בנימין טוביאס

זה די משעשע: רק לפני שנה גילם מאט דיימון בסרט החלל המופתי "בין כוכבים" אסטרונאוט שמנסה לשרוד לבדו על כוכב מרוחק. והנה הוא שוב עושה את אותו תפקיד בדיוק: ב"להציל את מארק וואטני" דיימון מגיע עם משלחת נאס"א למאדים, וצריך לשרוד לבדו אחרי שהוא ננטש בטעות בעת סופת חול אימתנית.

אלא שלמרות הדמיון המפתיע על הנייר בין הסרטים, קשה לחשוב על שתי דמויות הפוכות יותר. ב"בין כוכבים" — יצירת מופת פילוסופית וקולנועית שהגה כריסטופר נולאן — דיימון שיחק אדם פחדן וממורמר, שהשתגע מהמחשבה שיעביר את המשך חייו לבד. ב"וואטני" דיימון כולו מלא הומור ואופטימיות צוהלת. ברגעי המשבר הוא פשוט מסתכל אל המצלמה ויורה עוד משפט שנון. ממש כמו גיבור אקשן מפעם.

הניגוד הזה בין הסרטים מסביר למה הפך "וואטני" לכזה להיט בארה"ב. זה לא רק שיתוף הפעולה עם נאס"א שנוכחת בכל רגע בסרט, אלא בעיקר הרוח הפטריוטית והאופטימית שנושבת ממנו. וואטני הוא גיבור אמריקאי מובהק, כזה שאנחנו כבר לא רגילים לראות בסרטים: חתיך, חכם, לא מתלונן ומוצא פתרון לכל בעיה שצצה. ובעיקר — וזה הדבר הכי יפה בסרט — הוא משתמש בידע מדעי ככוח הכי גדול של הדמות שלו. "אני הולך לפוצץ לזה את הצורה עם מדע", הוא אומר ברגע מסוים, בתרגום חופשי. מורים בתיכון וסטודנטים לפיזיקה באוניברסיטה הולכים פשוט למות על הסרט הזה, שבא לחנך אותנו שעם קצת ידע מדעי ושכל ישר אפשר לפתור הכל.

ומה עם הבדידות? תחושת הנטישה? אובדן אמונה ומציאתה מחדש? לכו חפשו סרטי מד"ב אחרים ועמוקים יותר שעוסקים בנושאים האלה. הבמאי רידלי סקוט אחראי בעצמו לשתי קלאסיקות בז'אנר - "בלייד ראנר" ו"הנוסע השמיני" – שנגעו בחרדות ובתהיות כמו מה זה להיות אנושי. אבל זה היה מזמן, כשסקוט היה במאי חשוב ובעל חזון. כאן הוא עזב את הפילוסופיה בצד ופשוט בא לעבוד כדי להוציא קולנוע מבדר וקולח.

זה לא מעט: "מארק ווטני" הוא פשוט סרט הוליוודי מהוקצע וכייפי להפליא. כמו מאט דיימון הכריזמטי במרכזו, הוא לא יעצור לרגע עד שתהיו מרוצים. פשוט שבו ותיהנו מהחוויה.