yed300250
הכי מטוקבקות
    אוהב להפנט לטאות. קפון
    7 לילות • 13.10.2015
    הפרויקט של עידן קפון
    עורך הדין ומגן התרנגולות עזב הכל ומצא את השלווה ליד אגם בקמבודיה. עידן קפון מלמד ילדים, תופס לטאות, צולה צפרדעים, מתמנגל עם גנרלים, ולא מתגעגע לטלוויזיה, לסכסוך ולחיים המערביים. החיים שאחרי 'הישרדות'
    יהודה נוריאל

    "בכפר אתה יושב בנחת עם אדם שתפס צפרדעים וצולה אותן. מסתבר שהוא גנרל בכיר, מחזיק את האקדח שלו ליד. אבל הוא יושב איתך ככה, הכי פשוט וטבעי. אלוף בצה"ל לא יישב איתך לבירות וצפרדעים על האש", מחייך עידן קפון, כשהוא מתאר את החיים בקמבודיה. "בכלל, כאן נהוג לשבת בערב עם חברים, כמה בירות ולאכול משהו קטן. אין פה תרבות של סגידה לטלוויזיה בסלון. ברירת המחדל היא חברים. יושבים יחד בחוץ, רוקדים, שרים, קצת בירות ופיצוחי חרקים. ביום המנוחה, ראשון, כולם הולכים יחד לאגם הסמוך ושוחים. אבל לא עם ביקיני בנוסח 'הישרדות'. הכל נעים וצנוע. קמבודיה היא מקום מקסים ותמים".

     

    קפון, שזכור בעיקר כמתמודד צבעוני משתי עונות של 'הישרדות', התאהב בטבע. "בעונה היבשה למשל יוצאות הלטאות. אוהב לתפוס אותן. זה נשמע הזוי, אבל אתה הופך לטאה ומלטף אותה על הבטן עד שהיא מתהפנטת, ואז מניח על היד והיא לא זזה. נחשים, גם חיה מדהימה. יש כאלה שאוכלים, אני מסתפק בליטוף. סנאי קמבודי, גם חיה מיוחדת. צפרדעים, אתה מבדיל בין ארסיות וכאלה שלא. לא מזמן הייתה לנו השרצה ענקית בתוך בית הספר. אספתי את כולן, אחת אחרי השנייה, והוצאתי לשדה. משחרר הצפרדעים".

     

    אולי זה משהו שהתחיל ב'הישרדות'?

     

    "יכול להיות. השתתפתי בשתי עונות, כל פעם מעל חודש, וכנראה זה העצים את החיבור הפשוט הזה לטבע, ולהתנתק מדברים בסיסיים כמו חשמל או אסלה. אני מאוהב בטבע ובחיים בתוכו. אז לצאת לקמפינג בכנרת פעם ב-, זה לא בר השוואה".

     

    במזרח יש כבוד להוראה. קפון בבית הספר
    במזרח יש כבוד להוראה. קפון בבית הספר

     

    קפון, 38, חי כבר למעלה משנתיים בסיאם ריפ, קמבודיה. עיר קטנה הסמוכה לאגם טונלה סאפ, המוכרת למטיילים כבסיס לביקור במקדשי אנגקור המדהימים. הוא הגיע לשם מטעם חברת היי־קיו, במטרה לפתוח בית ספר ללימודי אנגלית, ועכשיו גם צרפתית, עבור המקומיים. מתפרנס מניהול קורסי השפות של היי־קיו בארץ, ובקמבודיה עובד בהתנדבות. מצא את המקום שלו.

     

    "קמבודיה היא הבית שלי. בלב אני מרגיש שייך", הוא מספר. "זה התחיל בהתנדבות של שנה, מין הרפתקה. קיבלתי טלפון, 'רוצה ללמד בקמבודיה?' עניתי מיד כן. ואחרי שנה כבר לא רציתי לחזור. הפשטות הזו קוסמת לי. כמו להסתכל על הארץ לפני שההתמערבות הרסה את החברה הישראלית. ואני גם עושה משהו טוב. בישראל הייתי עורך דין. ורוב הזמן הוא לא עושה משהו טוב, רק כדי להתפרנס. כאן אני עושה משהו טוב. נותן לאנשים כלים לשפר משמעותית את חייהם".

     

     

    ¥ ¥ ¥ ¥ ¥

     

    קמבודיה היפהפייה ידעה את אחת הטרגדיות הגדולות של המין האנושי בעידן המודרני. לאחר תקופות ארוכות שבהן הפכה כלי משחק בידי פולשים קולוניאליסטיים, עלה לשלטון באמצע שנות שנות ה־70 משטר האימים של הקמר־רוז', בהנהגת פול פוט, שהחל ברצח עמו שלו, במטרה לטהר את המדינה מ"בוגדים", ולהשיב אותה לשורשיה הלאומיים. הוא סגר את הגבולות ושדות התעופה, ביטל את המטבע ואת הדואר, הכריז על שנת שלטונו הראשונה כ"שנת אפס", ושלח את תושבי הבועה הסמולנים מהבירה פנום־פן לעבודה בשדות האורז. רופאים, מורים, אמנים - הושמדו מיידית, גם מי שידע שפה זרה או סתם הרכיב משקפיים. מיליונים עונו וחוסלו ב"שדות הקטל". המערב, למרבה הזוועה, ידע ושתק. רק השכנה המושמצת וייטנאם הייתה זו שלבסוף הפסיקה את השואה. עד היום לא יימצאו באזורים רבים במדינה גברים מעל גילאי 50 לערך.

     

    קמבודיה של השנים האחרונות הפכה ל"דבר האמיתי" בקרב מטיילים בדרום מזרח אסיה. אפילו סלבס כמו דיוויד בקהאם, ביונסה ומישל אובמה הגיעו כדי לדפוק תמונה, לצד ארבעה מיליון תיירים בשנה ושיקום חברתי וכלכלי, תוך מעורבות ניכרת של הענקית מדרום, קוריאה־הדרומית. לא הכל דבש. אזורים גדולים סובלים מחרפת עוני ורעב. דירוג התמ"ג לנפש הוא מהנמוכים בעולם. סמים, תיירות מין, ירי באר־פי־ג'י ופשיעה (בעיקר בבירה המזמזמת פנום־פן) הם הקוטב המקביל לנופים המרהיבים ולשלווה הבודהיסטית. גם קפון יצא מזה פעם בעור שיניו. "הזהירו אותי לא להסתובב בסמטאות קטנות. 20 דקות אחרי שהגעתי, ברוב טיפשותי, טעיתי ונכנסתי לאחת", הוא משחזר. "מישהו התחיל לקרוא לי והמשיך ללכת אחריי. הוא נצמד אליי. אמרו לי מראש, לא לעצור אף פעם. רק תמשיך ללכת. אבל הוא הלך והתקרב, נצמד ונצמד. ואיך שהוא ממש נצמד - בום! מכה. בחור מקומי קפץ עליו מאיפשהו ונתן לו מכה אדירה והוא ממש הציל אותי. פשוט פוצץ אותו במכות".

     

    מאז כבר נטמע בחברה המקומית, שעימה בעיקר הוא מתרועע ויודע לפטפט לא רע בקמרית. "כרגע חוגגים בקמבודיה את פיום־בן, במשך שלושה ימים", הוא מספר. "מברכים את הרוח של בני המשפחה, שבעה דורות אחורה. ואם אצלנו בחגים הכל מתמקד בלאכול כמה שיותר, אצלם זה שהנזירים הבודהיסטיים יאכלו כמה שיותר. מביאים להם אוכל". גם הוא נעשה קצת נזירי בעצמו, אורח חיים צנוע, חדר שכור, מעט צרכים פיזיים. מתרחק מהתיירים ואוהב לצאת אל הכפרים, "לתפוס את הצפרדעים ולבשל אותן. אם דברים נראו לי מוזר בעבר, היום אני אוהב ואוכל".

     

    בביקור שלי פעם גם הציעו עטלף צלוי, על שיפוד עץ.

     

    "עוד לא נתקלתי. יש לאן לשאוף", הוא צוחק. "תקשיב, 'העוני והדלות' אלה מושגים שלקוחים מעיניים מערביות. בכפר חיים פשוט. האדם מגדל אורז, קוטף פירות וחי מזה בשמחה. אני אוהב את הפשטות של החיים, והאנשים כאן מאוד נחמדים. בישראל אם תחייך אל מישהו, ישאלו, 'מה הוא רוצה ממני', מה המניע הנסתר. פה אם אתה לא מחייך, זה ייראה מוזר. בישראל נורא נוגעים אחד בשני, מחבקים, צ'פחות. כאן אם מישהו נוגע בך סתם ככה, משהו בו לא בסדר. כמו בימים עברו, שומרים על היגיינה. בבתי הספר לומדים ומלמדים ברגליים יחפות. מתוך כבוד".

     

    קפון מנהל כאמור את בית הספר בסיאם ריפ ומגייס את המורים, מתנדבים מרחבי העולם. פרויקט שלא למטרת רווח, גובה השכר סמלי, כחמישה דולר, מכל תלמיד, בגילאי 16 ומעלה. "המטרה היא להעניק להם את האפשרות שלא הייתה להם כשהיו ילדים. לא לשכוח, המדינה הזו עברה שואה. כל מי שהיה מלומד בסוף שנות ה־70 חוסל. חסר בקמבודיה דור שלם של מלומדים", הוא אומר.

     

    "יש המון כבוד להוראה במזרח. בכל מקום קוראים לך 'טיצ'ר', ועוד 20 שנה ימשיכו לקרוא לי ככה. בתרבות האסייתית, בעקבות קונפוציוס, ללימודים מקום מאוד חשוב. נער אמור ללמוד כל היום. ובמשך כל השנה. אין דבר כזה 'חופש גדול'. אין כזה דבר להתבטל. זו חברה שכל הזמן רוצה ללמוד. תיירים רואים רק את מוכרי הקוקוס על החוף. זה לא העם עצמו".

     

     

    ¥ ¥ ¥ ¥ ¥

     

    כמה מהחופים ההולכים ונעשים פופולריים, "מאוד בתולי, כמו תאילנד רק לפני 30 שנה", כדבריו, נמצאים בסיהנוקוויל וקו־רונג. שם גם צולמה 'הישרדות' האמריקאית, שאירחה את קפון על הסט. הוא כזכור היה אחד מגיבורי העונה הראשונה של 'הישרדות' ישראל, ואחר כך גם בעונת הוי־איי־פי. זכור בעיקר כנמסיס של דן מנו, כמי שדיבר בתשוקה כמעט דתית על "אסטרטגיה" וכמובן בזכות הנאום בגמר שבו הטיח במנו שבהרג התרנגולת קוריצה יצר לו אויב בחבר המושבעים "ולא סתם אויב, את עידן קפון". את הנאום המפורסם, הוא מגלה, כתב בעצמו. "הרי דברים נכתבים שם על ידי ההפקה. אמרתי להם, עם כל הכבוד לכותבים שלכם, אני אעשה את זה יותר טוב", הוא אומר וצוחק.

     

    קצת מוזר, איך אתה מגיע להוראה בהתנדבות בבית ספר בקמבודיה, מישראל, מעריכת דין ומ'הישרדות' - שם נרדף ליצרים, תככים, רוע לב לשמו.

     

    "צריך להפריד בין 'הישרדות', המשחק, לחיים האמיתיים. את המשחק אני אוהב מאוד, צופה עד היום בתוכנית האמריקאית. זה משחק אדיר, נשען על תככים ומזימות. ואל תטעה בי, אם אשחק אהיה הנבל הכי גדול. זה אפילו לא מכובד לשחק בלי כל הטקטיקות, עונג גדול לשחק שם ולהדיח אנשים. אבל אלה לא החיים. ובחיים לא אפעל באותה דרך. אגב, מההיכרות שלי עם שחקני 'הישרדות' גיליתי שרבים מאלה ששיחקו אינטנסיבי, הם אנשים ישרים וטובים בחיים. ואלה שניסו להצטייר מול המצלמות כבעלי ערכים, לא ככה בחיים עצמם".

     

    לא התענגת על החיים כ"פליט ריאליטי"?

     

    "חטאתי בזה קצת, הלכתי להשקה של איזה תכשיט עבור אמא שלי. אבל אני באמת, ממש נגד זה. אני שכיר חרב של 'הישרדות'. הייתי הולך בן־רגע להשתתף בתוכנית שוב. אבל באתי בגלל אהבת המשחק ולמרות המצלמות".

     

    אתה עוקב אחרי הקולגות המפורסמים שלך?

     

    "לא. אין לי שום קשר. לא יודע מה קרה עם מי. אני נגד צריכת חדשות שליליות או תפלות".

     

    וממקומך צופה במה שקורה בארץ?

     

    "בקיץ שעבר הייתי בארץ. התחיל צוק איתן. חשבתי שאולי עדיין מחפשים איך לחסל אותי. היה לא נעים, טילים בתל־אביב, ואחרי שבועיים טסתי חזרה. תשמע, המציאות בישראל היא לא נורמלית, אבל מי שחי אצלכם חווה אותה כנורמלית. ישראל תמיד תעורר תגובה כשאתה חי במדינה זרה. מגיע לפאב לשתות בירה ומוצא את עצמך מגן על ישראל בלי שהתכוונת. או שיש כאלה שדווקא מפרגנים. אבל לשני הדברים אין לי כוח".

     

    אבל אתה בוודאי ער להקצנה, לגזענות, למתח בין יהודים וערבים.

     

    "שמע, אני פתוח לתרבויות שונות. בבית הספר שלנו יש מורים מכל הדתות, גם מוסלמים, ואני לא מתעסק בדת בכלל. ומהמקום שאני נמצא בו, אני רק מצר על זה שישראל נעשתה יותר קיצונית, ואם אתה מביע דעה שונה - מה שאני מעולם לא חששתי לעשות - שמים אותך לגנאי. לי יש בעיה עם אנשים רעים, לא עם הדת שלהם. עוד בחיפה היו לי חברים ערבים. אני בן 38 ולא זוכר תקופה לא טעונה בארץ. בכיתה א' האח של החברה הכי טובה שלי בכיתה נרצח. אבא שלי היה במלחמות. וכלום לא השתנה. אנשים מבוגרים, משהו השתנה בחייהם בארץ? לא. אז האם כל חיי אחיה בוויכוחי הסלון האלה, 'צריך לעשות כך או כך', שלא מביאים לשום מקום?"

     

    וגעגועים לארץ?

     

    "אין. מצפונית, אני נקי. גדלתי בישראל, תרמתי הכל, מסים ושירות צבאי, סדיר ומילואים, אפילו התנדבתי במלחמת לבנון השנייה. ואני לא איש של געגועים. מכבד את ההורים, פוגש אותם בארץ וכמה חברים. אבל אין געגועים של לעצום עיניים בלילה ולחלום על חומוס. להפך, ממש לא מתגעגע לזה. אכלתי חומוס במשך שנים ורק השמנתי מאוד".

     

    קפון גם לא מוצא עצמו, לדבריו, מעורבב מדי עם ישראלים. יש לו חבר אחד כזה, "אליעזר, פנסיונר בן 67 של תדיראן. ועוד כמה מערביים, חבורת אופנוענים שאיתם אני יוצא לרכב בשטח. המנהיג אירי, יש ניו־זילנדי וסקוטי, שאני עדיין לא מבין מה בכלל הוא אומר. כל אחד מהם, כמוני, רצה לברוח מהעולם המערבי ולחיות פשוט. והרבה חברים מקומיים. אני משחק כדורעף עם נהגי טוק־טוק ותומך בשני ילדים של משפחה ענייה. האבא הוא האחראי על החניה, משגיח שלא יגנבו לי את הקטנוע. החלטתי לממן לשני הילדים שלו את צורכי החינוך והבריאות, ואני מקבל דיווחים על ההתקדמות של שניהם".

     

    מה עם בת זוג? ילדים משלך?

     

    "פחות בעניין זוגיות. לא מתרכז בזה. וילדים - הבנתי שאני לא מעוניין. כי זה כובל. הייתי נשוי והתגרשתי אחרי שנה, לא הצלחתי לחיות עם מישהי יחד לאורך זמן. סוליסט. לכן לא אביא ילד רק כדי לנטוש אותו".

     

    על מה עוד אתה מוותר?

     

    "לא צורך טלוויזיה. רק סרטי טבע. אין מים חמים. מי שיביא דודי שמש לדרום מזרח אסיה יעשה מיליארדים, אבל אנשים פשוט רגילים לרחוץ במים קרים. ויש גם קטעים לא נעימים, למשל בשיא החום היו פה שלושה ימים בלי חשמל ואתה מוצא את עצמך ישן בעירום על הרצפה כדי לספוג קצת קור. אבל מתרגלים, ואני כבר לא צריך יותר מזגן. מקסימום מאוורר תקרה".

     

    הישרדות, העולם האמיתי?

     

    "אני חי את החיים שאנשים מסתקרנים אבל גם חוששים מהם. בזמנו עשיתי התמחות במשרד עו"ד יוקרתי בחיפה, ולקראת 'הישרדות' פשוט קמתי ועזבתי. מאוד כעסו עליי במשרד, 'אנשים עומדים פה בתור להתקבל'. אבל עוה"ד אדם פיש, שבינתיים נפטר, ישב איתי ואמר, 'אני מסתכל לאחור על החיים שלי, ומעולם לא חוויתי כזו חוויה. אני מקנא בך'. וזה מלווה אותי מאז. אנשים מבוגרים מסתכלים אחורה על החיים שלהם, מה הם עשו איתם. אז אני רוצה לחוות. לא להסתובב בגואה כדי להתקרחן, זה לא מעניין אותי. ולא לעבוד עבור כסף, כדי לקנות נדל"ן ולהשכיר לאנשים. בשביל מה? אלא לעשות משהו עבור אנשים אחרים, שרוחשים לי כבוד חזרה.

     

    "החוויה הזו בקמבודיה שינתה אותי. הבנתי שאנחנו חיים בעולם תקופה קצובה. וזה עולם עם תרבויות שונות ומעניינות שאני שואף להכיר, להתמקצע במה שאני עושה ולתת ממנו עוד, לעוד מקומות בעולם. אני מרגיש כמו דג שהוצא מהאקווריום שלו לאגם גדול. אז יש עוד דברים, חוץ מלהיות דג ליצן".

     

     

    סופה בקאריביים: בתכתובת מיילים עם דן מנו טוען עידן קפון: קיבלתי 100 אלף שקל מנעמה קסרי כדי להצביע עבורה בגמר העונה הראשונה של 'הישרדות' 

     

    נעמה קסרי, שהתחתנה (שוב) בשעה טובה ממש השבוע, ניצחה כזכור בגמר העונה הראשונה של 'הישרדות' ('האיים הקריביים'). בגמר שהתקיים ב־17 במאי 2008 בהיכל נוקיה ושודר בערוץ 10, זכתה קסרי בחמישה קולות של חבר המושבעים, בשעה שנועם טור זכה בארבעה ודן מנו, מתמודד הגמר השלישי, לא קיבל ולו קול אחד. קסרי גרפה לכיסה 645 אלף שקל במזומן ורכב שטח של לנדרובר.

     

    מנו חשף בפנינו תכתובת מהמסנג'ר של פייסבוק, שבה מתוודה בפניו עידן קפון כי הצביע עבור קסרי בתמורה ל־100 אלף שקלים, דיל שהציע לה ביוזמתו. אם אכן קסרי קנתה את קולו, זו כמובן עבירה על תקנון הפורמט וכתם אדיר על העונה הראשונה של התוכנית ששינתה את חוקי הריאליטי בישראל (וחוזרת בקרוב לעונה חדשה בערוץ 2).

     

     

    קפון: "הגיע הזמן שאני אתוודה בפניך. לקחתי מנעמה 100 אלף. היא לא שווה כלום ולא הגיע לה לנצח. זו הייתה הנקמה שלי בהפקה, אתה היית השחקן הכי טוב מבין שלשת הגמר".

     

    מנו: "וואללה, מעריך את הכנות שלך. בטח שילמה שם לעוד כמה...".

     

    קפון: "לא ידוע לי".

     

    קפון: "אני הוצאתי ממנה... היא לא הציעה. הגיע הזמן להוריד את זה מהלב".

     

    מנו: "איך ידעת שבאמת תשלם?"

     

    קפון: "שתדע שאתה היית הכי טוב מבין שלושתם! באמת אני אומר. לא ידעתי... עירבתי מתווך. אל תחקור". (בשיחה אח"כ)

     

    מנו: "שמע, חשבתי קצת על מה שאמרת לי. אני חושב שאתה לא יכול לנקות את המצפון שלך בלהגיד לי".

     

    קפון: "מקווה שיש התיישנות".

     

    מנו: "זה לא מספיק. זה אפילו לא לצאת ידי חובה".

     

    קפון: "ללא קשר לא הייתי מצביע לך".

     

    מנו: "זה בכלל לא רלוונטי למי היית מצביע. אם אתה מאמין בערכים של צדק ומוסר, המינימום שאתה צריך לעשות זה לדאוג לתקן את העוול שנעשה. העוול נעשה לכל המשתתפים בתחרות, לפיינליסטים, לצופים בבית".

     

    קפון: "העוול נעשה לכל המשתתפים".

     

    מנו: "לאנשים שעבדו על התוכנית".

     

    קפון: "רימו את כולנו שם".

     

    מנו: "אז תתקן את העוול".

     

    קפון: "שמתי את זה מאחוריי וסגרנו מעגל בעוד עונה".

     

    מנו: "אחרת אתה תישא את זה כל החיים שלך".

     

    קפון: "זה לא מטריד אותי".

     

    מנו: "האמת תצא לאור בשלב מסוים, עדיף שהיא תצא ממך".

     

    קפון: "כל האמת כבר יצאה לאור מזמן אז".

     

    מנו: "מה שעשית לא מתאים לערכים שגדלת".

     

    קפון: "כשרימו אותנו בזמן המשחק לא התאים לשום ערכים".

     

    קפון: "איך שתרצה".

     

    קפון: "אני ואתה סגרנו מעגל בעוד עונה".

     

    מנו: "אני לא סגרתי שום מעגל, כי אף פעם לא פתחתי איתך מעגל".

     

    מנו: "אתה רימית בתחרות, קשה לך לחיות עם זה ואני מבין אותך. אתה מתייסר, זה מציק לך".

     

    קפון: "לא רימיתי בשום תחרות".

     

    מנו: "אם היית באמת באמת רוצה למחות, היית צריך פשוט לא להגיע לגמר או משהו כזה. לסגור קומבינות במחשכים... אני חושב שאתה צריך לקחת צעד קדימה ולדווח על זה. לא יודע איך ומה בדיוק. זה הדבר הנכון לעשות".

     

    קסרי בתגובה: "זה לא נכון, זה 300 אלף. לא זוכרת אם זה 300 או 400. לא, באמת, תגיד לדן מנו: גט אה לייף! יש כל כך הרבה תוכניות ריאליטי, לך תעשה תיקון. ואם עידן אומר, אז תתקשרו לעידן. אף אחד לא יצליח לקחת לי את שלי. עידן קפון לא הצביע שם לבד, ולא יכול להצביע שם לבד. אז תגיד לדן מנו שאני מוכנה לתת לו 100 אלף שקל. שיילך להשיג חיים".

     

    קפון: "בולשיט. תבדוק כמה פרופילים יש עם השם שלי בפייסבוק. פעם אחת כבר התחזו לכל מיני שורדים והתכתבו עם אנשים תוך כדי התחזות. כך פרצו למערכת של 'הישרדות' בעונה הרביעית. אגוז צרפתי אם אתה מכיר. זה היה בטיפול המשטרה. מנו נאיבי. אני מציע שאת כל חילוקי הדעות בינינו נשמור לאי. כרגע במאזן ההדחות אני מוביל עליו 2־1 ללא התערבות ההפקה".

     

    מנו בתגובה: "הסיפור הזה העלה בי שאט נפש, זה מאחוריי ואני סולח לשניהם אבל טוב שהאמת תצא לאור. קפון כתב לי מחשבון פייסבוק שדרכו היינו בקשר במשך הרבה שנים. זכורה לי גם פעם אחת שתיאמנו פגישה דרך חשבון הפייסבוק הספציפי הזה ואכן נפגשנו".

     

    בשיחה קודמת עם '7 לילות' הודה קפון ששלח את ההודעות למנו, אבל טען כי עשה זאת כדי לשגע אותו.

     

    ערוץ 10 וחברת ההפקה סירבו להגיב.

     

    יהודה נוריאל, רז שכניק, וגבי בר־חיים

     


    פרסום ראשון: 13.10.15 , 13:33
    yed660100