חליפת על־חלל

הנה מה שלא תראו ב"להציל את מארק וואטני", הסרט המדובר על מאדים בכיכובו של מאט דיימון — איך באמת נראים החיים בחליפת חלל מקורית ומדוגמת. אז דיימון, שמע ממני: יצאת בזול. בספריה של מוזיאון המדע לירושלים, כשאני מנסה להיכנס לחליפת החלל האישית של ראש נאס"א, האסטרונאוט במיל' צ'ארלס בולדן, אני קרוב מאוד לצרוח. כמה שלא אנסה להגמיש את ה־1.74 מטר שלי ולהכניס את הבטן, אני לא מצליח להידחס לחליפה הכתומה. את כבודי מצילה בסוף חליפת אימונים לבנה של קוסמונאוטים רוסים, שהם קצת יותר גדולי ממדים.

ובכן, בגיל 21 לא הגעתי לירח, אבל אחרי יותר משעה בחליפת אסטרונאוטים אמיתית אני כבר הרבה פחות מצטער על זה. טיסות לחלל מצטלמות נהדר, זה נכון, אבל תנאי העבודה של האדם בחלל היו גורמים ליו"ר ההסתדרות לשמוט לסת. זאת הפעם הראשונה שמוצגות בישראל חליפות חלל מקוריות, לרגל כינוס החלל העולמי שמארחת סוכנות החלל הישראלית בבנייני האומה בירושלים. ואני הראשון ששמתי עליהן יד.

אז איך בחליפה? קודם כל, חם לי. למרות המזגן. אבל מה שקשה יותר הוא התמרון: כל תנועה יוצאת מסורבלת להחריד, ותשכחו ממוטוריקה עדינה עם הכפפות האלה על הידיים. להשתמש בנייד? נסו לשלוח מסרון עם אצבעות כף הרגל. "זה כמו לקחת כפפת לייטקס, להלביש עליה כפפת ניקיון, מעליה כפפת צמר ולקינוח כפפת עבודה", מנסה לנחם אותי טל ענבר, ראש המרכז לחקר החלל במכון פישר בהרצליה. "ותחשוב שאסטרונאוט מבצע גם פעולות שוטפות כמו חיבור חלקי מחשב בעזרת USB, ועוד כשהוא מרחף בחלל. לכן כל פעולה פשוטה לוקחת בחלל פי חמישה זמן".

מה צריך לסחוב

"חליפת הלחץ לא רק מספקת חמצן ומגינה על הגוף מפגיעת עצמים קטנים שמתעופפים בחלל — היא גם מבודדת מחום ומהפרשי הטמפרטורות, שיכולים לנוע בין 150 מעלות צלזיוס למינוס 150. החליפות המודרניות מצוידות גם במערכת קירור, שפולטת את החום החוצה כדי שהאסטרונאוט יוכל לתפקד".

למעשה, חליפת חלל מתפקדת כמו חללית קטנה, עם כל התנאים והציוד הדרושים לאסטרונאוט. מתחתיה הוא לובש בגד תחתון שבו מותקנים צינורות המובילים מים ומקררים את גופו, ועל הגב הוא נושא יחידה דמוית תרמיל עם מיכלי חמצן, מערכת לסינון פחמן דו־חמצני שנפלט מהפה בעת הנשיפה, סוללת חשמל, ומערכת רדיו לתקשורת עם הצוות בחללית ועם צוות הבקרה בנאס"א. האוזניות והמיקרופון של מערכת התקשורת מותקנים בכובע שחובש האסטרונאוט מתחת לקסדה, לתוך הקסדה מוזרם החמצן מהמיכל שעל הגב, ומִשְׁקַף הקסדה מצויד בשכבת מגן לסינון קרינת השמש.

הגעתם בשלום עד לכאן? קחו, אוויר, לא סיימנו. יש גם את החליפה הכתומה שלובשים בתוך החללית בזמן השיגור והנחיתה — אם תרצו, הטרנינג. היא שוקלת הרבה פחות, לא מגינה על האסטרונאוט מחוץ לחללית אבל מספקת חמצן ומווסתת את לחץ האוויר. בתוכה מותקנים עזרים לנחיתת חירום, כמו מצנח, מים לשתייה וסירה מתנפחת. קלי קלות. אגב, חליפות כאלה שימשו בעבר את טייסי הצילום של חיל־האוויר, שהגיעו בגיחות מבצעיות למהירות של פי שניים ממהירות הקול, ולגובה של יותר מ־70 אלף רגל.

במשך השנים עברו חליפות החלל גלגולים ושכלולים. פעם, למשל, הסתפקו בחליפה אחת ששימשה גם לפנים החללית וגם לחוץ. הדגמים החדשים הם מודולריים, ומאפשרים להרכיב לכל אסטרונאוט חליפה המותאמת למידותיו. הישג חשוב לפמיניזם כיום, כשיש גם הרבה אסטרונאוטיות במידות קטנות יותר משל הגברים. כדי לפתור את שדה הראייה המוגבל בגלל הקסדה, הוסיפו לה מראות כמו של רוכבי קטנועים, וגם חלונות קטנים בקודקוד הקסדה כדי לאפשר לאסטרונאוט לראות מה קורה מעליו. כמה עולה התענוג? כסף קטן: כמיליון דולר לחליפה לבנה מודרנית וכ־200 אלף דולר לחליפת ה"טרנינג".

העניין עם החיתול

ולשאלת השאלות: מה עושים עם כל הקומפלקס הזה כשצריך לשירותים — ובכן, להשתין בחלל דורש חיבור לצינור עם פייה אישית מיוחדת. משאבה שואבת את הנוזל למיכל אגירה מיוחד ומשאבה אחרת מטפלת בריח. מה עושים עם מספר 2? אותו דבר, רק הרבה פחות נוח מלשבת על אסלה. וזה עוד כלום לעומת התרוקנות בחוץ. בסרטים לא תראו את זה, אבל מחוץ לחללית האסטרונאוטים פשוט לובשים חיתול לקליטת הצרכים. עם השתנה עוד מסתדרים, אבל עם דברים מוצקים יותר הם מאוד משתדלים להתאפק בזמן המשימה בחלל, שיכולה להימשך עד עשר שעות.

צפירת הרגעה: במשך רוב הטיסה לא לובשים כלל חליפה, ומסתפקים אפילו בטי שירט, מכנסיים קצרים וגרביים. אבל לא כדאי להתחכם עם הנהלים: אלכסיי לאונוב הרוסי, האדם הראשון שביצע הליכת חלל ב־1965, כמעט נהרג כשהחליפה שלו התנפחה ולא אפשרה לו להיכנס בחזרה לחללית. ב־1971 נהרגו שלושת הקוסמונאוטים של סויוז 11, שחזרו לכדור הארץ כשאינם לובשים חליפות. "שסתום שהיה אמור להכניס אוויר טרי כשהחללית תתקרב לאדמה התקלקל ונפתח מוקדם מדי, ובעצם פלט את האוויר מתוך החללית אל האטמוספירה הדלילה. הם נחתו ללא רוח חיים", מסביר ענבר.

ב־1986 נספו שבעת האסטרונאוטים של מעבורת החלל צ'לאנג'ר, שהתפוצצה זמן קצר לאחר השיגור. "לכולם היו מצנחים, אבל רק קסדה דומה לזו של אופנוען, ללא חליפת חלל. בדיעבד, הצורה שבה התפרקה החללית הייתה יכולה לאפשר לפחות לחלקם לצנוח חיים לכדור הארץ, גם אם פצועים, אילו היו לובשים חליפות. הלקח נלמד, והיום כבר אין שיגורים לחלל ללא חליפות".

בכינוס יכריזו סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והקרן ע"ש רוברט היינלין, שמימנה את הבאת החליפות לארץ יחד עם מיזם אקסקליבר־אלמז, על תכנית חדשה לעידוד צעירים שוחרי חלל. במסגרת התכנית ייבחרו כיתות וחוגי חלל ומדע שיזכו להתנסות בחליפות חלל לתלמידים, ולפגוש מקרוב גם חליפת אסטרונאוט מקורית. החליפה תנדוד בין בתי הספר בישראל בשלושת החודשים הקרובים, ונציגי סוכנות החלל ילמדו איך מתכננים חליפה, איך מתנהלים בתוכה ועוד. לקראת הפעילות יעברו הקבוצות הכשרה בנושא חלל — חיפוש חיים מחוץ לכדור הארץ, מערכת השמש, משימות מאוישות ועוד. מעניין אם הם יספרו להם גם על הקטע עם החיתול. •