מתלבשים על פלייבוי

אם המגזין המיתולוגי "פלייבוי" מתפשט מנכסיו? כנראה שכן. המגזין, שהיה מזוהה מאז ומתמיד עם תמונות נשים בעירום מלא, הודיע כי החל מחודש מארס הקרוב לא יפרסם יותר תמונות כאלה. יהיו תמונות. של נשים. בתנוחות מפתות וחושניות. זה כן. אבל עירום יצטרכו הצרכנים הכבדים לחפש במקום אחר.

בעצם, זאת כנראה הסיבה להחלטה ההיסטורית. כי מאז שפורנוגרפיה, על סוגיה השונים, נמצאת במרחק של קליק על העכבר – ל"פלייבוי" כבר לא נשארו קלפים שערורייתיים בשרוול. התפוצה שלו ירדה מ־5.6 מיליון עותקים ב־1975 ל־800 אלף, מדווח "הניו־יורק טיימס". רבים מהמגזינים המתחרים כבר נסגרו מזמן, ו"פנטהאוז", היריב המרכזי של "פלייבוי", הגיב לאיום הפורנוגרפיה הדיגיטלית בעירום חושפני עוד יותר, החלטה שהתגלתה כטעות.

מנכ"ל "פלייבוי", סקוט פלאנדרס, עוד ניסה להרחיק את רוע הגזירה. הוא צימצם עלויות ופיטר למעלה מ־400 איש. "זאת מלחמה שבה ידו של הדיגיטל על העליונה", הודה פלאנדרס בראיון ל"ניו־יורק טיימס". "אנחנו נמצאים עכשיו במרחק נגיעה מכל אקט מיני אפשרי, והכל בחינם, כך שאנחנו כבר נחשבים ל'פאסה'", אמר.

ההחלטה על שינוי הקו וביטול צילומי העירום הגיעה מקורי ג'ונס, עורך המגזין, שנפגש לפני כחודש עם הבעלים המיתולוגי יו הפנר, והעז להציע לו את מה שאיש לא חשב שיכול לעלות על הדעת. הפנר (89), שעדיין מכהן כעורך הראשי של המגזין, הסכים.

יו הפנר יצא עם המגזין החדש שלו ב־1953, עם תמונה של פצצת המין דאז, מרילין מונרו, צוהלת על השער. בפנים היו תמונות עירום של הבלונדינית האולטימטיבית, שאת הזכויות עליהן הוא רכש אחרי שהצטלמה במקור ללוח שנה. בטור של העורך הוא כתב אז: "אם אתה גבר בגיל 18 עד 80, פלייבוי הוא העיתון בשבילך. אנחנו אוהבים לערבב קוקטיילים ולנשנש מתאבנים, לשים מוזיקה עם אווירה על הפונוגרף, ולהזמין אישה לשיחה שקטה על פיקסו, ניטשה, ג'אז, סקס..." . על שער הגיליון, שיצא בדצמבר, לא הודפס תאריך. הסיבה: אפילו הוא לא היה בטוח שיהיה גיליון מספר 2. אבל בתוך שבועות ספורים נמכרו 54 אלף עותקים (בדולר וחצי הגיליון. היום גיליון כזה במצב טוב נמכר באלפי דולרים). בגיליון השני כבר הופיע הלוגו של הארנב עם עניבת הפרפר, שנחשב כיום לאחד המפורסמים ביותר בעולם (ביחד עם הלוגו של "אפל" ו"נייקי").

והיו גם כתבות. בכל מגזין היה ראיון עומק עם אישיות מרכזית — פוליטיקאים, מוזיקאים, הוגי דעות וכוכבי ספורט, שלא נרתעו מהשפנפנות והעירום, והאמינו שיש אכן כאלה שקונים את המגזין בגלל הכתבות. בין אלה אפשר למצוא את מרטין לותר קינג, פידל קסטרו, מיילס דייויס, ז'אן פול סארטר, מוחמד עלי, אורסון וויילס, ג'ון לנון ויוקו אונו, פרנק סינטרה, וודי אלן וג'ימי קרטר.

בין כותבי הסיפורים הקצרים שהתפרסמו במהלך השנים אפשר למצוא שמות כמו יצחק בשביס־זינגר, יאן פלמינג, ג'וזף הלר, קורט וונגוט וארתור סי. קלארק.

המכירות הגיעו לשיאן בשנות ה־70, כשהגיליון הנמכר ביותר בהיסטוריה הוא גיליון נובמבר 1972, שנמכר בלמעלה משבעה מיליון עותקים. האינטרנט לא התגלה כאיום בתחילת הדרך. להפך. פלייבוי אימץ את הטכנולוגיות החדשות ופתח אתר מפואר, שהיה אולי קצת יותר מתון מגירסת הפרינט, כשהסיסמה שהינחתה את העורכים היא "האם היית שולח את הקובץ הזה לחבר?" האתר היה התוספת האחרונה שהצטרפה לכל שלוחות פלייבוי האחרות, בין השאר באיטליה, גרמניה, יפן, וגם ישראל הייתה על המפה לחודשים מספר.

הגרסה הישראלית של פלייבוי הושקה במארס 2013, כשעל השער כיכבה הדוגמנית נטלי דדון, אבל אחרי מספר חודשים, ולאחר פניית העובדים בבקשה לפירוק המגזין לאור חובות כספיים, הורה בית המשפט המחוזי בתל־אביב ביולי 2014 על סגירת פלייבוי הישראלי.

ישראל לא הייתה לבד. הירידה העצומה במכירות הדאיגה את כל הנהלת החברה, והיה ברור שפיטורים של מאות עובדים זה לא הפתרון היחיד. בין השאר צריך גם למצוא פלחי שוק חדשים בקרב צעירים, שבאמת לא זקוקים לשפנפנות עם עניבות הפרפר כדי לספק את יצר המציצנות הפורנוגרפי שלהם. "אנחנו פונים לגברים צעירים בעלי מקצוע", הסביר המנכ"ל סקוט פלאנדרס את ההבדל בינם לבין המגזין "Vice". ואולי המהלך החדש יצליח לגייס גם קולות בקרב הנשים, ציבור שהיה מקור נכסף במשך שנים ארוכות.

וכך, בחודש מארס הקרוב, יופיע גיליון פלייבוי בגרסתו החדשה. עם נייר הכרומו המשובח, עם כתבת עומק של האורח המרכזי, ועם תמונות של נשים חושניות בלבוש מלא.

אבל גם כשהכל נשמע מאוד הגיוני ונכון מבחינה כלכלית, אי־אפשר שלא להתעלם מצביטה קטנה של צער ונוסטלגיה, וגעגועים לימים תמימים יותר, כשהבנים היו מתגודדים בחדר, מתחת לשמיכה, ומציצים בחוברות שסחבו מתחת למזרן של אבא, כדי לראות את מה שברור היה לכולם שאסור להם לראות. •