הישארו עימנו

שש שנים אנחנו מכירים את 'האישה הטובה', ועדיין לא הלכנו איתה לסופרמרקט. אני לא יודעת אם היא אי־פעם נכנסה לאחד כזה. עברתי איתה רומן של בעלה, כמעט גירושים, התאהבות בבוס ורומן ביניהם שצרב את התודעה של כולנו. ליוויתי אותה מתקבלת לעבודה כעורכת דין זוטרה עד לשלב שבו השם שלה כתוב על הקיר בלובי, הרבה מאד מהפכים בדרך, סוחר סמים שנעשה יותר מדי ידידותי. תיקים וחקירות בפנים חמורות סבר בבית המשפט, ניצחונות, פוליטיקה. אבל האם אלישיה פלוריק עושה קניות? האם גילתה פעם בקופה ששכחה לקחת מיונז ורצה למדפים כמו מטורפת לפני שהתור שלה יגיע?

החיים עצמם הם דרמה רגילה לגמרי, ומסיבה זו הטלוויזיה האמריקאית פיטרה אותם כנושא דרמטי. תראו לי היום דרמה משוחקת וכתובה היטב שפטורה מדם, מתח, תעלומות, או לכל הפחות הרבה מאד סקס. רובן המוחלט של הדרמות כלואות עם רוצחים וחייזרים. תסתכלו סביב: מאז ש'מד מן' ו'הורים במשרה מלאה' הסתיימו, לא נשארה על המסך אף סדרת דרמה משפחתית שאינה ז'אנרית.

כדי להיזכר בדרמה שהתרחשה בסתם מקומות ולא בזירות רצח, צריך לחפור (את) 'עמוק באדמה'. פה ושם יש חריגים כמו 'כולנו יחד' או 'טרנספרנט'. אפילו 'האישה הטובה' המפורגנת לא מעזה לצאת מנישת הדרמה המשפטית.

כדי להבין איך זה קרה כדאי לחזור לתקופה שבה HBO היו בודדים בנישת דרמות האיכות בכבלים ועשו את 'סקס והעיר', 'הסופרנוס', ו'קרניבל'. יוצרים קיבלו רשות לשוטט חופשי. למרעה הזה נמשכו עוד ועוד ערוצי כבלים וכך, ככל שהתחרות גברה, השטח הצטמצם. נוצר צורך חריף להתבלט והתכנים הקצינו. לכאורה החירות לפנטז ולהעז מעולם לא הייתה גדולה יותר, מפני שיש כל כך הרבה ערוצים וסדרות. אבל בפועל, היום, אם אין בסיפור רציחות - עדיף רוצח סדרתי שנוהג לחבוש קרניים - או בלש אמיתי, או בלש כוזב, או חייזרים כלשהם או מינימום שבמינימום של כוחות על־טבעיים - אין לו סיכוי לקבל מסך.

חגי לוי, שיצר את 'הרומן' לשואוטיים, סיפר בראיון במוסף זה איך המנהלים כפו על הסדרה עלילת רצח וסצנות סקס נוספות לתוך מה שנועד להיות חקירה דרמטית של דינמיקת בגידה; הכל מוכרח לעבוד על פי נוסחה ברוטלית, שתפקידה למכר. אם פעם הדרמה הטלוויזיונית ביקשה לעשות מהסיפור שלנו דרמה, הרי שעכשיו, בעידן הבינג', היא נשלחת אל הקהל כדי ליצור תחושת התמכרות ואז למלא אותה. המטרה אינה יחסי הזדהות אלא ליצור שוק, זעזוע, וכך לגרום לצופה לחזור. אבל מרוב שהדרמות מתאמצות לזעזע, זה נעשה צפוי. הדרמה הפסיקה להתעניין בחומרי הגלם של החיים עצמם ושקעה באובססיה לחומרים נרקוטיים. כמו סוחר הסמים של אלישיה פלוריק, זה שנעשה ידידותי מדי.