"אני פשוט רוצה להיעלם"

כשחוקרי המשטרה הציגו בפני א' את הסרטונים שבהם היא מופיעה, היא מספרת, לקח לה זמן להבין מה היא רואה. לעכל שהבחורה העירומה על הבר, המתנועעת שיכורה לקריאות הקהל המשולהב, בעוד גברים עולים בזה אחר זה על הבר ומקיימים איתה יחסי מין לעיני כל — זו היא. "נהיה לי שחור בעיניים", היא אומרת, בכי מטלטל את גופה. "אני לא מבינה, איך זה קרה? איך לא הרגשתי כלום ולא הייתי מודעת למה שקורה איתי?"

איך זה קרה באמת?

"אני לא זוכרת כלום. רק מהצפייה בסרטים. עומדת שם כמו רובוט. מפשקים לך את הרגליים ונכנסים, מורידים אותך על ארבע ואת יורדת למישהו", היא משתנקת. "אין לי מושג כמה גברים היו שם. חלק אמרו לי ארבעה, חלק שישה. באחד הסרטונים רואים שנפלתי על ארבע. מכרו אותי שם כמו זונה. ואיך הם מצלמים במקום לעזור לי?" היא זועקת. "אני רוצה למות. למות. להיעלם. ניצלו אותי, השפילו אותי, אנסו אותי, רמסו את הכבוד שלי — במקום שהיה הבית השני שלי בשלוש השנים האחרונות: מועדון אלנבי 40".

קשה לעמוד מולה. דמות שברירית, קצת יותר מ־40 קילו, משקל שאליו הידרדרה בחודשים האחרונים, בעקבות האירועים ומחלה כרונית שאובחנה אצלה בשנה האחרונה. אצבעותיה דקות, ציפורניהן כסוסות. חלקים נרחבים מהראיון היא בוכה. מאז פרסום הפרשה היא לא יוצאת מהבית. מסרבת לקבל טיפול נפשי. חוששת להיראות ברחוב.

מפגינים לסגירת מועדון אלנבי 40 | צילום: דנה קופל

האירוע התרחש במאי האחרון, אך הפרשה התפוצצה לפני כשבועיים, ורק בעקבות דברי א', שלפיהם הייתה שיכורה והמעשים נעשו בניגוד לרצונה, ובעקבות תלונתה — הורתה הפרקליטות לחקור את החשד לעבירות אונס. פרקליטה של א', הסנגור הפלילי עו"ד אייל אוחיון, לא מסתפק בכך. "מדובר באחד האירועים החברתיים הקשים ביותר שנחשפנו אליהם", הוא טוען.

בעוד האירוע נחקר, גרסתה של א' מעלה שאלות מטלטלות על החברה שבה אנו חיים. חברה שבה, במקומות שאליהם יכול כל אחד להיכנס בחינם, יש מי שאין לו בעיה להעלות אישה שיכורה ומסוממת על הבר. להפשיטה. יש מי שמוכן לחדור לגופה בפרהסיה, לקול מצהלות הקהל. יש גם מי שאין לו בעיה לצלם את האירועים ולהפיצם, בניגוד לחוק, כאילו מדובר בסרטון מבדר ולא באירוע מחריד, שהלב נחמץ מולו.

אלו הדברים כפי שמספרת אותם א'. זו גרסתה.

באתי לרקוד

א' נולדה וגדלה במרכז הארץ, למשפחה המוכרת לשירותי הרווחה בעירה. הוריה התגרשו כשהייתה צעירה מאוד, אחד מאחיה עבר לגור עם האב, שאותו היא מתארת כאלכוהוליסט שחזר בתשובה, וא' עברה עם אמה ואחיה לגור עם סביה. ביסודי למדה בבית ספר דתי ונחשבה לדבריה לתלמידה טובה, אבל גם לאאוטסיידרית. "הייתי החכמה של הכיתה, תולעת ספרים. הצטיינתי באנגלית, מתמטיקה והיסטוריה. אבל לא היו לי חברות", היא מעידה. "תמיד אהבתי את השקט שלי, שאנשים לא יידחפו".

בגיל 12 נשלחה ללמוד בפנימייה חרדית, "כי לא הסתדרתי בחוץ ואמא חשבה שמסגרת תתאים לי", אבל נשרה בכיתה י' וחזרה לתיכון רגיל. "בפנימייה תפסו אותי מעשנת סיגריה, וגם כל הזמן רבתי והלכתי שם מכות. יש לי פתיל קצר", היא אומרת. לצבא לא גויסה בשל קשיי הסתגלות.

במקום להתגייס עבדה כמוכרת בחנות בגדים ובחנות נוחות, ובגיל 18 התחילה לצאת למועדונים. "בהתחלה עם חברות. אם יש בנות שמכירות יחצנים, הן מסדרות כרטיס חינם ולפעמים גם שתייה. אבל אני לא שותה אלכוהול", היא מדגישה. "אני יודעת ליהנות בלי אלכוהול. אפילו לא כוס. הקטע החזק שלי זה לרקוד 'טוורקינג'. אני רוקדת את זה מאוד טוב וגם היפ־הופ מקצועי. למדתי את זה מהטלוויזיה".

למועדון אלנבי 40 הגיעה ביום הולדתה ה־19. "יצאתי לחגוג עם ידיד", היא נזכרת. "בהתחלה זה נראה כמו מועדון רגיל, אבל אחרי שאת נכנסת את קולטת שנותנים לבנות שם לגיטימציה להתפשט. כל מיני ברמנים אומרים לך, 'תעלי על הבר ואם את רוצה להוריד משהו — אין בעיה'. אם את רוצה להוריד חצאית או חולצה, נותנים לך שתייה בחינם. מורידה עוד חלק, מקבלת עוד. יש בנות שרוקדות על הבר בחוטיני וחזייה. הן לא עובדות שם, אבל מתנהגות כאילו כן. הרבה נשים שם הן זונות שעובדות בסביבה ולפעמים נכנסות גם עם הסרסורים שלהן".

ולא נרתעת מזה?

"לא, כי באתי עם הידיד שלי וגם בפעם השנייה שהלכתי זה היה איתו ועם עוד חבר. ישבנו ושתינו, ופתאום ראיתי בנות שעולות על הבר, נתלות על חבלים שיורדים משם ורוקדות. כולם יודעים מה זה אלנבי 40. רוב מי שיוצא לשם יודע מה המקום מייצג".

אז מה היה לך לחפש שם?

"האווירה. זה מה שעשה לי את זה. כשהכרתי שם את הבנות הקבועות אמרתי, 'יאללה, נצא לשם לבלות'. אחרי פעם־פעמיים זה ממכר אותך — אם יומיים את לא יוצאת לשם, יש לך דוּדא לצאת. את רוצה להיות שם".

למה?

"את מכירה את הברמנים והם מכירים לך את ההוא וההוא ונותנים לך תשומת לב, מכירים לך את בעל המקום, את מתחברת לכולם. כשהברמנים מתחלפים כל כמה חודשים, אני באה אליהם: היי, אני א', לוחצת יד".

בביקורה השני במקום, היא מספרת, הזמין אותה אחד הברמנים לעלות לרקוד על הבר. "אין לי פחד קהל", היא אומרת. "בטקסים של בית הספר רקדתי וגם שרתי. אז עליתי על הבר ורקדתי. הידידים שלי צעקו, 'א', תעשי לנו ילד', והאנשים מסביב הסתכלו והתחילו להוציא טיפים — 20 שקל, 50 שקל. יצאתי משם עם 350 שקל וזה נתן לי חשק לרקוד. לפני שנתיים השאירו לי שטר של 50 דולר. מלא בחורות רוקדות שם על הבר. בדרך כלל גברים באים למועדון בקבוצות ומתקשרים לחברים שלהם: 'אחי, יש פה מישהי שרוקדת בעירום על הבר, בוא'".

את רקדת שם בעירום?

"אף פעם. פעם בג'ינס, פעם בחצאית — אבל גם אם אני לובשת קצר, יש לי טייץ או גרביון אטום מתחת".

בימים האחרונים עלו טענות שלפיהן היו אירועים שבהם התפשטת על הבר.

"זה שקר וכזב וזאת פעם ראשונה שאני שומעת טענה כזאת. לא רקדתי בשביל הכסף או המשקה. רקדתי כי חיפשתי במה. הטיפים זה לא מה שעשה לי את זה. חיפשתי שיסתכלו עליי. רוב הבנות באות לשם לשתות. אני רקדתי לפי הקצב, כי אני יודעת לרקוד.

"הרבה פעמים ביקשו שאתפשט. אמרו לי, 'תורידי', ואמרתי, 'לא מורידה אפילו נעליים'. כשמישהו ניסה לגעת בי, ישר צעקתי עליו, 'אתה לא נוגע בי. אני לא שייכת לך'. בהתחלה חשבו שם שאני לסבית".

באחד הערבים, לטענתה, הכירה את בעל המועדון. "הוא ראה אותי רוקדת, ושאל אותי אם אני רוצה לשתות".

שנה וחצי מאוחר יותר התפטרה מעבודתה, "ורק יצאתי לאלנבי 40. הכניסה חינם ונשים גם לא חייבות להזמין שתייה".

עבדת שם?

"לא. באתי רק לבלות. ניסיתי ללכת למועדון אחר — אבל זה לא דיבר אליי, כי אם את לא סמי־סלב את לא יכולה להכיר את האנשים. אלנבי 40 עשה לי את זה, כי הכרתי את הברמן ואת הבעלים וישר נותנים לך קולה ולא משנה מה — כל עוד את שותה ומזמינים עלייך".

ועדיין לא נגעת באלכוהול?

"לא. הריח מגעיל אותי. אם גבר ששתה התקרב אליי, הייתי צועקת, 'לך צחצח שיניים'. אין. לא מסוגלת. זה ריח אללה יסטור. ואת לא יכולה לרקוד אם את שותה, כי ריח האלכוהול יוצא עם הזיעה. הגעתי בדרך כלל ב־23:30 בלילה — עולה על הבר, מחזיקה בחבלים ורוקדת. כל אחת שם עושה את הקטע שלה. רקדתי שם במשך שלוש שנים ואף פעם לא היה אירוע חריג".

כמו צונאמי

בליל האירוע, א' מספרת, הייתה מדוכאת. "היה לי חבר תייר ובדיוק נפרדנו והוא חזר לחו"ל", היא מסבירה. לטענתה, בשלב זה צילצל אליה בעל המועדון. "זה היה ב־22:00. הוא שאל אם אני באה. שאלתי, 'לאיפה?' — כי זה לא היה יום שבדרך כלל הגעתי בו למועדון, והוא אמר, 'לאלנבי'. הוא אמר שיש תחרות החולצה הרטובה ושאני אגיע. נותנים לך חולצה לבנה מהמחסן ומי שעושה את הדברים הכי פרובוקטיביים זוכה בכרטיס טיסה לאירופה".

נטען שבשנים האחרונות היית חלק מצוות ההפקה של התחרות הזו.

"עד לרגע זה, מעולם לא טענו כלפיי דבר כזה. אין לי מושג מאיפה זה מגיע. בסך הכל ביליתי במועדון. רקדתי שם שלוש שנים. שיראו לי סמס אחד שאני אירגנתי אי פעם או שהזמנתי מישהי אי פעם להשתתף באירוע כזה. אמרתי לבעלים שאין לי בעיה לבוא, אבל אני לא משתתפת".

למה לבשת בגד ים?

"כי זה לא היה יום למועדון. תיכננתי בכלל להיפגש עם חברים, להישאר אצלם עד הבוקר וחשבנו ללכת ביחד לים למחרת. כבר הייתי בבגד ים כשהוא התקשר. לבשתי על זה שמלה קצרה ויצאתי. הגעתי בחצות באוטובוס, כי זה יותר זול וקל, והוא עוצר ממש ליד המועדון. נכנסתי כרגיל, ישבתי על הבר וידיד הזמין לי משקה אנרגיה. אחרי כמה זמן הברמנית ביקשה שאעלה לבר ועניתי שלא בא לי. קראו לשש־שבע בנות לבוא למחסן כדי לתדרך אותן לקראת התחרות. הן לא היו קבועות. בנות 20 פלוס שלא הכרתי. אמרתי, 'אני לא משתתפת' ואמרו לי: 'בסדר. גם את זה נסדר'".

מה זאת אומרת?

"שאני ארקוד, אבל לא אוריד את הבגדים, ושאני אחכה עד שיקראו לי. העלו את הבנות אחת אחרי השנייה. רובן עלו בג'ינס קצר וחולצה לבנה בלי חזייה. כל אחת רוקדת 30־20 דקות. שופכים עליהן אקדחי מים ודליים שלמים והגברים מדרגים אותן: למי יש ציצי יותר יפה, מי יותר פרובוקטיבית. שותים ומזמינים להן שתייה. את הברמנית לא מעניין מה קורה, היא מרוויחה על זה כסף. בינתיים הזמינו לי מיץ חמוציות. לא ידעתי שזה מהול בוודקה. במשך שעתיים הזמנתי כוס ועוד כוס, ושתיתי בין 12 ל־15 כוסות, בהפרש של עשר דקות, רבע שעה כל פעם, כי את מחכה ואת לא יודעת לקראת מה. כשהיינו במחסן בעל המקום גם נתן לי שאכטה מג'וינט ועוד שאכטה. ככה עישנתי איזה חצי ג'וינט".

נטען שצרכת סמים קשים יותר מג'וינט.

"עישנתי ג'וינט ועליתי מסטולית ושיכורה על הבר. זה מה שהיה. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיים שעשיתי סמים. זה הרגיש לי סבבה כזה. כל החטאים שלי התרכזו ביום אחד".

איך את מסבירה את זה?

"במשבר של הפרידה מהחבר. רציתי להתפרק, לשחרר לחצים. הראש התחיל להסתחרר לי. ואז המנחה צועק אליי, 'א', תעלי'. הייתי האחרונה".

מה את זוכרת שקרה?

"הברמנים עזרו לי לעלות על הבר, הייתי עם כפכפי אצבע, והחזקתי בחבלים כדי לא ליפול. ניסיתי להתייצב. התחלתי לרקוד, אני לא זוכרת כמה זמן, ואז מישהי מהבנות שם הורידה מעליי את השמלה. לא יכולתי להגיב. מצד אחד לא רציתי לעזוב את החבלים כדי לא ליפול, ולא יכולתי לצעוק. הרגשתי שאין לי קול לדבר. נשארתי עם הבגד ים".

ניסית לכסות את עצמך?

"מרוב סאטלה ואלכוהול זה לא עבר לי בראש. המשכתי לרקוד. אחרי עשר דקות ההיא משכה לי את החוטים של החזייה והתחתונים. פחדתי ליפול כי זה יחסית גבוה והייתי מסוחררת כולי. בשלב הזה לא עבר לי כלום בראש. לא כי הרגשתי הכי נוח בעולם. כי מהסאטלה את לא יודעת מי את. את לא יודעת איך קוראים לך".

איזה מין תגובות היו?

"אנשים אוטומטית רצו לגעת בי, למשש. המנחה אמר, 'איזה תחת יש לה', 'איך היא מענטזת', 'תראו איך התחת שלה זז' — ואת בכלל לא יודעת איך לזוז במצב של אלכוהול. אחרי כמה דקות, אחד הברמנים שאל מי רוצה לעלות לרקוד איתי על הבר ב־100־50 שקל. אני לא מעכלת את זה אפילו", היא נחנקת מבכי. "מכרו אותי כמו זונה. ואז הגברים התחילו לעלות, להיכנס בי אחד אחרי השני. היו ברמנים ודי־ג'יי ואנשים מהקהל שעודדו את הגברים לעלות, ואת זה אני אומרת לך גם מהצפייה בסרטונים. היו גם בנות שצפו בזה וחלק גם צילמו. לא עניין אותן בכלל אם אני במצוקה או לא. זה היה כמו צונאמי".

איך הסיוט הזה נגמר?

"הלילה נגמר. אמרו להם, 'די, חאלס. שלב התוצאות'. אחד העובדים אמר לי, 'עופי, תתלבשי עכשיו'. תפס אותי מהבר, הרים אותי למחסן, הלביש לי את הבגד ים והשמלה ועזר לי. אין לי מושג איך הגעתי הביתה. אני לא זוכרת איך עליתי במדרגות, מי פתח לי את הדלת. נכנסתי למיטה וקמתי רק בחמש אחרי הצהריים. כל מה שזכרתי זה שרקדתי על הבר. כאב לי הראש, הרגשתי הנגאובר, וחשבתי שזה מוזר, כי אני לא שותה. אמא אמרה לי, 'יפהפייה נרדמת, התעוררת?' שאלתי אותה מה קרה לי אתמול והיא ענתה, 'לא יודעת. חזרת בבוקר. יש ממך ריח של אלכוהול. לכי להתקלח ואני אחליף בינתיים מצעים'".

איפה אקבור את עצמי

בימים הבאים, לטענת א', איש לא התעניין בשלומה, אף שבמשך שלושה שבועות לא הלכה למועדון שבו הייתה בת בית. "לא יודעת להסביר את המועקה הזאת שגרמה לי לא ללכת", היא אומרת.

ביוני האחרון קיבלה זימון לחקירה. החשד: הצגת תועבה בפרהסיה. "החוקרת הסבירה לי שזאת עבירה פלילית ואם לא אגיע לחקירה — יעצרו אותי", אומרת א'.

שאלו אותך על אונס?

"לא".

למה לא התלוננת על אונס כבר אז?

"החוקרים צעקו עליי, הטיחו בי שאני חשודה. הייתי בלי עורך דין. זאת הייתה הפעם הראשונה שאני נחקרת במשטרה ונורא נבהלתי. גם לא הראו לי ישר את הסרטונים. אני לא ידעתי בכלל שיש סרטונים. חשבתי שהם מדברים רק על הריקוד ופחדתי להסתבך, אז אוטומטית שיקרתי. אמרתי שהכל היה בהסכמה. שיקרתי גם ששתיתי רק שלוש כוסות".

וכשראית את הסרטונים?

"שוק. גם הבושה, וגם זה שפתאום הבנתי מה קרה שם. תפסתי את הראש שלי ורציתי להיעלם במקום. הרגשתי שאני לא רוצה יותר לחיות. פחדתי לחזור הביתה כי אמא רצתה לדעת מה היה בחקירה, ואיך אני אספר לה? בסוף כשהיא שאלה מה היה שם, אמרתי לה שסתם שאלו אותי אם ראיתי מישהי רוקדת על הבר".

אבל הסרטונים המשיכו לנדוד ברשת והגיעו גם לאתרי פורנו. "אחרי כמה שבועות, חבר של אחי ראה סרטון וזיהה אותי, והוא הראה את הסרטון לאמא שלי".

למה הוא עשה את זה?

"כי הוא מכיר אותי. רואים שם שאני מסטולה ולא מתנגדת, והוא יודע שלא הייתי נותנת לאף גבר לגעת בי בלי רשותי. אמא התעצבנה, 'איך עשית את זה? את רוצה לבייש אותי? להוריד את כבוד המשפחה?' אמרתי לה שאני מצטערת ששיקרתי, שלא רציתי שהיא תתבייש בי. אמרתי לה שזה לא היה בהסכמה, שלא ידעתי, שאני לא זוכרת. ואז אמא אמרה שנלך יחד ונגיש תלונה על אונס. באוגוסט הלכנו והתלוננתי על האונס".

במשטרה טוענים שכשהגעת עם אמא שלך, ביקשת רק להסיר את הסרטונים.

"גם להסיר את הסרטונים וגם התלוננתי על אונס. גיליתי שהסרטונים רצים בשטח כבר כמה חודשים והגיעו לאתרי פורנו. הורידו את זה רק אחרי שהסיפור התפרסם. הרגשתי אובדת עצות. מאוד כעסתי".

אבל בימים האחרונים נטען שהיו עוד אירועים שבהם קיימת יחסי מין בפרהסיה.

"זה שקר. לא נשאלתי במשטרה על עוד אירועים. מה נראה לך, שהיו מחכים אם היו עוד כאלה סרטונים? עובדה שהמשטרה האמינה וסגרה את התיק על הצגת תועבה".

ואז הפכה הפרשה לנחלת הכלל. "אחרי הכתבה הסתגרתי בחדר ורק בכיתי. חשבתי באיזו דרך אני מתאבדת — אולי אקח כדורי שינה, אולי אחתוך בסכין את הוורידים. הרגשתי חרא. לא הבנתי איך הגעתי לזה".

א' סיפרה למתנדבת מהמרכז לנפגעות תקיפה מינית על השבר שהיא חווה, המתנדבת העלתה פוסט בפייסבוק ובן רגע התפשטה המחאה ברשת וב־6 באוקטובר הפגינו מאות נשים וגברים מול אלנבי 40, בדרישה לסגור את המועדון. גם חברת הכנסת עו"ד רויטל סוויד הייתה שם. "סיפרתי לה שאני בקושי אוכלת, בקושי ישנה בלילות בגלל הסרטונים והתגובות", אומרת א'. "קראו לי זונה, שרמוטה, מזדיינת עם ערבים, שאלו איפה אמא שלי, מי חינך אותי, אם היא לא יודעת לשתות — שלא תשתה, ועוד שמות גנאי וכינויים. זה קשה", היא בוכה. "לא קל לעבור דבר כזה".

"האירוע הזה זיעזע הרבה אנשים", אומרת ח"כ סוויד, שמלווה את א' במאבקה ופעלה לסגירת המועדון ל־30 יום אצל סמפכ"ל המשטרה והשר לביטחון פנים. "הלסדום ועמורה היינו? גברים משלמים כדי לחדור אליה — מה זה אם לא זנות? כחברה, כנבחרי ציבור, כתקשורת, אנחנו חייבים לעצור את זה ולזעזע. זאת זוועה. די עם התרבות הזאת. מעבר לכך, לפי חוק הסרטונים שעבר בקדנציה הקודמת, גם מפיצי הסרטונים דינם עד חמש שנות מאסר. היו פה עבירות של ניצול לזנות וסרסרות לזנות באצטלה של מועדון מתירני. זה ניצול של בנות חלשות. לוקחים את החלשות שבחלשות בחברה ומנצלים אותן".

"הייתי במועדון שהיה כמו בית שני שלי שלוש שנים, ואיש לא קם להושיט לי יד", בוכה א'. "אנשים הסריטו ופירסמו את זה, כאילו זה סבבה ולגיטימי שכל אחד מצלם. מי הם שישפטו אותי? איזו בושה. אני לא יכולה להראות את הפרצוף שלי ברחוב. שכנה אמרה לי, 'את אוהבת להזדיין'. איפה אני אקבור את עצמי?"

הופתעת מהתמיכה?

"כן. זה מחמם את הלב ומחזק שיש נשים שנלחמות בשבילי. כי היום זאת אני ומחר יכולה להיות כל אחת".

ובכל זאת המשכת ללכת לשם אחרי האירוע. למה בעצם?

"בת דודה אמרה שהיא רוצה לדעת ולראות בעיניים מה זה אלנבי 40, ואני פחדתי עליה. רציתי לשמור שלא יקרה לה מה שקרה לי. לא נתקלתי שם באותם מבלים ואף אחד שם לא אמר לי כלום. לא באתי לרקוד או לבלות, רק לשמור עליה, כי היא התעקשה".

יש לך פלשבקים? סיוטים?

"אין לי, כי אני לא זוכרת כלום".

חשבת לקבל טיפול נפשי?

"לא. אני לא רוצה. לא מאמינה בזה".

מה הלקח שלך מהפרשה?

"שאי־אפשר לסמוך על אף אחד חוץ מהמשפחה. אלכוהול זה לא טוב, אבל בחורה ששותה אלכוהול לא מזמינה אונס".

תצאי שוב למועדונים?

"אין סיכוי. לא מועדונים, לא ברים, לא פאבים".

ללא תרופה

בשנה האחרונה אובחנה אצלה, לדבריה, מחלת ניוון שרירים. "זה קרה בהפתעה. באתי לפתוח בקבוק קולה והיד שלי נתפסה לחצי שעה. גילו שאני בדרגה שנייה, שתי דרגות לפני כיסא גלגלים. אסור לי להרים יותר מ־2.5 קילו או להתאמץ כי זה מאיץ את המחלה. זה תורשתי ואין לזה תרופה. אני מקבלת את העובדה שהלב שלי יתנוון ואני אמות, אני רק לא יודעת מתי".

מה את רוצה שיקרה עכשיו?

"שהמועדון ייסגר. שהאנשים שעשו לי את זה ייתנו את הדין וגם בעל המועדון, הברמנים. כל מי שצילם והפיץ את הסרטונים, מי שהיה שם ועודד, מי שלא התערב".

באמצעות עו"ד מוטי ארד, א' גם מתכוונת להגיש תביעה אזרחית נגד המעורבים. "מגיע לי פיצוי על האונס שחוויתי, על רצח האופי שעשו לי, על עוגמת הנפש שנגרמה לי, על העוול שעשו לי", היא אומרת. "אני לא יוצאת מהבית, לא יכולה ללכת ברחוב. מצביעים עלייך, מתלחשים עלייך, הנה ההיא מהסרטון. אני רוצה שאנשים יפסיקו לדבר עליי. שיניחו לי". •

shosh-m@yedioth.co.il