צרות של אחרים
הכי נעים זה לבקר, לומר מה לא בסדר, ועל הדרך גם לתת עצות. זה קל, נוח ומתגמל. מה גם שבמקומותינו, לעיתים קרובות – קרובות מדי אפילו – אנשים נבחנים על סמך דברים שאמרו יותר מעל דברים שעשו.
בקיצור, לא פלא שבימים טרופים אלה שר החינוך נפתלי בנט עסוק, מעל לראש, בביקורת ובמתן עצות, בעיקר לראש הממשלה, בנימין נתניהו. הוא יודע לומר לו, ובמשתמע גם לשר הביטחון משה יעלון ולשר לביטחון פנים גלעד ארדן, איך צריך למגר את האינתיפאדה השלישית, או בשמה הנוכחי – ההתפרעויות.
"התפקיד שלי הוא לא להיות נחמד", הסביר לפני כמה ימים, "התפקיד שלי לשמור על ביטחון אזרחי ישראל". משפט חזק, אי־אפשר להכחיש, רק שהאמת היא שזו לא בדיוק הגדרת תפקידו של שר החינוך. בטח ובטח לא כאשר יש לו מעל מיליון תלמידים וחצי שצריך להבטיח את שלומם נוכח המציאות האלימה שפשטה בארץ. כאשר אלפי פעוטות נמצאים בגנים ובמעונות שבהם יש פחות ממאה ילדים, ואינם זוכים כלל לאבטחה.
"אני מוצפת בטלפונים של הורים מודאגים", כתבה לשר אפרת פריינטי, ראש ועד הורים במעון נשות חרות בנווה עוז שבנתניה. פריינטי, יש להניח, יודעת שאבטחת הגנים מוטלת על הרשות המקומית ועל המשטרה, אבל באופן טבעי לגמרי היא מחפשת עזרה גם מהשר שלה. העובדה שהשר עסוק בשוטף, דורש "הפסקת קשירת ידי הלוחמים ומתן גיבוי למפקדי השדה", ו/או "בנייה מיידית של שכונה כתגובה על כל פיגוע", ו/או "החזרת הרוצחים מעסקת שליט לכלא מיידית", לא ממש מרגיעה אותה. לא כל עוד אין מאבטח במעון שבו נמצא הילד הפרטי שלה. לא אותה ולא הורים אחרים שזוכרים שנשארו לשר הזה עוד כמה עניינים על סדר היום, כיתות הסרדינים למשל, בעיה שטרם באה על פתרונה.
ואגב, אם השר מחפש להתחבר לאקטואליה, הוא יכול לבדוק במשרדו – שזה ממש קל"ב – איך זה שבבתי־ספר במזרח ירושלים, המתוקצבים על ידי משרדו, מתנהלת הסתה פרועה ואלימה נגד ישראל.
אני מציע, אמר בנט, כשהתבקש להגיב על הביקורת שהוטחה בו בעקבות הביקורת שהטיח הוא בראש הממשלה, "שמירי רגב תתעסק בענייני משרדה". אמירה שאין כמותה לתמצת את הדברים שכאן. זה בדיוק מה שצריך – שכל שר יתמקד בענייני משרדו.
