מילים דוקרות

"כל המלחמות הן מלחמות של ילדים משום שרוב המעורבים בהן הם אנשים צעירים שאינם מבינים עדיין את משמעות החיים והמוות"

(הסופר האמריקאי קורט וונגוט מדבר על ספרו "בית מטבחיים חמש או מסע הצלב של הילדים")

"כשהגעתי הבוקר לעבודה במחלקה הסגורה, הרגשתי שוב בטוח", כתב הפסיכולוג. "בכניסה ללובי פגשתי את אחד המטופלים הקשים והפרנואידים שלי. הוא הסתכל עליי בדאגה, התעניין בשלומי, ושאל אם הכל בסדר אצלי. לאחר חילופי מילות נימוסין, המטופל שלי הפך פתאום לרציני, הסתכל לי בעיניים ואמר שהוא מרגיש שבמציאות של היום, המקום הכי נורמלי במדינה הוא המחלקה הסגורה".

"תקראו לזה טרור או מסע הצלב של הילדים", אמר הפרקליט, "אך זהו לפי כל הסימנים המשפטיים מרי אזרחי. חלק גדול מהדוקרים הם בעלי תעודת זהות ישראלית. הפוליטיקאים שאומרים: אין בידנו להגן עליכם ולכן קחו אקדחים ותירו בכל תוקף, בעצם מכריזים על מלחמת אזרחים". "אלו אצלנו בחורים שגדלו בלי גבולות, תמיד בתוך הבלגן", אמר התחקירן הפלסטיני, "ילדים עם תעודה כחולה, לא ירוקה כמו שלי, שנולדו כבר אחרי האינתיפאדה השנייה, שנתקלים אצלכם במתנחלים שעושים להם או לבני משפחתם גיהינום, שכל פעם שהם הולכים להתפלל באל־אקצא מתנפלים עליהם המתנחלים ומג"ב בעיר העתיקה. הם משתגעים מזה".

"מדינה לא יכולה להתקיים בלי גבולות", אמר הפסיכולוג. "גבולות מכתיבים את המרחב שבתוכו אנו מתקיימים. בישראל 2015 אנו נמצאים כפסע ממצב פסיכוטי עיקש וכרוני... אנו בנסיגה טוטאלית אל תוך עולם פנימי תוך התכחשות למציאות שמחוצה לו. בעוצמה אימתנית השתלטו על ישראל פחדים לא רציונליים שמכתיבים את התנהגותה ההרסנית והיא מכלה את עצמה ואת סביבתה".

"בימים אלה, שבהם הדם הרותח מתערבב בנכונות ובתושייה האזרחית", אמר הרב המתון, "חשוב לשמר את עליונותנו המוסרית: לא לפגוע במי שאינו מעורב בפעילות רצחנית, ולא לפגוע באלה שכבר נוטרלו ואינם מהווים סכנה". "כאשר מחבל ערבי מנוטרל ושוכב על הרצפה", שאל התלמיד, "האם מותר לי לבעוט בו או להרביץ לו או לירות עליו כדי להורגו? או שיש איסור לאחר שהשתלטו עליו?" "מצווה להחזיק בראשו," משיב הרב הגאון, "ולחבוט בו בקרקע עד שלא תישאר בו לחלוחית חיות".

"הכיבוש הוא כמו גבר אלים המנסה לדכא בכוח את הקורבן", אמרה עורכת הדין לזכויות האזרח. "כשהקורבן מנסה להתנגד, הוא מאשים אותו באלימות ובכך שהוא גרם לו ל'התפרצות' נוספת שהביאה אותו בסופו של דבר לרצח אלים. במקרים של נשים מוכות, במקום להרחיק את הגבר, מוציאים את האישה למקלט לנשים מוכות בכדי 'להגן' עליה, כי לכלוא נשים היא הדרך הטובה ביותר להגן עליהן. הפעלת עוד כוח לא תסיים את הכיבוש ואת האלימות. הדרך היחידה היא להרחיק את הגבר — לסיים את הכיבוש ומשטר הפריבליגיות".

"חלק מהסטטוס־קוו בהר הבית השתנה", אמר הפרופסור. "בסוכות הוגבלה הכניסה של מוסלמים מתחת לגיל 50 ואופשרה לקבוצות יהודים. במיוחד חמור הדבר בעיני המוסלמים, שחלק מהנכנסים ניסה להתפלל. כדי להבין את החומרה — נחשוב שמוסלמים היו באים להתפלל בכותל. אורי אריאל וביקורו נתפסים כפרובוקציה, לצידה הגדלת נוכחות המשטרה בהר הבית".

"כל עוד תחזיקו באלג'יר", אמר הברון שנה אחת אחרי הכיבוש ו־130 שנים ומיליון חללים טרם הפתרון, "תהיו שרוים במלחמה בלי הרף. לפעמים תדמו לעצמכם כי המלחמה תמה, אבל שנאתם של האנשים הללו כלפיכם לא תפחת כהוא זה. תחת אפר המדורה הכבויה למחצה יישארו אודים לוחשים שבהזדמנות ראשונה יתלקחו לבעירה גדולה".

"צעדתי עם חבר ברחובות העיר העתיקה", אמר הנדקר. "ולפתע הרגשתי כאב חד בראשי, ולאחר מכן בגבי. הסטתי את ראשי וראיתי מחבלת אוחזת סכין בידה אחוזת אמוק ומנסה לרצוח אותי תוך כדי שהיא צועקת. חברי דחף אותה לפני שדקרה אותי בפעם השלישית. פעלתי כפי שחונכתי ואומנתי כקצין בצנחנים, שלפתי את נשקי ויריתי לעברה וניטרלתי אותה. מיד אחר כך הגיעו כוחות משטרה, סייעו לי ונתנו לי טיפול רפואי מיידי. אמשיך ללכת בכל רחובות העיר העתיקה ללא כל פחד".

"הכוח בידנו", אמרו מתנחלים. "השב"כ שלנו. אחרי מלחמת גוג ומגוג יוקם בית המקדש במהרה בימינו. אמן".

"מה שעוברים מוסלמים בדרכם ברחוב הגיא בין מתנחלים שמתרבים שם ושוטרים", אמר קצין המשטרה לשעבר, "מוביל לאסון".

"מרוב שליטה על עם זר," אמר השמאלני, "איבדנו את השליטה על החיים שלנו".

"כחברה חפצת חיים", אמר המתנחל, "אנחנו חייבים לגבות מחיר כבד ובלתי מתפשר על כל ניסיון רצח ופגיעה ולא להפסיק עד לניצחון. יש להשתיק את הסירנות כשהתותחים רועמים. לא לדבר, לא לנהל משא ומתן, לא להבין, לא לתת לגיטימציה ולא להביע אמפתיה או חמלה. אחרי המבול, נוכל לערוך תחקירים ולהסיק מסקנות. נוכל לכנס ועידות בין דתיות ולהידבר. ננסה להבין, למתוח גשרים ולבנות מרקם חיים שבו יוכלו לחיות יחד בשפיות כל יושבי הארץ הזו. נטפל בתשתיות וניטול את האחריות שנלווית לריבונות".

"מזגו לי שתייה והתחלתי לשתות", אמרה הנערה מאלנבי 40. "תוך כדי שאני שותה, בחורים נוספים מזמינים לי שתייה. שתיתי לדעתי בין 12־15 משקאות ואז העלו אותי על הבר".

"תכניס לו כדור בראש", צרח האיש הנפחד. "לטפל?" שאל החובש.

"תודה למי שהביא אותנו עד כאן", צייץ ראש השב"כ לשעבר, "וגם פתח לנו חלון למציאות הביטחונית של המדינה הדו־לאומית. זו זכות נדירה לראות באמצע הפרויקט את סופו". "אתה רוצה שנעבור ונאסוף את כל סכיני המטבח במזרח ירושלים", צחק שר הביטחון.

"קול דמי אחינו זועקים אלינו מן האדמה", אמר הכרוז החרדי, "לב מי לא יחרד ועין מי לא תדמע נוכח הרציחות הנוראות. אחים יקרים הלא תדעו בשל מי הסער הזה? בשל מופקרים ובני בליעל אשר דם ישראל שנשפך כמים לא נוגע להם במאום ומוכנים להקריב את דמנו בעבור כבוד ולאומיות גרידא על ידי הפגנת שרירים בעלייה להר הבית ובפעולות נקם נגד השכנים הערבים. התקוממו נגד אלו המתגרים בערבים על חשבון דם נקיים. לא תעמוד על דם רעך".

"אתם נמצאים בחזית", אמר ראש הממשלה מוקף עשרות מאבטחיו לאזרחיו ושב למעונו הממוגן.

נ.ב.

לו ספרתי לך לפני חודש ש־28 ערבים, חלקם קטינים מצוידים בכלי מטבח, יגרמו לביבי ובוגי, ברקת ובנט, לחלק את ירושלים, היית מאמין? ¿