זה מתכווץ

בראשית הייתה 'סיינפלד'. ראיתם אותה והרגשתם שהבנתם משהו שאחרים עוד לא הבינו. כן, הייתם מהאנשים שאהבו את 'סיינפלד' הרבה לפני שכולם אהבו את 'סיינפלד' - תשאלו את כולם, הם כבר יגידו לכם - ואז זה נגמר. המצטיינים המשיכו לקורס מתקדמים אצל לארי דיוויד, הנודניקים המשיכו ל'קומיקאים במכוניות שותים קפה' עם ג'רי על אדי הדלק האחרונים שלו, ולא חלפו אלא 17 שנים קצרות, והנה זה קורה: סיינפלד בישראל. טרי טרי.

הוא איבד שיער, איבד חדות, איבד נקודות בשומרי משקל, ורוכב בהצלחה על התדמית שיצאה לו בעקבות מה שהפך להיות בפועל: שמוק עשיר ויהיר. אם ראיתם את הופעות האורח מלאות המודעות העצמית שלו בעונה השנייה והשלישית של 'לואי', אתם מבינים כי ג'רי איננו עוד עימנו; הוא הוחלף על ידי (תנו לי את זה בקולה של איליין בניס) ג'רום.

וג'רום הוא יהודי מפורסם ושבע, עם סטנד־אפ שנולד, התבגר וגסס בשלהי המאה הקודמת. אבחנותיו החברתיות הקטנות והלא־נוחות נדרסו זה מכבר על ידי מחסלים מדגם מתקדם ועכשווי בהרבה, ובראשם לואי עצמו. כי איכשהו, אחרי ששמעתם על בעיות ניגוב הוואגינה של ילדתו הקטנה של לואי והינהנתם כמו משוגעים, תפריט הזקנים־לא־מסתכלים־לאחור־כשהם־יוצאים־מחניה של ג'רי נראה, איך נאמר, מעט חלבי.

סיינפלד והקומדיה שלו פונים אליכם כיום מהמקום הנוסטלגי; בדיחות שהושמעו בעבר על ידי אדם צעיר, מתוסכל ורעב להצלחה (רגשי נחיתות הם חומר הגלם הבסיסי וההכרחי לסטנד־אפ) מושמעות כיום על ידי הקומיקאי העשיר והמתנשא בעולם.

הקומדיה של סיינפלד לא יכולה להיות כיום אותנטית. זה לא מפריע לכרטיסים להופעותיו להיחטף - גם בישראל - במהירות שמשאירה אבק לאנשים שהיו בביטלס ופותחים קופה. אנחנו נלך לראות את סיינפלד בזכות מה שהיה - ובעיקר בזכות מה שהיינו - בשנים שבהן שידור גב־לגב של 'סיינפלד' ו'חברים' היה אולי חוזר (האם הסדרות האלה שודרו, אי־פעם, לראשונה?) ועדיין היה בדל סיכוי שתפלו על פרק שטרם ראיתם.

זו הסיבה שמקדם התסכול והאכזבה האפשריים בהופעתו של סיינפלד אינו מבוטל כלל. מהם סיכוייו של ג'רום להתעלות מעל המיתולוגיה שהפכה אותו ליקיר האליטה־של־כולם? מהם סיכוייו של ג'רי בקרב מול אגדת סיינפלד? האיש טוחן הופעות בכל חור באמריקה שיש בו מסלול נחיתה למטוסו הפרטי, אבל גם הוא מבין שאין לו, בשלב זה, מנוס מהמיתולוגיה של עצמו. זו אותה מיתולוגיה שמריצה עשרות אלפי ישראלים לקופות ותניח להם לשכשך, לערב אחד, בנוסטלגיה מאופקת כמו האיש עצמו. ולהגיח מהיכל מנורה כשהם מבינים שאולי לא הבינו הכל - בכל זאת, לא יהיה תרגום סימולטני - אבל היה משעשע, לא יותר, ושהפרצעל הזה שקנו עשה אותם צמאים. וגם אם יגידו לעצמם שהיה מדהים, הם הרי לא משקרים - לא על פי אמנת קוסטנזה, שם נקבע, כזכור, ש"זה לא שקר, ג'רי, אם אתה מאמין בזה".