי. אני מברך על זה שהיחיד שהעז לקרוא לעצמו סבא כבר בגיל 55 זה אני. הרי לא שמעת על סבא מוטי גלעדי או סבא שייק'ה לוי. אנשים לא ששים לקרוא לעצמם סבא".
היו לך לבטים לגבי זה?
"החברים שלי הזהירו אותי לא לעשות את הצעד הזה, שזה שטותי ויגרום לי הרבה נזק. אבל עשיתי אותו והוא מוצלח בצורה בלתי רגילה. על הקלטות שהוצאנו לפני 14 שנה עוד מקבלים תמלוגים יפים מאוד מהחברה ואני עושה גם את מופעי המיטב, עם הקטעים הכי טובים מכל הקלטות".
אז בבוקר אתה מופיע לילדים ובערב לסבא־רבא שלהם ביידישפיל עם "הזוג המוזר".
"נכון, וזה מקסים בעיניי. הצעד הזה, של ללכת ליידישפיל, היה מהפך מבחינתי. זה חיבר אותי לבית של ההורים שלי, שבו דיברו יידיש. אמנם לא דיברתי, אבל היה לי קל ללמוד את השפה כי הצלילים כנראה בכל זאת היו אצלי איפשהו בראש. אז אני מופיע לילד, מופיע לסבא ולסבתא ועכשיו, עם המופע האישי, אופיע גם לדור הביניים. ככה אכסה את כולם".
תגיד, לחיקויים אתה לא מתגעגע?
"מאוד. אני עובד על חיקויים חדשים בימים אלה, ואפילו כבר יש לי פיאה למירי רגב ואף שמתאים לדמות של רובי ריבלין". •
לפנייה לכתב/ת 
